איך יצרניות הרכב מחשבות את צריכת הדלק
נתון צריכת הדלק נחשב מזה זמן רב לאחד המדדים החשובים, אם לא החשוב ביותר, עבור הרוכשים. ובואו לא ניכנס ללמה (מחיר הבנזין אולי ירד החודש, אבל רק אחרי שכמעט וחצה את קו 8 השקלים). בכל השקה של דגם חדש או עדכון של דגם קיים, צריכת הדלק תופסת נתח נכבד מכלל הפרסומים – אפילו אצל פרארי ושאר היצרניות שקהל היעד שלהן לרוב אינו מונע משיקולים צרכניים או אקולוגיים. היצרניות שמחות לספק לנו את הנתונים ולהתפאר במספרים הולכים ומשתפרים, ומכוניות רבות מבטיחות לעבור קילומטרים רבים – מעל ל-15, ל-20 ואפילו ל-30 – על כל ליטר דלק.
התרגלנו להתייחס לנתונים הללו כאינדיקציה בלבד – נתונים שמושגים בתנאי מעבדה שלא תמיד ניתן לשחזרם במציאות. גם אם ממש מתאמצים.
קיימים מספר תקנים לחישוב צריכת הדלק במכוניות. אלו, כבכל תחום, משתנים לפי מיקום גיאוגרפי. כלומר, החישוב אצל היצרניות האירופאיות שונה מזה של היפניות וכן הלאה.
אירופה
ארצות הברית
התקן האמריקני נקבע על-ידי ה-EPA (הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה). הוא מחושב, כידוע, במיילים לגלון – מה שהופך את נתוני המכוניות האמריקניות למבלבלים לעתים. עד שנת 2007, נבחנו המכוניות במצבי נסיעה עירוניים ובינעירוניים. ב-2008 נוספו מבחני נסיעה בטמפרטורות נמוכות, עם מיזוג אוויר ובמצבי נהיגה קיצונית (מהירויות גבוהות עם הרבה האצות והאטות). ללא המבחנים הנוספים, אורכת הבדיקה 44 דקות (31 דקות ו-15 שניות לנסיעה עירונית, 12 דקות ו-45 שניות לבינעירונית). המבחנים הנוספים אורכים כ-10 דקות האחד, כאשר מבחן הטמפרטורה מדמה נסיעה עירונית בתנאי אקלים של מינוס 7 מעלות צלזיוס. אצל האמריקנים, המבחן העירוני נערך במהירות ממוצעת של 32 קמ"ש עם מהירות מירבית של 90 (הלוואי עלינו). המבחן הבינעירוני נערך במהירות ממוצעת של 77.7 קמ"ש עם מהירות מירבית של 97 קמ"ש.
יפן
ליצרניות היפניות אפשרות בחירה בין שני תקנים – המיושן והרשמי או החדש שיהפוך לחובה בשנים הקרובות. הראשון, שנקרא 10.15, כולל סך של 25 תת-מבחנים. זהו מבחן משולב שנמשך 11 דקות ומגיע למהירות מקסימלית של 70 קמ"ש. המבחן החדש, שנקרא JC08, אורך 20 דקות ונחשב לקשוח הרבה יותר עם מהירויות של עד 82 קמ"ש. יצרניות רבות כבר עברו לתקן החדש, שמניב מספרים טובים פחות אך "מציאותיים" יותר. גרסת הכלאיים החדשה של סובארו XV, למשל, משיגה נתון צריכת דלק של 20 ק"מ לליטר (משולב) – לפי התקן החדש. כאשר דגמים כאלה עושים עלייה (בדרך כלל לאירופה ואז לארץ), הם עוברים את המבחן מחדש לפי התקינה האירופאית.
ישראל
עובדים עלינו?
למרות שלפעמים זה נשמע ככה, התקנים השונים לא נועדו לספק את הנתונים האופטימאליים עבור המכוניות. המטרה האמיתית היא לדמות מצבי נהיגה ממוצעים שיוכלו לייצג את כולם. הבעיה היא שאין כמעט סיכוי שתנהגו בכביש ללא מכשולים, בארץ ללא רוח או בכביש בינעירוני למשך פחות מ-7 דקות. תוסיפו למשוואה את אופי הנהיגה המשתנה ותגיעו למצב הקיים בו נתוני צריכת הדלק של היצרניות מהווים אינדיקציה בלבד למציאות, בעוד המספרים האמיתיים הם לרוב נמוכים יותר. גם אם אין בכוונת התעשייה לרמות אותנו, קיים צורך בשינוי, עדכון והקשחת תנאי התקנים השונים.
