פקיסטן נכנסת לתמונה: מציעה לתווך בין ארה"ב לאיראן בזמן שהלחימה מחריפה

פקיסטן מנסה למצב את עצמה כשחקן מרכזי בזירה ומציעה לתווך בין ארה"ב לאיראן כבר בימים הקרובים בזמן שהמלחמה במזרח התיכון נכנסת לשבוע החמישי. מדובר בהתפתחות שמדגישה את המורכבות. דיבורים על שיחות מצד אחד והסלמה בשטח מצד שני.

שר החוץ הפקיסטני אישאק דאר אומר ששתי המדינות הביעו אמון בפקיסטן כמתווכת ואיסלאמאבאד מוכנה לארח שיחות. במקביל מתקיימים מגעים גם עם סעודיה טורקיה ומצרים שדוחפות לכיוון דיפלומטי. אבל נכון לעכשיו אין פריצת דרך. ארה"ב העבירה דרך פקיסטן הצעה להפסקת אש בת 15 סעיפים ואיראן דחתה אותה. הסיבה העיקרית היא המחלוקת סביב מצר הורמוז. נתיב האנרגיה החשוב בעולם.

פקיסטן היא הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. מדינה בדרום אסיה עם אוכלוסייה של יותר מ-250 מיליון תושבים. היא מחזיקה בארסנל גרעיני של כ-170 ראשי קרב שפותח בעיקר כדי לאזן את הודו. היריבה ההיסטורית שלה מאז 1947. שתי המדינות נלחמו כמה פעמים והמתח סביב קשמיר נמשך עד היום. מבחינה גיאופוליטית פקיסטן נמצאת בציר של סין עם פרויקט מסדרון כלכלי גדול שמחבר ביניהן. יש לה גם הסכם ביטחוני עם סעודיה שמספטמבר 2025. קשרים היסטוריים עם איראן כשכנה ויחסים משתפרים עם ארה"ב בשנה האחרונה. ראש הממשלה מוחמד שבהאז שריף ושר החוץ אישאק דאר מובילים את המדיניות הזאת. ראש הצבא אסים מוניר משפיע גם הוא על ההחלטות הביטחוניות. כל זה הופך את פקיסטן לבעלת עמדה ייחודית שמאפשרת לה לנסות לתווך. היא מקושרת לשני הצדדים אבל גם עלולה להיגרר אם המלחמה תתרחב.

המדינה הפכה דומיננטית בתיווך הנוכחי בזכות היכולת שלה לשמור על קשרים עם כל הצדדים בלי להיות תלויה באחד. היא לא חלק מהקואליציה נגד איראן אבל גם לא תומכת בה באופן גלוי. זה נותן לה חופש פעולה. הקשרים עם סין נותנים לה גיבוי כלכלי חזק. ההסכם עם סעודיה מחזק את הצד הביטחוני. והיחסים עם ארה"ב מאפשרים לה להעביר מסרים ישירות. בימים האחרונים פקיסטן כבר העבירה את ההצעה האמריקאית של 15 הסעיפים. זה מראה שהיא לא רק מציעה אלא גם פועלת.

מצר הורמוז במרכז העימות

הוויכוח על המצר קריטי. דרכו עוברים כ-20 מיליון חביות נפט ביום בשגרה. זה כ-20 אחוז מהתעבורה העולמית. עכשיו התנועה שם מוגבלת מאוד ורק מכליות ספורות מסין הודו ופקיסטן מקבלות מעבר. זה משפיע ישירות על השווקים. מחירי הנפט עלו בחדות ויש מחסור בגז בחלקים מאסיה. להרחבה: הנפט מזנק על רקע חוסר הוודאות: מצר הורמוז משותק והשווקים דרוכים

השפעה כלכלית רחבה יותר. מדינות כמו הודו ופקיסטן עצמה תלויות בייבוא הנפט הזה. עלייה של 50 אחוז במחירים מאז תחילת הלחימה פוגעת בצמיחה. זה מגדיל את האינפלציה ומעלה את עלויות ההובלה. בשווקים הגלובליים רואים כבר תנודות חדות במניות של חברות אנרגיה. גם שוק הדשנים מושפע כי חלק גדול מהאמוניה והאוריאה עובר דרך אותו נתיב.

פקיסטן עצמה מושפעת אבל גם מרוויחה מעמד. כמדינה שמקבלת מעבר חלקי למכליות שלה היא שומרת על אספקה בסיסית. זה מחזק את התפקיד שלה כמתווכת. היא יכולה להציע פתרונות מעשיים כמו נתיבי עקיפה או הסכמים זמניים על תשלומים לאיראן.

