ביל אקמן (רשתות)
ביל אקמן (רשתות)

אחרי 17 שנה תחת שליטה ממשלתית: ביל אקמן מציע מסלול חדש לפאני מיי ופרדי מאק

המשקיע המיליארדר מבקש לדחות את תוכנית ההנפקה, למחוק את מניות הבכורה של המדינה ולרשום את החברות מחדש בניו יורק, מהלך שיכול לשנות את שוק המשכנתאות האמריקאי ולהגדיל משמעותית את שווי החברות

אדיר בן עמי | (1)

ביל אקמן שוב מוצא את עצמו בלב אחת הסוגיות הפיננסיות הרגישות ביותר בארה״ב - עתיד ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק. אבל הפעם הוא לא מציע עוד רעיון תיאורטי. המשקיע מציג תוכנית שלמה שמנסה לשנות את מסלול ההפרטה שמקדם ממשל טראמפ, ובעיקר לדחות את הצעד שכולם דוחפים אליו: הנפקה מהירה.

לפי אקמן, זה לא הזמן למכור את מניות הממשלה. הוא טוען שהאוצר צריך לפעול אחרת: לבטל את מניות הבכורה של המדינה ולהפעיל את כתבי האופציה שמעניקים לה כמעט 80% מהמניות הרגילות. זה מהלך שמאפשר לממשלה לקבל שליטה מלאה ואז להתחיל להזיז את החברות קדימה בלי למהר להנפיק. לפי המשקיע, הנפקה חפוזה תיכשל. לדבריו, השוק לא מוכן. בנקאים אולי לוחצים, והממשל מחפש הישג מהיר, אבל תהליך כזה דורש חודשים של בניית אמון, הצגת נתונים, מציאת משקיעים והערכות שווי יציבות. כרגע זה רחוק משם.


אקמן טוען שהממשל לא צריך למהר להנפקה, אלא לבצע קודם צעד פשוט: להחזיר את פאני ופרדי למסחר מלא בבורסה בניו יורק. לדבריו, זה אפשרי כבר השנה, בתנאי שהאוצר יכריז רשמית שהחזר החילוץ מ־2008 הושלם. מבחינתו, אין בזה מחלוקת: המדינה כבר קיבלה בחזרה את כל הסכום שהשקיעה בחילוץ, ואף גבתה כ־25 מיליארד דולר מעבר לכך.


בזמן שאקמן פרס את התוכנית בשידור חי ב־X, מניות שתי החברות דווקא עלו. פרדי קפצה בכמעט 4%, פאני עלתה מעט גם היא. השוק מבין שהמהלך עשוי לייצר ערך, לפחות בטווח הקצר, בעיקר לבעלי המניות ואקמן הוא אחד הגדולים שבהם.


17 שנה תחת הממשל האמריקאי

פאני מיי ופרדי מאק עדיין נמצאות תחת קונסרבטורה, משטר מיוחד שבו הממשלה שולטת בחברה ומפקחת על כל צעד. זה התחיל במשבר של 2008, אבל נמשך כבר 17 שנה. אף צד לא רוצה להפיל אותן, אף צד גם לא מצליח לשחרר אותן. ממשל טראמפ מדבר בחודשים האחרונים על הנפקה מהירה, אולי כבר השנה, אולי בתחילת 2026. אבל כל מי שמכיר הנפקות בהיקפים כאלה אומר בפה מלא שזה שאפתני מדי. מדובר בתאגידים שמנהלים טריליוני דולרים של משכנתאות, ולא בסטארט־אפ שמחפש במה.


מעבר לזה, יש גם ויכוח מקצועי. חלק מהכלכלנים טוענים שהשחרור המהיר מסוכן. אם פאני ופרדי ייצאו לשוק בלי מסגרת סיוע ממשלתית ברורה, המשקיעים יחששו לרכוש אג״חי משכנתאות. התוצאה תהיה התייקרות מיידית של מימון הדיור, משהו שאף ממשל לא רוצה לקחת עליו אחריות.


אקמן מצידו מציג את עצמו לא כמי שמנסה להרוויח, אלא כמי שמנסה לתקן שוק. הוא טוען שהניתוק מהפיקוח הוא תנאי הכרחי לחזרה לתפקוד נורמלי: יכולת לשמור הון, לקבל החלטות עסקיות ולנהל סיכונים כמו כל חברה ציבורית רגילה. עם זאת, גם אם מקבלים את הטיעון הזה, קשה להתעלם מהעובדה שאקמן מחזיק במאות מיליוני מניות בשתי החברות. כל צעד שמשפר את שוויין מאפשר לו רווח גדול עוד יותר. והמשקיעים האחרים יודעים את זה ולכן מקשיבים לו, אבל גם בוחנים כל הצעה שלו בזכוכית מגדלת.

