נגה בריינס
צילום: משה בנימין

50,000 עמותות יצטרכו להתייעל - משבר כלכלי פוגע בהן

תעשיית המיסיונריות הפוליטית החברתית והדתית עומדת לקבל מכה חזקה בכנף, הזדמנות טובה להפסיק את ההעסקה של אלפים-רבבות אנשים מיותרים
נגה בריינס | (2)

בשנה האחרונה הנאסד״ק ירד ב-26%, הדאו ג׳ונס ב-13%, S&P 500 ב-18%, יוניקורנים מחקו ערך אדיר למשקיעים, עליית הריבית מורידה שווי נכסים, הצריכה מדשדשת ויש עליות מחירים. וגם - "תחושת העושר", כמו שכתב ד״ר אדם רויטר, מאבדת גובה. 

אנחנו נוטים להסתכל בחשש על העתיד וההשפעה של ירידת הנכסים הפיזית והתפיסתית על הכלכלה, אחוז המובטלים, עליית מיסים והשקעה בתשתיות, בטח אצלנו במדינה שבה השלטון ברמת יציבות של בן גרעין אחרי השאכטה הראשונה שלו. אבל, למיתון וירידה בכסף הפנוי יש השפעה נוספת והיא ירידה בכמות הכסף שמוזרם לארגונים שעוסקים במסיונריות על כל גווניה – דתית, אמונית, כלכלית ופוליטית.

ישנם בארץ כ-50,000 ארגונים ללא כוונת רווח המאוגדים בעמותות, חברות לתועלת הציבור, הקדשים ציבוריים ואגודות עותמניות שמחזור ההכנסות שלהן הוא מאה מיליארד שקלים (עבור 2020) ומתוך זה בממוצע, 32% מגיע מתרומות, כ-32 מיליארד שקלים. מאיפה?

חלק מהכסף מגיע מאנשים שנותנים תרומה מזדמנת כמו במבצעי הקש בדלת, רוכשי קמעות, מעבירים כסף בעקבות סרטוני יוטיוב של ילדים במצוקה, חברים בתנועות כאלה ואחרות לשמירה על טוהר המידות או דרדור טוהר המידות. אבל חלק משמעותי מגיע מבעלי הון, אנשים פרטיים וחברות.

ישנם ארבעה סוגי ארגונים בהם אחוז התרומות הממוצע מתקציב ההכנסות הוא מעל חצי והמשותף לארבע הקטגוריות הוא שהן מכילות אחוז גבוה של ארגונים מיסיונרים: עמותות וחל״צ בתחום הדת (59% מתקציבן הממוצע מגיע מתרומות) – בין הגדולים ביניהם ארגון לקרוב לבבות ש-92% מתקציבו שמעל 70 מיליון שקלים מגיע מתרומות מישראל וקרן סיוע לארגונים הפועלים בתחומי החינוך, דת וסיוע לנזקקים שכל תקציבה, מעל 80 מיליון, מגיע מתרומות בארץ וארגון ישיבות לצעירים כדי לקיים פעילות תורה שמעל מ-25% מתקציבה, מעל 17 מיליון שקלים מגיע מתרומות מחו״ל. מעל ל-3 מיליון שקלים מגיעים מתרומות מהארץ.

עמותות ארגוני סנגור, שינוי חברתי ופוליטי (74% מתקציבן הממוצע מגיע מתרומות) – למשל ארגון שמפעיל מכינות קדם צבאיות והתנדבות בני נוער בפריפריה שכ-40% מתקציבו שעומד על כ-45 מיליון שקלים מגיע מתרומות מהארץ ומחו״ל, פורום המקדם חברה ומדינה יהודית דמוקרטית וחופשית בישראל שכל תקציבו, כ-30 מיליון שקלים, מגיע מתרומות בארץ, ארגוני זכויות אדם עם תקציבים קטנים יותר שרוב הכנסותיהם הם מתרומות מחו״ל.

