
עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
שופט השלום בתל אביב קבע כי צעיר שהעביר לעמותת עטרת חכמים בחולון קרוב למחצית מכספי הירושה מאביו, בסכום כולל של כ-860 אלף שקל, פעל תחת לחץ כבד, עקבי ומתמשך מצד ראשי העמותה. בפסק הדין נקבע כי מדובר בעושק וכפייה ולא במתנה חופשית, ולכן יש להשיב לו את הכסף
בערכים של היום - יותר ממיליון שקל. במקביל, נדחתה תביעה נגדית בסכום של 2.5 מיליון שקל שהגישה העמותה בגין לשון הרע
הסיפור הזה מתחיל לא בעולם המשפט היבש, אלא בחיים האישיים של צעיר שבחר לפנות אל דרך התשובה. לאחר שירות קרבי מלא בצה"ל, ובניסיון למצוא לעצמו נתיב חדש בחיים, הוא נחשף ב-2002 לעמותת עטרת חכמים בחולון, בראשות הרב חיים רבי ובנו הרב אליהו רבי. בתחילה הגיע לשיעורים מזדמנים, אך רק מ-2011 הוא החל לשקוע עמוק בעולמה של העמותה, עד שנהפך לאברך ולתלמיד בה. משם ואילך, כפי שיתואר בהמשך, נהפכו חייו לתלויים בהחלטות הרבנים ולדרישותיהם.
התובע סיפר לבית המשפט כי בתקופה זו החל להרגיש נתון ל"שטיפות מוח והפחדות". הוא תיאר כיצד במשך שנים, בכל שבוע ובכל שבת, הוא שמע דרשות שחזרו שוב ושוב על אותו מסר: מי שיתרום לעמותה יזכה לאריכות ימים, ומי שיימנע מכך - צפויות לו גזרות קשות ואסונות. "הרב חיים רבי אמר שמי שיתרום יחיה עד שהשיק האחרון ייפדה", העיד, והוסיף כי הרב אליהו רבי טען שמי שיעביר כספים יוכל למנוע מעליו גזרות רעות.
ההשפעה הזו קיבלה תפנית דרמטית ב-2017, כשלאחר מאבק משפטי ירש התובע כ-2 מיליון שקל מאביו המנוח. אז, לדבריו, הופעל עליו "מכבש לחצים" מצד אנשי העמותה, שהחלו לראות בו "פטרון העמותה". הם הגיעו לביתו לקבל צ'קים, דרשו להקדים תשלומים ואף שכנעו אותו להוסיף תרומות נוספות. בתוך כחודשיים בלבד, העביר התובע לעמותה סכום עתק של 860 אלף שקל - כמעט מחצית מכל הירושה שקיבל מאביו. "פעלתי מתוך פחד שאסונות יפלו עלי ועל משפחתי אם לא אתרום", הוא הסביר בעדותו.
הלחץ שלל מהאיש את שיקול דעתו
השופט גיא הימן, שדן בתיק, התרשם מאוד מאמינותו של התובע. "עדותו הותירה בי רושם של עדות מהימנה, שאינה מעוותת את תמונת הדברים ומתארת לאשורו את שאירע", הוא כתב בפסק הדין שפורסם, והוסיף כי ניכר היה כיצד הלחץ שהפעילו ראשי העמותה שלל ממנו את שיקול דעתו ואת הרצון החופשי שלו. "מן העדות עלה תהליך שקיעתו של אדם לתהום ההולכת ומתגבהת סביבו ונוטלת הימנו את כוחו להבחין בין טוב לבין רע, למצער בענייניו הכספיים".
- מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
- לתרום או לא לתרום? מתי כספי גייס 5 מיליון שקל; ישראל ישראלי לא מצליח לגייס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין הדגיש השופט כי אף שמדובר לכאורה ב"תרומה", מבחינה משפטית מדובר בחוזה מתנה. אלא שכשמתנה ניתנת שלא מרצון חופשי, דינה להתבטל. הוא הסביר כי התובע פעל תחת כפייה ואיומים - גם אם לא פיזיים, הרי שהאמונה הדתית העמוקה שלו והאמון שהעניק לראשי העמותה הפכו את האיום ברצף אסונות כגזר דין ממשי. "לאדם מאמין, זהו איום מוחשי מאין כמותו", קבע השופט בהכרעתו. יתרה מכך, מצא השופט כי התקיימו גם יסודות עילת העושק שבחוק החוזים, מכיוון שהתובע ניצב בעמדת חולשה נפשית משמעותית - חרדות ממחלת הסרטן של אמו, פחדים מהמוות והפרעה טורדנית-כפייתית - וכל אלה נוצלו על ידי ראשי העמותה כדי להוציא ממנו סכומי כסף עצומים. "הדעת אינה סובלת את הדבר הזה. תחושת הצדק אינה יכולה להשלים עמו", הוא כתב בהחלטה נוקבת.
בין התרומות, ציין התובע כי הובטח לו גם כי בכספים שיתרום יבוצע שיפוץ בבית הכנסת, כולל התקנת מנורה לזכר אביו. אלא שבפועל, כך העיד, "זה לא המנורה שהוזמנה, אלא הנצחה קטנה, עששית פשוטה, שעלתה סכום מופקע". גם הרב אליהו רבי אישר בעדותו כי, "לא הותקנה מנורה מרכזית", וכי הכסף שולם בפועל אך לא נוצל למטרה שהובטחה. גם כאן קבע השופט כי מדובר לכל היותר במתנה נוספת שניתנה תחת לחץ, ולא בחוזה מחייב שנכבד.
"מוטב היה לתביעה הנגדית שלא תוגש"
העמותה, מצדה, לא הסתפקה בהגנה אלא הגישה תביעה נגדית כבדה, בסכום של לא פחות מ-2.5 מיליון שקל, בטענה כי התובע, אמו ואדם נוסף פרסמו לשון הרע נגדה. הם ייחסו להם אמירות קשות שלפיהן הרבנים "גנבים" ו"נוכלים". אלא שהשופט מצא כי התביעה הנגדית לוקה בחוסר פירוט קיצוני ואף בתביעה מופרכת מבחינת הסכומים. "מוטב היה לה, לתביעה הנגדית, שלא תוגש משתוגש", הוא כתב בחריפות בהכרעת הדין, והוסיף כי לא הובאו ראיות ממשיות לפרסומים הנטענים. התוצאה: התביעה הנגדית נדחתה מכל וכל.
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- נפגעה מאוטובוס, קיבלה הצעה מעליבה - וזכתה לבסוף לפיצוי של כמעט 200 אלף שקלים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
לבסוף קבע בית המשפט כי עמותת עטרת חכמים תחזיר לתובע את כל 860 אלף השקלים שתרם, בצירוף הצמדה וריבית - סכום שהגיע ליותר מ-1.1 מיליון שקל נכון להיום. בנוסף, היא חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של יותר מ-180 אלף שקל. מנגד, גם התובעים שכנגד, העמותה והרבנים, חויבו לשלם לנתבעים שכנגד בתביעה הנגדית סכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים כשכר טרחת עורכי דין. בפסק הדין סיכם השופט הימן וכתב כי, "חוזה-המתנה כמו לא נעשה אפוא והוא נעדר תוקף משפטי... לא זו בלבד שדבר בלחץ הזה, שנעשה בשם-שמיים, לא היה לשם-שמיים, אלא שעושק ייקרא לו".
מה הופך תרומה למתנה במובן המשפטי, ומדוע זה חשוב במקרה הזה?
המשפט הישראלי לא מכיר במעמד ייחודי של תרומה, ולכן כל תרומה נחשבת למעשה מתנה. המשמעות היא שחלות עליהן הוראות חוק המתנה ודיני החוזים הכלליים. במקרה הזה, כשהוכח שהתובע לא פעל מרצון חופשי אלא תחת לחץ ואיומים רוחניים, ראה בית המשפט במתנה חוזה פסול שאין לו תוקף.
כיצד בית המשפט הבחין בין אמונה דתית לגיטימית לבין ניצול פסול של אותה אמונה?
השופט הימן הדגיש שאין פסול בכך שאדם מקיים מצוות
מתוך יראה. הבעיה מתחילה כשמנהיגי קהילה מנצלים את אותה אמונה כדי להפעיל עליו לחץ כבד ולהבטיח הבטחות כוזבות, כמו אריכות ימים או מניעת גזרות - בתמורה לתרומות כספיות. במצב כזה האמונה נהפכת לקרקע פוריה לעושק.
