סעיף 14 לא יחול באם נערך פיצול בשכרו המבוטח של העובד

עע 00696/07 ברזילי מזרחי נ' אי.סי.איי טלקום בע"מ, ניתן ביום 13.5.200. תקציר מאת עו"ד מיכל דוידי - מצא
עו"ד לילך דניאל |

העובדות

--------------

אי.סי.איי טלקום בע"מ (להלן: "המעבידה") היא חברה ציבורית העוסקת בתחום התקשורת והטלקומוניקציה, אשר העסיקה את ברזילי מזרחי (להלן: "העובד") על פי חוזה עבודה אישי, מיום 22.2.1988, ועד שהסתיימה העסקתו ביום 25.11.01.

העובד, שהיה עובד המעבידה במשך תקופה בת כ- 14 שנים, הגיש בבית הדין האזורי בתל אביב את תביעתו כנגד המעבידה, בגין קיפוח שקופח לטענתו על ידה בזכויותיו הסוציאליות. בתביעתו ביקש העובד לחייב את המעבידה לשלם לו תנאי פרישה מיוחדים, השלמת פיצויי פיטורים, השלמת הפרשות בהתייחס למרכיבים שונים בשכרו, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו לטענתו, בנסיבות בהן הסתיימה העסקתו. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד. על דחיית התביעה ובקשר לכלל רכיביה, סב הערעור שלפנינו.

במהלך תקופת העבודה, הפרישה המעבידה משכרו של העובד לפנסיה מקיפה, למבטחים ולקרן גדיש. בשנת 1999 פתחה המעבידה פוליסת ביטוח מנהלים על שמו של העובד, אליה הופרשו כספים בגין חלק קטן מהשכר, עד למועד סיום עבודתו של העובד בחברה.

בתקציר פסק הדין שלפנינו נתמקד בטענת העובד, לפיה הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתו, בשיעורם המלא עפ"י חוק פיצויי פיטורים, וכי אין תחולה במקרה הנ"ל להוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן " החוק"), לפיה באות ההפרשות שהפרישה המעבידה לפנסיה במקוםפיצויי פיטורים.

פסק הדין

--------------

בית הדין קבע, כי אין כל קשר בין הנסיבות שבהן הופסקה העסקתו של העובד לבין הליך המיזוג עם תדיראן. בית הדין אף דחה את תביעתו של העובד לקבלת תנאי פרישה מיוחדים מכיוון שהתנאים שנקבעו בהסכמי המיזוג אינם חלים עליו. כמו כן, קיימת שונות שהיא בהחלט רלוונטית בין העובד לבין מי מעובדי המעבידה הוותיקים שפוטרו עקב תהליך המיזוג. משכך, אין במניעתם של תנאי הפרישה המיטיבים מן העובד משום הפלייה פסולה, וממילא אין בה כדי להקנות לו זכות לאותם תנאים.

העובד לא הוכיח, כי פוטר בחוסר תום לב וללא סיבה מוצדקת, באופן המזכה אותו בפיצוי כלשהו, לרבות פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו לטענתו. כמו כן, בית הדין לא מצא במקרה זה באי קיומו של שימוע, כדי להצדיק פסיקת פיצוי כספי בשיעור כלשהו לעובד.

גם תביעתו להפרשה לפנסיה עבור שעות נוספות גלובליות ואחזקת רכב נדחתה. בית הדין קבע, כי תשלומים ששולמו לעובד במהלך תקופת עבודתו עבור "שעות נוספות גלובאליות" ו"אחזקת רכב" היו בגדר "תוספות" אמיתיות לשכרו, באשר הן שיקפו תמורה אמיתית עבור עבודה בשעות נוספות ועבור אחזקת רכב. בהיותן תוספות אמת לשכר אין הן חלק מ"שכרו הקובע" של העובד, והמעבידה לא הייתה מחויבת להפריש מהן במסגרת הפרשותיה לפנסיה.

תחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים

בית הדין הארצי קיבל את קביעתו של בית הדין האזורי, בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי בעניין פנסיה מקיפה בתעשייה על הצדדים. נקבע, כי נוכח הוראותיו המפורשות של ההסכם הקיבוצי בעניין הפנסיה המקיפה בתעשייה, באו ההפרשות שהפרישה המעבידה משכרו של העובד למבטחים ולגדיש במקום פיצויי פיטורים. כל זאת, בכפוף לאמור להלן בדבר המצב המשפטי שהשתנה לדעת בית הדין, עם פתיחת פוליסת ביטוח מנהלים לעובד בשנת 1999.

בשנת 1999 פתחה המעבידה לעובד פוליסת ביטוח מנהלים והחלה להפריש סכומים בגין חלק משכרו לפוליסה.

בית הדין קבע, כי בנסיבות העניין, באותה התקופה בה פוצל שכרו של העובד, ולא בוצעו ההפרשות על פי ההסכם הקיבוצי ממלוא שכרו הקובע, אין תחולה להוראת ההסכם הקיבוצי בדבר היותן של ההפרשות במקום פיצויי פיטורים. ללא ספק, יש תוקף להוראה, לפיה באות ההפרשות במקום פיצויי פיטורים רק בעת שהוראות ההסכם בדבר ההפרשות מקוימות כלשונן, וההפרשות מבוצעות כדין ממלוא שכרו הקובע של העובד.

"הפיצול" שפיצלה המעבידה בין הסכומים שהצטברו במבטחים ובגדיש לעומת הסכום שהצטבר בפוליסה, וההשלמה שהשלימה ל- 100% פיצויים אך בהתייחס לאותו חלק מן השכר שהופרש לפוליסת ביטוח מנהלים, אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ואינו מתיישב עם התכלית שביסוד הוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

התוצאה המתבקשת מן האמור הינה, כי הפרשות המעבידה למבטחים ולגדיש באות במקום פיצויי פיטורים לעובד, אך עד המועד שבו בשנת 1999 היא התחילה להפריש עבורו לפוליסת ביטוח מנהלים. בגין התקופה שמאז פתיחת הפוליסה ועד לסיום עבודתו תהיינה ההפרשות למבטחים, לגדיש ולפוליסה (לרבות סכום ההשלמה ששולם כבר לידי העובד) אך על חשבון פיצויי פיטורים. על כן, בהתייחס לתקופה האמורה, משנת 1999 (מועד פתיחת פוליסת ביטוח מנהלים על שם העובד) ועד למועד סיום העבודה, על המעבידה להשלים לידי העובד את סכום הפיצויים עד לשיעור של- 100% על פי משכורתו הקובעת.

סיכומו של דבר, התקבל הערעור בחלקו לעניין השלמת פיצויי פיטורים לעובד לשיעור של 100% לתקופה שמאז 1999 (מועד פתיחת פוליסת ביטוח המנהלים), ועד למועד סיום העבודה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

רשות המסים
צילום: רשות המסים
פרשנות

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?

רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?


צלי אהרון |

גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.  

תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה.  קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם  שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.   


המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך

המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. . 

בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .

הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.