איך יצרניות הרכב מחשבות את צריכת הדלק
נתון צריכת הדלק נחשב מזה זמן רב לאחד המדדים החשובים, אם לא החשוב ביותר, עבור הרוכשים. ובואו לא ניכנס ללמה (מחיר הבנזין אולי ירד החודש, אבל רק אחרי שכמעט וחצה את קו 8 השקלים). בכל השקה של דגם חדש או עדכון של דגם קיים, צריכת הדלק תופסת נתח נכבד מכלל הפרסומים – אפילו אצל פרארי ושאר היצרניות שקהל היעד שלהן לרוב אינו מונע משיקולים צרכניים או אקולוגיים. היצרניות שמחות לספק לנו את הנתונים ולהתפאר במספרים הולכים ומשתפרים, ומכוניות רבות מבטיחות לעבור קילומטרים רבים – מעל ל-15, ל-20 ואפילו ל-30 – על כל ליטר דלק.
התרגלנו להתייחס לנתונים הללו כאינדיקציה בלבד – נתונים שמושגים בתנאי מעבדה שלא תמיד ניתן לשחזרם במציאות. גם אם ממש מתאמצים.
קיימים מספר תקנים לחישוב צריכת הדלק במכוניות. אלו, כבכל תחום, משתנים לפי מיקום גיאוגרפי. כלומר, החישוב אצל היצרניות האירופאיות שונה מזה של היפניות וכן הלאה.
אירופה
ארצות הברית
התקן האמריקני נקבע על-ידי ה-EPA (הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה). הוא מחושב, כידוע, במיילים לגלון – מה שהופך את נתוני המכוניות האמריקניות למבלבלים לעתים. עד שנת 2007, נבחנו המכוניות במצבי נסיעה עירוניים ובינעירוניים. ב-2008 נוספו מבחני נסיעה בטמפרטורות נמוכות, עם מיזוג אוויר ובמצבי נהיגה קיצונית (מהירויות גבוהות עם הרבה האצות והאטות). ללא המבחנים הנוספים, אורכת הבדיקה 44 דקות (31 דקות ו-15 שניות לנסיעה עירונית, 12 דקות ו-45 שניות לבינעירונית). המבחנים הנוספים אורכים כ-10 דקות האחד, כאשר מבחן הטמפרטורה מדמה נסיעה עירונית בתנאי אקלים של מינוס 7 מעלות צלזיוס. אצל האמריקנים, המבחן העירוני נערך במהירות ממוצעת של 32 קמ"ש עם מהירות מירבית של 90 (הלוואי עלינו). המבחן הבינעירוני נערך במהירות ממוצעת של 77.7 קמ"ש עם מהירות מירבית של 97 קמ"ש.
יפן
ליצרניות היפניות אפשרות בחירה בין שני תקנים – המיושן והרשמי או החדש שיהפוך לחובה בשנים הקרובות. הראשון, שנקרא 10.15, כולל סך של 25 תת-מבחנים. זהו מבחן משולב שנמשך 11 דקות ומגיע למהירות מקסימלית של 70 קמ"ש. המבחן החדש, שנקרא JC08, אורך 20 דקות ונחשב לקשוח הרבה יותר עם מהירויות של עד 82 קמ"ש. יצרניות רבות כבר עברו לתקן החדש, שמניב מספרים טובים פחות אך "מציאותיים" יותר. גרסת הכלאיים החדשה של סובארו XV, למשל, משיגה נתון צריכת דלק של 20 ק"מ לליטר (משולב) – לפי התקן החדש. כאשר דגמים כאלה עושים עלייה (בדרך כלל לאירופה ואז לארץ), הם עוברים את המבחן מחדש לפי התקינה האירופאית.
ישראל
עובדים עלינו?
למרות שלפעמים זה נשמע ככה, התקנים השונים לא נועדו לספק את הנתונים האופטימאליים עבור המכוניות. המטרה האמיתית היא לדמות מצבי נהיגה ממוצעים שיוכלו לייצג את כולם. הבעיה היא שאין כמעט סיכוי שתנהגו בכביש ללא מכשולים, בארץ ללא רוח או בכביש בינעירוני למשך פחות מ-7 דקות. תוסיפו למשוואה את אופי הנהיגה המשתנה ותגיעו למצב הקיים בו נתוני צריכת הדלק של היצרניות מהווים אינדיקציה בלבד למציאות, בעוד המספרים האמיתיים הם לרוב נמוכים יותר. גם אם אין בכוונת התעשייה לרמות אותנו, קיים צורך בשינוי, עדכון והקשחת תנאי התקנים השונים.
ישנם גם סימנים לכך שמודעות הצרכנים הולכת וגוברת. תביעת ענק נגד יונדאי וקיה בארצות הברית, למשל, עולה ליצרניות הדרום קוריאניות ביוקר. זאת לאחר שלקוחות רבים התלוננו על מכוניות שנמכרו עם נתוני צריכת דלק אופטימיים במיוחד שאינם מבוססים במציאות. בהסדר טיעון צפוי, יפצו היצרניות את התובעים לפי עלויות ההפרשים בדלק.
אבל לא הכל אבוד. מאחר ובאופן כללי כל המכוניות נבחנות לפי תקנים זהים (בהתאם, כאמור, לארץ המקור), ניתן להשתמש בנתוני צריכת הדלק כאינדיקציה בעת השוואה בין הדגמים השונים. ובשביל נתונים מציאותיים יותר יש את מבחני הדרכים, נתוני ציים וכמובן ההיגיון הבריא.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

ההוצאה הממוצעת של משקי הבית בישראל: 18 אלף שקל לחודש
סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ-41% בלבד בעשירון התחתון
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023. מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקל, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקל לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.
לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב-14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.

- גם עם הגירה שלילית: בישראל 10.178 מיליון תושבים
- הלמ"ס: השקעת המדינה בשירותי הבריאות נמוכה יחסית לעולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ-94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ-97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ-52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.
