המכשיר שעשה מהפכה בעבודה משרדים ובית הקפה הקטן שהפך לאימפריה בינל'

30 במרץ 2017 – דאו כמיקל ודופונט מתמזגות לענקית כימיקלים אחת

ב-30 במרץ 2017 הושלם המיזוג בין דאו כימיקל לדופונט, לאחר כשנתיים של תכנון, בדיקות רגולטוריות ואישורים מצד רשויות תחרות ברחבי העולם. העסקה, בהיקף של כ-130 מיליארד דולר, בוצעה כהחלפת מניות מלאה והובילה להקמת חברה משולבת בשם DowDuPont. מדובר היה במהלך חריג בהיקפו בתעשייה הכימית, עם השפעה רחבה על שרשרת האספקה הגלובלית.

החברה המאוחדת כללה פעילות רחבה מאוד, עם הכנסות שנתיות של מעל 70 מיליארד דולר, פריסה ביותר מ-150 מדינות וכ-100 אלף עובדים. תחומי הפעילות כללו פתרונות לחקלאות, חומרי גלם לתעשייה, פלסטיק מתקדם, מוצרים לתעשיית הרכב והאלקטרוניקה וכן כימיקלים לשימושים יומיומיים. האיחוד בין שתי החברות יצר גוף עם נתחי שוק משמעותיים בתחומים רבים, במיוחד בתחום ההגנה על יבולים והזרעים.

כבר במועד המיזוג נקבע כי החברה תפוצל לשלוש חברות ציבוריות נפרדות תוך פרק זמן של כשנתיים. הפיצול כלל את Corteva בתחום החקלאות, Dow בתחום החומרים, ו-DuPont בתחומי החדשנות והחומרים המיוחדים. המבנה הזה נועד לאפשר לכל יחידה להתמקד בתחומה, לשפר יעילות תפעולית ולחדד אסטרטגיה עסקית, תוך יצירת ערך לבעלי המניות.

במקביל, הנהלת החברה הציגה יעד לחיסכון תפעולי של כ-3 מיליארד דולר בשנה, באמצעות קיצוץ כפילויות, סגירת מתקנים וצמצום כוח אדם. הרגולטורים בארה"ב, אירופה וסין דרשו מכירת נכסים בהיקף של מיליארדי דולרים כדי למנוע פגיעה בתחרות, במיוחד בשוקי החקלאות והכימיקלים. בין היתר נמכרו קווי מוצרים ופעילויות מחקר, כחלק מהתנאים לאישור העסקה.

כיום דאו ודופונט כבר אינן פועלות כחברה מאוחדת, לאחר שהשלימו את מהלך הפיצול שתוכנן מראש עם המיזוג. בשנת 2019 פוצלה DowDuPont לשלוש חברות עצמאיות: דאו שמתמקדת בחומרי גלם וכימיקלים לתעשייה עם הכנסות של כ-45 מיליארד דולר בשנה, דופונט שמתמקדת בחומרים מתקדמים, אלקטרוניקה וביוטכנולוגיה עם הכנסות של כ–12-13 מיליארד דולר, וקורטבה שמתמקדת בחקלאות, זרעים והגנת יבולים עם הכנסות של מעל 17 מיליארד דולר. החברות פועלות כיום בנפרד, עם הנהלות שונות ואסטרטגיות ממוקדות יותר, אבל עדיין מדובר בשחקניות מרכזיות בשווקים שלהן. מניות שלושתן נסחרות בבורסה האמריקאית.

30 במרץ 2009 - ג'נרל מוטורס מציגה תוכנית ארגון מחדש תחת לחץ ממשלתי

ב-30 במרץ 2009 הציגה ג'נרל מוטורס תוכנית ארגון מחדש מקיפה, על רקע המשבר הפיננסי העמוק שפקד את ארה"ב ואת תעשיית הרכב העולמית. באותו יום הודיע ממשל אובמה על הדחת המנכ"ל ריק ווגונר, צעד חריג שבו הממשלה מתערבת ישירות בניהול תאגיד פרטי. הנשיא ברק אובמה ושר האוצר טימותי גייתנר הובילו את הקו התקיף, מתוך מטרה לייצב את החברה ולמנוע קריסה בלתי מבוקרת.

