הסודות של סוחרי האופציות: הכירו את חמש ה"יווניות" שמשפיעות על מחיר האופציה

אנחנו קרובים לסיום הבנת העקרונות הבסיסיים של מסחר באופציות, ולפני שנתחיל לראות את האסטרטגיות השונות במסחר, כדאי להרחיב את ארגז הכלים עם עוד נושא אחד חשוב – ה"יווניות". לא מדובר בעלמות החן של אתונה או בחופים של סלוניקי. זהו כינוי לאותיות יווניות המשמשות למדידת הרגישות של מחיר האופציה לשינויים בגורמים שונים. כלומר, היווניות הן מדדים שחוזים כיצד פרמטרים כמו מחיר נכס הבסיס, הזמן, התנודתיות והריבית ישפיעו על ערך הפרמיה של האופציה. מדובר במידע מעט טכני אבל הוא חשוב להמשך.

[תזכורת, מה ראינו עד כה? התחלנו עם הקדמה כללית למסחר באופציות, המשכנו להבין מושגי יסוד כמו מחיר סטרייק, קול ופוט ועוד, המשכנו עם מושגי יסוד נוספים כמו אופציות אמריקאיות ואירופאיות, מרווחי סטרייק ועוד, הבנו מהו "מחיר האיזון", וראינו דוגמה מעשית עם דוחות טסלה, ואז עברנו לדבר על הבנת תמחור האופציות, בעיקר השפעת הזמן, והשפעת התנודתיות].

• גידור, ספקולציה וארביטראז': 3 הדרכים לשימוש אופטימלי באופציות
• מדריך מסחר באופציות - תנודתיות; למה זה כל כך חשוב?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השבוע נתמקד בחמש היווניות ברמה תאורטית ומעשית. נציג לכל יוונית את ההגדרה ומה היא מודדת, כיצד היא משפיעה על תמחור אופציות, התנהגותה באופציית קול לעומת פוט, השתנותה בהתאם לזמן לפקיעה ולמיקום ביחס לכסף (ITM/ATM/OTM) עם דוגמאות מספריות וגרפים. 

דלתא (Delta) – רגישות למחיר נכס הבסיס

דלתא היא היוונית הבסיסית והחשובה ביותר, ומשקפת את הרגישות של מחיר האופציה לשינוי במחיר נכס הבסיס. במילים פשוטות, דלתא מודדת בכמה יחידות (דולר וכו') צפוי מחיר האופציה להשתנות בעקבות שינוי של יחידת מטבע אחת במחיר נכס הבסיס, בהנחה שכל שאר הגורמים נשארים קבועים.

טווח הערכים של דלתא: דלתא של אופציית קול (Call) נעה בין 0 ל-1. כלומר מחיר האופציה יכול לא להגיב בכלל (0), להגיב באופן חלקי, ועד לנוע בתיאום מלא עם מחיר נכס הבסיס (1), כלומר על כל עלייה של דולר בנכס הבסיס מחיר האופציה יעלה בדולר אחד. דלתא של אופציית פוט (Put) נעה בין 0 ל–1. כלומר בין לא לנוע כלל עקב שינוי בנכס הבסיס, ועד לנוע בתיאום מלא בכיוון ההפוך (עליה של דולר אחד בנכס הבסיס תביא לירידה של דולר אחד במחיר הפרמיה). 

דלתא חיובית משמעותה שמחיר האופציה עולה כאשר מחיר נכס הבסיס עולה (אופציות קול), ודלתא שלילית משמעותה שמחיר האופציה עולה כאשר מחיר נכס הבסיס יורד (אופציות פוט).

חשוב לזכור שדלתא היא קירוב לינארי רגעי – היא נכונה לשינוי קטן במחיר. עבור שינויים גדולים יותר, הדלתא עצמה יכולה להשתנות (וזה כבר תפקיד הגאמא, שיוסבר בהמשך).

