פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה חושף סכסוך משפחתי עמוק וכואב בין אם לשתי בנותיה, שהגיע עד לדיון משפטי בסוגיה רגישה במיוחד - חיוב ילדים במזונות להוריהם. מדובר באם בת 60, שסבלה במשך שנים מבעיות רפואיות קשות, לרבות אי-ספיקת כליות והשתלת כליה, שהגישה תביעה לחייב את בנותיה בתשלום מזונות חודשיים בסכום של 3,000 שקל, בטענה כי היא לא מסוגלת לעבוד, וכי קצבת הנכות שלה אינה מכסה את הוצאותיה החודשיות.

התביעה, שהוגשה במאי 2024, נימקה את הבקשה במצבה הבריאותי של האם ובקושי הכלכלי שנגזר ממנו. בתצהיר שהגישה לבית המשפט, טענה האם כי היא מטופלת בדיאליזה לשעבר, חיה בגפה בדירת דיור ציבורי של שיקמונה ומשלמת שכירות של 150 שקל בלבד, וכי הכנסותיה היחידות הן קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסכום של 5,946 שקל. לדבריה, הוצאותיה החודשיות מגיעות לסכום של כ-10,000 שקל, שכוללים בין היתר הוצאות דלק ונסיעות לבית החולים השרון בפתח תקווה, טיפולי שיניים יקרים, הוצאות מזון מיוחדות, תרופות, חשמל, מים וארנונה.

בנותיה של האם, שיוצגו על ידי עו"ד יהודה אודי גנון, הגיבו לתביעה בתצהיר חריף. הן טענו כי אימן "טיפוס מניפולטיבי" שהתעמר בהן בילדותן, הונתה אותן ואף את סבתן, וכי הן ניתקו עמה כל קשר לפני שנים רבות. לטענתן, האם אינה עובדת מזה זמן רב ללא כל הצדקה רפואית אמיתית, ושכל הוצאותיה מכוסות באמצעות קצבת הביטוח הלאומי. הן הוסיפו כי הכנסות האם מספיקות לה לכלכל את עצמה, והדגישו כי לפי המסמכים שהיא צירפה בעצמה, סך הוצאותיה החודשיות אינו עולה על כ-3,500 שקל בלבד.עוד ציינו הבנות כי לאחר ניתוח השתלת הכליה שעברה אימן ביולי 2024, לא היתה מניעה שתשוב לעבודה. לפי טענתן, כעבור תקופה של שלושה חודשים מהניתוח היא היתה יכולה לשוב לפעילות רגילה, וכי ביקוריה בבית החולים בפתח תקווה נדרשים אחת לשלושה חודשים בלבד. "מדובר באשה המסוגלת לעבודה, לכל הפחות חלקית, ואינה מנועה מכך מבחינה רפואית", טענו בנותיה.

האם לאם אין אפשרות לכלכל את עצמה ממקורותיה?

בית המשפט, בראשות השופט אפרים צ'יזיק, נדרש אפוא לבחון שתי שאלות מרכזיות: האם אכן לאם אין אפשרות לכלכל את עצמה ממקורותיה, והאם יש הצדקה לחייב את הבנות, כל אחת לפי יכולתה, בתשלום מזונות כלפיה. סעיף 4 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) מטיל חובה על אדם לשאת במזונות הוריו, אבל סעיף 5 לחוק מסייג חובה זו ומציין כי רק אם ההורה אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר - ורק אם לילדים יש יכולת לשלם לאחר סיפוק צורכיהם וצורכי משפחתם - ניתן לחייבם בתשלום כזה.

• האם משמורת כמעט שווה מצדיקה הפחתת מזונות?
• נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האם טענה כי אין לה שום מקור הכנסה זולת הקצבה, וכי בשל גילה ומצבה הרפואי היא לא תוכל עוד לעבוד. היא אף ציינה כי בעבר הוכרזה כפושטת רגל פעמיים, ובשנים האחרונות קיבלה פטור מלא מתשלומים בהליכי חדלות פירעון, בשל מצבה הרפואי והכלכלי הקשה. "אני חולה שנים רבות, עברתי השתלת כליה, אני נכה 91% ואיני מסוגלת לעבוד כלל", העידה בפני בית המשפט.

