ניכוי דמי חכירה שנתיים בגין קרקע
האם אפשר להפחית תשלום דמי חכירה בגין קרקע ל-49 שנה בטופס הפחת של החברה, או מכיוון שהתשלום הוא בגין קרקע אזי לא ניתן להפחית את הסכום ששולם?
שאלה:
------------
האם אפשר להפחית תשלום דמי חכירה בגין קרקע ל-49 שנה בטופס הפחת של החברה, או מכיוון שהתשלום הוא בגין קרקע אזי לא ניתן להפחית את הסכום ששולם?
תשובה:
------------
ניכוי דמי חכירה שנתיים
ככלל השאלה לעיל נוגעת בדרך ניתוחם של כמה סעיפי חוק ופסיקה ענפה. למען הסדר הטוב אביא להלן סקירה של ההוראות הרלוונטיות.
המסגרת החוקית
1. סעיף 20(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") מסמיך את שר האוצר, בין היתר, לקבוע כללים בדבר ניכוי הוצאות הוניות. במסגרת סמכותו כאמור קבע שר האוצר את כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה), התשל"ח-1977 (להלן: "הכללים").
1.1. על פי הכללים, זכאי החוכר לנכות את דמי החכירה מהכנסתו לאורך תקופת החכירה בשיעורים שנתיים שווים.
1.2. הכללים יחולו אך ורק לעניין חכירה לתקופה של פחות מ-49 שנים. כמו כן, לא יחולו הכללים על חכירה לתקופה של 25 שנה ויותר, אם סכום דמי החכירה נקבע מראש.
2. סעיף 21(א) לפקודה - הסעיף קובע כי לעניין ניכוי הפחת יראו חכירת מקרקעין לתקופה של יותר מ-49 שנים כבעלות במקרקעין.
3. סעיף 17 רישא ו-17(2) לפקודה - סעיפים אלו קובעים עקרונות בסיסיים בשיטת המס שלפיהם הוצאה אשר יצאה לשם ייצור הכנסה תותר בניכוי. יובהר כי לצד עיקרון זה קיימים עקרונות חשבונאיים בסיסיים כגון שמירה על הקיים, הוצאה אינצדנטלית (כרוכה והכרחית), עקרון ההקבלה וכדומה.
המסגרת המשפטית (פסק הדין פי גלילות ופסק הדין קר פרי)
4. פסק הדין פי גלילות (עמ"ה 1009/99) - פסק הדין עוסק בשאלת התרת דמי החכירה לעניין חכירה לתקופה העולה על 49 שנים.
4.1. השאלה שנבחנה בפסק הדין היא אם הכללים הם בבחינת דין ממצה, או שמא אפשר להתיר בניכוי דמי חכירה לפי סעיף 17 לפקודה כהוצאה פירותית אם עומדים בתנאי הסעיף, אף על פי שההוצאה אינה מותרת בניכוי לפי הכללים.
4.2. בית המשפט ערך בחינה מהותית לאופי זכויותיה של החוכרת (פי גלילות) במקרקעין, ופסק שבמקרה דנן אפשר ללמוד מהנתונים כי מדובר ברכישת בעלות ולא בהוצאה שוטפת המותרת בניכוי.
4.3. בהמשך קבע בית המשפט כי אילו אפשר יהיה להוכיח באמצעות כמה מבחני עזר (סוג החכירה, משך החכירה, דרך תשלום החכירה ואופן קביעתה וכן הבעלות הפורמלית על הקרקע) כי ההוצאה היא הוצאה שוטפת ופירותית, הרי אפשר להתיר את ההוצאה אף על פי שהיא אינה נכנסת לגדר הכללים.
5. פסק הדין קר פרי חולון (עמ"ה 1278/02) - בפסק הדין עלתה שאלת התרת הוצאות דמי חכירה ששילמה המערערת, בעבור תקופה של פחות מ-49 שנה ויותר מ-25 שנה.
5.1. חברת קר פרי עסקה בהשכרת מבנים המשמשים מחסני קירור.
5.2. לצורך עסקיה קנתה קר פרי מחברת תנובה את זכויות החכירה ממינהל מקרקעי ישראל שהיו לה בקרקעות מסוימות, כאשר תקופות החכירה שנותרו נעו בין 30-26 שנים.
5.3. דמי החכירה נקבעו ל-4% משווי הקרקע לשנה, כפי שייקבע אחת לשבע שנים.
5.4. עמדת פקיד השומה הייתה שמדובר ברכישה הונית אשר המערערת אינה רשאית לתבוע בניכוי, וכמו כן אין לתבוע את ההוצאה בניכוי על פי הכללים, שכן החכירה היא לתקופה העולה על 25 שנה.
5.5. עמדת המערערת הייתה שיש להתייחס לדמי החכירה כאל דמי שכירות, ולהתירם בניכוי כהוצאה שוטפת לפי סעיף 17 לפקודה ובהתאם לכללי החשבונאות.