החברה, שנשאה חוב של כ-44 מיליארד דולר והציגה הפסדים מצטברים של עשרות מיליארדי דולרים בשנים שקדמו לכך, נדרשה לבצע שינוי עמוק. התוכנית כללה סגירת מותגים כמו פונטיאק, צמצום פעילות האמר וסאאב, ומכירת נכסים לא חיוניים. בנוסף, הוחלט על סגירת מפעלים רבים בצפון אמריקה והפחתת כוח האדם בעשרות אלפי עובדים, כחלק מהתייעלות רחבה.

הממשל האמריקאי התחייב להזרים לחברה מימון נוסף של כ-30 מיליארד דולר, מעבר לכ-20 מיליארד דולר שכבר ניתנו במסגרת תוכנית החילוץ. הסיוע ניתן בתנאים מחמירים, שכללו גם שינויים בהסכמי העבודה עם איגודי העובדים והפחתת התחייבויות פנסיוניות. במקביל, הוחלפו חברי הנהלה ונקבעו יעדים פיננסיים ברורים לשיקום החברה.

בהמשך, מונה פריץ הנדרסון למנכ"ל, אך בתוך חודשים ספורים נכנסה החברה ביוני 2009 להליך פשיטת רגל מבוקרת. פשיטת הרגל בוצעה כמהלך מבוקר ומהיר יחסית, שנמשך כ-40 יום בלבד. במסגרת ההליך הוקמה ישות חדשה שכונתה "New GM", שאליה הועברו הנכסים החזקים והרווחיים של החברה. במקביל, הנכסים הבעייתיים, לרבות חובות כבדים והתחייבויות פנסיה מסוימות, נשארו ב-"Old GM" שנכנסה לפירוק.

הממשלה האמריקאית הפכה לבעלת מניות מרכזית עם החזקה של כ-60%, לצד ממשלת קנדה ואיגודי העובדים. 

כבר בנובמבר 2010, קצת יותר משנה אחרי פשיטת הרגל, ג'נרל מוטורס חזרה להיסחר בבורסה בהנפקה גדולה במיוחד בהיקף של כ-23 מיליארד דולר. זו הייתה אחת ההנפקות הגדולות בהיסטוריה באותה תקופה. הממשלה האמריקאית החלה למכור בהדרגה את החזקותיה, ובשנת 2013 יצאה לחלוטין מההשקעה. 

30 במרץ 1998 - סיטיקורפ וטרוולרס מתמזגות לענק הפיננסים סיטיגרופ

ב-30 במרץ 1998 נחתם המיזוג בין סיטיקורפ לבין טרוולרס גרופ, בעסקת מניות בהיקף של כ-70 מיליארד דולר. המהלך הובל על ידי סנפורד וייל, מהדמויות הבולטות בוול סטריט, וג'ון ריד, מנכ"ל סיטיקורפ. העסקה יצרה את סיטיגרופ, תאגיד פיננסי רחב היקף ששילב שירותים בנקאיים, ביטוחיים והשקעתיים תחת קורת גג אחת.

החברה המאוחדת ניהלה נכסים בהיקף של מאות מיליארדי דולרים, עם פעילות בלמעלה מ-100 מדינות וכוח אדם של מאות אלפי עובדים. היא סיפקה שירותים ללקוחות פרטיים, חברות ותאגידים, כולל אשראי, השקעות, ביטוח וניהול נכסים. השילוב בין תחומי פעילות שונים נועד ליצור יתרון תחרותי ולהרחיב את בסיס הלקוחות.

המיזוג בוצע בתקופה שבה החוק האמריקאי עדיין הגביל שילוב בין בנקאות לביטוח, אך הצדדים הסתמכו על שינוי רגולטורי צפוי. בשנת 1999 בוטל חוק גלאס סטיגל, מה שאפשר את קיומו של המודל החדש. מדובר היה בשינוי מבני משמעותי במערכת הפיננסית, שפתח את הדלת להקמת קונגלומרטים פיננסיים גדולים.

לאחר המיזוג, סנפורד וייל הפך למנכ"ל הקבוצה והוביל אותה להתרחבות נוספת באמצעות רכישות ופעילות בינלאומית. ג'ון ריד שימש כיו"ר משותף לתקופה, אך בהמשך פרש. החברה הפכה לאחד השחקנים המרכזיים בשוק הפיננסי העולמי, עם השפעה רחבה על שוקי ההון והאשראי.

