ניכוי דמי חכירה שנתיים בגין קרקע
האם אפשר להפחית תשלום דמי חכירה בגין קרקע ל-49 שנה בטופס הפחת של החברה, או מכיוון שהתשלום הוא בגין קרקע אזי לא ניתן להפחית את הסכום ששולם?
שאלה:
------------
האם אפשר להפחית תשלום דמי חכירה בגין קרקע ל-49 שנה בטופס הפחת של החברה, או מכיוון שהתשלום הוא בגין קרקע אזי לא ניתן להפחית את הסכום ששולם?
תשובה:
------------
ניכוי דמי חכירה שנתיים
ככלל השאלה לעיל נוגעת בדרך ניתוחם של כמה סעיפי חוק ופסיקה ענפה. למען הסדר הטוב אביא להלן סקירה של ההוראות הרלוונטיות.
המסגרת החוקית
1. סעיף 20(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") מסמיך את שר האוצר, בין היתר, לקבוע כללים בדבר ניכוי הוצאות הוניות. במסגרת סמכותו כאמור קבע שר האוצר את כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה), התשל"ח-1977 (להלן: "הכללים").
1.1. על פי הכללים, זכאי החוכר לנכות את דמי החכירה מהכנסתו לאורך תקופת החכירה בשיעורים שנתיים שווים.
1.2. הכללים יחולו אך ורק לעניין חכירה לתקופה של פחות מ-49 שנים. כמו כן, לא יחולו הכללים על חכירה לתקופה של 25 שנה ויותר, אם סכום דמי החכירה נקבע מראש.
2. סעיף 21(א) לפקודה - הסעיף קובע כי לעניין ניכוי הפחת יראו חכירת מקרקעין לתקופה של יותר מ-49 שנים כבעלות במקרקעין.
3. סעיף 17 רישא ו-17(2) לפקודה - סעיפים אלו קובעים עקרונות בסיסיים בשיטת המס שלפיהם הוצאה אשר יצאה לשם ייצור הכנסה תותר בניכוי. יובהר כי לצד עיקרון זה קיימים עקרונות חשבונאיים בסיסיים כגון שמירה על הקיים, הוצאה אינצדנטלית (כרוכה והכרחית), עקרון ההקבלה וכדומה.
המסגרת המשפטית (פסק הדין פי גלילות ופסק הדין קר פרי)
4. פסק הדין פי גלילות (עמ"ה 1009/99) - פסק הדין עוסק בשאלת התרת דמי החכירה לעניין חכירה לתקופה העולה על 49 שנים.
4.1. השאלה שנבחנה בפסק הדין היא אם הכללים הם בבחינת דין ממצה, או שמא אפשר להתיר בניכוי דמי חכירה לפי סעיף 17 לפקודה כהוצאה פירותית אם עומדים בתנאי הסעיף, אף על פי שההוצאה אינה מותרת בניכוי לפי הכללים.
4.2. בית המשפט ערך בחינה מהותית לאופי זכויותיה של החוכרת (פי גלילות) במקרקעין, ופסק שבמקרה דנן אפשר ללמוד מהנתונים כי מדובר ברכישת בעלות ולא בהוצאה שוטפת המותרת בניכוי.
4.3. בהמשך קבע בית המשפט כי אילו אפשר יהיה להוכיח באמצעות כמה מבחני עזר (סוג החכירה, משך החכירה, דרך תשלום החכירה ואופן קביעתה וכן הבעלות הפורמלית על הקרקע) כי ההוצאה היא הוצאה שוטפת ופירותית, הרי אפשר להתיר את ההוצאה אף על פי שהיא אינה נכנסת לגדר הכללים.
5. פסק הדין קר פרי חולון (עמ"ה 1278/02) - בפסק הדין עלתה שאלת התרת הוצאות דמי חכירה ששילמה המערערת, בעבור תקופה של פחות מ-49 שנה ויותר מ-25 שנה.
5.1. חברת קר פרי עסקה בהשכרת מבנים המשמשים מחסני קירור.
5.2. לצורך עסקיה קנתה קר פרי מחברת תנובה את זכויות החכירה ממינהל מקרקעי ישראל שהיו לה בקרקעות מסוימות, כאשר תקופות החכירה שנותרו נעו בין 30-26 שנים.
5.3. דמי החכירה נקבעו ל-4% משווי הקרקע לשנה, כפי שייקבע אחת לשבע שנים.
5.4. עמדת פקיד השומה הייתה שמדובר ברכישה הונית אשר המערערת אינה רשאית לתבוע בניכוי, וכמו כן אין לתבוע את ההוצאה בניכוי על פי הכללים, שכן החכירה היא לתקופה העולה על 25 שנה.
5.5. עמדת המערערת הייתה שיש להתייחס לדמי החכירה כאל דמי שכירות, ולהתירם בניכוי כהוצאה שוטפת לפי סעיף 17 לפקודה ובהתאם לכללי החשבונאות.
6. בדומה לפסק הדין בעניין פי גלילות קבע בית המשפט בהסתמך על בדיקה מהותית של אופי החכירה, כי מדובר בזכות לשימוש ואחזקה בנכס שהיא בגדר הוצאה פירותית ולפיכך מותרת בניכוי כהוצאה שוטפת.
7. לא זו אף זו, הוסיף בית המשפט כי בנסיבות הערעור אפשר היה לנכות את דמי החכירה גם על פי הכללים, וזאת מאחר שסכומם לא נקבע מראש לתקופת החכירה.
8. בהערת אגב ציין בית המשפט כי אין לשלול את הגישה שלפיה גם דמי חכירת מקרקעין לתקופה העולה על 49 שנים יהיו ניתנים לניכוי שוטף, וזאת בתנאי שלחכירה מאפיינים פירותיים, קרי הסיכונים והסיכויים לא עברו לחוכר ולא קיימים סימנים של העברת בעלות במקרקעין לידיו.
מן הכלל אל הפרט
ככלל, יש לבחון את העקרונות האמורים לעיל על המקרה הפרטני המדובר. ככל שעסקינן בדמי חכירה המשולמים לתקופה הפחותה מ-49 שנים בעבור קרקע המשמשת בייצור הכנסה, יש מקום לטענה כי עסקינן בהוצאה שוטפת. לטעמנו קיים סיכוי כי פקיד השומה יציג עמדה שונה, למרות פסיקת בית המשפט בעניין קר פרי הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון.
המשיב - ממשרד מאיר מזרחי ושות'
התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
