בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא התייצבה יום אחד בפני הרשמת מיטל דלל־איינשטיין אשה שבמשך שנים ארוכות לא הצליחה להרים את ראשה מעל גובה המים. היא הגיעה לשם לא כדי להתחמק או לדחות את החוב שלה, אלא כדי לנסות להסביר מי היא היתה לאורך העשור האחרון, מה עבר עליה, וכיצד נהפך חוב קטן יחסית לתיק שגדל לממדים שלא תאמו את יכולותיה ואת נסיבות חייה. הסיפור שלה, כך עולה מההחלטה שניתנה באחרונה, הצליח לגעת בלבה של הרשמת, אך מעבר לכך, הוא הציג מקרה שבו החוק עצמו מאפשר לראות את החייב לא רק כנתון כלכלי אלא כאדם שלם שנושא עמו שנים של מצוקה.

על פי החלטת הרשמת, שמבוססת על תשתית עובדתית רחבה שהציגה החייבת, מדובר באשה בת 62, גרושה ואם לחמישה, שמוכרת כנכה ומתקיימת מקצבת נכות בלבד. מצבה הכלכלי והנפשי הידרדר לאורך השנים עד כדי כך שמ-2015 היתה, לדבריה, דיירת רחוב. היא תיארה בפני לשכת ההוצאה לפועל מציאות שבה נאלצה לחיות ללא קורת גג יציבה, תוך התמודדות עם קשיים נפשיים ופיזיים, ועם מציאות משפחתית קשה במיוחד. אחת מבנותיה נפטרה ב-2023 לאחר מאבק במחלה קשה, והותירה אחריה חמישה יתומים הזקוקים לסיוע - אחריות שהכבידה על האם החייבת עוד יותר. כפי שנכתב במסמכי ההחלטה: "החייבת בת 62, גרושה ואם לחמישה, הציגה לפני תמונה קשה של נסיבות חייה... אחת מבנותיה נפטרה בשנת 2023 לאחר מאבק במחלה קשה והותירה חמישה יתומים הזקוקים לתמיכת המשפחה",

תיק ההוצאה לפועל נפתח ב-2013 על סכום צנוע של 10,639 שקל בלבד. במשך שנים לא שילמה החייבת את חובה, אך לטענתה באותן שנים היא היתה שרויה במצוקה כה קשה, עד שלא היתה מסוגלת לנהל שום מערך כלכלי בסיסי. בתקופת הקורונה אף התקשתה עוד יותר לעמוד בהתחייבויותיה. אלא שבשנים האחרונות חל שינוי בהתנהלותה, כפי שהדגישה הרשמת. מ-2019 נקבע לה צו תשלומים על סכום של 150 שקל בחודש, ומ-2020, על פי לשון ההחלטה, היא עומדת בו בקפדנות. היא שילמה עד כה כ-11,550 שקל - סכום שגבוה מן הקרן המקורית של החוב. הנתון הזה שימש בסיס מרכזי בהחלטה של הרשמת, שהצביעה על שינוי חיובי ומובהק בהתנהלותה של החייבת. גם בהודעת הדוברות של רשות האכיפה צויין כי, "הרשמת קבעה כי החייבת הוכיחה שינוי חיובי ועקבי בהתנהלותה בשנים האחרונות, כאשר היא עומדת בצו התשלומים החודשי של 150 שקל מאז שנת 2019, ושילמה עד כה כ-11,550 שקל".

"השנים בהן לא שילמה החייבת תמו לפני שנים רבות"

הזוכה, מצדו, התנגד בתוקף לבקשה להפחתת הריביות. לטענתו, מדובר בחייבת שנמנעה במשך שנים מלשלם את חובה, הגישה התנגדויות שנדחו והעמיסה עליו פעולות גבייה רבות ומיותרות. לטענתו, העובדה ששילמה בשנים האחרונות אינה מוחקת את התנהלותה הקודמת, וכי החוק מאפשר לה לפנות להליכי חדלות פירעון במקום להפחית ריביות. אלא שהרשמת, בבואה לבחון את כלל הנתונים, סברה אחרת. היא הדגישה כי חלק מהשנים שבהן לא שילמה החייבת את חובה היו דווקא השנים שבהן חיה ברחוב, כשהיא שרויה במצוקה נפשית עמוקה. כפי שנכתב בהחלטה, "השנים בהן לא שילמה החייבת תמו לפני שנים רבות, כאשר מדובר על שנים בהן סבלה החייבת ממצוקה נפשית קשה ואף הגיעה לכדי דיירות רחוב".

