עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"

הסיפור הזה מתחיל לא בעולם המשפט היבש, אלא בחיים האישיים של צעיר שבחר לפנות אל דרך התשובה. לאחר שירות קרבי מלא בצה"ל, ובניסיון למצוא לעצמו נתיב חדש בחיים, הוא נחשף ב-2002 לעמותת עטרת חכמים בחולון, בראשות הרב חיים רבי ובנו הרב אליהו רבי. בתחילה הגיע לשיעורים מזדמנים, אך רק מ-2011 הוא החל לשקוע עמוק בעולמה של העמותה, עד שנהפך לאברך ולתלמיד בה. משם ואילך, כפי שיתואר בהמשך, נהפכו חייו לתלויים בהחלטות הרבנים ולדרישותיהם.

התובע סיפר לבית המשפט כי בתקופה זו החל להרגיש נתון ל"שטיפות מוח והפחדות". הוא תיאר כיצד במשך שנים, בכל שבוע ובכל שבת, הוא שמע דרשות שחזרו שוב ושוב על אותו מסר: מי שיתרום לעמותה יזכה לאריכות ימים, ומי שיימנע מכך - צפויות לו גזרות קשות ואסונות. "הרב חיים רבי אמר שמי שיתרום יחיה עד שהשיק האחרון ייפדה", העיד, והוסיף כי הרב אליהו רבי טען שמי שיעביר כספים יוכל למנוע מעליו גזרות רעות.

ההשפעה הזו קיבלה תפנית דרמטית ב-2017, כשלאחר מאבק משפטי ירש התובע כ-2 מיליון שקל מאביו המנוח. אז, לדבריו, הופעל עליו "מכבש לחצים" מצד אנשי העמותה, שהחלו לראות בו "פטרון העמותה". הם הגיעו לביתו לקבל צ'קים, דרשו להקדים תשלומים ואף שכנעו אותו להוסיף תרומות נוספות. בתוך כחודשיים בלבד, העביר התובע לעמותה סכום עתק של 860 אלף שקל - כמעט מחצית מכל הירושה שקיבל מאביו. "פעלתי מתוך פחד שאסונות יפלו עלי ועל משפחתי אם לא אתרום", הוא הסביר בעדותו.

הלחץ שלל מהאיש את שיקול דעתו

השופט גיא הימן, שדן בתיק, התרשם מאוד מאמינותו של התובע. "עדותו הותירה בי רושם של עדות מהימנה, שאינה מעוותת את תמונת הדברים ומתארת לאשורו את שאירע", הוא כתב בפסק הדין שפורסם, והוסיף כי ניכר היה כיצד הלחץ שהפעילו ראשי העמותה שלל ממנו את שיקול דעתו ואת הרצון החופשי שלו. "מן העדות עלה תהליך שקיעתו של אדם לתהום ההולכת ומתגבהת סביבו ונוטלת הימנו את כוחו להבחין בין טוב לבין רע, למצער בענייניו הכספיים".

• מה הופך מיליארדרים לנדבנים או לקמצנים
• מייקל דל תורם 6.25 מיליארד דולר ל-25 מיליון ילדים; הכסף יושקע בקרנות עוקבות מדדים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בפסק הדין הדגיש השופט כי אף שמדובר לכאורה ב"תרומה", מבחינה משפטית מדובר בחוזה מתנה. אלא שכשמתנה ניתנת שלא מרצון חופשי, דינה להתבטל. הוא הסביר כי התובע פעל תחת כפייה ואיומים - גם אם לא פיזיים, הרי שהאמונה הדתית העמוקה שלו והאמון שהעניק לראשי העמותה הפכו את האיום ברצף אסונות כגזר דין ממשי. "לאדם מאמין, זהו איום מוחשי מאין כמותו", קבע השופט בהכרעתו. יתרה מכך, מצא השופט כי התקיימו גם יסודות עילת העושק שבחוק החוזים, מכיוון שהתובע ניצב בעמדת חולשה נפשית משמעותית - חרדות ממחלת הסרטן של אמו, פחדים מהמוות והפרעה טורדנית-כפייתית - וכל אלה נוצלו על ידי ראשי העמותה כדי להוציא ממנו סכומי כסף עצומים. "הדעת אינה סובלת את הדבר הזה. תחושת הצדק אינה יכולה להשלים עמו", הוא כתב בהחלטה נוקבת.

