אין מספיק קרקעות לבנייה במדינה? "יש כיום מלאי תכנוני של עשרות אלפי יחידות דיור"

כך אמר אדריכל שמאי אסיף, מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים, בכנס בנושא "הרפורמה בתכנון - לאן?" שהתקיים אמש במכון ירושלים לחקר ישראל. היכן נמצאים המלאים התכנוניים הגדולים ביותר?
דסק נדל"ן |

אדריכל שמאי אסיף, מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים, אומר כי יש כיום מלאי תכנוני של עשרות אלפי יחידות דיור - במיוחד בדרום ובחיפה.

בכנס בנושא "הרפורמה בתכנון - לאן?" שהתקיים אמש במכון ירושלים לחקר ישראל אמר אסיף כי מערכת ממוחשבת חדישה תפעל מהשנה הבאה ותייעל תהליכי בקשת היתרי בניה.

בכנס, נחשפו בפני המתכננים הרפורמות המתבצעות כיום במערכת התכנון והבנייה והרפורמה הנמצאת כיום בדיון של ועדת השרים. 120 אנשי מקצוע בתחומי התכנון, המשפט וסביבה מהמערכת הציבורית והפרטית השתתפו בכנס.

מהכנס עולה כי המתכננים מכירים בצורך ברפורמה אך הדגישו את הבעיות אותן הרפורמה המוצעת אמורה לפתור. בקרב המתכננים רווחה הסכמה רחבה על הצורך ברפורמה לרישוי בנייה, "הליך טכני הסובל מחוסר יעילות וגורם לעיכובים מיותרים בקבלת היתרי בנייה", אומרים משתתפי הכנסת. הועלו גם שאלות לגבי הצורך ברפורמה בתכנון והצעות לשינוי במוסדות התכנון.

אדריכל שמאי אסיף, מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים הציג נתונים על קיום מלאי תכנוני של עשרות אלפי יחידות דיור בכל חלקי הארץ במיוחד במחוזות הדרום וחיפה, ומלאי תשתיות מאושרות הכולל 2000 מגוואט תחנות כוח, צנרת גז טבעי והרחבת נמלי ים.

מהנדסי הערים של חיפה ונתניה, אדר' אריאל וטרמן ואדר' פול ויטל, הדגישו את החשיבות של רמת התכנון המחוזי בקביעת מסגרת תכנונית. עופר גרידינגר, מתכנן מחוז מרכז במשרד הפנים, הביא דוגמאות של תכנון "חוצה רשויות מקומיות" כגון: שיקום נחלים, אזורי נופש מטרופוליניים, מדיניות לגבי גני אירועים ותיירות חקלאית וכפרית.

המתכננים ביקשו לקבוע הבחנה ברורה בין תפקידי הרמה המחוזית לבין הרמה המקומית, ובאשר לאופי התוכניות אשר בסמכות הוועדות בשתי הרמות הללו ורמת הפירוט שהן רשאיות לעסוק בה. המתכננים הביעו הסכמה לצורך בהעברת סמכויות נוספות לרמה המקומית, "תוך שינוי הרכב הוועדה המקומית כך שיאפשר לייצג אינטרסים ציבוריים ארוכי טווח ולמנוע אישורי בנייה מתוך שיקולים פסולים של הגדלת הכנסות מארנונה, וכן למנוע קבלת החלטות פוליטיות על-פי אינטרסים קצרי טווח של נבחרי ציבור ללא ראייה של צורכי הדורות הבאים", אמרו הדוברים.

ד"ר בנימין היימן, משפטן ומתכנן, הביע חשש שמטרת הרפורמה המוצעת כיום על-ידי הממשלה הינה לאפשר קבלת החלטות שאינן מתאפשרות על-פי שיקולי מערכת התכנון כיום, ביניהם הכשרת בנייה בלתי חוקית ופיתוח נרחב בתחומי השיפוט של המועצות האזוריות (כגון מרכזי מסחר וגני אירועים), תוך יצירת תחרות בלתי הוגנת בערים הסמוכות ובניגוד מוחלט למדיניות התכנון הארצית.

המתכננים העלו מספר הצעות לשיפורים, כולל שינוי הרכב הוועדות המקומיות והגדלת אחריותן ושקיפותן העברת סמכויות לועדות המקומיות לאישור תוכניות מצומצמות, ומתן סמכות לוועדות המחוזיות למשוך אליהן דיון בתוכנית מהוועדה המקומית. המתכננים בירכו על צעדי הייעול הננקטים היום במינהל התכנון כולל שיפורים בנגישות למידע על הכנת תוכניות והעברת אישור פעילויות טכניות לידי מכוני הבקרה.

מהשוואה בין-לאומית שערכה גליה בן שוהם, רא"ג תכנון במשרד להגנת הסביבה, עולה כי גם מדינות נוספות בעולם כגון, בריטניה, דנמרק והולנד מערכות התכנון המרחבי עוברות רפורמות דומות לאלו המוצעות בישראל, תוך ביזור סמכויות וזירוז הליכי אישור תשתיות. עיקרי הרפורמות במדינות אלו מעלות את הדרישה להכנת מסמכי מדיניות, לעריכת תסקירי קיימות (שילוב בין שיקולי כלכלה-סביבה וחברה) ולחיזוק הליכי שיתוף הציבור.

אדר' עמוס ברנדייס, יו"ר איגוד המתכננים, מאמר כי הארגון מגבש מסמך תגובה לרפורמה המוצעת שיוגש לועדת השרים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.