ואולם השופט צ'יזיק לא מיהר לאמץ את גרסתה. לאחר שבחן את המסמכים הרפואיים, עדותה ותיעוד ההוצאות שהציגה, הוא קבע כי יש פער משמעותי בין הנתונים שטענה להם האם לבין הראיות בפועל. לדבריו, “ממכלול הראיות עולה כי סך הוצאותיה של התובעת עומד על לא יותר מ-4,300 שקלים לחודש”, לעומת הכנסתה מקצבת הנכות שמסתכמת בכ-6,000 שקל. השופט פרט כי שכר הדירה שהיא משלמת הוא בסכום של 147 שקל בלבד, הוצאות החשמל מסתכמות בכ-250 שקל, המים - כ-60 שקל, הארנונה - כ-60 שקל, והוצאות המזון - כ-2,500 שקל בלבד.

“לא הוכחה כל מניעה רפואית לשימוש בתחבורה ציבורית”

בנוגע להוצאות הנסיעה שדרשה האם - בין 900 ל-1,800 שקל בחודש - קבע בית המשפט כי, “לא הוכחה כל מניעה רפואית לשימוש בתחבורה ציבורית”. לדבריו, ממסמכי הביטוח הלאומי עלה כי לא אושרו לה אחוזי ניידות, וכי ליקוייה אינם נכללים ברשימת הליקויים המזכים בגמלת ניידות. “לא הוצגה כל ראיה כי היא מנועה מלהתנייד בתחבורה ציבורית. על כן ניתן להעריך את עלות נסיעותיה בכ-700 שקלים לחודש בלבד”, כתב השופט בפסק הדין שפורסם.

• דודי אפל רצה לשלם את החוב לנושים - למה בית המשפט ביטל את ההסדר?
• עיריית נס ציונה תשיב עשרות מיליוני שקלים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים

גם טענתה של האם לגבי הוצאות גבוהות על תרופות וטיפולי שיניים נדחתה. בית המשפט קבע כי חלק ניכר מהתרופות סובסד על ידי קופת החולים, וכי “ההוצאה הרפואית החודשית הממוצעת עומדת על כ-300 שקלים בלבד”. לגבי טיפולי השיניים בסכום של 24 אלף שקל שדרשה, ציין השופט כי לא צורפו הצעות מחיר מפורטות או מסמכים רפואיים התומכים בצורך דחוף בטיפולים כאלה, ולכן “אין מקום לכלול רכיב זה במסגרת סך הוצאותיה החודשיות”.

לאור הנתונים האלה, קבע השופט צ’יזיק כי הכנסתה של האם מספיקה לכיסוי צורכי מחייתה. “קיזוז סך הוצאותיה של התובעת מסך הכנסותיה מעלה כי סך הכנסותיה הפנויות הינו כ-2,000 שקלים לחודש, ומכאן שבניגוד לנטען, יש בידה לספק את צרכיה מקצבת המל"ל שאותה היא מקבלת מדי חודש”, הוא כתב בהכרעת הדיו. עוד הוא הוסיף כי, “עדות התובעת היתה מאוד לא אמינה, והיא אף התקשתה מאוד לתמוך את טענותיה העובדתיות לגביה צרכיה, ואף פירטה אותן בהפרזה ניכרת”.

התנאי הראשונה בחוק לא מתקיים

לפיכך, קבע בית המשפט כי אין מקום להמשיך לבחון את מצבן הכלכלי של הבנות ואת יכולתן לסייע, משום שהתנאי הראשוני בחוק - חוסר היכולת של ההורה לכלכל את עצמו - לא מתקיים. מעבר לכך, השופט התייחס גם למערכת היחסים הקשה בין הצדדים. לדבריו, אפילו אילו התקיימו התנאים לחיוב במזונות, הרי שמכלול הנסיבות, ובכללן "התנהגות מחפירה" מצד האם כלפי בנותיה, היה מצדיק את הפטור מהחיוב לפי סעיף 9 לחוק, הקובע כי בית המשפט רשאי לפטור אדם מתשלום מזונות, "אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, מחמת התנהגות מחפירה של הזכאי למזונות כלפיו".

בהקשר הזה, ציין השופט כי הבנות הציגו תיעוד ועדויות המלמדות שהאם נטשה אותן בילדותן, העבירה להן חובות שלא היו שלהן, והותירה את סבתן לגדלן. בנוסף, צווי הגנה שהוצאו נגד האם בעבר חיזקו את הרושם כי הקשר המשפחתי נותק זה מכבר. “הרושם שהותירה שמיעת הראיות בפני בית המשפט היה כזה שגם אילו היו מתקיימים כלל התנאים שבחוק, עדיין היה בית המשפט נמנע מלחייבן בתשלום לאם, לאור מכלול נסיבות העבר”, הוא קבע בהכרעתו.

