אנחנו עוסקים לא מעט בסכסוכי ירושה בין אחים כתוצאה מהחלטה של ההורים מסיבות שונות להעניק חלק נכבד מהירושה לאחד מהילדים, ולא שווה בשווה, החלטות שקורעות משפחות. אבל תיק שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, סיפק לנו מבט על התנהלות אחרת של האם שלמרות שלא חילקה את רכושה שווה בשווה עשתה פעולה אחרת לשם ניסיון למניעת סכסוך הירושה.

תחילתו של הסיפור, בשנת 2009 אז ערכה האם המנוחה צוואה בפני עדים בה ציוותה כי בנה מנישואיה השניים יירש את דירתה, יתר עיזבונה – יחולק בין שבעת ילדיה הנותרים בחלקים שווים. בחודש אוקטובר בשנת 2016 נפטרה אימם של הצדדים, כשהיא אלמנה מנישואים שניים, ולה שמונה ילדים: שלושה מנישואיה הראשונים, וחמישה מנישואיה השניים.

מספר חודשים לאחר מות האם, הגיש התובע, בנה מנישואיה השניים, את הצוואה לקיום בעוד אחיו החורג, מנישואיה הראשונים של אימם, התנגד, וביקש לערער עליה. בשנת 2019 הגיש האח החורג התנגדות לקיום הצוואה בטענות לזיוף חתימת המנוחה על הצוואה, היעדר כשרות של המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה והשפעה בלתי הוגנת של אחיו התובע על המנוחה לערוך הצוואה.

האח טען כי אימו הצהירה במשך שנים רבות כי בית מגוריה שייך לילדיה מנישואיה הראשונים, ולכן סבר כי חתימתה על הצוואה זויפה, משום שלא הגיוני שאימו חתמה על צוואה שמורישה את בית מגוריה לבנה מנישואיה השניים.

• המחלוקת החלה ברשת, והדיון בה יוכרע בירושלים
• ניצחון לבעלי הדירות: עיריית ת"א דרשה להחליף את החלונות, ביה"מ דחה אותה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בנוסף טען כי בשנה בו נחתמה הצוואה, אימו המנוחה לא הייתה כשירה ואף הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת מצד בנה מנישואיה השניים, באופן שפוסל את צוואתה. מנגד, אחיו החורג, הבן שעל פי הצוואה ירש את הנכס, ביקש לכבד את רצונה ולקיים את צוואתה.  

האם המנוחה שצפתה כי ילדיה עלולים להתנגד לצוואתה, קבעה שכל מי שיערער על הצוואה ינושל ולא יקבל כלום מהעיזבון למעט שקל אחד בלבד. 

ואם העיסוק בשקל אחד בצוואה נשמע לכם מוכר אתם צודקים, פסק דין אחר שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בצפת עסק במקרה בו ערער יורש על צוואת אמו שהורישה לו שקל אחד בלבד

קיראו עוד ב"משפט"

• כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

מהי עמדת האחיות?

בית המשפט ביקש כי שש אחיותיהם של הצדדים, זוכות נוספות על פי הצוואה, תגשנה את דעתן בנוגע להליך, שתי אחיות הודיעו כי הן תומכות בהתנגדות אחיהם הנתבע לקיום הצוואה, ויתר האחיות בחרו שלא להגיש עמדה, לא התערבו בהליך, לא הגישו תצהירים ולא התייצבו לדיונים.

השופטת עידית בן-דב ג'וליאן החליטה על מינוי מומחה להשוואת כתבי יד, עו"ד יונתן נפתלי, למתן חוות דעת בשאלה האם שלוש החתימות המופיעות על גבי הצוואה (חתימה אחת בכל עמוד) הן חתימות ידה של המנוחה. בנוסף, מונה מומחה רפואי, פרופ' שלמה נוי, למתן חוות דעתו בשאלת כשרותה של המנוחה לערוך צוואה בשנת 2009.