פקיסטן בין הצדדים

המדינה נמצאת באמצע. מצד אחד קשרים טובים עם ארה"ב. מצד שני יחסים היסטוריים עם איראן. ההסכם עם סעודיה שספגה תקיפות מאיראן מחזק את התפקיד שלה. אבל זה גם מסוכן. אם ההסלמה תימשך פקיסטן עלולה להיות מעורבת יותר ולכן יש לה אינטרס ברור לעצור את זה.

היכולות הגרעיניות שלה משחקות תפקיד. עם 170 ראשי קרב היא נחשבת למעצמה גרעינית שנייה באסיה אחרי הודו. זה נותן לה הרתעה מול כל איום אזורי. היא לא משתמשת בזה ישירות אבל זה משפיע על הדינמיקה. אף צד לא רוצה להיגרר למלחמה שתכלול מעצמות גרעיניות. להרחבה: המתנה שקיבל טראמפ מהאיראנים: 10 מכליות נפט עברו בהורמוז

בשנים האחרונות פקיסטן שיפרה את היחסים עם ארה"ב אחרי תקופה של מתח. זה קרה בעיקר בגלל שיתוף פעולה נגד טרור. במקביל היא ממשיכה את שיתוף הפעולה עם סין בפרויקטים תשתיתיים גדולים. זה כולל נמלים וכבישים שמחברים את סין לים הערבי. מבחינה כלכלית פקיסטן תלויה בסיוע חיצוני. החובות שלה גבוהים והצמיחה איטית. תיווך מוצלח יכול להביא להשקעות חדשות או הקלות בחוב.

הדיפלומטיה מול המציאות בשטח

למרות המאמצים המציאות בשטח שונה. ארה"ב מרכזת כוחות והחות'ים בתימן שמזוהים עם איראן יורים טילים. זה מוסיף חזית נוספת.

פקיסטן מנסה להפריד בין הדיפלומטיה לביטחון. היא מציעה שיחות אבל לא מתחייבת לצד אחד. זה מאפשר לה לשמור על אמינות אצל שני הצדדים. אבל הפערים גדולים. איראן דורשת הקלות בסנקציות. ארה"ב דורשת הפסקת תמיכה בפרוקסי. מצר הורמוז נשאר המפתח. בלי הסכמה עליו קשה לראות הסכם רחב.

השווקים מגיבים בהתאם. כל יום של שיחות מרגיע קצת. כל יום של ירי מחזיר לחץ. הנפט נע בין עליות לירידות קלות אבל הכיוון הכללי הוא מעלה. חברות אנרגיה גלובליות כבר מתכוננות לתרחישים ארוכי טווח.

המשמעות לשווקים ולכלכלה הגלובלית

ההשלכות חורגות מהמזרח התיכון. אסיה כולה מושפעת. הודו שמייבאת 80 אחוז מהנפט שלה רואה עלייה בעלויות. סין שתלויה בייבוא דרך הורמוז מחפשת מקורות חלופיים. פקיסטן עצמה עם כלכלתה הפגיעה עלולה לראות אינפלציה של 15 אחוז או יותר אם המחירים יישארו גבוהים.

זה גם משפיע על שוקי המניות. בבורסות העולם רואים ירידות במניות תעופה ותחבורה. עליות במניות של חברות נפט. הבנקים המרכזיים עוקבים מקרוב. הם חוששים מעליית אינפלציה שתאלץ אותם להעלות ריבית.

בטווח הארוך פקיסטן יכולה להרוויח אם התיווך יצליח. זה יחזק את מעמדה כמתווכת אזורית. אבל אם זה ייכשל היא עלולה להפסיד אמון. המבחן יהיה בימים הקרובים. האם השיחות יתקדמו או שהמציאות בשטח תכתיב את הקצב.

פקיסטן לא מדינה גדולה מבחינה כלכלית אבל העמדה הגיאוגרפית שלה והיכולות הביטחוניות הופכות אותה לשחקן חשוב. היא גובלת באיראן באפגניסטן בהודו ובסין. זה נותן לה גישה לכל הצדדים. ההיסטוריה שלה כמתווכת בעבר בין אפגניסטן לארה"ב מוסיפה ניסיון.

בסופו של דבר פקיסטן מנסה להיכנס כמתווכת מרכזית בזכות העמדה הגיאופוליטית שלה. אבל נכון לעכשיו זה יותר ניסיון מאשר תוצאה. המבחן יהיה האם השיחות ייצאו לדרך או שהלחימה תימשך. להרחבה: החות'ים נכנסים למלחמה - הנפט מזנק

התפתחויות כאלה מראות כמה המצב רגיש. כל צעד של פקיסטן יכול להשפיע על מחירי האנרגיה ועל היציבות האזורית. השווקים ימשיכו לעקוב אחרי כל הודעה שיוצאת מאיסלאמאבאד.