30 במרץ 1983 - מתחיל מסחר בחוזים עתידיים על נפט ב-NYMEX

ב-30 במרץ 1983 החלה בורסת הסחורות NYMEX במסחר בחוזים עתידיים על נפט גולמי מסוג WTI, במהלך שהיווה נקודת מפנה בשוק האנרגיה. החוזים הוגדרו בהיקף של 1,000 חביות, עם מסירה פיזית בקושינג, אוקלהומה, שנבחרה כנקודת ייחוס בשל מיקומה המרכזי בתשתיות ההובלה.

בתחילת הדרך, המסחר היה מוגבל יחסית, אך עם הזמן התרחב במהירות. תוך מספר שנים הגיע נפח המסחר למאות אלפי חוזים ביום, ובהמשך אף למיליוני חוזים. השוק משך חברות אנרגיה גדולות כמו אקסון, שברון ובריטיש פטרוליום, לצד בנקים וגופים פיננסיים גדולים.

המסחר בחוזים עתידיים איפשר ליצרנים ולצרכנים לנהל סיכונים בצורה יעילה יותר. חברות תעופה, בתי זיקוק ותאגידים תעשייתיים יכלו לנעול מחירים מראש ולהגן על עצמם מפני תנודתיות חדה במחירי הנפט. במקביל, השוק הפך גם לזירה של פעילות ספקולטיבית מצד משקיעים פיננסיים.

עם השנים הפך חוזה ה-WTI למדד מרכזי לקביעת מחירי הנפט בעולם. המחירים שנקבעים ב-NYMEX משמשים בסיס לעסקאות רבות בשוק הפיזי והפיננסי, והבורסה הפכה למוקד מרכזי במסחר באנרגיה.

30 במרץ 1971 - סניף סטארבקס הראשון נפתח בסיאטל

ב-30 במרץ 1971 נפתחה החנות הראשונה של סטארבקס בשוק פייק פלייס בסיאטל, אזור מסחרי קטן יחסית עם תנועה מקומית של תיירים וסוחרים. שלושת המייסדים, ג'רי בולדווין, זאב סיגל וגורדון בואקר, הגיעו מרקע אקדמי ועסקי, ולא מתחום הקפה עצמו. הם השקיעו כ-1,350 דולר כל אחד, וגייסו הלוואה נוספת של כ-5,000 דולר. 

המודל העסקי הראשוני לא כלל מכירת משקאות כלל. החנות מכרה פולי קפה קלויים, תערובות ייחודיות, ציוד ביתי להכנת קפה ותבלינים. המייסדים הושפעו מאלפרד פיט, מייסד Peet's Coffee, שנחשב לחלוץ בתחום הקפה האיכותי בארה"ב, והוא גם סיפק להם ידע מקצועי ואפילו פולי קפה בתחילת הדרך. המיקוד היה בקהל מצומצם יחסית של חובבי קפה, ולא במוצר המוני.

במהלך שנות ה-70 נפתחו עוד כמה סניפים באזור סיאטל, אבל הצמיחה הייתה איטית ומבוקרת. החברה נשארה קטנה יחסית, עם כמה עשרות עובדים בלבד. נקודת המפנה הגיעה בשנת 1982, כאשר הווארד שולץ הצטרף לחברה כמנהל שיווק ומכירות. שולץ, שהגיע מרקע של מכירות במכונות קפה, נחשף במהלך ביקור באיטליה לתרבות בתי הקפה המקומית, והבין את הפוטנציאל שבשינוי המודל העסקי.

שולץ ניסה לשכנע את המייסדים להכניס מכירת משקאות אספרסו לסניפים, אבל נתקל בהתנגדות. בשנת 1985 הוא עזב והקים רשת משלו בשם Il Giornale, שהתבססה על אותו רעיון. ב-1987 הוא רכש את סטארבקס תמורת כ-3.8 מיליון דולר, באמצעות קבוצת משקיעים, והחל להרחיב את הפעילות במהירות. באותה שנה כבר היו כ-17 סניפים, ובתחילת שנות ה-90 המספר עלה למאות.

ב-1992 הונפקה סטארבקס בוול סטריט בוצעה לפי שווי של כ-270 מיליון דולר, עם הכנסות של כ-93 מיליון דולר ורווח של כ-2 מיליון דולר בלבד. למרות זאת, השוק תימחר את פוטנציאל הצמיחה. בשנים שלאחר מכן החברה פתחה מאות סניפים מדי שנה, תוך כניסה לשווקים בינלאומיים. בתחילת שנות ה-2000 כבר היו אלפי סניפים, וההכנסות הגיעו למיליארדי דולרים.