ישנם גם סימנים לכך שמודעות הצרכנים הולכת וגוברת. תביעת ענק נגד יונדאי וקיה בארצות הברית, למשל, עולה ליצרניות הדרום קוריאניות ביוקר. זאת לאחר שלקוחות רבים התלוננו על מכוניות שנמכרו עם נתוני צריכת דלק אופטימיים במיוחד שאינם מבוססים במציאות. בהסדר טיעון צפוי, יפצו היצרניות את התובעים לפי עלויות ההפרשים בדלק.
אבל לא הכל אבוד. מאחר ובאופן כללי כל המכוניות נבחנות לפי תקנים זהים (בהתאם, כאמור, לארץ המקור), ניתן להשתמש בנתוני צריכת הדלק כאינדיקציה בעת השוואה בין הדגמים השונים. ובשביל נתונים מציאותיים יותר יש את מבחני הדרכים, נתוני ציים וכמובן ההיגיון הבריא.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
אסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסףלאומי פרטנרס ומשפחת שסטוביץ' רוכשים נתח בפרופיט לפי שווי של 650 מיליון שקל
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים בשלב מתקדם של משא ומתן להשקעה של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים.
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים במשא ומתן להשקעה משותפת של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים שמנוהלת על ידי אסף בנאי. ההשקעה מבוססת על שווי של כ-650-660 מיליון שקל לפני הזרמת הכספים, גבוה כמעט פי 4 מהשווי שבו נרכשה השליטה בחברה לפני חמש שנים. לאומי פרטנרס יוביל את ההשקעה. כמחצית מהסכום יזרום ישירות לקופת החברה להרחבת פעילות, והיתרה תשולם לבעלי השליטה הקיימים - אסף בנאי ושלומי אלברג, שמחזיקים כל אחד ב-40%, ויוסי סגול עם 20% שהצטרף לפני כארבע שנים.
פרופיט הוקמה ב-2006, והיא "בית סוכנים" וסוג של פמילי אופיס. היא מתמחה בהפצת מוצרי ביטוח, פנסיה והשקעות פיננסיות. כיום היא מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל, עם צוות של מעל 300 מתכננים פיננסיים-סוכני ביטוח מורשים. החברה מפעילה גם קרן גידור שמנהלת 400 מיליון שקל, ומרוויחה על פי ההערכות כ-60-70 מיליון שקל בשנה.
פרופיט הרחיבה את פעילותה לתחום ההשקעות האלטרנטיביות וספגה מכה - גם הפסד כספי וגם מכה תדמיתית עם הנפקת פעילות בבורסה, מגדלור שמאוחר יותר נמחקה אחרי הפסדי עתק למשקיעים ואחרי שהציפה בעיות-תקלות גדולות בניהול השקעות ובדרך המחיקה של החברה - פרופיט בריבוע - אסף בנאי ושלומי אלברג שיווקו השקעות אלטרנטיבות והרוויחו פעמיים.
עם זאת, עדיין יש פעילות שאפילו מתרחבת בתחום ההשקעות האלטרנטיבות, רק שלא דרך חברה נסחרת. הפעילות הזו כוללת קרנות נדל"ן והלוואות פרטיות.
הנהלת פרופיט חוזקה לאחרונה עם מינויים בכירים: דניאל כהן, בעל ניסיון של 15 שנים בהפניקס, משמש כמנכ"ל, ואמיר כהנוביץ', כלכלן ראשי לשעבר בהפניקס, מנהל את מחלקת המחקר. השינויים האלה תורמים ליציבות, במיוחד לאחר סכסוך משפטי עם הפניקס ב-2023 על חשדות טוויסטינג, העברת לקוחות בין מוצרים ללא הצדקה. הסכסוך נפתר בהסכם שיתוף פעולה, שכלל גידול של 20% בהפצת מוצרי הפניקס דרך פרופיט, והוביל להכנסות נוספות של 25 מיליון שקל.
היסטוריית הבעלות בפרופיט כוללת תהפוכות. ב-2008 רכשה פסגות 50% מהמניות, וב-2012 השלימה שליטה מלאה. ב-2016 קנתה פסגות את יתרת המניות תמורת 56 מיליון שקל. ב-2021, בנאי ואלברג רכשו חזרה את השליטה ב-165 מיליון שקל, וסגול הצטרף בשווי 200 מיליון. השווי הנוכחי של מעל 650 מיליון הוא תודות להרחבת רשת הסוכנים מ-150 ל-300 והוספת שירותי ייעוץ דיגיטלי, שמגדילים את מספר הלקוחות במעל 10% בשנה.