בין התרומות, ציין התובע כי הובטח לו גם כי בכספים שיתרום יבוצע שיפוץ בבית הכנסת, כולל התקנת מנורה לזכר אביו. אלא שבפועל, כך העיד, "זה לא המנורה שהוזמנה, אלא הנצחה קטנה, עששית פשוטה, שעלתה סכום מופקע". גם הרב אליהו רבי אישר בעדותו כי, "לא הותקנה מנורה מרכזית", וכי הכסף שולם בפועל אך לא נוצל למטרה שהובטחה. גם כאן קבע השופט כי מדובר לכל היותר במתנה נוספת שניתנה תחת לחץ, ולא בחוזה מחייב שנכבד.

"מוטב היה לתביעה הנגדית שלא תוגש"

העמותה, מצדה, לא הסתפקה בהגנה אלא הגישה תביעה נגדית כבדה, בסכום של לא פחות מ-2.5 מיליון שקל, בטענה כי התובע, אמו ואדם נוסף פרסמו לשון הרע נגדה. הם ייחסו להם אמירות קשות שלפיהן הרבנים "גנבים" ו"נוכלים". אלא שהשופט מצא כי התביעה הנגדית לוקה בחוסר פירוט קיצוני ואף בתביעה מופרכת מבחינת הסכומים. "מוטב היה לה, לתביעה הנגדית, שלא תוגש משתוגש", הוא כתב בחריפות בהכרעת הדין, והוסיף כי לא הובאו ראיות ממשיות לפרסומים הנטענים. התוצאה: התביעה הנגדית נדחתה מכל וכל.

• פס"ד: מינוי בן ממשיך היה למראית עין - הנחלה תחולק
• המסעדה שעצרה את הבנייה - ותשלם חצי מיליון שקל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירות בכיכר המדינה, פנטהאוז בראשון, מרצדס, יהלומים, ומזומנים...

לבסוף קבע בית המשפט כי עמותת עטרת חכמים תחזיר לתובע את כל 860 אלף השקלים שתרם, בצירוף הצמדה וריבית - סכום שהגיע ליותר מ-1.1 מיליון שקל נכון להיום. בנוסף, היא חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של יותר מ-180 אלף שקל. מנגד, גם התובעים שכנגד, העמותה והרבנים, חויבו לשלם לנתבעים שכנגד בתביעה הנגדית סכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים כשכר טרחת עורכי דין. בפסק הדין סיכם השופט הימן וכתב כי, "חוזה-המתנה כמו לא נעשה אפוא והוא נעדר תוקף משפטי... לא זו בלבד שדבר בלחץ הזה, שנעשה בשם-שמיים, לא היה לשם-שמיים, אלא שעושק ייקרא לו".

מה הופך תרומה למתנה במובן המשפטי, ומדוע זה חשוב במקרה הזה?

המשפט הישראלי לא מכיר במעמד ייחודי של תרומה, ולכן כל תרומה נחשבת למעשה מתנה. המשמעות היא שחלות עליהן הוראות חוק המתנה ודיני החוזים הכלליים. במקרה הזה, כשהוכח שהתובע לא פעל מרצון חופשי אלא תחת לחץ ואיומים רוחניים, ראה בית המשפט במתנה חוזה פסול שאין לו תוקף.

כיצד בית המשפט הבחין בין אמונה דתית לגיטימית לבין ניצול פסול של אותה אמונה?

השופט הימן הדגיש שאין פסול בכך שאדם מקיים מצוות מתוך יראה. הבעיה מתחילה כשמנהיגי קהילה מנצלים את אותה אמונה כדי להפעיל עליו לחץ כבד ולהבטיח הבטחות כוזבות, כמו אריכות ימים או מניעת גזרות - בתמורה לתרומות כספיות. במצב כזה האמונה נהפכת לקרקע פוריה לעושק.

