עו"ד אלדד כורש פורש ממשרד פישר - ויוצא לדרך עצמאית עם צוות עורכי דין
פיצול משמעותי במשרד עורכי הדין פישר (FBC&Co), מהבולטים והגדולים בישראל: עורך הדין אלדד כורש עוזב יחד עם עורכי דין נוספים
אלדד כורש עו"ד אלדד כורש, שותף במשרד פישר פורש עם קבוצה של עורכי דין ויוצא לדרך עצמאית. העזיבה נובעת כנראה מאי הסכמות כספיות וגישות ניהול שונות
כורש הצטרף למשרד פישר בשנת 2021, לאחר שעזב את משרד עמית פולק מטלון (APM), שם היה שותף בכיר. גם אז, העזיבה לוותה בפיצול, כורש עזב את APM יחד עם עשרות עורכי דין, רובם מתחום הנדל"ן, שכולם עברו לפישר במהלך מאורגן. הצוות שהקים במשרד פישר הפך לאחת מהקבוצות המרכזיות בתחומי הנדל"ן, הליטיגציה והעסקאות.
המהלך הנוכחי של העזיבה מפישר מזכיר את הדפוס מהעבר, וייתכן שמעיד על כוונה לבנות מחדש מסגרת בתוך גוף אחר או באופן עצמאי.
כרש נחשב לאחד מעורכי הדין המובילים בישראל, עם פרופיל משפטי רחב הכולל ניסיון בתחומי הנדל"ן, ליטיגציה אזרחית, עסקאות מיזוגים ורכישות, תכנון עירוני ועוד. באתר משרד פישר תואר בעבר כ-All Around Player, כלומר עורך דין רב־תחומי שמחזיק ביכולת להוביל תיקים מגוונים ולנווט בין תחומי משפט שונים.
המקרה הנוכחי מצטרף לשורת תהליכים של שינוי מבני בשוק עריכת הדין בישראל: בשנים האחרונות נרשמה מגמה ברורה של שותפים בכירים שעוזבים משרדים גדולים ויוצאים לדרך עצמאית, בין אם עקב מחלוקות כספיות וניהוליות, ובין אם בשל הרצון להקים מסגרות חדשות
4 עובדות על כורש ו-4 ציטוטים שלו
בכיר בזירה המשפטית הישראלית - כורש נחשב לאחד מעורכי הדין הבולטים בארץ, עם ניסיון עשיר בליווי עסקאות מהותיות ובליטיגציה מורכבת. לאורך השנים התמקד בתחומי הנדל״ן המסחרי, תכנון ובנייה, והתחדשות עירונית, וטיפל בפרויקטים מהגדולים בישראל. מעבר לנדל״ן, כורש הוביל תיקים בתחומי סכסוכים מסחריים, עסקאות מיזוג ורכישה, ורגולציה.
עבר בין משרדים בולטים - היה שותף בכיר במשרד עמית פולק מטלון, משם עבר למשרד פישר (FBC), ועתה עוזב שוב עם קבוצת עורכי דין. כשעזב את עמת פולק מטלון עזבו איתו 45 עורכי דין שהצטרפו למשרד פישר
מוגדר כ־"All Around Player", כלומר עו״ד בעל יכולת להוביל תיקים מגוונים במקביל, עם שליטה ברמות גבוהות במספר תחומי משפט.
מוערך - לקוחות רבים מתארים אותו כאסטרטג חד, נגיש, מקצועי
וחרוץ, עם ראייה עסקית רחבה.
"לתהליך שבו רשות ההגבלים העסקיים מקבלת תפקיד של רשות מעצבת שוק – אין אח ורע בעולם" ציטוט זה נאמר בהרצאה שנשא כורש בכנס של התאחדות התעשיינים, כאשר התייחס למעורבות ההולכת וגדלה של הרגולציה במשק. הוא ביקר את מה שתיאר כהתערבות יומיומית של רגולטורים בפעילות עסקית, וטען שישראל נעה לעבר מודל רגולטורי חסר תקדים – שאינו מקובל במדינות אחרות.
"הרגשנו שבקשת מתנהגים בצורה לא הוגנת כדי להרוויח עוד כמה מיליונים" - כורש אמר את הדברים בהקשר של מו"מ שהתנהל על מיזוג בין רשת לערוץ עשר. הוא ייצג צד שנפגע, לדבריו, מהתנהלות חד־צדדית של הגוף המשדר. הציטוט משקף את גישתו התקיפה והבלתי מתפשרת במצבים שבהם הוא סבור שצדדים מפרים את כללי המשחק.
"התרחבות המשרד לתחום הרגולציה נבעה מלחץ מצד לקוחות – שפשוט לא מצליחים לזוז בלי עורך דין צמוד לרגולטור" - בריאיון שנערך עמו על רקע בניית מחלקה ייעודית לרגולציה, כורש תיאר כיצד העלייה בדרישות המדינה מול עסקים יוצרת צורך בליווי משפטי קבוע, כמעט כמו יועץ פנימי. לדבריו, המציאות הכלכלית לא מאפשרת עוד להסתמך רק על חוזים - אלא מצריכה נוכחות מול הרשויות באופן רציף.
"כאשר המדינה בוחרת לפעול באמצעות זיכיונות – אסור לה לשנות כללים רטרואקטיבית" - הציטוט נאמר במסגרת פאנל שעסק בבעלות על משאבי טבע. כורש טען בחריפות כי שינויים במדיניות ממשלתית שמחילים מסים או תקנות רטרואקטיביים פוגעים לא רק ביזמים, אלא בעיקר באמון הציבור ובעקרונות היסוד של שלטון החוק.
רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים
חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות
הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.
בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.
בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.
סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום
דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.
כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
הנהג, שנפצע בעת ירידה מהרכב, ניהל מאבק משפטי ממושך מול חברת הביטוח, שטענה כי אינו זכאי לפיצוי וכי המקרה כלל אינו תאונת דרכים. בית משפט השלום ברמלה חשב אחרת, קבע כי גרסת הנהג אמינה ומגובה בראיות, והעניק לו נכות רפואית תפקודית של 10%. פסק הדין מותח ביקורת
חריפה על התנהלות כלל ומדגיש שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהפציעה נגרמה לאיש עקב שימוש רגיל במשאית
בשעות אחר הצהריים של אחד הימים בתחילת ספטמבר 2020, לאחר יום עבודה ארוך, עצר נהג משאית את הרכב סמוך לביתו. הוא כבר הכיר היטב את שגרת סיום הנהיגה, את כיבוי המנוע, את פתיחת הדלת ואת הירידה במדרגות הגבוהות של תא הנהג. ואולם הפעם, בתוך שבריר שנייה, מעידה פשוטה נהפכה לפציעה לא קלה ולמאבק משפטי של שנים. כפי שתיאר זאת האיש בעדותו, "תוך כדי ירידתי מהמדרגות של המשאית מעדתי על המדרגות ונפלתי על הרצפה" - גרסה שחזרה שוב ושוב בכל אחד מהמסמכים, עוד לפני שהוא חשב לפנות לערכאות.
התוצאה היתה שבר בקרסול שמאל, אשפוז וניתוח שכללו קיבוע באמצעות פלטות וברגים, חודשים ארוכים של שיקום, כאבים, צליעה ומגבלות שהפכו את עבודתו הפיזית מאתגרת בהרבה. אלא שבעוד שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לו גמלאות ונכות זמנית וקבועה, חברת הביטוח כלל, שביטחה את המשאית בביטוח חובה, סירבה לראות במקרה תאונת דרכים, וטענה כי הנהג הוא לא זכאי לפיצוי כלל. המאבק הגיע לפתחו של בית משפט השלום ברמלה בפני השופטת קרן אביסרור, שפסק דינה הקיף ועבר ביסודיות על כל שלב ושלב בתיק. כבר בתחילת פסק הדין היא הבהירה כי המחלוקת בין הצדדים מקיפה הן את שאלת האחריות והן את שיעור הנזק, אך בסופו של דבר היא דחתה לחלוטין את עמדת חברת הביטוח.
הנתבעת טענה כי מדובר ב"עדות יחידה של בעל דין" וכי התובע לא זימן עדים נוספים, אף שהיו אנשים שהגיעו למקום לאחר הנפילה. אלא שבית המשפט קבע כי התובע כלל לא טען שהיו עדים לנפילה עצמה, וכי העובדה שאנשים הוזעקו בדיעבד אינה רלוונטית לשאלת עצם התרחשות התאונה. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי גרסתו של התובע נמסרה באופן עקבי - במסמכי בית החולים ביום התאונה ("אובחן שבר... בקרסול שמאל שנגרם כשנפל ממשאית"), במסמכי הביטוח הלאומי ("תוך כדי ירידה ממדרגות המשאית עמדתי על המדרגות ונפלתי") ובעדותו בבית המשפט. חוות דעת המומחה האורתופדי מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, אף היא סייעה בהכרעה, שכן טיב הפגיעה - שבר בימלאולרי בקרסול, תואם לחלוטין נפילה ממשאית. השופטת כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "גרסה זו של התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה הוכחה ולא נסתרה", ומוסיפה כי גם סרטוני המעקב שהציגה חברת הביטוח כשנתיים לאחר האירוע אינם סותרים את גרסתו.
בית המשפט לא הותיר מקום לספק
במוקד המחלוקת עמדה השאלה המשפטית: האם נפילה בעת ירידה ממשאית נעוצה "בשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כנדרש בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד). כאן בית המשפט לא השאיר מקום לספק. בהתאם להגדרה הרחבה של החוק, הכוללת במפורש "כניסה לרכב או ירידה ממנו", קבעה השופטת בהכרעתה כי תנאי החוק מתקיימים, וכי "הוכח שהשימוש במשאית הוא 'שימוש ברכב מנועי', שהמאורע שבו נגרם לתובע נזק גוף הוא עקב השימוש ברכב המנועי, ושהשימוש ברכב מנועי היה למטרות תחבורה". מדובר בקביעה מהותית, מכיוון שאם התאונה מוכרת כתאונת דרכים, חובת הפיצוי חלה על מבטחת החובה, ללא צורך בהוכחת רשלנות.
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המבוטחת הודתה ששיקרה - וזכתה בכיסוי ביטוחי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, קבע לתובע 10% נכות צמיתה בקרסול שמאל, לצד נכויות זמניות משמעותיות: 100% בשלושת החודשים הראשונים ו-50% בשלושת החודשים הבאים. חוות דעתו כללה ממצאים ברורים בצילום הרנטגן, ובהם "אי סדירות של הסחוס המפרקי בקרסול... ופתיחה קלה של המורטיס", תוצאה של הניתוח וקיבוע השבר. המומחה הסביר כי גם אם בבדיקה הפיזיקלית הגבלת התנועה נראתה "קלה", הרי שממצאי הדימות מעידים על פגיעה עמוקה יותר. הוא ציין כי, "חוסר סדירות של המפרק מתבטא גם בכאב ולא רק בתנועה... בכאב, בהתעייפות של המפרק ושינויים שיכולים לחול עם השנים".
