ראיינאייר סירבה להטיס אזרחית זרה שגרה בישראל - ותפצה אותה
בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי חברת התעופה לא הוכיחה שהכניסה של האשה לישראל סורבה, ופסק לטובת התובעת פיצוי כספי ותשלום הוצאות. בעלה, שוויתר על הטיסה מרצונו, יצא בידיים ריקות
זה היה אמור להיות טיול משפחתי רגיל בגרמניה. עו"ד יונתן רדשקוביץ, רעייתו ד"ר יגודה יבלונסקה - אזרחית פולין שמחזיקה באשרת תושב ארעי בישראל - ואביו של רדשקוביץ, הגיעו לשדה התעופה בממינגן כארבע שעות לפני מועד ההמראה של טיסת ראיינאייר חזרה לישראל. הם ביצעו צ'ק אין, עברו את כל הבדיקות הנדרשות והמתינו לעלות למטוס. ואז הגיעה ההפתעה.
רגע לפני העלייה למטוס, הודיעו להם נציגי ראיינאייר שיבלונסקה לא תוכל לטוס. הסיבה? לטענת החברה, היא לא מילאה טופס IL-ETA - טופס שנדרשים למלא תיירים ממדינות פטורות מאשרה שרוצים להיכנס לישראל. הבעיה היא שיבלונסקה בכלל לא תיירת - היא תושבת ישראל, ומחזיקה בתעודת זהות זמנית ובאשרת תושב ארעי.
הזוג מצא את עצמו במצב בלתי אפשרי. אחרי שהבינו שאין מה לעשות, הם החליטו שאביו של רדשקוביץ, בשל גילו ומצבו הרפואי, יעלה לטיסה לבדו, למרות החשש. רדשקוביץ עצמו היה יכול לעלות למטוס, אבל בחר שלא להשאיר את אשתו לבדה, ללא כרטיס טיסה וללא ציוד, במדינה זרה. הדרך היחידה שמצאו לחזור לישראל היתה טיסה מנמל התעופה במינכן, שנמצא כמה שעות נסיעה מממינגן, עם עצירת ביניים באתונה. הם אכן הגיעו לישראל, אבל לא בלי הרפתקאות, הוצאות ועוגמת נפש. השניים הגישו תביעה קטנה לבית המשפט בתל אביב ודרשו פיצוי עבור עלויות הכרטיסים החלופיים, אובדן ימי עבודה, הוצאות נסיעה ומזון, וכן פיצוי לפי חוק שירותי תעופה ופיצוי לדוגמה.
ראיינאייר טענה שפעלה כדין
ראיינאייר טענה מצדה שהיא פעלה כדין. לדבריה, היא נדרשת להעביר לרשויות בישראל מידע מקדים על הנוסעים, ולאחר שהמידע על יבלונסקה הועבר, כניסתה סורבה. לגבי רדשקוביץ, החברה טענה שהוא עצמו הודה שיכל לטוס ובכל זאת בחר שלא לעלות לטיסה, ולכן אין לו על מה להלין.
הרשמת הבכירה הלנה בורוכוביץ' ליטוין לא התרשמה מטיעוני ראיינאייר. בפסק הדין שניתן באחרונה, היא ציינה כי החברה טענה שכניסתה של יבלונסקה לישראל סורבה, "אולם לא הציגה ולו ראשית ראייה לכך". יתרה מכך, אף נציג מטעם ראיינאייר שנכח באירוע או שיש לו ידיעה אישית לא התייצב לדיון, אף שבית המשפט אפשר להעיד בהיוועדות חזותית.
מנגד, התובעים הוכיחו שיבלונסקה עלתה ללא כל בעיה על טיסות ממינכן ומאתונה והגיעה לישראל. בית המשפט קיבל את עדותם שלפיה הם התייצבו זמן מספיק בשדה התעופה ושיתפו פעולה עם כל הבדיקות הביטחוניות. "קביעתי היא שלא הייתה מניעה להטיס את התובעת," כתבה הרשמת בורוכוביץ' ליטוין, וקבעה כי לגבי יבלונסקה מתקיימים כל התנאים של טיסה שבוטלה.
רדשקוביץ לא קיבל שום פיצוי
אלא שדווקא רדשקוביץ, למרות ההבנה האנושית למצבו, לא זכה לפיצוי. בית המשפט קבע שמכיוון שהוא היה רשאי לטוס ובחר שלא, הוא לא הוא זכאי לפיצוי על פי חוק התובלה האווירית או חוק שירותי תעופה, וכל עילות התביעה בעניינו נדחו.
- עזב דירה לפני סוף החוזה - האם יפצה את הבעלים?
- בניגוד לעמדת היועמ"ש: הורים ישתמשו בזרע בנם שנהרג
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הקרקע הופקעה ב-1954, התביעה הוגשה ב-2024 ונדחתה על הסף
גם הדרישה לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה נדחתה לגבי שני התובעים, מכיוון שהעילה הזו אינה מעוגנת בחוק שירותי תעופה. לגבי הפיצוי לדוגמה, בית המשפט ציין כי "איני סבורה שבענייננו הנתבעת פעלה ביודעין ומתוך כוונת זדון כלשהי באופן שיש מקום להעניק פיצוי שהוא מטיבו עונשי".
בשורה התחתונה, ראיינאייר חויבה להשיב ליבלונסקה את עלות כרטיס הטיסה המקורי (אם לא הושב), לשלם לה 2,390 שקל פיצוי לפי התוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, 500 שקל להוצאות נסיעה ומזון ו-500 שקל נוספים להוצאות המשפט.
פסק הדין מבהיר לנוסעים שחברות תעופה לא יכולות להסתתר מאחורי טענות ביטחוניות ללא הוכחה, אבל גם שמי שמוותר על טיסה מרצונו - גם אם מסיבות מובנות - עלול למצוא את עצמו ללא פיצוי.
