במשך שנים ארוכות חיו בני הזוג, תושבי דימונה, עם מציאות כלכלית שהלכה והכבידה עליהם מיום ליום. חובות שנוצרו עוד בשלהי שנות ה-90, חלקם אף קודם לכן, המשיכו ללוות אותם אל תוך גיל הזקנה. עם הזמן, החובות עצמם חדלו להיות לב הסיפור. הריבית, שנצברה בהתמדה לאורך עשרות שנים, היא זו שתפחה ונהפכה את הסכומים למפלצתיים. כשהגיעו בני הזוג לשנות ה-70 לחייהם, הגיעו החובות בתיקי האיחוד שלהם לסכום מצטבר של יותר מ-1.5 מיליון שקל, סכום שמרביתו המכריע אינו קרן אלא תוספות ריבית והצמדה.

ההליך שהביא לשינוי הדרמטי לא החל בבקשה להקלה, אלא דווקא באיום ממשי על קורת הגג האחרונה שנותרה לבני הזוג. אחד הנושים פנה ללשכת ההוצאה לפועל וביקש למנות כונס נכסים לדירת המגורים שלהם בדימונה. מדובר בדירה ישנה, שנבנתה בשנות ה-60, ושוויה נמוך יחסית. עבור בני הזוג, שגילם ומצבם הרפואי אינם מאפשרים התחלה מחדש, המשמעות היתה אחת: סכנה מוחשית לאובדן הבית. אלא שכבר בשלבים הראשונים של ההליך החלו להיחשף הנסיבות החריגות של המקרה, נסיבות שהובילו בסופו של דבר להחלטה תקדימית.

רשם ההוצאה לפועל, איל רוזין, קבע לקיים דיון שבו יוזמנו כלל הנושים, וביקש לבחון לא רק את שאלת מימוש הנכס, אלא גם את האפשרות להפחתת הריביות בתיקי האיחוד. עוד לפני שהתקיים הדיון, הודיע בא כוחו של הנושה כי הוא חוזר בו מבקשת הכינוס. בהחלטתו ציין הרשם כי יש לברך על צעד זה, שנעשה “לאור טיבו של הנכס, הצורך בדיור חלוף וכן לאור מצוקתם האישית של החייבים”. ואולם גם לאחר משיכת הבקשה, הדיון התקיים, והשאלה העקרונית נותרה על השולחן: האם יש מקום להפחית - ואף למחוק - את הריביות שהצטברו לאורך השנים.

16 תיקי הוצאה לפועל, רובם בני יותר מ-20 שנה

מן הנתונים שהוצגו בפני הרשם עלתה תמונה קשה ועקבית. תיק האיחוד של החייב נפתח כבר ביוני 2005 וכולל 16 תיקי הוצאה לפועל, כש-11 מהם נפתחו עוד לפני שנת 2000. החוב הכולל בתיק זה הגיע לכ-1.493 מיליון שקל. החייב, יליד 1956, נפגע בתאונת עבודה ב-1985, פגיעה שהובילה לפגיעה חמורה ביכולתו להתפרנס. רק כעבור שלושה עשורים, ב-2015, הוכר כנכה בשיעור של 54%. מאז, כך עולה מההחלטה, הוא מתקיים מקצבת אזרח ותיק ומשלם באופן קבוע 150 שקל בחודש במסגרת תיק האיחוד.

• מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
• דיירת רחוב לשעבר תקבל מחיקת ריביות עבור חובותיה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תיק האיחוד של החייבת נפתח באותו מועד וכולל שמונה תיקים, חמישה מהם מלפני 2001. החוב הכולל בתיק שלה הגיע לכ-470 אלף שקל. החייבת, ילידת 1955, סובלת מבעיות עיניים קשות, כפי שפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו. גם היא מתקיימת מקצבת אזרח ותיק ומשלמת 200 שקל בחודש. לשניים יש שלושה ילדים בוגרים, אלא שבניגוד לציפייה הטבעית, הם אינם משענת כלכלית להוריהם, אלא להפך.

בדיון עצמו נחשפה שכבה נוספת של מצוקה. הרשם תיאר כיצד אחד הבנים מוכר כהלום קרב ממבצע צוק איתן, עם נכות של 50%. הבת סובלת מבעיות רפואיות קשות ואינה מסוגלת לסייע להוריה. הבן השלישי, תושב קיבוץ בארי, ניצל עם משפחתו מאירועי ה-7 באוקטובר, אך הורי אשתו נרצחו באותו יום. “כך נוצר מצב בו החייבים במקום למצוא משענת בילדיהם מצאו עצמם הם מעניקים עזרה ותמיכה לילדיהם”, כתב הרשם בהחלטתו.

