סוגרים שנה בענף הפרסום: מלחמות אגו, אגרוף בפרצוף וה"סיבוב של אדלר - חומסקי"

שנה עברית סוערת הייתה גם בענף הפרסום המקומי. ענייני רייטינג, הרפורמות של השר אטיאס, הפרסום בסלולר ונושאים נוספים - לא התקשינו למצוא אירועים בולטים
משה בנימין |

שנת הפרסום העברית נפתחה אי שם בחודשי אוקטובר-נובמבר של 2007 ובאופן סימבולי, אחד הזכרונות הבולטים ביותר שלה היה קרב אגו מוכר במסגרתו המשרדים הבולטים בתעשייה לא הסכימו על כלום ובעיקר לא על הדרך בה נקבע דירוג המשרדים המובילים בענף. בתווך, משני צידי המתרס היו 'יפעת בקרת פרסום' שחיכו בשקט עד שהענף יחליט שהמחלוקות הסתיימו. התוצאה הסופית? מק'אן במקום הראשון וגליקמן שהיה בין הבולטים בסיפור איפשהו בעשירייה.

אם בטרנדים עסקינן, השנה הזו הייתה שנת הסלולר. הפרי הסלולרי החל להבשיל בשנת 2008 (ויותר נכון תשס"ח). זה כלל עלייה ניכרת בהוצאה לפרסום בסלולר, זיהוי המגמה ע"י משרדי הפרסום והמפרסמים המובילים (כדוגמת קוקה-קולה) ובכלל ההבנה הכללית בענף שהרוח נושבת לשם, למכשיר הפרסונלי ביותר והנייד ביותר.

יותר משהייתה זו שנת הסלולר, הייתה זו בעיקר שנת האטיאס. השר אריאל אטיאס, ממושבו במשרד התקשורת המחיש השנה שני דברים, האחד שמסתבר שלמרות מה שחשבנו, שרים בממשלה יכולים לעבוד ולייצר עשייה פרודוקטיבית, והשני הוא שלשוק התקשורת יש המון להן להתקדם. השר אטיאס הצליח לרענן את ענף הסלולר בגזרות חשובות שבאו לקראת הצרכן, יצר כמה נקודות ציון בטלוויזיה וקינח ברפורמה שהןלכת לשנות הכל, לפיה הפרסום יאושר גם בערוצי הכבלים ולהלווין.

משהו חשוב נוסף שמלווה את ענף הפרסום בשנים האחרונות והשנה עשה צעד נוסף לבמה הראשית הוא ענף האינטראקטיב. ההוצאה לפרסום במדיה האינטרנטית גברה כהמשך ישיר לשנים שקדמו לתשס"ח. במקביל נעשו גם כמה מהלכי הטמעה השנה, בהם החלו המשרדים הגדולים להכניס תחת כנפיהן את שלוחחות האינטראקטיב לתוך המשרד. עדיין נשארו המשרדים העצמאיים אבל כפי שנראה היטב בתחרות בין אידיאולוג'יק למק'אן דיגיטל על הבכורה בתחום, התחרות קיבלה תאוצה לאחר שהמשרדים הגדולים סימנו את המטרה.

פארסה אחת משמעותית שבלתי אפשרי לשכוח היא כניסתה ברוב פאר והדר של "אדלר-חומסקי" לבורסה איפשהו בסוף 2007 ובריחתה משם לפני מספר חודשים. במהלך שאף אחד בענף הפרסום לא הצליח להבין מה עומד מאחוריו נכנס משרד הפרסום בראשות ראובן אדלר ואייל חומסקי לבורסה לאחר הנפקה לפי שווי 267 מיליון שקל, לאחר מכן צנחה לה המנייה לאיטה, האדלרים נדרשו לדווח על כל כוס קפה ששתו במשרד ובעיקר להציג דוח"ות פנימיים. לא לקח להם הרבה זמן להבין שכך אף משרד פרסום בענף שמאוהב בחשאיות, לא יכול לשרוד. מכאן הדרך לחזרה להפיכה בחברה פרטית, כבר הייתה מאוד קצרה.

