השקיע 450 אלף שקל במיזם עם שותף שנפטר - ויצא בידיים ריקות

איש עסקים ממרכז הארץ האמין שהוא נכנס לעסקה טובה: יבוא, הפצה ושיווק של מערכות תריסים מטורקיה. הוא שלף מהכיס מאות אלפי שקלים, אבל בסופו של דבר המיזם לא ממש המריא, ועד שהוא הספיק לפנות לבית המשפט, השותף שלו כבר לא היה בין החיים. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה באחרונה את ערעורו של יצחק גלפו, וקבע שהוא פשוט לא הוכיח את מה שטען.

הסיפור התחיל ב-2017, כשגלפו פגש את המנוח ציון שוקיאן ז"ל. לטענת גלפו, שוקיאן הציג בפניו תמונה ורודה: מיזם רווחי ליבוא תריסים מטורקיה, פוטנציאל גבוה, וכל מה שצריך זה שגלפו יכניס כסף. גלפו, כך לטענתו, האמין, ולאורך כמה חודשים העביר לשוקיאן סכומים גדולים: 215 אלף שקל בהעברה בנקאית, 145 אלף שקל במזומן כנגד מסמך בכתב יד, 64.5 אלף שקל שהועברו ישירות מלקוח שלו, ועוד 30 אלף שקל במזומן. בסך הכל 454.5 אלף שקל. הבעיה היתה שהמיזם לא הניב רווחים. ושוקיאן נפטר לפני שגלפו הספיק לתבוע אותו.

גלפו פנה לבית המשפט ותבע את יורשי שוקיאן - שבעה במספר - בטענה שהמנוח התחייב כלפיו באופן אישי, ולכן הם חייבים להחזיר לו את כספו. אלא שבמהלך המשפט התברר שהתמונה מורכבת יותר ממה שהוצג בכתב התביעה. המשיבים הציגו שרשרת הסכמים שגלפו לא טרח לציין בכתב התביעה שלו: ההתקשרות לא היתה עם שוקיאן אישית, אלא עם חברה שבבעלותו בשם פרופיליום. גלפו עצמו חתם על הסכם כתוב עם פרופיליום בינואר 2017, שלפיו ייהפך לבעלים של רבע ממניות חברה משותפת, רול חן, שהוקמה לצורך המיזם. בתמורה הוא ישלם לפרופיליום 250 אלף שקל.בנוסף, בית המשפט בערכאה הראשונה בדק את רשם החברות, ומצא ששמו של גלפו אכן נרשם כבעלים של 25% ממניות רול חן. כלומר הוא קיבל תמורה, גם אם בסוף המיזם לא עבד.

השופטות רוטנברג ואזולאי והשופט סתיו ישבו בהרכב של הערעור שהוגש למחוזי, ואישרו את קביעות בית משפט השלום בפתח תקווה: גלפו לא עמד בנטל ההוכחה שנדרש להוכיח שהיתה כאן התחייבות אישית של המנוח, מחוץ למסגרת החברות שהוקמו. בית המשפט הסביר את ההיגיון הפשוט: "מקום בו נטענת התחייבות אישית שלא קיבלה ביטוי בכתב - ובמיוחד לנוכח המערכת ההסכמית שנחתמה בין חברות שונות - חל על הטוען לכך נטל ראיה מוגבר". גלפו לא עמד בנטל הזה. כמו כן, בית המשפט ציין בחריפות שגלפו אפילו לא טען בתביעה שיש להרים את מסך ההתאגדות בין שוקיאן לבין פרופיליום - מה שהיה יכול, אולי, לשנות את התמונה. הוא הציג טענה אחת ויחידה: עסקה אישית עם המנוח. וכשהראיות לא תמכו בטענה הזאת, התביעה נפלה.

• בעל מניות בחברת נדל"ן טען שחתימתו זויפה ותבע עורכות דין
• הבטיחה פאנלים גרמניים, סיפקה אמריקאיים - ותשלם 146 אלף ש'
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"כלל גדול בדין" - תובעים עיזבון? תתכוננו להוכיח יותר

אחד ההיבטים המעניינים בפסק הדין הוא ההתייחסות לעובדה שמדובר בתביעה נגד יורשים של מי שנפטר. בית המשפט ציטט הלכה ותיקה מ-1960, שלפיה, "כלל גדול בדין כי בכגון זה מדקדקין עם התובע יתר על המידה הרגילה - והטעם גלוי וידוע: בהעדר הבעל-דבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח - אילו עוד בחיים חייתו - להזים או לסתור את ראיות יריבו". כלומר כשאתה תובע מישהו שנפטר, בית המשפט יסתכל עליך בחשדנות רבה יותר, משום שהצד השני כבר לא יכול להגן על עצמו. גלפו הגיש את התביעה רק לאחר פטירת שוקיאן, והשיהוי הזה לא עזר לו.

בית המשפט הודה שיש חללים ראייתיים: לא לגמרי ברור לאן הלכו כל הכספים, ומה בדיוק קרה עם רול חן. אבל המסקנה של השופטים היתה חד-משמעית. "לא ניתן לומר כי יש בחסר זה כדי להצדיק את קבלת התביעה, ולו בחלקה", נכתב בפסק הדין שפורסם. גלפו חויב לשלם לצד שכנגד 5,000 שקל בלבד כהוצאות משפט - סכום נמוך יחסית, שמשקף את ההכרה של בית המשפט שהמקרה לא היה פשוט לחלוטין. אבל את ה-454 אלף השקל שלו? אלה כנראה לא יחזרו. הפרשה הזאת ממחישה כלל בסיסי בעולם העסקי: כשאתה משקיע כסף דרך חברה, ולא ישירות לאדם, הסיכון העסקי הוא שלך. כישלון מיזם, גם כואב ככל שיהיה, לא מהווה עילה לתביעה נגד אנשים פרטיים.