על הרקע הזה נדרש הרשם לשאלה המשפטית: מהו היקף סמכותו להפחית ריביות, ובאילו נסיבות ניתן לעשות שימוש בסמכות הזו. ההכרעה נשענה במידה רבה על תיקון לחוק ההוצאה לפועל שנכנס לתוקף בינואר 2025, במסגרת רפורמה רחבה בדיני הריבית וההצמדה. התיקון מאפשר לרשם להפחית תוספות ריבית ודמי פיגורים, ואף להפחית את ריבית הבסיס “מטעמים מיוחדים שיירשמו”. המחוקק, כך הודגש, לא הגדיר רשימה סגורה של טעמים מיוחדים, אלא הותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של הרשם בהתאם לנסיבות המקרה.

• עקב מסרון בעייתי - לא תירש את בן זוגה
• לא כל מי שמראה דירה זכאי לעמלת תיווך, מה זה הגורם היעיל?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...

המטרה: תמרוץ של החייב לפרוע את החוב שלו

בהחלטתו סקר הרשם רוזין שורה של פסקי דין והחלטות קודמות, שמהן עולה מגמה ברורה: מעבר מתפישה עונשית של ריבית פיגורים לתפישה תכליתית, שבוחנת האם הריבית אכן משרתת את מטרתה: תמרוץ של החייב לפרוע את החוב שלו. “חיוב בריבית פיגורים אינו משיג את מטרתו כאשר הוכח בבירור שהחייב אינו יכול לפרוע את חובותיו מטעמים שאינם תלויים בו”, ציטט הרשם מפסיקה קודמת, והוסיף כי במצבים כאלה עלולה הריבית להפוך לכלי ענישה בלתי מוצדק.

העובדה שלבני הזוג יש נכס מקרקעין - דירת מגוריהם - לא שינתה את התמונה. הרשם קבע כי יש לבחון האם מימוש הנכס מקדם איזון ראוי בין האינטרסים, בייחוד כשעיקר החוב נובע מריביות שנצברו. במקרה הזה, כך נקבע, שווי הדירה נמוך, מצבה ירוד, ועלות הפינוי והדיור החלופי צפויה להשתוות ואף לעלות על התמורה האפשרית ממכירתה. בנסיבות האלה, קבע הרשם, “אין כל תוחלת במימוש הדירה”.

ההכרעה הסופית נשענה על הצטברותם של שיקולים רבים: גילם המתקדם של החייבים, מצבם הרפואי, העובדה שהם מצויים בתיקי איחוד קרוב ל-20 שנה ומשלמים את התשלומים שנקבעו ללא פיגורים, היעדר חובות חדשים, השיהוי הממושך מצד הזוכים באי נקיטת הליכי מימוש, והמצוקה המשפחתית המתמשכת. “נראה כי מרבית הטעמים אשר צוינו בפסיקה חלים על עניינם של שני החייבים אשר לפנינו”, כתב הרשם בהכרעת הדין, והוסיף כי, “מכל הסיבות האמורות, אני מורה על מחיקת כלל הריבית (פיגורים ובסיס) בכל תיקי החייבים”.

ההחלטה משקפת שינוי תפישתי

בכך קיבל הזוג הקלה דרמטית, שמשמעותה הפחתה של רוב החוב שרשום על שמם. מעבר להשפעה הישירה על חייהם של בני הזוג, ההחלטה מסמנת נקודת ציון חשובה בהתפתחות דיני ההוצאה לפועל. לראשונה, נעשה שימוש נרחב בתיקון החקיקה החדש לצורך מחיקה מלאה של כלל הריביות בתיקי איחוד, על בסיס נסיבות אישיות קשות ושיהוי ממושך. ההחלטה משקפת שינוי תפיסתי ביחס לאופן שבו יש לאזן בין זכויות הזוכים לבין מציאות חייהם של חייבים מבוגרים, חולים וחסרי יכולת ממשית לפרוע חובות שנוצרו לפני עשרות שנים.

בלי סיסמאות ובלי הצהרות רחבות, ההכרעה של רשם ההוצאה לפועל מציבה רף ברור: גם בתוך מערכת גבייה נוקשה, יש מקום להתבוננות אנושית, לבחינת התכלית האמיתית של הריבית, ולשאלה האם המשך הצטברותה משרת אינטרס כלשהו – או רק מנציח מצוקה שאין לה מוצא.