היו מי שבשלב מסוים הבינו שכבר אין להם לגדול בישראל. BBR אינטרנשיונל, חברת פרסום באחזקתה של באומן בר-ריבנאי יצאה לשוק הרוסי, ובעיקר למוסקבה. כאשר מביטים במספרים, נראית ההחלטה של אנשי באומן מתבקשת מאין כמוה. בזמן שבישראל נלחמים על כל תקציב של כמה מיליונים, ברוסיה תקציב של חברת סלולר אחת נאמד בכ-100 מיליון דולר. ימים יגידו האם משרדים נוספים מישראל יצטרפו לחגיגה. אדלר-חומסקי כבר מגששת בגיאורגיה השכנה.

נקודת האור החיובית ביותר הגיעה בשנה החולפת מכיוונם של שלמור אבנון-עמיחי שהביאו המון גאווה לענף הפרסום הישראלי עם זכייתם ב"אוסקר" של עולם הפרסום – פרס 'אריה הזהב'. שלמור זכו בקטגוריית האינטראקטיב עבור קמפיין 'הדממת האינטרנט' למען החזרת השבויים.

שנה באה, שנה חלפה...ומדידת רייטינג? אין. כל-כך הרבה מילים, דיונים והחלטות נזרקו לאוויר העולם סביב מדידת הרייטינג וטרם ראינו אפילו את הנתון הראשון. כבר מתחילת 2008 הובטח ש"בשלושת החודשים הקרובים נגיע להסכמה ויתפרסמו הנתונים". הבטחה ששמענו הן מאנשי אינטראקטיב והן מחברת גימיוס שעומדת מאחורי המדידה. בפועל? עוד כינוס ועוד כמה תימות חסרות על התקנון – טוב, אולי עוד 3 חודשים..

למרבה הצער, או בהתאם לדמותו של הפרסום בישראל השנה העברית נחתמת ב-2 אירועים שליליים בהם מעורבות דמויות בולטות בתעשייה. האחד, המכות בין הדר גולדמן (זרמון-גולדמן) לבין ספי שקד (ענבר מרחב-שקד). לפי הדיווחים, השניים ישבו לפגישה במסעדת 'קנטינה' בל-אביב בה איים גולדמן על שקד ואמר לו "אם תמשיך לקחת ממני לקוחות, אתה מת". מיד לאחר מכן הגיע הפאנץ' ליין בעזרת אגרוף של גולדמן לפניו של שקד. משם זה הגיע לתביעות הדדיות במשטרה. ובכן, פניו הפגועות של ספי שקד הן פניו של הפרסום בישראל.

המקרה השני בו מעורב יו"ר איגוד חברות הפרסום הנכנס, רמי שלמור ואודי פרידן, אחד מבעלי המשרדים הגדולים בארץ, אודי פרידן (ראובני-פרידן) חמור לא פחות. אקורד הסיום הצורם של שנת הפרסום בישראל נפתח כאשר הרשות להגבלים עסקיים הורתה לפרק את חברת המדיה יונייטד במתכונתה הנוכחית (בה מחזיקים ראובני-פרידן ושלמור אבנון-עמיחי). קרב השליטה על החברה ביום שאחרי, הביא את המעורבים להשמיץ אחד את השני ללא רחמים. פרידן קרא לשלמור "שקרן שרוצה לגזול את יונייטד לעצמו" וזה בתמורה טען שפרידן הוא רק "שליח שמבצע את הוראותיו של אילן שילוח". ובכן, בביצה המקומית אין רגע דל ועם זה אנחנו הולכים לשנה הבאה.

עוד היו שם, הקמתה של חברת האחזקה פובליסיס-גרופ בראשות יאיר גלר ומשה נסיס שתנסה להחזיר עטרה ליושנה, הסאגה המשפטית הבלתי נגמרת בין אורן פרנק לרפי גינת, הפיכתן של חברות הסלולר סלקום ופרטנר לחברות מדיה והרפורמה של השר אטיאס שתכניס את הפרסומות לערוצי הכבלים והלווין של Yes ו-Hot.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.