בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את ערעורם של כ-107 מעובדי חברת בזק כנגד החברה וכנגד קרן מקפת בה דרשו כי תוספות בשכרם של תוספת עבודה נוספת, תוספת כוננות ודמי כוננות יהוו חלק משכר היסוד הקובע לצורך חישוב הפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי מחלה, מענק פרישה ומענק הסתגלות. היקף התביעה שהוגשה כ-100 מיליון שקל.

התביעה של העובדים הוגשה בשנת 1996 ולאחר שהשופטת אפרת לקסר דחתה את תביעתם התובעים ערערו על ההחלטה וכיום בית הדין בהרכב של שלושה שופטים: נילי ארד, שמואל צור ולאה גליקסמן; קיבל את עמדת בזק במלואה ודחה את הערעור.

התובעים הועסקו כעובדי אגף מערכות ומחשבים בבזק אליה הועברו מיחידת המחשב של משרד התקשורת. לטענתם תוספות השכר ניתנו להם עוד מתקופת עבודתם במשרד התקשורת וההסכמים הקיבוציים והחוקים החלים עליהם מעגנים את ההסכמה שהייתה קיימת במשרד התקשורת כי תוספות השכר הנם חלק משכר היסוד הקובע של התובעים. הם טענו עוד כי תוספות השכר שולמו להם כתוספות שהן פיקציה, כאשר לאמיתו של דבר הן היו חלק משכר היסוד וניתנו באופן קבוע וללא קשר לעבודתם בפועל, שתוספות השכר היו רכיב משמעותי בשכרם של העובדים ומטרתם המפורשת הייתה והנה הגדלת שכר התובעים ועוד טענו כי תוספות השכר שולמו לתובעים גם בתקופת היעדרותם מהעבודה.

בזק באמצעות עו"ד שלמה בכור טענה כי תוספות השכר לא היו חלק משכר היסוד הקובע של התובעים, אלא מדובר בתוספות ששולמו בתמורה לעבודה שבוצעה בפועל. התוספות לא היו בבחינת תשלום חודשי קבוע אלא תשלום חודשי משתנה בהתאם לשעות עבודתם של העובדים בפועל.