האם בית המשפט קבע שהתובע היה חסר כשירות משפטית או לא שפוי?

לא. השופט לא קבע שמצבו הנפשי של התובע שלל ממנו את היכולת המשפטית להבין את מעשיו. אך הוא כן הדגיש כי השילוב של פחדים, חרדות ובעיות אישיות יצר "חולשות דעת" שנוצלו על ידי העמותה. לכן ההתקשרות נחשבה כפויה ועושקת.

למה השופט לא הסתפק במסקנה של כפייה בלבד והוסיף גם עושק?

משום שהכפייה התייחסה ללחץ ולתחושת האיום שחווה התובע, ואילו העושק התייחס לכך שהעמותה ניצלה את חולשתו האישית ואת מצוקתו כדי להוציא ממנו סכומים חריגים ובלתי סבירים. הצירוף של שתי העילות הדגיש עד כמה פגום היה המהלך.

מה המשמעות של פסיקת ההשבה בערכים של היום?

מכיוון שהתרומות הועברו ב-2017, בית המשפט לא הסתפק בחיוב העמותה להחזיר את סכום הקרן, אלא הוסיף הצמדה וריבית על פי חוק. כך הגיע הסכום שנפסק ליותר ממיליון שקל, כדי שהעמותה לא תצא נשכרת מהעיכוב בהחזרת הכסף.

מדוע נדחתה התביעה הנגדית בסכום עתק של 2.5 מיליון שקל?

השופט קבע שהתביעה לוקה בחוסר פירוט, לא הציגה ראיות ממשיות לפרסומים נטענים בלשון הרע, והסכומים שנדרשו היו מופרכים ביחס למקובל בפסיקה. לכן הוא כתב כי מוטב היה שלא תוגש כלל, ודחה אותה מכל וכל.

מה ניתן ללמוד מהפסיקה הזו על תרומות לגופים דתיים או עמותות?

פסק הדין מדגיש כי גם תרומה דתית היא חוזה משפטי הכפוף לדיני החוזים. כשהיא ניתנת תחת לחץ, איומים או ניצול מצוקה, ניתן לבטלה ולהורות על השבת הכסף. המסר הוא שמערכת המשפט לא תאפשר ניצול של אמונה או מצוקה אישית לצורך גביית כספים.

במקרה אחר, בפסק דין מורכב של בית משפט השלום בפתח תקווה מאוקטובר 2024, נדונה תביעתה של אשה מבוגרת להשבת תרומה בסכום של 100 אלף שקל שהיא העניקה לישיבת נחלת התלמוד מאלעד, לטובת כתיבת ספר תורה. השופט אמיר לוקשינסקי-גל דן בשאלת השימוש בכספי התרומה ובטענת התובעת, כי כי היא הולכה שולל והוטעתה בכך שגרמו לה להאמין שהתרומה תיועד לכתיבת ספר תורה, ולא לצורך בניית בית כנסת - כפי שטענה הישיבה. הפרשה החלה ב-2019 כשהתובעת, אז בת 81, החליטה לתרום סכום משמעותי לישיבה במטרה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתה ולעוד אריכות ימים עבורה. היא העבירה את הסכום לאיש ציבור המקורב לישיבה, ששימש מתווך מטעמה, אך לאחר שהכספים הועברו התברר לה כי הם הושקעו במיזם לבניית בית כנסת, בניגוד לכוונתה. לטענת התובעת, במהלך הפגישה שבה נמסר הצ'ק הבנקאי לידי המתווך מטעם הישיבה, הובהר לו כי הכסף נועד לכתיבת ספר תורה בלבד. היא טענה כי לא הבינה שהתרומה תשמש לצורך אחר, וכי אם היתה יודעת זאת - לא היתה מעבירה את הכספים. בית המשפט נדרש להכריע אם היתה כאן הטעיה, טעות או חוסר הבנה שהובילה למעשים.