עמותות וחל״צ בתחום ההתנדבות וקרנות פילנטרופיות (76% מתקציבן הממוצע מגיע מתרומות) – כמו קרן שתומכת בפרויקטים הקשורים ברווחה, הגנה על ילדים ועל הזקוקים לסיוע בחינוך, בתרבות, באיכות הסביבה ובפלורליזם דתי שכל תקציבה, כ-145 מיליון שקלים מגיע מתרומות מחו״ל, קרנות ידידים של מוסדות אקדמים שרוב תקציבן מגיע מתרומות, קרנות נכים, קרנות התומכות בעמותות ופרויקטים בתחומים ספציפיים וכדומה.

קיראו עוד ב"בארץ"

עמותות וחל"צ בתחום קשרים בינלאומיים (76% מתקציבן הממוצע מגיע מתרומות) – הגדולה בהן שכמעט כל תקציבה, מעל חצי מיליארד שקלים מגיע מתרומות מחו״ל עוסקת בסיוע בעלייה, פרויקטים בפריפריה ומחנות ומסעות שונים לצעירים יהודים מחו״ל והשאר, קטנות ממנה בעשרות אחוזים, עוסקות באנטישמיות בעולם, שלוחות של ארגוני זכויות אדם מהעולם ועמותות ידידי ישראל שאינם יהודים. חשוב לציין שגם אם התרומות נרשמות כמגיעות מישראל, לעיתים הן מגיעות מתאגיד רשום בישראל אבל מי שמזרים את הכסף לתאגיד הישראלי הם אזרח או חברה מחו״ל.

לא יפתיע אתכם לגלות שבארבעת קטגוריות העמותות והחל״צים המיסיונרים אחוז הארגונים בעלי אישור ניהול תקין נמוך יחסית לכלל העמותות, 20% בממוצע מחזיקים אישור ניהול תקין שמעיד לפחות על מראית עין של התנהלות תקינה.

מה תהיה ההשפעה של הירידה בכמות ההון בעולם על כמות התרומות המגיעות לארגונים הנסמכים מהותית על התרומות האלה? בתור התחלה יהיה צמצום של פעילויות שישפיעו על המעגלים הניזונים מהעמותות – צמצום שטחי משרדים, צמצום פעילויות של סיורים ויח״צ, צמצום חסויות על כנסים מסוגים שונים. לאחר מכן יהיו פיטורים של עובדים ״לא הכרחיים״ ובסוף צמצום של שדרות הנהלה. על הדרך, אם המיתון ימשיך ותקציבי התרומות ירדו, יחשפו גם התנהלויות מושחתות, מעילות, התפוררות התגלגלות כספית בסגנון פונזי וכדומה.

חלק מהעמותות והמקורבים אליהן יפעילו לחץ על בעלי תפקידים בממשלה ובכנסת להגדיל את אחוז התמיכה הממשלתית בפעילות או ינסו לתפור לפעילות שלהם תמיכה מאחד המשרדים.

אבל הפוקוס של הטור הזה הוא בארגונים הניזונים מתרומות ותפקידם לשנות את דעת הקהל לטובת אינטרס כזה או אחר. אני קוראת להם ארגונים מיסיונרים כי גם אלה שאינם בתחום הדת הם בעלי תורות כלכליות וחברתיות מסוגים שונים. ההשפעה של הארגונים האלה על מדינת ישראל עצומה.

בישראל המסיונריות אסורה לדתות שאינן יהדות, לכן מאנשים חופשיים נחסכת פרופגנדה של 2,499 הדתות שאינן יהדות, אבל כל אדם חופשי בישראל שיש לו ילדים מרגיש את המיסיונריות בגנים ובבתי הספר ומספר בתי הספר היעודיים לזרם כזה או אחר הולך וגדל. וכך בישראל גדלים אנשים שאינם מכירים כמעט אנשים שאינם דומים להם.

