העובדות

------------

מזל קריף (להלן: "העובדת") החלה עבודתה בחודש 3/00 כסומכת בפרוייקט נדחי חב"ס בשיתוף עיריית ת"א לקשישים ולנזקקים. הפרוייקט יועד לאנשים מבוגרים אשר נדחו ע"י המוסד לביטוח לאומי ומקבלים מזון בחסות המרכז לקשיש.

מתן שירותי בריאות בע"מ ( להלן: "חברת מתן") הינה חברת סיעוד אשר זכתה במכרז פומבי שפרסמה עיריית ת"א למתן שירותי סמך מקצועיים לעזרה ביתית וטיפול אישי לזקנים, למשפחות ולאוכלוסייה עם מוגבלויות.

חברת מוסדות חינוך תרבות ושיקום שכונות בת"א של הסוכנות היהודית (להלן: "חברת מוסדות חינוך") עוסקת בארגון מוסדות חינוך וספורט והינה חברה עירונית של עיריית ת"א.

העובדת הועסקה תחילה בפרוייקט דרך חברת מתן ולאחר מכן דרך שתי חברות כוח אדם נוספות ולבסוף דרך חברת מתן. סה"כ הועסקה העובדת בפרוייקט כ-10 שנים.

בחודש 9/10 החליטה מנהלת הפרוייקט מטעם חברת מוסדות חינוך להפחית את שעות העבודה של העובדת ל- 27 שעות שבועיות. לעובדת נמסר על כך טלפונית.

העובדת התרעמה על כך ונפגשה עם ראש צוות קשישים בלשכת הרווחה בת"א. העובדת הבהירה למנהלת הפרוייקט, כי היא פגועה מההחלטה על קיצוץ משרתה ומנהלת הפרוייקט השיבה לה, כי היא תפעל להחזירה להיקף משרתה הקודם.

ביום 25/5/11 התקיימה פגישה בעיריית ת"א בה נכחו מחליפתה של האחראית בחברת מתן ומישהי נוספת מטעם חברת מתן,ראש צוות קשישים בעירייה ומנהלת מרכז היום. בפגישה נמסרו דברים קשים באשר להתנהגותה של העובדת כגון: חוסר יכולתה של העובדת לקבל את מרותה של מנהלת הפרוייקט, תפקודה הלקוי של העובדת וחוסר שביעות רצון כללי מהעובדת. מנהלת הפרוייקט ביקשה לפטר את העובדת ממרכז היום.

ביום 12/6/11 נפגעה העובדת ונפלה בחדר המדרגות בדרכה לעבודה. באותו יום קיבלה העובדת שיחת טלפון מטעם חברת מתן והתבקשה להגיע למשרדי חברת מתן.

ביום 14/6/11 בזמן שהעובדת שהתה בחופשת מחלה, שבה לעבודתה. מנהלת הפרוייקט הופתעה מחזרתה לעבודה ולאחר מס' דקות נשאלה ע"י האחראית מטעם חברת מתן מה היא עושה בעבודה. העובדת נתבקשה להביא לה את אישור המחלה וכאשר הגיעה אליה, זו מסרה לה מכתב פיטורים שנשא תאריך 12/6/11. חברת מתן הציעה לעובדת עבודה חלופית ביפו בביתו של קשיש.

לאחר הגשת בקשה זו ניתן ע"י ביה"ד צו ארעי להשבתה של העובדת לעבודה במרכז היום וזאת עד לדיון בבקשה.

טענות העובדת היו כדלקמן: פיטוריה נעשו בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, פיטוריה נעשו ללא עריכת שימוע, העובדת הינה עובדת חברת מוסדות חינוך ומעשה הפיטורים ע"י חברת מתן נעשה שלא בסמכות ולכן הפיטורים בטלים.

