צדיק וליברמן ירכשו מניות פיבי ב-300 מיליון ש'
פיבי אחזקות, בעלת השליטה בבנק הבינלאומי, הודיע היום על כוונתה לבצע הצעת רכש חלקית ל-18% ממניותיה שלה, בהיקף כולל של כ-300 מיליון שקל בקיבול מלא. פיבי מציעה לרכוש מציבור המשקיעים מניות מסוג 0.05 במחיר של 46.53 שקל למניה - בפרמיה של 12% מעל מחיר השוק נכון לאתמול (יום ב').
במקביל הודיעה פיבי על ביצוע הצעת רכש מלאה למניותיה הלא סחירות מסוג 0.01 במחיר דומה למחיר המניות הסחירות, ובסכום כולל של כ-900 אלף שקל. מדובר ב-92.6 מיליון מניות לא סחירות כאמור, שמהוות כ-0.05% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה. יצויין, כי שתי ההצעות אינן תלויות האחת בשניה.
הצעת הרכש פורסמה מיד לאחר פרסום הדוחת השנתיים של פיבי, אשר פורסמו על פי המתכונת של וועדת ברנע, שכוללים מידע רחב, מקיף, ומפורט בנוגע לעסקי החברה. בעלת השליטה בחברה, קבוצת בינו ליברמן, לא תשתתף בהצעת הרכש.
מפיבי נמסר, כי הוחלט לצאת במהלך על מנת לתת הזדמנות שווה לציבור המשקיעים להנות מהצעה בהיקף כזה. השליטה בפיבי נרכשה על ידי קבוצת בינו-ליברמן לפני כשנה וחצי ומהלך הצעת הרכש מאפשר לציבור בעלי מניות המיעוט להשתתף בעליית שווי המניות מאז הרכישה, ולהנות מרווחי החברה. רכישה עצמית של מניות על ידי חברות מהווה דרך מקובלת להחזיר כסף לציבור המשקיעים כאלטרנטיבה לחלוקת דיבידנד.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
