היוצרים לשר אדלשטיין: "קצה נפשם של משלמי המיסים בדינוזאור החולה הזה - רשות השידור"

נציגי איגודי העובדים בקולנוע ובטלוויזיה פנו לשר הממונה בעקבות המשך הפחתת מחויבות ההפקה; "הגיעה העת לסגור ולהקים מחדש את רשות השידור הציבורית"

איגודי היוצרים פונים במכתב אל השר יולי אדלשטיין, בעקבות אישור תיקון החוק במליאה אתמול (ב'), להאריך את סמכותו של אדלשטיין (כממונה על רשות השידור) ולהפחית את מחויבויות ההפקה ברשות. היוצרים דורשים מהשר למשוך את הצעת תיקון החוק.

"הגיעה העת לסגור ולהקים מחדש את רשות השידור הציבורית. לא ייתכן שכספי משלם המיסים ימשיכו למממן את ההתנהלות הקלוקלת, החובבנית והארכאית של ערוץ טלוויזיה לא רלוונטי, בלתי נצפה, ששופך לריק, מדי שנה, מאות מיליוני שקלים", כתבו אתמול היוצרים לשר. את תיקון החוק יזמה הממשלה והוא זכה לרוב במליאת הכנסת.

"לא ייתכן שהנהלה נרפית וכמה ועדי עובדים מהתלים במדינה שלמה, יוצרים סחבת בלתי נלאית ביישום הרפורמה ומקבעים דפוסי עבודה בלתי רלוונטיים בעולם של טכנולוגיה דיגיטלית", קובלים היוצרים בעקבות אישור החוק.

"לא ניתן לוועדי רשות השידור ולהנהלתה להמשיך ולהתנהג כך! דפוסי העבודה המגוחכים שבהם הם מתנהלים וחוסר היכולת שלהם לחתום על הסכמי עבודה חדשים, לייעל את המערכות הטכנולוגיות ולעבוד כמקובל בשוק הטלוויזיה בעולם - כל אלו הובילו את הערוץ לקריסתו הבלתי נמנעת".

עוד מדגישים היוצרים, "הערוץ הראשון הוא היקר ביותר מבין כל ערוצי הטלוויזיה בישראל, העלות נופלת כולה על משלם המסים, והוא אינו מעניק אפילו אחוז מן התמורה שהוא מחויב לה כחוק! לא ניתן לפארסה הזאת להמשיך!".

עד היום עמדנו בצד והמתנו בסבלנות ליישום הרפורמה בשידור הציבורי. לא עוד. אם המשמעות היא סגירה ופתיחה מחדש של רשות השידור - יהי כן, ועל כך ניאבק. נצא למאבק הזה ונרתום אליו ללא כל קושי את דעת הקהל הישראלית, את כל משלמי המסים שקצה נפשם במימון הדינוזאור החולה הזה".

תגובות:

לשכת השר יולי אדלשטיין: "אני מבין את תקוות היוצרים והמפיקים שהרפורמה תנוע מהר יותר, ואנו עושים כל שביכולתנו לזרז אותה - בדיוק כפי שהם מציינים במכתבם: ?ביצוע החוק ללא התיקון פירושו סגירה מיידית של השידור הציבורי?.

"ניסיוני הרב במערכות ציבוריות מלמד אותי שאם רשות השידור תיסגר היא לא תיפתח אף פעם. במקרה כזה הסובלים העיקריים יהיו אזרחי ישראל ובראש ובראשונה ציבור היוצרים והמפיקים.

"עם כל ההבנה לזעם ולתסכול העולים מן המכתב, לא אמשוך את החוק ולא אתן ידי להרס השידור הציבורי בישראל. אני קורא לארגונים להצטרף אלינו למאמצים לביצוע הרפורמה - דבר שיאפשר לא רק הקצאה נאותה של תקציבים להפקות מקור, אלא גם אפשרות לארגונים ליצור יצירות אמנותיות ראויות לשמן".

לינדה בר, דוברת רשות השידור: "צר לנו על שארגוני היוצרים לא הבינו את מה שהבין המחוקק. הנהלת הרשות אינה חוסכת מאמצים לקידום הרפורמה, מדובר בהליך מורכב מאוד שקורם עור וגידים.

"המחוקק קיבל את עמדת הרשות, שבעת הזו ובמצבה הנוכחי יש לאפשר לה לסיים את הליכי המו"מ לקידום הרפורמה לפני שתוטל עליה חובה להקצות סכומי עתק להפקות חיצוניות, בטרם הרשות עומדת על רגליה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

ניהול הוצאות
צילום: pixabay.com

ההוצאה הממוצעת של משקי הבית בישראל: 18 אלף שקל לחודש

סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ-41% בלבד בעשירון התחתון

הדס ברטל |

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023.  מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקל, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקל לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.

לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב-14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.

הרכב ההוצאה החודשית למשק בית, קרדיט: הלמ



הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ-94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ-97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ-52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.