טענות חברת מתן: הוסכם, כי חברת מתן רשאית להציב את העובדת במרכזי היום לפי דרישת מזמין השירות, הקיצוץ במשרתה נעשה עפ"י החלטת עיריית ת"א לקיצוץ משרות של כל עובדות מרכז היום, חברת מוסדות הורתה לחברת מתן על הפסקת עבודתה של העובדת, ניתנה לעובדת הזדמנות להעלות את טענותיה במסגרת שימוע, חברת מתן לא פיטרה את העובדת אלא הודיעה לה, כי לא תוכל להמשיך בעבודתה במרכז היום וזאת נוכח החלטת חברת מוסדות חינוך ועיריית ת"א, חברת מתן פעלה בהתאם לחוזה שלה עם העירייה ועפ"י הוראותיה של חברת מוסדות חינוך.

טענות חברת מוסדות חינוך: חברת מוסדות חינוך איננה המעסיקה של העובדת, העובדת נוהגת באופן פוגעני ובאופן כוחני כלפי הקשישים במרכז היום, העובדת פוגעת במטפלים הזרים של הקשישים ומדברת אליהם בזלזול ועל כן על מנת להגן על אוכלוסיית הקשישים נאלצה חברת מוסדות חינוך לבקש מחברת מתן להפסיק את העסקתה של העובדת.

פסק הדין

--------------

זכות השימוע

חברת מתן לא ערכה לעובדת שימוע. העובדת נקראה לפגישה אולם לא הוסבר לה כי היא נקראת לשימוע. העובדת העידה, כי לא ידעה שהיא זומנה לשימוע. זימון לפגישה או לשיחה מבלי ליידע את העובד לשם מה הוא נקרא לשיחה ומבלי להעלות את כל הטענות כנגדו אינו שימוע אלא שיחה ותו לא.

בנוסף, עצם הזימון לשימוע בתקופת ימי המחלה הינו בניגוד לחוק דמי מחלה. עפ"י סעיף 4 א' לחוק דמי מחלה, תשל"ו 1976, לא ניתן לפטר עובד בתקופת מחלה: "מעביד לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4".

לדעת בית הדין, איסור זה כולל זימון לשימוע ועריכת שימוע בתקופת ימי המחלה.

העובדת עבדה למעשה במקום עבודה אחד, מרכז היום, במשך כ-10 שנים, כאשר חברות הסיעוד התחלפו והעובדת נותרה לעבוד במרכז היום.

נקבע, כי במקרה דנן לעובדת קיימת לכאורה זיקה מעין קניינית למקום העבודה. בשלב הסעד הזמני, נראה לכאורה, כי קיים קשר שניתן לניתוק בתנאים מסוימים ובכפוף לעריכת שימוע בעניין זה בין העובדת למרכז היום, אולם אלו לא נעשו.

בית הדין שוכנע, כי פיטורי העובדת נעשו ממניעים פסולים מאחר שהעובדת העזה להלין על הקיצוץ בשכר.

לעובדת לא נערך שימוע ולא ניתנה לה זכות הטיעון ועל כן בית הדין קבע, כי הפיטורים בטלים.

עוד התברר, כי חברת מוסדות חינוך הינה לכאורה המעסיקה של העובדת או למצער חברת מתן וחברת מוסדות חינוך הן מעסיקותיה של העובדת ועל כן פיטורי העובדת ע"י חברת מתן בטלים מאחר ונעשו לכאורה בחוסר סמכות.

מאז מתן הצו הארעי לא הועלו טענות כנגד העובדת. מחד, העובדת הינה אישה קשת יום, מפרנסת יחידה ומשתכרת שכר מינימום ומנגד, לא הוכח, כי יגרם נזק לחברת מתן ולחברת מוסדות חינוך בהמשך העסקתה של העובדת.

העובדת והעדה מטעם חברת מוסדות חינוך העידו, כי מאז מתן הצו הארעי העובדת עושה עבודתה ואין טענות כלפי תפקודה והעובדת העידה, כי היחס כלפיה השתנה. נקבע, כי סעד האכיפה בשלב צו המניעה הזמני ראוי, הוגן וצודק מאחר ואנו עוסקים בגוף אשר ממומן ע"י כספי הציבור ובעובדת אשר משתכרת שכר מינימום, ולא הובאה בפני בית הדין ולו ראיה אחת לסיבת פיטוריה של העובדת.

הבקשה התקבלה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".