6. בדומה לפסק הדין בעניין פי גלילות קבע בית המשפט בהסתמך על בדיקה מהותית של אופי החכירה, כי מדובר בזכות לשימוש ואחזקה בנכס שהיא בגדר הוצאה פירותית ולפיכך מותרת בניכוי כהוצאה שוטפת.
7. לא זו אף זו, הוסיף בית המשפט כי בנסיבות הערעור אפשר היה לנכות את דמי החכירה גם על פי הכללים, וזאת מאחר שסכומם לא נקבע מראש לתקופת החכירה.
8. בהערת אגב ציין בית המשפט כי אין לשלול את הגישה שלפיה גם דמי חכירת מקרקעין לתקופה העולה על 49 שנים יהיו ניתנים לניכוי שוטף, וזאת בתנאי שלחכירה מאפיינים פירותיים, קרי הסיכונים והסיכויים לא עברו לחוכר ולא קיימים סימנים של העברת בעלות במקרקעין לידיו.
מן הכלל אל הפרט
ככלל, יש לבחון את העקרונות האמורים לעיל על המקרה הפרטני המדובר. ככל שעסקינן בדמי חכירה המשולמים לתקופה הפחותה מ-49 שנים בעבור קרקע המשמשת בייצור הכנסה, יש מקום לטענה כי עסקינן בהוצאה שוטפת. לטעמנו קיים סיכוי כי פקיד השומה יציג עמדה שונה, למרות פסיקת בית המשפט בעניין קר פרי הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון.
המשיב - ממשרד מאיר מזרחי ושות'
התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן
מתי הריבית תתחיל לרדת?
הסיבות להפחתת ריבית והסיבות שלא להפחית - מתי זה צפוי להתחיל ולמה אתם לא ממש תרגישו את זה בפעמים הראשונות?
בנק ישראל צפוי להותיר את הריבית מחר על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, תפרסם מחר החלטת ריבית ובדומה לכל ההחלטות מאז ינואר 2024, לא צפוי שינוי. הנגיד, פרופ' אמיר ירון הולך על הצד הבטוח. הוא מחכה להורדת ריבית בארה"ב, הוא מחכה להפחתה ניכרת באי וודאות הגיאופוליטית. מנגד, יש הרבה סיבות טובות להפחתת ריבית מהירידה הצפויה באינפלציה, דרך הירידה בשער הדולר, הירידה בצמיחה, השיפור בפרמטרים הכלכליים, תמחור האג"ח והירידה בפרמיית הסיכון, לצד השיפור המשמעותי במצב הגיאופליטי. ועדיין - מבחינת הנגיד זה עדיין לא הזמן.
אינפלציה - 3.1% אבל בדרך ל-2.3%
האינפלציה השנתית עדיין חורגת מיעד היציבות של הבנק, שמוגדר בין 1% ל-3%. לפי נתוני המדד האחרונים שפורסמו ליולי, קצב העלייה השנתי עומד על 3.1%, מעט מעל הגבול העליון. אמנם המגמה מצביעה על התקרבות ליעד והכלכלנים מעריכים אינפלציה של 2.2%-2.3%, אך הנגיד יתעקש להסתכל על חצי הכוס הריקה
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה הוא המצב הגיאו-פוליטי, ובמיוחד חוסר הוודאות סביב המשך הלחימה ברצועת עזה והשלכותיה הרחבות על הכלכלה הישראלית. למרות הצלחות במספר זירות ועמידות וגמישות של המשק הישראלי, המלחמה והחשש מהתרחבותה, הם הבלם המרכזי להעלאת ריבית. החשש הגדול שהמלחמה תוביל לשבירת תקציב, צורך להרחיב גיוסים וחשש מעלייה בריבית החוב. אלא שבינתיים קורה בדיוק ההיפך - אגרות החוב בעלייה, הריבית על האג"ח יורדת והיא מבטאת כבר הפחתת ריבית דהפקטו.
הפד' עדיין לא החל במחזור הפחתות הריבית, ונראה שבבנק ישראל לא מעוניינים להקדים אותו. בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים מצפים להפחתה ראשונה בארה"ב רק בספטמבר, וככל הנראה רק אז יבשילו התנאים גם להפחתה בישראל. הסיבה לכך היא הרצון לשמור על יציבות מטבעית ולהימנע מתנודתיות מיותרת בשער החליפין.
- כצפוי: בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה - 4.5%
- בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה; ירידה בתחזית הצמיחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוק המקומי מושפע באופן ישיר מהפער בין הריביות: הריבית בישראל גבוהה יחסית לזו באירופה, ובקרוב גם בארה"ב. מצב זה מושך משקיעים זרים להחזיק בשקל, מה שתורם להתחזקותו מול הדולר ומטבעות אחרים. אמנם התחזקות השקל מסייעת בהפחתת לחצי יבוא ומחירים, אך היא גם מקשה על מגזרים ממונפים כמו נדל"ן, קמעונאות ועסקים קטנים ובינוניים, שסובלים מעלויות מימון גבוהות יותר ומתחרות יצוא מוחלשת.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