קיראו עוד ב"גלובל"


תמונה חשבונאית מבלבלת

הדיון הזה מתקיים כשפאני מיי מציגה תמונה חשבונאית שמבלבלת גם משקיעים מנוסים. מצד אחד, היא נסחרת בשווי של כ־11 מיליארד דולר בלבד, נתון שמתאים לחברה קטנה. מצד שני, הפעילות שלה עצומה: הכנסות של יותר מ־30 מיליארד דולר, תיק משכנתאות בהיקף 4.1 טריליון דולר ושיעורי פיגור נמוכים שמעידים על תיק איכותי ויציב. הפער הזה יוצר תנודתיות חריגה במסחר. המניה נסחרת בשוק ה־OTC, שבו המחזורים נמוכים והסטיות גדולות, ובמקביל מבנה ההון שנקבע מאז חילוץ 2008 גורם לחלק מהמדדים הפיננסיים להציג "סיכון" או אפילו "מצוקה", לא בגלל בעיה תפעולית, אלא בגלל מינוף רגולטורי ומבנה הון לא רגיל. מנגד, מדדים אחרים מצביעים על רווחיות חזקה ושולי רווח שלא רואים כמעט בחברות פיננסיות רגילות.


השאלה הגדולה היא מה הממשל רוצה: לממש החזקות ולהציג רווח פוליטי מהיר, או להמתין לתהליך ארוך שיכול להגדיל את הערך למשקיעי המוסדיים והקטנים? אקמן מנסה לדחוף לתשובה השנייה.


הקרב על פאני ופרדי הוא לא רק על כסף. זה קרב על תפיסת התפקיד של הממשל בשוק הדיור האמריקאי. האם ממשיכים במערכת שבה הממשל מחזיק בנתח עצום משוק המשכנתאות או מחזירים אותו לשוק החופשי, תוך סיכון אפשרי ליציבות העתידית? מה שבטוח הוא שאקמן הצליח להחזיר את הסיפור הזה למרכז הבמה. יש לו אינטרס ברור, יש לו רעיון מגובש ועכשיו הכדור עובר לידי הממשל, שיצטרך לבחור בין רווח מהיר לבין רפורמה עמוקה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    מניה שאמורה להיות השער 265 (ל"ת)
    אנונימי 19/11/2025 07:22
    הגב לתגובה זו
איש עשיר
צילום: Freepik

מה ההון הממוצע של ישראלי ומה ההון של אמריקאי?

כמה עשירים יש בעולם? על פערי עושר לא נתפסים בין המאיון לבין היתר בארץ ובעולם וגם - מיהו עשיר באמת?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה עושר

היקף העושר העולמי מגיע ל-600 טריליון דולר, עלייה של 4.6% משנה קודמת, אך הריכוז בידי מיעוט קטן הגיע לרמות גבוהות. לפי דוח World Inequality Report , בשיתוף UNDP, העשירון העליון מחזיק ב-75% מהעושר הפרטי העולמי, בעוד מחצית התחתונה מחזיק ב-2% בלבד. המאיון העליון, כ-55,000 איש, שולט ב-6.1% מהעושר – סכום השווה פי 3.05 לעושר של 3.8 מיליארד איש במחצית התחתונה. העושר הממוצע במאיון זה עומד על 1.1 מיליון דולר, לעומת 7,000 דולר במחצית התחתונה.

על פי הדוח יש בעולם כ-60 מיליון מיליונרים שמחזיקים ב-48.1% מהעושר, כשהשנה התווספו כ-700 אלף מיליונרים חדשים, רובם בצפון אמריקה. העושר הגלובלי צמח פי 6 ביחס להכנסה מאז שנות ה-90, בעיקר מנכסים פיננסיים באסיה ובאמריקה. עם זאת, שוויון העושר ירד ב-0.4% מאז 2000, עם מקדם ג'יני ממוצע של 0.70 במדינות כמו ברזיל ורוסיה, לעומת 0.40 בסלובקיה ובבלגיה. ארגון אוקספם דיווח כי עושר 3,000 המיליארדרים גדל ב-2 טריליון דולר ב-2024, פי 3 מהשנה הקודמת, בעיקר מירושות ומונופולים.