• אושר הסדר חוב מקל ללוחם במילואים שלחם בעזה
• רק 7% מהחוב: בית המשפט אישר הסדר למפונה מגוש קטיף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרשמת דלל־איינשטיין התרשמה עמוקות ממצבה האישי של החייבת כבר עם הובאתה בצווי הבאה בעבר. בפרוטוקולים נרשמה מצוקה ממשית, והדבר לא נעלם מעיניה בבואה להכריע בבקשה הנוכחית. החייבת אינה עובדת שנים רבות, מתקיימת מקצבת נכות זעומה, ומתגוררת כיום בחדר ששכרה ותלוי בסיוע בשכר דירה שהיא מקבלת. הנתונים האלה, לצד התשלום העקבי בחמש השנים האחרונות, נהפכו לבסיס לגיבוש עמדה שלפיה אין לראות בחייבת מי שמתעלמת מההליך, אלא מי שנאבקת לשמור על שגרת תשלומים בתוך מציאות כמעט בלתי אפשרית.

בשלב הזה פנתה הרשמת לבחינה המשפטית שמאפשרת מתן הפחתת ריביות. סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, שתוקן באחרונה, מקנה לרשם סמכות להפחית את תוספות הריביות ודמי הפיגורים כשמתקיימים "טעמים מיוחדים". ההחלטה מפרטת את נוסחו של סעיף החוק בניסוחו המעודכן: "רשם ההוצאה לפועל רשאי... להפחית את תוספת הריביות ודמי הפיגורים הנצברים בתיק ההוצאה לפועל... ובלבד שריבית הבסיס... לא יופחתו אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". הרשמת קבעה בהכרעתה כי במקרה זה מתקיימים טעמים כאלה במלואם. בהחלטה של הרשמת גם נכתב כי, "לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובנתוני התיק ובשים לב לנסיבותיה האישיות של החייבת, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימים במקרה זה הטעמים המיוחדים המצדיקים מתן ההפחתה המבוקשת".

המגמה היא להקל במקרים של תיקים ישנים

הרשמת הדגישה בהחלטתה כי מדובר בחייבת שהיתה דיירת רחוב, מתמודדת עם נכות, וכלשונה, "ניכר שינוי חיוב ועקבי בהתנהלותה לאורך השנים האחרונות שבהן היא עומדת בצו התשלומים ובמהלכן שילמה מרבית מקרן החוב בתיק". עוד היא כתבה כי לנוכח שינויי החוק והפסיקה, המגמה היא להקל במקרים של תיקים ישנים שבהם הצטברו ריביות שאינן משקפות את יכולת החייב. המשפט הזה, כך נדמה, תופש את מהות ההיבט האנושי של ההחלטה: בחינה לא רק של היסטוריית החוב אלא גם של ההיסטוריה האישית.

• הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
• העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?

בפועל, קבעה הרשמת שתי הפחתות משמעותיות: הראשונה, הפחתה מלאה של דמי הפיגורים בשיעור של 100% ממועד פתיחת התיק ב-2013. השנייה, הפחתת תוספת הריביות בשיעור של 40% החל ממועד עמידת החייבת בצו התשלומים, כלומר מיולי 2019. מדובר בהחלטה כבדת משקל מבחינת ההשלכה על יתרת החוב, שנקבעה לפני ההחלטה על כ-25,975 שקל. המשמעות המעשית היא צמצום גדול של החוב, הגדרה מחדש של היחס בין הקרן לתוספות, ובעיקר הכרה בכך שהחייבת אינה יכולה ואינה אמורה לשאת בריביות שתפחו בתקופה שבה חייה היו רחוקים מכל יציבות.

בהודעת הדוברות של רשות האכיפה, שצורפה לתיק, הודגש כי ההחלטה ניתנה, "לאור שינויי החוק והפסיקה בסוגיית הפחתת ריביות המבקשים להקל בתיקים ישנים שבהם נצברו תוספות ריביות כבדות שאינן משקפות בהכרח את יכולת החייב", וכי הרשמת ראתה במקרה זה מציאות שבה "מדובר בחייבת בעלת מצוקות חיים משמעותיות... וניכר שינוי חיוב ועקבי בהתנהלותה לאורך השנים האחרונות".

