שיכון ובינוי נגד בן 99: האם הקשיש יפונה מביתו?

מה קורה כשחברת נדל"ן גדולה רוצה לפנות אדם בן 99 מהבית היחיד שהוא הכיר מעודו? השופט יגאל נמרודי מבית משפט השלום בבת ים נדרש בדיוק לשאלה הזאת, וההכרעה שלו, שניתנה באחרונה, מאזנת בין זכות הקניין של התובעת לבין אנושיות בסיסית כלפי מי שנמצא בערוב ימיו.

שיכון ובינוי נדל"ן, שהיא חוכרת של קרקע ברחוב מסובין ברמת אפעל, הגישה חמש תביעות נפרדות כנגד בני משפחת כדורי - האב אדוארד, בניו זאב ויאיר, אחיינו דוד, ויורשי המנוחה אוספרנס כדורי ז"ל. הקרקע שייכת לרשות הפיתוח, וב-2021 אושרה תב"ע שמייעדת אותה לבנייה למגורים ומסחר, במקום הייעוד החקלאי הקודם. הבעיה: בני משפחת כדורי יושבים על הקרקע הזאת כבר עשרות שנים, ולא מוכנים לזוז. לטענת התובעת, הנתבעים פלשו למקרקעין, בנו מבנים למגורים ולעסקים ללא רשות, ואף שכבר ב-1973 ניתנו פסקי דין המורים על פינויים, הם פשוט נשארו. התובעת דרשה סילוק יד ותשלום דמי שימוש.

מנגד, בני משפחת כדורי טענו שהם רכשו זכויות בקרקע כבר ב-1953, עוד לפני חוק המקרקעין. הם טענו שהרשויות חיברו את בתיהם לחשמל ולמים, סללו כביש גישה, ושבמשך עשרות שנים איש לא ביקש מהם לעזוב. הם ביקשו להיות מוכרים כבעלי זכויות, כדיירים מוגנים, או לפחות כבני רשות בלתי הדירה.

השופט נמרודי דחה את רוב טענות ההגנה. הוא קבע שהנתבעים אינם דיירים מוגנים, כי מעולם לא נקשרו יחסי שכירות. הוא גם דחה את הטענה שהם בעלי זכויות, וציין שבסיכומים הנתבעים עצמם כבר לא העלו את הטענה הזו. בנוסף, הוא קבע שגרסת ההגנה לגבי נסיבות תפיסת החזקה היתה לא אחידה ולא בהירה, כשאדוארד מסר פרטים שונים בשלבים שונים של ההליך.

• לידר: "שו"ב אנרגיה לקראת זינוק בפעילות ובתוצאות"
• שיכון ובינוי נדל"ן תבנה 566 דירות במסגרת התחדשות עירונית בירושלים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל כשהגיע לעניינו האישי של אדוארד, השופט שינה את הטון לחלוטין. הוא הכיר באדוארד כבר רשות "במעמד מיוחד", וקבע שהוא "זכאי להוסיף ולהתגורר במקרקעין, בבית המגורים, עד אריכות ימיו, כל עוד יחפוץ בכך". השופט כתב כי "פינויו מן המקום כיום הוא צעד אכזרי. חברה נמדדת ביחס שלה לחלשים ביותר". הוא הדגיש שאדוארד, יליד 1927, "אינו מכיר בית אחר", וכי הגדרתו על ידי התובעת כפולש היא הגדרה פשטנית, שאינה משקפת את המורכבות של המקרה. השופט אף ציטט את אוסקר ויילד: "Wherever one loves, that is one's home", וקבע כי מדובר בזכות אישית שאינה ניתנת להעברה או להורשה.

לגבי אוספרנס כדורי ז"ל, שנפטרה במהלך ההליך, נקבע שיורשיה צריכים למסור את החזקה לתובעת בתוך 30 יום. לגבי יאיר, בנו של אדוארד, השופט קבע שהוא כלל לא מתגורר במקרקעין מזה שנים, שעדותו "אינה מהימנה", ושהחזקתו במקום היא "למראית עין בלבד". גם הוא חויב להתפנות בתוך 30 יום. זאב, שמפעיל מסגריה ונגריה במקום, ודוד, שמחזיק ביחידה עסקית, חויבו לפנות הכל בתוך 90 יום.

ומה לגבי הכסף? כל התביעות הכספיות לדמי שימוש נדחו. השופט קבע שבתקופת הרשאה, ההחזקה במקרקעין פטורה מדמי שימוש, וכי התובעת עצמה לא הודיעה לנתבעים על סיום הרשות עד להגשת התביעות. בנוסף, הדרישה לדמי שימוש עתידיים נדחתה מכיוון שהתובעת הגישה אותה בכובעה כחוכרת של חלקה 39, ולא כבעלת הזכויות בחלקה 32 - שהיא החלקה הרלוונטית לפי התב"ע.

• הקרקע הופקעה ב-1954, התביעה הוגשה ב-2024 ונדחתה על הסף
• טלפון סלולרי ברחבת הכותל - בהכשר בג"ץ (לפחות בינתיים)
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

זאב, דוד ויאיר חויבו כל אחד בהוצאות משפט בסכום של 6,000 שקל ובשכר טרחה של 15 אלף שקל לטובת התובעת - ובסך הכל 63 אלף שקל. לגבי אדוארד ויורשי אוספרנס ז"ל, לא ניתן צו להוצאות משפט.