בתחום השינוי החברתי והפוליטי שרים וחברי כנסת כבר אינם טורחים לחשוב עבור עצמם וליצור חזון לבוחרים. הם מקבלים מעמותות מחקר כאלה ואחרות מחקרים לעוסים ואינטרסנטים עם תוכנית סדורה ומוציאים אותן לפועל. במקום להקשיב לציבור, הם מקשיבים לארגונים שיש להם כסף ממקורות מסחריים. הם מקשיבים לבעלי ההון.

עמותות התחקירים עושות לעיתונאים את העבודה ומאכילות אותם במחקרים. זו לא עיתונות, זה יח״צ. תפקיד העיתונות לחקור ולהאיר פינות לא מוכרות או למצוא זוויות חדשות בפינות מוכרות, לא לקבל תחקירים לעוסים מבעלי אינטרסים, אבל כשהעיתונות באמוק להביא חדש עכשיו ועכשיו ועכשיו היא לוקחת מה שיש, מפרסמת ורצה לקליק הבא.

ב״קשרים״ הבינלאומיים הארגונים מנהלים מאבק עקר לשיפור תדמית ישראל ובעיקר מסדרים ג׳ובים לחברי מפלגות ומחלקים את העוגה.

מה יקרה כשהמיתון ימשיך והתקציבים יצטמצמו? האם נראה פוליטיקאים שחושבים עבור עצמם? שיוצאים מהמזגן לדבר עם הציבור? מה יקרה למיסינריות הדתית שמצד אחד במסע עיקש להמיר אנשים חופשיים ומצד שני נותנת יד מנחמת לאבודים שמעוניינים בכך, וככל שהמיתון יימשך אנשים רבים יותר יחפשו תשובות מסוגים שונים, אבל לעמותות יהיו פחות תקציבים? האם נראה תחקירים עיתונאיים שמגיעים מהשטח ולא מ״טנק חשיבה״ (טנק זו ההגדרה הנכונה שהרי לא מדובר במשהו מעודן)?

אפקט נוסף של ארגוני המגזר השלישי על חיינו הוא שהם מהווים מצד אחד אינקובטור לפוליטיקאים ועסקנים לעתיד ומצד שני מיכל מיחזור לפוליטיקאים ועסקנים מהעבר. משרת ציבור שהיה בקשב מיוחד לבעל הון מקבל ג׳וב 20% משרה ברמת שכר של 300% בארגון שקר כלשהו כפיצוי אחרי שהוא מסיים את תפקידו הציבורי. ככל שהתקציבים המופנים לתרומה יקטנו, מהיכן יצמחו הפוליטיקאים והעסקנים החדשים? להיכן ילכו הנוכחיים?

בכירים בעמותות אוהבים להצדיק את השכר הגבוה שלהם באמירה ש״במגזר הפרטי הייתי מקבל הרבה יותר״. זה לא נכון. יש הבדל משמעותי בין תפקיד ניהולי בעמותה לתפקיד ניהולי במגזר הפרטי כמו שיש הבדל משמעותי בין תפקיד ניהולי במערכת הביטחון ובשרות המדינה למגזר הפרטי. ויש מספיק חברות מסחריות שחוו זאת על בשרן והונן. ככל שהמיתון יימשך מנהלים בעמותות יוכלו להראות לנו כמה הם טובים במגזר הפרטי. לא תהיה להם ברירה.

אם המיתון יימשך לבעלי ההון יהיה פחות הון והם יקטינו את התקציבים המופנים לתרומה אמיתית או תרומה למיסיונריות על כל גווניה וזה ישפיע על המשק כולו. ייתכן שלטובה.

משעמם לא יהיה.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אבנר 31/10/2022 23:13
    הגב לתגובה זו
    ניקוי הונאות, שרלטנות ורמאויות.
  • כן (ל"ת)
    נגה 02/11/2022 07:41
    הגב לתגובה זו
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.