מוגש מטעם אתר הפורומים המשפטיים

רונית, שם בדוי, חוותה טראומה קשה באירועי השביעי באוקטובר, לאחר שבנה נותר מנותק מקשר במשך שתי יממות. למרות שחידשה את הקשר עמו, ועל רקע המראות הקשים שעלו ממסכי הטלוויזיה, פיתחה רונית תסמונת פוסט־טראומטית (PTSD), היא הסתגרה בביתה, סבלה מסיוטים, התקפי בכי, ותפקודה נפגע באופן משמעותי.

מאמצעי התקשורת הבינה רונית כי המדינה מזמינה את נפגעי החרדה להגיש תביעות להכרה כנפגעי פעולות איבה בכוחות עצמם. נאמר שאין צורך בעורך דין, שההליך פשוט, ושפקידי הביטוח הלאומי יעמדו לצידה ויסייעו לה במימוש זכויותיה. 

אלא שבחלוף כשלושה חודשים מפנייתה לביטוח לאומי, היא קיבלה מכתב המעניק לה הכרה חלקית בלבד, בצירוף פיצוי מזערי של כמה אלפי שקלים – ללא הכרה אמיתית בנכותה, ללא פיצוי הולם וללא כל תמיכה נפשית.

• ביטוח לאומי מסרב להיות אחראי על בדיקות תגי הנכים
• בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המקרה של רונית אולי נשמע חריג, אך בפועל רבים מהפונים למוסד לביטוח לאומי נתקלים ביחס דומה ואף חמור מכך. 

לדברי מומחים בתחום מדובר במדיניות מושרשת, הנמשכת כבר שנים, שמטרתה להרחיק מבוטחים מייעוץ וייצוג משפטי, ולהותיר אותם להתמודד לבדם מול מערכת ביורוקרטית סבוכה, כוחנית ופעמים רבות אטומה.

הפגיעה בזכויות מובנית במערכת

במסגרת בקשה להכרה בנכות במוסד לביטוח לאומי, נשלח המבוטח לבדיקות אצל רופאים מומחים מטעם המוסד, וכן לוועדות רפואיות שבהן יושבים מומחים רפואיים המקבלים את שכרם מהמוסד עצמו.

רופאים אלו מטפלים במאות ואף באלפי פניות מדי שנה עבור הביטוח הלאומי, המהווה עבורם מקור פרנסה מרכזי. לנוכח התלות הכלכלית הברורה, אין זה מפתיע שרבים מהם חשים מחויבות להפחית בזכויות המגיעות למבוטחים, מחשש שמקור הכנסה משמעותי זה ייחסם בפניהם.

בעבר נטו הוועדות הרפואיות להתעלם מחוות דעת רפואיות שהוגשו מטעם המבוטח, ואשר עלולות היו לשמש כמשקל נגד לחוות דעתם של מומחי המוסד. רק בעקבות התערבות בית הדין לעבודה נקבע כי על הוועדות להתחשב בכל חוות דעת המוגשת להן. חרף כך, תקנה זו אינה מיושמת במלואה, ובפועל לא פעם, רק הגשת ערר תוביל להגדלת הגמלה המגיעה למבוטח.

"בשל האמור קיימת חשיבות עצומה להכנה מקדימה לוועדות הרפואיות ולייצוג משפטי בפני הוועדה", מבהירה עו"ד טלי שקד, מנהלת פורום ביטוח לאומי באתר הפורומים המשפטיים.

"למצער, במרבית המקרים קיים שוני מהותי ביחס הוועדה למבוטח במקרה בו הנ"ל מייצג את עצמו עצמאית בפני הוועדה לבין מקרה בו הנ"ל מיוצג ע"י עו"ד. רק עו"ד בעל ניסיון ומומחיות בתחום הביטוח הלאומי, עם ניסיון עתיר שנים בייצוג בפני הוועדות הרפואיות והיכרות עם התנהלותן, ידע למקסם את התוצאה עבור המבוטח".

הנכות התפתחה בגלל מצב קודם

אחד תרגילי הדחיה השכיחים של המוסד לביטוח לאומי הוא לטעון שהנכות ממנה סובל המבוטח נובעת ממצב רפואי קודם, ועל כן יש להפחית מהפיצוי המגיע לו. רבים רואים בהחלטות דחייה אלה סוף פסוק, ופשוט מוותרים על זכויותיהם. 

אך ערעורים שהוגשו בשנים האחרונות במקרים דומים, התקבלו על ידי בית הדין לעבודה, שקבע כי הפחתה מאחוזי נכות מותרת רק כאשר מוצגים מסמכים רפואיים מוצקים – צילומים, רישומים או תיעוד רפואי מסודר, המוכיח מצב קודם. בפועל, המוסד ממשיך להפחית מאחוזי הנכות של הזכאים גם בהיעדר כל תיעוד, תוך ניצול חוסר הידע של ציבור המבוטחים.