מבחינה אזורית, צפון אמריקה ואירופה מובילות בעושר ממוצע של 595,000 דולר לאדם, לעומת 35,000 דולר באמריקה הלטינית. באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, העשירון העליון אוחז ב-73% מהעושר, ומחצית התחתונה ב-1%. כ-83% ממדינות העולם, המייצגות 90% מהאוכלוסייה, סובלות מאי-שוויון גבוה, עם תחזית להעברת 70 טריליון דולר בירושות עד 2035, מגמה שצפויה להרחיב את הפערים.

לריכוז העושר השלכות סביבתיות משמעותיות: העשירון העליון אחראי ל-77% מהפליטות הפרטיות, בעוד מחצית התחתונה תורמת 3% אך צפויה לספוג 74% מההפסדים עד 2050.

בתחום המגדרי, נשים מרוויחות 20% פחות מגברים בממוצע, עם 32% מההכנסה מעבודה כולל עבודה ביתית לא-מתוגמלת (53 שעות שבועיות לעומת 43 לגברים). באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, נשים אחראיות ל-16% מההכנסה מעבודה, השיעור הנמוך בעולם.


צילום: Huy Phan, Pexelsצילום: Huy Phan, Pexels

אחד מכל 5 ילדים בעולם: אלה ממדי המשבר הגלובלי של אי-ביטחון תזונתי

נתוני 2025 חושפים תמונה קשה, והמאבק מתנהל בכמה חזיתות - החל בסיוע ממשלתי ישיר ועד טכנולוגיות אגריטק חדשניות, וכמובן גם בינה מלאכותית

ענת גלעד |

כאשר אנחנו שומעים את המושג "רעב", רבים מדמיינים תמונות קשות ממדינות עולם שלישי רחוקות. אך המציאות מורכבת הרבה יותר. בעולמנו השבע לכאורה, מתחולל "רעב שקט" - משבר גלובלי של אי-ביטחון תזונתי הפוגע במיליארדי בני אדם, ונוכח גם במדינות מפותחות כמו ישראל. זהו אתגר שאינו נראה תמיד בעין, אך גובה מחיר אנושי כבד בבריאות, בחינוך ובעתיד.

על פי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), ביטחון תזונתי (Food Security) אינו רק היכולת למלא את הבטן. הוא מתקיים כאשר לכל האנשים, בכל עת, יש גישה פיזית, חברתית וכלכלית למזון מספק, בטוח ומזין, העונה על הצרכים התזונתיים שלהם ועל העדפות המזון שלהם לחיים פעילים ובריאים. 

היעדר ביטחון כזה - כלומר, אי-ביטחון תזונתי - הוא מצב שבו לאנשים אין גישה כזו באופן קבוע. זהו "הרעב הנסתר", שאינו תמיד נראה לעין כרעב המוני, אך מחלחל עמוק לתוך החברה ופוגע במערכת החיסון, בהתפתחות הקוגניטיבית ובירידה בתוחלת החיים.

תמונת מצב גלובלית: מספרים וכסף

העולם ניצב כיום בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר שלו, והנתונים מדאיגים. בשנת 2024, כ-673 מיליון בני אדם ברחבי העולם חוו רעב כרוני. כ-295 מיליון איש ב-53 מדינות נמצאים במצב של חוסר ביטחון תזונתי חריף (מצב חירום). מספר האנשים העומדים בפני רעב קיצוני ומוות כמעט שולש מאז 2016.

כ-1.7 מיליארד בני אדם חיים כיום באזורים שבהם הידרדרות הקרקע מחסלת את תפוקת היבולים עקב שינויי אקלים ופעילות אנושית.

עד שנת 2050, אוכלוסיית העולם צפויה לגדול בכ-40%, ולהגיע לכמעט 10 מיליארד בני אדם. במקביל, צריכת המזון צפויה לזנק בכ-70%. בעוד שהביקוש עולה, ההיצע נמצא בסיכון: כ-13% מהאדמות הראויות לעיבוד צפויות להיעלם עקב שינויי אקלים, מדבור ועיור. נוצר "פער מזון" עצום, שאותו ניתן יהיה לסגור רק באמצעות הגדלה דרמטית של יעילות הייצור ושינוי הרגלי הצריכה הגלובליים. למרבה הצער, הפגיעה בילדים היא הקשה ביותר: נתונים עדכניים מראים כי אחד מכל חמישה ילדים מתחת לגיל 5 ברחבי העולם סובל מעיכוב בגדילה, כתוצאה ישירה מתת-תזונה וחוסר-ביטחון תזונתי כרוני.