במהלך הדיונים בחודש מאי בשנת 2023 ביקש האח המתנגד, הנתבע לצרף ראיה – הצהרת בת זוגו לשעבר של אחיו החורג, התובע, כי קיימת צוואה מאוחרת של המנוחה. לטענתו הדבר נודע לו לאחר הגשת הסיכומים ובטרם ניתן פסק דין. בנסיבות בהן רצונה האחרון של המנוחה הוא שעל הפרק, בית המשפט התיר לנתבע לצרף התצהיר שהתבקש. התובע נדרש להגיש תגובתו בתצהיר האם יודע על צוואה מאוחרת של המנוחה, והכחיש קיומה של צוואה מאוחרת.

השופטת קבעה כי האח הנתבע לא הוכיח כי קיימת צוואה מאוחרת. בתצהיר של בת הזוג לשעבר של אחיו היא טענה כי במהלך חודש מרץ בשנת 2019 בעת שסידרה ארון בגדים בביתה של המנוחה מצאה מעטפת נייר חומה, והחלה לשלוף מסמך שהיה בה וראתה שכותרתו "צוואה". מייד לאחר מכן ובעודה מחזיקה את הצוואה בידיה הופיע התובע מאחוריה כשהוא נסער ומבוהל, השתולל, איים, קילל ושבר חפצים. לגרסתה ברחה מהבית וניתקה קשר עם התובע למספר ימים.

השופטת קבעה כי אין בתצהירה פירוט לגבי מה עשתה עם המסמך שלטענתה אחזה בידה לאחר הגעתו הנטענת של התובע. בחקירתה אישרה בת הזוג לשעבר כי לא דיברה ולא פגשה את המנוחה מעולם. בעדותה ציינה כי ראתה "דף של עו"ד שרשום עליו צוואה, את הלוגו של מדינת ישראל ושרשום צוואה".

 עדות עם סתירות רבות

השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה כי בעדותה של בת הזוג לשעבר סתירות רבות, וכן בהעדר מסמך צוואה ולו העתק, בהעדר כל ראיה בדבר תכנה לכאורה של צוואה מאוחרת לכאורה, לא ניתן לקבוע כי קיימת צוואה מאוחרת לצוואה שבמחלוקת.

בנוסף קבעה השופטת כי הנתבע לא הוכיח כי אימו המנוחה לא חתמה בחתימתה על הצוואה. הנתבע טען כי לא ייתכן שהמנוחה חתמה על הצוואה שבמחלוקת ולו מהטעם שבמשך כל השנים הצהירה שביתה שייך לילדיה מנישואים ראשונים, לטענתו התובע נהג לזייף את חתימת המנוחה ועשה כן בצוואתה.

המומחה להשוואת כתבי יד הגיע למסקנה כי: "קרוב מאד לוודאי שחתימות המחלוקת נחתמו על ידי חותם הדוגמאות". לאחר שעדותו לא נסתרה, קבעה השופטת כי הנתבע לא הוכיח כי החתימות על גבי הצוואה אינן חתימות המנוחה.

בנוסף קבעה השופטת כי הנתבע לא הוכיח כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה. מומחה בית המשפט פרו' נוי, קבע בחוות דעתו כי "המנוחה הייתה צלולה וללא ליקוי קוגניטיבי במשמעות בתקופה שסביב המועד הנדון ואף שנה לאחריו. לכן ניתן לקבוע כי במועד הנדון הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות".

הנתבע טען כי חוות דעתה של הפסיכיאטרית ד"ר בן אור אשר נערכה סמוך למועד עריכת הצוואה חסרה ומבוססת על מידע חלקי. בנוסף טען כי  עולה תמיהה לגבי הצורך בנחיצותה לאור גילה של המנוחה אז, כבת 70. עצם העובדה כי המנוחה התבקשה לערוך בדיקה מעלה את הספק בכשירותה; המנוחה עברה ארוע מוחי בשנת 2001, וחשד לארוע מוחי בשנת 2008 עליו נראה שד"ר בן אור לא ידעה.