נכות מפעולה חוזרנית – מזכה בהכרה

רבים מהעובדים במשק מפתחים מוגבלויות כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות בעבודתם, או בשל חשיפה לתנאי עבודה שוחקים. אצל חלקם הנכות מתפתחת לכדי פגיעה ממשית וקשה, עד כדי חוסר יכולת להמשיך ולעבוד. כך למשל, נהגי משאיות עלולים לפתח כאבי גב קשים עקב הקפיצות החוזרות ונשנות של מושבם לאורך השנים, אנשי הייטק עלולים לפתח דלקות כרוניות במפרקי כף היד האוחזת בעכבר, ועובדי תעשיה עלולים לפתח מחלות נשימה עקב חשיפה ממושכת לחומרי צבע וגזים רעילים.

גם במקרים חמורים שכאלה נדחות תביעות רבות להכרה כפגיעה מעבודה, בטענה כי הפגיעה לא נבעה מאירוע תאונתי נקודתי, ולכן לא מדובר בתאונת עבודה. 

רבים בציבור לא יודעים זאת, אך מגבלה הנובעת מפעולה חוזרנית עשויה בהחלט לקבל הכרה כנכות מעבודה מסוג מיקרוטראומה. 

הוראות החוק קובעות שגם רצף של פגיעות זעירות עשוי להיחשב לפגיעה מעבודה לכל דבר ועניין, ושהמוסד לביטוח לאומי מחויב להכיר בכך כנכות מזכה. הכרה שכזו לא תינתן על ידי המוסד לביטוח לאומי, אלא אם המובטח עצמו טוען והוכיח כי הפגיעה ממנה הוא סובל באמת נוצרה בדרך זו.

גם מריבה עם הבוס יכולה להיחשב כתאונת עבודה

דחיות שיטתיות נוספות מצד הביטוח הלאומי מופנות כלפי מבוטחים הטוענים לאירוע מוחי או לבבי שנגרם להם עקב אירוע חריג בעבודה. כך למשל, ויכוח סוער עם מעסיק או ממונה בעבודה יכול בהחלט לגרום להחמרה בריאותית מיידית שתחולל אירוע לבבי או מוחי. 

בנימוקי הדחייה למקרים מסוג זה, נוהג המוסד לביטוח לאומי לטעון כי מדובר באירוע רפואי שמקורו ברקע בריאותי קודם, הנובע מאורח חיים לקוי או מגנטיקה – ואינו קשור כלל לתנאי ההעסקה. גם כאן, אדם מן היישוב עלול לראות בהחלטת הדחייה סוף פסוק, אך במקרים רבים שהגיעו לפתחו של בית הדין לעבודה, נקבע בפסיקה כי אירועים כאלה נחשבים בהחלט כתאונת עבודה, המזכה את המבוטח בגמלה בסכומים של עשרות אלפי שקלים ואף יותר.

למעשה, כמעט על כל החלטה של המוסד לביטוח לאומי ניתן להגיש ערר לוועדת עררים, המתכנסת בהרכב שונה ועשויה לשנות מן היסוד את ההכרעה. אם גם ועדת הערר דוחה את הבקשה או מקבלת אותה באופן חלקי ולא מספק, ניתן לערער על כך לבית הדין האזורי לעבודה, אשר במקרים רבים הופך את החלטות המוסד לביטוח לאומי. 

עם זאת, יש לזכור כי ערר לבית הדין לעבודה אפשרי אך ורק בשאלה משפטית כדוגמת שלילת הכרה בתאונה כתאונה בעבודה. החלטת ועדת הערר בשאלה רפואית כדוגמת גובה אחוזי הנכות, הינה סופית ולא ניתן לערער עליה לבית הדין לעבודה. במקרה זה האפשרות היחידה העומדת בפני התובע הינה הגשת בקשה להחמרת מצב בחלוף התקופה הקבועה בחוק. 

מדוע זה קורה?

למעשה, הגירעון בתקציב המוסד לביטוח לאומי מחריף משנה לשנה. 

בשנת 2017 פרסם החשב הכללי באוצר תחזית עגומה לפיה קופת המוסד לביטוח לאומי תתרוקן לחלוטין בשנת 2045, ואם לא יימצא פתרון, לא יוכל המוסד לממן את עלות דמי הזקנה וקצבאות הנכות השונות המגיעות לנזקקים. 

תחשיב זה לא לקח בחשבון את הטרגדיה הנוראה של ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיה, אשר הגדילו באופן משמעותי את מספר הפונים לעזרו של המוסד לביטוח לאומי. 

בסיכומו של דבר, המאבק להכרה בזכויות מול המוסד לביטוח לאומי הפך עבור רבים למסע מתיש, רצוף מלכודות ומכשולים בירוקרטיים. מה שאמור היה להיות רשת ביטחון חברתית איתנה הפך למשענת קנה רצוץ. גורל הפונים תלוי לא פעם ביכולתם להתעקש, להתמיד ולפנות לערכאות משפטיות, כשאיש לא בוחן באמת את מצבם הבריאותי לאשורו, ואת צרכיהם האמיתיים. 

על רקע התחזיות הקודרות באשר לעתידו של הביטוח הלאומי, מתחדדת השאלה האם החברה הישראלית מוכנה להשלים עם מצב שבו מי ששילמו לאורך חייהם דמי ביטוח כחוק, והאמינו כי בבוא היום יזכו לתמיכה וסעד, יוותרו בסופו של יום ללא מענה, כשאיש לא דואג לרווחתם ביום סגריר.