החלטתה של הרשמת דלל־איינשטיין מצטרפת לשורה של פסיקות והחלטות שניתנו בשנה האחרונה, מאז תיקון החוק, ומאותתות על מגמה של יחסי אנוש ומידתיות בהליכי הגבייה. התפישה המשתקפת מההחלטה היא כי רשם ההוצאה לפועל אמור לאזן בין זכותו של הזוכה לגבות את חובו לבין הבנה עמוקה של מצבו האנושי והכלכלי של החייב, בייחוד כשמדובר בחייבים שמציגים שיפור ממשי ועמידה עקבית בתשלומים גם בתנאים קשים. בחתימת ההחלטה קבעה הרשמת באופן קצר וחד כי, "המזכירות תבצע הקטנת חוב בהתאם".

למה בכלל יש אפשרות להפחית ריביות בהוצאה לפועל?

ההיגיון שעומד מאחורי האפשרות להפחתת ריביות הוא ההבנה שבעיקר בתיקים ותיקים, חובות עלולים להתנפח לממדים לא הגיוניים. לפעמים אדם שנקלע למצוקה לא מצליח לשלם במשך שנים, והריביות גדלות הרבה יותר מהחוב המקורי. המחוקק הבין שצריך לאפשר למערכת לשמור על אנושיות ושיקול דעת, ולכן קבע בחוק אפשרות להפחתה כשיש "טעמים מיוחדים". זאת כדי לאפשר לחייבים לצאת ממעגל בלתי־נגמר של הריביות.

מה נחשב "טעמים מיוחדים" שמצדיקים הפחתת ריביות?

החוק לא מגדיר רשימה סגורה, אבל בתי המשפט נוטים לראות בנסיבות חיים קשות, מצב בריאותי מורכב, שיקום ממשי בהתנהלות הכלכלית, או פתיחת תיק ישן שהריביות בו התנפחו לממדים לא סבירים, כסיבות שמצדיקות הפחתה. המקרה של החייבת כאן הוא דוגמה מובהקת: חיים ברחוב, אובדן ילד, נכות, שיקום כלכלי אמיתי ועמידה בצווי תשלומים לאורך זמן.

אם החייבת כמעט שילמה את כל הקרן, למה בכלל נשאר לה חוב גדול כל כך?

כמו שקורה להרבה חייבים בהוצאה לפועל, הריביות ודמי הפיגורים גדלים בצורה מצטברת לאורך שנים. גם אם הקרן לא היתה גבוהה, מספיק שלא משלמים במשך שנים כדי שהחוב יתנפח לסכומים גדולים בהרבה. זו אחת הביקורות המרכזיות על המערכת הוותיקה לפני תיקון החוק, ולכן נוצר הצורך במנגנון גמיש יותר כמו זה שהופעל כאן.

למה הזוכה התנגד, אם החייבת כבר משלמת באופן מסודר?

מהזווית של הזוכה, הוא המתין שנים רבות לקבל את כספו, ובינתיים נאלץ להתמודד עם הליכים משפטיים שונים ועם עיכובים חוזרים ונשנים. מבחינתו, ההפחתה בריביות פירושה ויתור על חלק מהפיצוי שאמור לכאורה לשקף את הנזק שנגרם לו מהעיכוב. לכן הוא ביקש שהחוב ייגבה במלואו, כולל הריביות.

האם כל חייב במצב קשה יכול לקבל הפחתת ריביות?

לא. הפחתת ריביות אינה אוטומטית, וגם לא נדיבה לכל דורש. חייב צריך להראות שהוא עומד בתשלומים לאורך זמן, שיש שיפור ממשי בהתנהלות שלו ושיש נסיבות חיים חריגות. בנוסף, הרשמת מחויבת לשמוע גם את עמדת הזוכה. במקרה הזה החייבת הצליחה להראות התקדמות עקבית לאורך שנים, מה שתרם רבות להחלטה.

האם העובדה שהחייבת התמודדה עם אבל משפחתי השפיעה על ההחלטה?

כן, אבל לא כאירוע יחיד. מקרה כמו אובדן ילדה בוגרת והטיפול בחמישה נכדים יתומים הוא חלק מרצף של נסיבות חיים קשות שהשפיעו על מצבה הנפשי, הכלכלי והפיזי של החייבת. הרשמת לא מתייחסת רק לאירוע אחד, אלא לתמונה רחבה של מצוקה מתמשכת.

איך הרשמת מבחינה בין חייב שלא משלם כי הוא לא רוצה, לבין חייב שלא משלם כי הוא לא יכול?

הרשמת בוחנת נתונים רבים: תשלומים קודמים, יכולת כלכלית, מסמכים רפואיים, נסיבות חיים, התנהגות בדיונים ומול לשכת ההוצאה לפועל וגם רצף התשלומים בשנים האחרונות. במקרה הזה צוין כי החייבת עומדת בצו התשלומים בקפדנות כבר חמש שנים, מה שמעיד על רצון כנה לשלם.