האם בית המשפט קבע שהתובע היה חסר כשירות משפטית או לא שפוי?
לא. השופט לא קבע שמצבו הנפשי של התובע שלל ממנו את היכולת המשפטית להבין את מעשיו. אך הוא כן הדגיש כי השילוב של פחדים, חרדות ובעיות אישיות יצר "חולשות דעת" שנוצלו על ידי העמותה. לכן ההתקשרות נחשבה כפויה ועושקת.
למה השופט לא הסתפק במסקנה של כפייה בלבד והוסיף גם עושק?
משום שהכפייה התייחסה ללחץ ולתחושת האיום שחווה התובע, ואילו העושק התייחס לכך שהעמותה ניצלה את חולשתו האישית ואת מצוקתו כדי להוציא ממנו סכומים חריגים ובלתי סבירים. הצירוף של שתי העילות הדגיש עד כמה פגום היה המהלך.
מה המשמעות של פסיקת ההשבה בערכים של היום?
מכיוון שהתרומות הועברו ב-2017, בית המשפט לא הסתפק בחיוב העמותה להחזיר את סכום הקרן, אלא הוסיף הצמדה וריבית על פי חוק. כך הגיע הסכום שנפסק ליותר ממיליון שקל, כדי שהעמותה לא תצא נשכרת מהעיכוב בהחזרת הכסף.
מדוע נדחתה התביעה הנגדית בסכום עתק של 2.5 מיליון שקל?
השופט קבע שהתביעה לוקה בחוסר פירוט, לא הציגה ראיות ממשיות לפרסומים נטענים בלשון הרע, והסכומים שנדרשו היו מופרכים ביחס למקובל בפסיקה. לכן הוא כתב כי מוטב היה שלא תוגש כלל, ודחה אותה מכל וכל.
מה ניתן ללמוד מהפסיקה הזו על תרומות לגופים דתיים או עמותות?
פסק הדין מדגיש כי גם תרומה דתית היא חוזה משפטי הכפוף לדיני החוזים. כשהיא ניתנת תחת לחץ, איומים או ניצול מצוקה, ניתן לבטלה ולהורות על השבת הכסף. המסר הוא שמערכת המשפט לא תאפשר ניצול של אמונה או מצוקה אישית לצורך גביית כספים.
במקרה אחר, בפסק דין מורכב של בית משפט השלום בפתח תקווה מאוקטובר 2024, נדונה תביעתה של אשה מבוגרת להשבת תרומה בסכום של 100 אלף שקל שהיא העניקה לישיבת נחלת התלמוד מאלעד, לטובת כתיבת ספר תורה. השופט אמיר לוקשינסקי-גל דן בשאלת השימוש בכספי התרומה ובטענת
התובעת, כי כי היא הולכה שולל והוטעתה בכך שגרמו לה להאמין שהתרומה תיועד לכתיבת ספר תורה, ולא לצורך בניית בית כנסת - כפי שטענה הישיבה. הפרשה החלה ב-2019 כשהתובעת, אז בת 81, החליטה לתרום סכום משמעותי לישיבה במטרה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתה ולעוד אריכות ימים
עבורה. היא העבירה את הסכום לאיש ציבור המקורב לישיבה, ששימש מתווך מטעמה, אך לאחר שהכספים הועברו התברר לה כי הם הושקעו במיזם לבניית בית כנסת, בניגוד לכוונתה. לטענת התובעת, במהלך הפגישה שבה נמסר הצ'ק הבנקאי לידי המתווך מטעם הישיבה, הובהר לו כי הכסף נועד לכתיבת
ספר תורה בלבד. היא טענה כי לא הבינה שהתרומה תשמש לצורך אחר, וכי אם היתה יודעת זאת - לא היתה מעבירה את הכספים. בית המשפט נדרש להכריע אם היתה כאן הטעיה, טעות או חוסר הבנה שהובילה למעשים.

בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים,
והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”
הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.
מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".
הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?
אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.
ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.

חזרו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תיחשב ידועה בציבור ותוכל לרשת אותו?
פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת קבע כי אשה שהתגרשה מבעלה לפני כ-20 שנה, אך חזרה לחיות עמו עד יום מותו, תיחשב הידשועה בציבור שלו ותירש אותו. ילדיו מנישואיו הראשונים טענו כי שימשה "עוזרת בית" בלבד, אבל השופט דחה זאת במלים חריפות: "לא תורם לכבודם".
הסיפור המורכב על זוג שהתגרש - אך כנראה שמעולם לא נפרד באמת
בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת נפרש באחרונה אחד הסיפורים האנושיים והמשפטיים המרתקים שנראו בשנים האחרונות: בני זוג שהתגרשו כבר בשנת 2000, שכל אחד מהם ניסה לכאורה להמשיך הלאה, אך המציאות והחיים המשותפים שנרקמו במשך עשרות שנים החזירו אותם אל אותה קורת גג. המנוח נפטר ב-2021, אך מי שעמדה לצדו באותם שנים אחרונות היתה דווקא גרושתו, שנהפכה בפועל לבת זוגו היחידה. ילדיו מנישואים קודמים סירבו להכיר בכך. היא התעקשה שהיתה הידועה בציבור שלו. והשופט, לאחר עשרות עמודים של עדויות, מסמכים ושמיעת עדים, קיבל את עמדתה.
כבר בפתיחת פסק הדין מתאר השופט בן שלו תמונה מורכבת של חיים משותפים שנמשכו כמעט 40 שנה. למרות פסק דין גירושים שקיבל תוקף בבית הדין הרבני, ולמרות משבר משמעותי שהביא את בני הזוג להיפרד לכאורה, הם שבו להתגורר יחד שנים ספורות לאחר מכן. המנוח, שלא נישא מחדש, והמתנגדת, שנותרה אלמנת צה"ל מנישואיה הראשונים, בנו מחדש חיי משפחה. "אין מחלוקת," כתב השופט, "כי שנים רבות מאוד בטרם נפטר המנוח התגוררו המתנגדת והמנוח תחת אותה קורת גג... ועד לפטירה".
אלא שילדיו מנישואיו הראשונים ביקשו לספר סיפור אחר. לטענתם, אמם החורגת לשעבר לא היתה אלא "כוח עזר" - דמות שנכנסה לבית מתוך צורך כלכלי ונוחות, מי שאינה ראויה למעמד בן זוג ולא ראויה לרשת. השופט לא הסתיר את ביקורתו כלפי הטענות האלה וקבע כי ניסיון כזה "לא תורם דבר - לא לכבודם של בני המשפחה ובוודאי שלא לכבודה של המתנגדת".
פסק הדין מאיר נקודת מבט אנושית חזקה: לעתים ההגדרה הפורמלית של גרושים אינה משקפת את המציאות האמיתית. בני הזוג האלה אמנם חתמו על הסכם גירושים, אך בפועל חייהם נשזרו זה בזו מחדש. הם המשיכו לחיות במשק הבית המשותף, לישון באותה מיטה, להתנהל מבחינה כלכלית ומשפחתית כיחידה אחת, ולקחת חלק באירועים משפחתיים כמו זוג נשוי. השופט מציין כי גם המוסד לביטוח לאומי הכיר במתנגדת כידועה בציבור לאחר חקירה ובדיקה מקיפה - דבר שלו עצמו, כך קבע, "יש לייחס משקל של ממש".
- טענה שהיתה ידועה בציבור; השופט: היכן התמונות?
- רצה חצי מהדירה של בת הזוג שלו - מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רב המושב: "חשבנו שהם נשואים עד לשבעה שלו"
אחת העדויות המרתקות ביותר הובאה מפי רב המושב, הרב נ', שהכיר את בני הזוג "מאז שאני זוכר את עצמי". הרב הסביר כי מבחינתו הם היו נשואים לכל דבר. הוא סיפר כי התקין מזוזות בביתם כזוג, ראה אותם מגיעים יחד לכל אירוע, והופתע לגלות רק במהלך השבעה שהם כלל לא היו נשואים פורמלית. בעדותו הוא אמר כי, "תמיד ראינו אותם ביחד, ידענו שהם גרים בבית הזה... אנחנו חשבנו שהם נשואים עד לשבעה שלו".
