קו מסילת הרכבת לאילת אושר

על פי התכנון, הקו יכלול שתי מסילות, לאורכו יוקמו 5 תחנות נוסעים (באר שבע, דימונה, ספיר, קטורה, רמון ואילת), 8 תחנות תפעוליות ו-4 מסופי מטען
יואל שורץ |

תמונת אילוסטרציה

הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה דרום, אישרה אתמול (יום ב') את הצעת שר התחבורה, הבטיחות בדרכים והתשתיות הלאומיות ישראל כץ, לסלילת תוואי מסילת הרכבת לאילת. הוועדה שדנה בשתי חלופות עיקריות לסלילת הרכבת בקטע באורך של כ-60 ק"מ, בין דימונה לחצבה ('מישור ימין'), קיבלה את התכנית שהוכנה על ידי חברת 'נתיבי ישראל ובכך נפסל התוואי החלופי שהוצע על ידי המשרד להגנת הסביבה וארגוני הירוקים בטענה שחלופה זו יקרה משמעותית.
 

תכנון קו הרכבת לאילת חולק ל-6 משרדי תכנון, שכל אחד מהם קידם במקביל קטע מסילה של כ-40 ק"מ. במסגרת התכנון, נבחנו 7 חלופות שונות, אשר צומצמו לבסוף ל-3 עיקריות. לפני כחודשיים, אישרה הוועדה שני קטעים נוספים במסלול הרכבת: בין באר שבע לדימונה ובין חצבה לבין אילת ואתמול הסתיים הדיון בוועדה המחוזית, בשלושת הקטעים. על פי התכנון, הקו יכלול שתי מסילות (למשא ולרכבות נוסעים), לאורכו יוקמו 5 תחנות נוסעים (באר שבע, דימונה, ספיר, קטורה, רמון ואילת), 8 תחנות תפעוליות ו-4 מסופי מטען. סה"כ תוואי מסילת הנוסעים לאילת יהיה באורך של 240 ק"מ ואילו מסלול רכבות המשא יהיה באורך של 260 ק"מ.

"אנו משוכנעים כי תכנית זו תתרום למדינת ישראל בחיזוק קשרי המסחר ברמה הבינלאומית." אמר השר כץ, שציין כי מדובר במיזם בעל חשיבות אסטרטגית ולאומית רבה שישמש חיבור מסילתי בין הים האדום לתיכון ויאפשר מעבר סחורות בין אסיה לאירופה. עוד הוסיף השר: "הפרויקט יביא ברכה למפעלי הדרום, המהווים מרכיב גדול ומשמעותי בייצוא הישראלי בנגב ובערבה, לתיירות באילת ובדרום וגם להגברת הבטיחות והפחתת זיהום האוויר בין היתר בשל הורדת משאיות מהכבישים."

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.