ד"ר בן אור העידה כי ערכה למנוחה בדיקה פיזית מוטורית וקוגניטיבית וכן קיבלה סיכום מידע רפואי בעניין המנוחה; המנוחה ידעה לפרט את הרכב המשפחה, ידעה לפרט את היקף רכושה ולהביע את רצונה הברור לגבי עיזבונה לאחר 120, המנוחה ידעה להסביר לה מדוע מצווה כפי שמצווה, המנוחה אף ידעה לומר כי היא צופה שתהיה התנגדות לצוואתה ולכן פרטה זאת בחוות הדעת. השופטת קבעה כי עדותה מהימנה במלואה והיא לא נסתרה.

 בטענתו לצוואה מאוחרת - מודה הוא שהייתה כשירה 

השופטת בן-דב ג'וליאן גם ציינה כי למרות שלא הצליח להוכיח את קיומה של צוואה מאוחרת "רצונו ועמידתו של הנתבע על הטענה לקיומה של צוואה מאוחרת שערכה המנוחה (או שרצתה לערוך), כשלעצמם, יש בהם משום הבעת אומד דעתו של הנתבע כי המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה מאוחרת. ואם היתה כשירה לערוך צוואה מאוחרת לצוואה שבמחלוקת, בהעדר טענה לשינוי לטובה במצבה עם חלוף הזמן, היתה גם כשירה לערוך צוואה מוקדמת".

בנוסף ציינה השופטת כי "ממסמכים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי עולה כי נעשתה למנוחה הערכת תלות בשנת 2010, כשנה לאחר מועד עריכת הצוואה, בנוכחות אשתו של הנתבע. וכי אשתו של הנתבע עצמו הייתה זו שהצהירה לפני הבודקת כי המנוחה אז "צלולה ומתמצאת". בחקירתה אשרה אשת הנתבע כי אמירתה אז היתה אמת.

השופטת קבעה כי "הנתבע לא עמד בנטל להוכיח שהמנוחה לא היתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה, ולכן טענתו להעדר כשירות המנוחה במועד – נדחית. בנוסף קבעה השופטת כי הנתבע לא הוכיח טענתו להשפעה בלתי הוגנת מצד התובע על המנוחה לערוך את הצוואה שבמחלוקת. הנתבע טען כי אימו המנוחה היתה תלויה בתובע אשר ניצל את מצבה והשפיע עליה באופן בלתי הוגן לערוך את צוואתה, בנוסף טען כי עורך הצוואה היה חברו הטוב של התובע. 

השופטת ציינה שהמתנגד לא טרח לשלוח שאלות הבהרה למומחים, ואף לא זימן לעדות את עורך הדין שערך את הצוואה ואת העדים לה – דבר שפועל מבחינה ראייתית לרעתו.

 מבחני עזר לקביעת השפעה 

השופטת ציינה כי בפרשת מרום ופסיקה מאוחרת יותר, נקבעו ארבעה מבחני עזר לצורך בחינת הוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, היקף הקשרים שקיימה המנוחה עם אחרים, נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה.

השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה כי במבחן תלות ועצמאות, המבחן הבסיסי היא מצאה כי המנוחה הייתה עצמאית בעת חתימתה על הצוואה. "מבחינה קוגניטיבית – שוכנעתי על יסוד המסמכים הרפואיים שהתקבלו, חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, חוות דעת ד"ר בן אור אשר בדקה את המנוחה ב"זמן אמת", ומהעדויות ששמעתי, כי המנוחה היתה צלולה קוגניטיבית, עצמאית מבחינה שכלית-הכרתית ומסוגלת להביע את רצונה לגבי עיזבונה".

גם לגבי עצמאות פיזית  ציינה השופטת כי "שוכנעתי מתוך כלל הראיות שלפני וחקירות העדים כי המנוחה היתה עצמאית פיזית וכשנזקקה לסיוע עזרו לה התובע כמו גם הנתבע ואשתו, אחיה של המנוחה ובתה".