בסיכומו של דבר, דחה השופט אפרים צ’יזיק את התביעה וקבע כי האם לא הוכיחה כי היא חסרת יכולת לכלכל את עצמה. עם זאת, לנוכח מצבה הבריאותי הקשה והעובדה שיוצגה על ידי עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי, הורה על חיוב מופחת בהוצאות - סכום כולל של 2,000 שקל בלבד לטובת הנתבעות.

למה בכלל אם צריכה לתבוע את הילדים שלה על מזונות?

החוק בישראל מאפשר להורה שאין לו הכנסה מספקת לתבוע מזונות מהילדים שלו. אבל זה קורה רק במקרים חריגים, כשבית המשפט משתכנע שההורה לא מסוגל לפרנס את עצמו בכלל, ושהילדים כן יכולים לעזור לו כלכלית מבלי שייפגעו.

אז למה במקרה הזה בית המשפט דחה את התביעה?

השופט קבע שהאם כן יכולה לכלכל את עצמה מקצבת הנכות שהיא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, ושאין לה מחסור אמיתי שמצדיק חיוב של הבנות. לפי החישובים שהוא עשה, ההכנסה שלה גבוהה בכ-2,000 שקל מההוצאות, ולכן אין צורך שהבנות יממנו אותה.

אבל האם לא סובלת מבעיות רפואיות קשות?

נכון, אבל השופט בחן את המסמכים הרפואיים וקבע שאין מניעה רפואית מוחלטת שמונעת ממנה לעבוד או לפחות להשתתף בתחבורה ציבורית. הוא גם ציין שהיא לא הציגה אישורים רפואיים שמוכיחים שהיא חייבת להוציא סכומים גבוהים כל כך על מזון מיוחד או טיפולים רפואיים.

איך הבנות הגיבו לטענות של האם?

הן טענו שמדובר במניפולציה, שהאם לא טיפלה בהן בילדותן ואף גרמה להן נזק כלכלי כשהחתימה אותן על ערבות לחובות של בן זוגה. לדבריהן, כבר שנים שאין ביניהן קשר, והאם פשוט מנסה לנצל את החוק כדי להשיג כסף.

האם בית המשפט האמין לגרסה של הבנות?

במידה רבה כן. השופט ציין שעדותה של האם לא היתה אמינה, שהיא הפריזה במספרים ולא הצליחה להציג הוכחות לטענותיה. בנוסף, הוא התרשם ממערכת היחסים העכורה בין הצדדים ומהעובדה שכבר הוצאו בעבר צווי הגנה נגד האם.

האם ייתכן שבית המשפט היה מחייב את הבנות אם האם היתה מוכיחה שאין לה מספיק כסף למחיה?

אולי כן, אבל רק אם גם היה מוכח שהבנות מסוגלות לעזור כלכלית מבלי לפגוע בעצמן ובילדיהן. החוק בודק גם את מצבן של הילדים, לא רק של ההורה.

מה זה בעצם "התנהגות מחפירה" שבית המשפט הזכיר בפסק הדין?

זה ביטוי משפטי שמתאר מצב שבו ההורה מתנהג כלפי ילדיו בצורה כל כך פוגענית או לא מוסרית, שבית המשפט יכול לפטור את הילדים מחובת המזונות. כך למשל, אם ההורה הזניח, פגע או ניתק קשר באופן חמור. במקרה הזה השופט אמר שאפילו אם היה מקום לחיוב, התנהגות האם מצדיקה לפטור את הבנות.

האם העובדה שהאם חיה בדיור ציבורי השפיעה על ההחלטה?

כן, במובן זה שהיא משלמת שכר דירה נמוך מאוד - פחות מ-200 שקל בחודש, וזה הוכיח לבית המשפט שהוצאות המחיה שלה נמוכות בהרבה ממה שטענה. זה אחד הגורמים שהביאו למסקנה שהיא לא במצוקה כלכלית אמיתית.

מה המשמעות של קביעה שהאם “לא אמינה”?

זה אומר שבית המשפט מצא סתירות בין מה שאמרה לבין מה שהציגה בראיות. כך לדוגמה, היא טענה שנסיעותיה לבית החולים עולות כמעט 2,000 שקל, אבל התברר שאין לה רכב והיא יכולה להשתמש בתחבורה ציבורית. כשעדות נחשבת לא אמינה, קשה לבסס עליה פסיקה לטובתה.

האם השופט התעלם מהקשיים של האם?

ממש לא. השופט הכיר בכך שמצבה הבריאותי והכלכלי קשה, ולכן גם קבע הוצאות משפט נמוכות במיוחד - רק 2,000 שקל. אבל הוא הדגיש שבית המשפט צריך לפסוק לפי החוק והראיות, לא רק לפי תחושת רחמים.