מה המשמעות של הפחתת 100% מדמי הפיגורים?

דמי פיגורים הם תוספת שנצברת כשחייב לא משלם בזמן. הפחתה של 100% אומרת שמוחקים לחלוטין את כל תוספת הפיגורים מצאת התיק. זה צעד נדיר יחסית שניתן רק בנסיבות מיוחדות. במקרה הזה, המשמעות היא חיסכון ניכר מאד בחוב.

ומה לגבי ההפחתה של 40% מהריביות? למה לא יותר?

הריביות הבסיסיות הן חלק מחובה של הרשות לשמור על המנגנון הכלכלי של גביית חובות. החוק מגביל את אפשרות ההפחתה שלהן ורק "מטעמים מיוחדים" אפשר לסטות מכך. הרשמת מצאה איזון בין הצורך לעזור לחייבת לבין החובה לשמור על כללים אחידים, ולכן קבעה הפחתה משמעותית, אבל לא מוחלטת.

האם ההחלטה הזאת תשפיע על חייבים אחרים?

ייתכן. פסק הדין משתלב במגמה חדשה יחסית שמעניקה יותר גמישות לרשמי ההוצאה לפועל בתיקים ישנים. ככל שמצטברות כמה החלטות שמפחיתות ריביות בנסיבות קשות, ייתכן שנראה יותר חייבים שמבקשים זאת, אך עדיין כל מקרה נבחן לגופו.

האם החייבת עדיין צריכה לשלם את יתרת החוב שנותרה אחרי ההפחתה?

כן. ההחלטה אינה מחיקת החוב אלא הפחתת התוספות. החייבת עדיין חייבת את הקרן ואת יתרת החוב לאחר ההפחתות, ותידרש להמשיך לעמוד בצו התשלומים שנקבע לה.

האם התיק יכול להיסגר בעתיד אם היא תמשיך לשלם?

בהחלט. אם החייבת תמשיך לעמוד בצו התשלומים ותשלים את יתרת החוב לאחר ההפחתה, התיק ייסגר. ההחלטה מקלה עליה להגיע לנקודה הזאת, משום שעכשיו החוב קרוב יותר ליכולת הכלכלית שלה.

במקרה אחר, האיש שניצב באחרונה מול הדוכן באולם בית המשפט התקשה החייב לשלוט ברגשותיו. הוא סיפר בקול חנוק על חייו שהשתנו מן הקצה אל הקצה מאז ימי ההתנתקות בקיץ 2005, כשנאלצה משפחתו לעקור מגוש קטיף ולעבור לרמת הגולן. מאז נאלצו הוא ואשתו, אם לחמישה ילדים - חלקם בעלי צרכים מיוחדים - לנהל מאבק יומיומי על עצם התפקוד המשפחתי. אשתו, שבשנים האחרונות אובחנה עם גידול במוח ועברה סדרת ניתוחים מורכבים, הוכרה כנכה בשיעור של 100% ואינה עובדת מ-2015. אחד מילדיו סובל ממחלה נפשית המחייבת השגחה תמידית. המשפחה מתקיימת מקצבת הנכות ומסיוע עמותות, לא פעם באמצעות סלי מזון שמסופקים לה באופן קבוע. בתוך המציאות הזו, שהסתבכה והלכה, הצטברו חובותיו של החייב עד שהגיעו לסכום עצום של 3,632,064 שקל. פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בנוף הגליל על-ידי השופטת עינת בלוקא מצייר תמונה מורכבת של אדם שנקלע לחדלות פירעון שלא באשמתו, תוך שהוא נושא על כתפיו משפחה מרובת ילדים, צרכים רפואיים קשים וחובות שלא היה בכוחו לבלום. המסע להחלטה הזו היה ארוך ומפותל. כבר ב-2020 ניתן לחייב צו לפתיחת הליכים, ומאז התנהלו בעניינו בדיקות, שמאות, דיונים והצעות הסדר שונות. השופטת פירטה בהכרעתה כי, “כנגד היחיד אושרו 16 תביעות חוב בסך כולל של 3,632,064 ש״ח”, וכי אלה כוללים חובות כלליים וחובות בדין קדימה. במשך הזמן ניסה החייב לשפר את הצעת ההסדר, תחילה ל-200 אלף שקל ובהמשך ל-250 אלף שקל - סכום שכבר זכה לתמיכת רוב הנושים. לפי פסק הדין, “6 מתוך 8 נושים הסכימו להצעה ושיעור נשייתם הינו… 82% משיעור הנשייה”.