השופטת עידית בן דב ג'וליאן. צילום רשות שופטת​

 לא הייתה תלויה בבנה

השופטת ציינה כי במבחן של תלות וסיוע שמתמקד בשאלת הקשר והסיוע ככל שניתן על ידי התובע למנוחה, ככל שנזקקה לסיוע, ככל שימצא כי התובע היה זה שסייע למנוחה להתגבר על קשייה ומגבלותיה וככל שהיה הוא היחיד שסייע לה בכל צרכיה, תתחזק הנטייה לקבוע תלות.

השופטת קבעה כי "מהראיות והעדויות שלפני לא התרשמתי כי המנוחה היתה תלויה בתובע. מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו עולה בבירור, גם שנה לאחר עריכת הצוואה, כי המנוחה עצמאית, מתהלכת ביציבות בסיוע מקל, דיבורה ברור, עונה לעניין ותואם מציאות, מבצעת פעולות שנדרשה, מסתדרת בעצמה, אוכלת, שותה ונוטלת תרופות באופן עצמאי, שומרת על ניקיון אישי. מעבר לכך העידו הנתבע ואשתו כי הסתייעה בהם".

השופטת הוסיפה כי "התובע – העיד בחקירתו כי היה צמוד לאימו המנוחה, טיפל בה באופן יום יומי, דאג לה לאוכל, כביסה ועשה מה שביקשה. לצד זאת הכחיש כי המנוחה היתה תלויה בו, היתה עצמאית ויכלה להכין לה אוכל". בנוסף, הנתבע – העיד כי לא רק התובע טיפל במנוחה אלא גם הוא ואשתו וכל המשפחה. כמו כן לפי עדותו עצמו - "אשתו היתה הרבה עם המנוחה, כל הזמן היתה עם המנוחה, כמעט כל יום, כל השנים. בנוסף בני משפחה נוספים הידו על כך, גם בתה של המנוחה העידה כי היא זו שדאגה למנוחה וטיפלה בכל ענייניה הרפואיים, עד יום מותה. ואם כך עדותו ועדות אשתו הרי שטענתו זו נדחית באופן ברור.

קיימה קשרים שוטפים

בנוסף בדקה השופטת מבחן נוסף, קשרי המצווה עם אחרים - על פי מבחן זה, ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה היתה המנוחה מנותקת מאנשים אחרים מלבד התובע או שקשריה עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק הנטייה לקבוע תלות של המנוחה בתובע.

השופטת קבעה כי "מהראיות והעדויות שנשמעו עולה כי המנוחה קיימה קשרים שוטפים ותדירים עם אחרים, לרבות הנתבע ואשתו. אשתו של הנתבע העידה – כי היתה בקשר שוטף יומיומי עם המנוחה, היתה נפגשת עמה יום יום. בעשור האחרון לחיי המנוחה, דיברו בטלפון כמעט כל יום וגם כמה פעמים ביום " כל הזמן".

במבחן נסיבות עריכת הצוואה - ציינה השופטת כי יש לבחון את מידת מעורבותו של התובע בעריכת הצוואה, ככל שהיתה. גם אם מדובר במעורבות שאינה מגיעה לכדי לקיחת חלק בעריכתה שיכול ויהא בה משום ראיה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה.

השופטת ציינה כי "התובע נשאל בחקירתו הנגדית על נסיבות עריכת הצוואה והשיב כי לראשונה נודע לו על הצוואה לאחר פטירת המנוחה, וכן הצהיר כי לא היה בקשר עם עו"ד מקורי עורך הצוואה ולא הוא שהזמין את ד"ר בן אור לבדיקת המנוחה, לדבריו הוא לא יודע היכן חתמה המנוחה על הצוואה". השופטת קבעה כי עדותו של התובע בעניין מהימנה עלי ולא נסתרה.

שקל אחד בלבד