נכון לשנים האחרונות, סטארבקס מפעילה מעל 35 אלף סניפים ברחבי העולם, עם הכנסות שנתיות של מעל 35 מיליארד דולר. החברה הפכה לשחקן מרכזי בשוק הקמעונאות, לא רק בתחום הקפה אלא גם במוצרי מזון, משקאות קרים, ומוצרים ממותגים. המודל העסקי שלה כולל גם זכיינות, מכירות קמעונאיות ושיתופי פעולה עם רשתות שיווק.

30 במרץ 1959 - מכונת הצילום המסחרית של זירוקס יוצאת לשוק

ב-30 במרץ 1959 הוצגה מכונת הצילום Xerox 914, מוצר שהתבסס על טכנולוגיית הזירוגרפיה שפיתח צ'סטר קרלסון כבר בשנות ה-30. קרלסון, עורך פטנטים במקצועו, פיתח שיטה להעתקת מסמכים באמצעות מטען חשמלי ואבקת טונר, אך התקשה במשך שנים למצוא משקיעים. רק בשנת 1947 חתמה חברת Haloid, שלימים הפכה לזירוקס, על הסכם לפיתוח הטכנולוגיה.

ג'וזף וילסון, שעמד בראש החברה, זיהה את הפוטנציאל המסחרי והוביל השקעה של מיליוני דולרים בפיתוח המוצר. מדובר היה בסיכון משמעותי, שכן החברה הייתה קטנה יחסית וההשקעה הייתה גבוהה. ה-Xerox 914 הייתה המכונה הראשונה שאפשרה צילום על נייר רגיל, ללא צורך בנייר תרמי או תהליכים כימיים מורכבים, מה שהפך אותה לנוחה וזמינה הרבה יותר לשימוש יומיומי.

המכונה הייתה גדולה יחסית ושקלה מעל 300 קילוגרם, אך סיפקה ביצועים מרשימים לאותה תקופה. היא יכלה להפיק עד 7 עותקים בדקה, והופעלה באמצעות מנגנון פשוט יחסית. אחד המאפיינים הידועים שלה היה נטייה להתחממות, ולעיתים אף לשריפות קטנות, ולכן החברה סיפקה מטף כיבוי יחד עם כל מכונה.

המודל העסקי שנבחר היה השכרה חודשית ולא מכירה, עם תשלום בסיסי של כ-95 דולר לחודש, שכלל מכסה של עותקים, ולאחר מכן תשלום של כ-0.04 דולר לכל עותק נוסף. המודל הזה איפשר לחברות קטנות ובינוניות לאמץ את הטכנולוגיה מבלי להשקיע סכום גבוה מראש, והוביל לאימוץ מהיר בשוק.

הביקוש למכונה עלה בצורה חדה כבר בשנים הראשונות. עד תחילת שנות ה-60 הותקנו אלפי מכונות, והחברה התקשתה לעמוד בקצב ההזמנות. ההכנסות של זירוקס זינקו מכ-33 מיליון דולר בשנת 1960 לכ-500 מיליון דולר בשנת 1965, ובהמשך עברו את רף מיליארד הדולר. מדובר בצמיחה חריגה, שהפכה את החברה לאחת הבולטות בארה"ב.

ההשפעה של Xerox 914 הייתה רחבה מאוד. היא שינתה את אופן העבודה במשרדים, אפשרה שכפול מסמכים במהירות, והובילה לעלייה בפריון העבודה. ארגונים החלו להפיק מסמכים בכמויות גדולות, לשתף מידע בקלות רבה יותר ולייעל תהליכים פנימיים. המוצר גם תרם להתפתחות תחום ניהול הידע בארגונים.

בהמשך הפכה זירוקס לחברת טכנולוגיה רחבה יותר, עם פעילות במחקר ופיתוח, כולל מרכז PARC שפיתח טכנולוגיות כמו ממשק גרפי ועכבר מחשב. עם זאת, הבסיס להצלחה הפיננסית של החברה נבנה סביב ה-Xerox 914, שנחשב עד היום לאחד המוצרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של עולם המשרדים.