מה בעצם הופך את ההחלטה הזו לחריגה או תקדימית?
החריגות כאן היא לא רק בעצם ההפחתה של ריבית, אלא בכך שהרשם הורה על מחיקה מלאה של כל סוגי הריבית - גם ריבית פיגורים וגם ריבית בסיס - בתיקי איחוד פעילים, בסכומים גבוהים מאוד. בדרך כלל, גם כשיש הקלות, הן חלקיות. כאן מדובר בחובות של יותר מ-1.5 מיליון שקל, שרובם נמחקו למעשה בהחלטה אחת.

האם מדובר במחיקת החוב עצמו?
לא. חשוב להבין שהקרן של החוב לא נמחקה. בני הזוג עדיין חייבים את סכומי החוב המקוריים. מה שנמחק הוא כל מה שנצבר מעליהם במשך השנים - ריביות והצמדות, שהן אלה שגרמו לחוב להתנפח לממדים בלתי אפשריים.

האם כל חייב מבוגר יכול עכשיו לבקש מחיקת ריביות?
לא בהכרח. ההחלטה מדגישה שאין רשימת מכולת קבועה של תנאים, וכל מקרה נבחן לגופו. כאן היתה הצטברות יוצאת דופן של נסיבות: גיל, מצב רפואי, חובות ישנים מאוד, תשלומים סדירים לאורך שנים, היעדר חובות חדשים, וגם מחדל מתמשך מצד הנושים. לא כל חייב יעמוד בשילוב כזה של נתונים.

למה העובדה שהחייבים שילמו סכומים קטנים כל כך כל השנים דווקא פעלה לטובתם?
מכיוון שזה הראה שהם לא התחמקו מתשלום, אלא עשו מה שיכלו במסגרת היכולות הכלכליות שלהם. התשלומים אולי היו נמוכים, אבל הם בוצעו באופן עקבי, בלי פיגורים, לאורך תקופה ארוכה מאוד. מבחינת הרשם, זה חיזק את המסקנה שאין כאן חוסר תום לב.

איך התיקון לחוק שינה את כללי המשחק?
לפני התיקון, הפחתת ריבית בסיס היתה נדירה מאוד. החוק החדש מאפשר לרשם שיקול דעת רחב יותר, ומבהיר שהתפקיד של ריבית פיגורים הוא לתמרץ תשלום, לא להעניש חייבים שאין להם שום יכולת אמיתית לשלם. זה נתן לרשם את הכלים המשפטיים להחלטה רחבה יותר.

האם העובדה שלבני הזוג יש דירה לא היתה אמורה לחסום את ההקלה?
בעבר, עצם קיומו של נכס היה שיקול מרכזי נגד הפחתות. כאן הרשם קבע גישה שונה: צריך לבדוק אם מימוש הנכס באמת משרת את מטרות ההליך. במקרה הזה, הדירה ישנה, שוויה נמוך, והפינוי היה יוצר הוצאות כבדות ודיור חלופי. לכן נקבע שאין היגיון כלכלי או חברתי במימוש.

מה המשמעות של זה עבור נושים בתיקים דומים?
המשמעות היא שנושים לא יכולים להניח שחוב ישן ימשיך לעבוד בשבילם דרך ריביות במשך עשרות שנים. ההחלטה מאותתת ששיהוי ממושך וחוסר פעולה עלולים לפעול בסופו של דבר דווקא לרעת הזוכה.

האם יש כאן מסר חברתי מעבר לשאלה המשפטית?
בהחלט. מבלי לומר זאת במפורש, ההחלטה משקפת עמדה שלפיה מערכת ההוצאה לפועל לא אמורה לנהל חובות כאילו היו חסרי פנים. כשמדובר באנשים מבוגרים, חולים, שחיים מקצבאות וממשיכים לשלם ככל יכולתם, הריבית לא יכולה להפוך למנגנון שמוחק כל סיכוי לסיום החוב.

האם אפשר לראות בהחלטה הזו כיוון חדש בפסיקה?
כן, לפחות במובן של חיזוק מגמה. ההחלטה לא ניתנה בחלל ריק, אלא נשענת על פסיקה קודמת ועל שינויי חקיקה עדכניים. היא עשויה לשמש נקודת ייחוס לרשמים אחרים במקרים דומים.

האם העובדה שאף נושה לא התייצב לדיון השפיעה על התוצאה?
כן, במידה מסוימת. הרשם ציין זאת במפורש. היעדר עמדה מצד הנושים חיזק את התחושה שאין אינטרס ממשי בהתנגדות להפחתת הריביות, והדגיש את חוסר המעש שנמשך לאורך השנים.