התנהגות דלתא – ITM, ATM, OTM וזמן לפקיעה

דלתא מושפעת מאוד ממידת היות האופציה בכסף. 

אופציות At The Money (ATM) – כאשר מחיר המימוש קרוב למחיר נכס הבסיס, הדלתא נוטה להיות סביב 0.5+ עבור קול (ו-–0.5 עבור פוט). 

אופציות In The Money (ITM) עמוק יתקרבו לדלתא של 1 או –1 ככל שהן נכנסות יותר לתוך הכסף, כי כמעט בטוח שיפקעו בכסף, ובהתאם כל תזוזה של דולר במחיר המניה תשפיע ישירות על ערך המימוש של האופציה עד שלבסוף הם יהיו זהים (לכן אופציות עם דלתא גבוהה עשויות להוות תחליף להשקעה במניה עצמה). 

אופציות Out of The Money (OTM) (למשל, קול עם נכס בסיס הרבה מתחת למחיר המימוש) ילכו ויתקרבו לדלתא 0 (או פוט יתקרב לדלתא 0–) ככל שהן מתרחקות מהכסף, כי הסיכוי לפקיעה בכסף קטן מאוד. ככל שהאופציות יצאו רחוק יותר מהכסף כך ערכן ירד עד שלבסוף הוא לא יגיב כלל למחיר נכס הבסיס כיון שהוא יהיה קרוב לאפס או אפס.

גם הזמן לפקיעה מאד משפיע על הדלתא: ככל שהפקיעה קרובה יותר, דלתאות האופציות הקיימות הופכות "קיצוניות" יותר – אופציות ITM קרובות לפקיעה ינועו לדלתא 1/–1 בחדות (כי בעוד זמן קצר הן יהיו ודאי בכסף או מחוסרות ערך), בעוד אופציות OTM קרובות לפקיעה ינועו לדלתא 0 (כי הסיכוי שייכנסו לכסף בזמן הקצר שנותר קטן מאוד). לעומת זאת, זמן ארוך לפקיעה "מעגל" את הדלתא לכיוון 0.5, במיוחד כאשר התנודתיות גבוהה – כי עם הרבה זמן, הרבה תרחישים עוד אפשריים, והסיכוי של האופציה להיות בכסף אינו ברור (דלתא מתקרבת ל-0.5).

דוגמה מספרית

נניח שמניה מסוימת נסחרת ב-100 דולר, וישנה אופציית קול עם מחיר מימוש 100 דולר הפוקעת בעוד חודש. נניח שהפרמיה שלה היא 5 דולר והדלתא שלה היא 0.5+. אם מחר המניה תעלה ל-101 דולר אנו מצפים שהקול יעלה לכ-5.5 דולר. בפועל, אם המחיר עלה ל-101 דולר, ייתכן ונראה את האופציה נסחרת סביב 5.5 דולר, קצת יותר או קצת פחות. באופן דומה, אם המניה תרד ל-99 דולר, ערך הקול ירד לכ-4.5 דולר.

כעת, נניח שאותה אופציה הייתה עמוקה יותר בתוך הכסף עם דלתא 0.9+. אז עלייה של 1 דולר בנכס הייתה מעלה את ערכה בכ-0.9 דולר (כמעט כמו אחזקת מניה), ואילו אם הייתה OTM עם דלתא 0.1+, העלייה הייתה מעלה רק כ-0.1 דולר בפרמיה (כי האופציה כמעט לא מגיבה כשהיא רחוקה מהכסף).

הנה דוגמה מעשית: מניית וולמארט סגרה את יום המסחר האחרון במחיר 103.12 דולר. אופציית קול עם מחיר סטרייק של 103 שפוקעת יום לאחר מכן נסחרת בפרמיה של 0.5 דולר (כלומר 50 דולר). הדלתא היא 0.546. המשמעות היא שאם מחיר המניה יעלה בדולר אחד ל-104 דולר למניה, מחיר האופציה יעלה בכחצי דולר לדולר אחד. הסיבה היא ברורה – כיון שמחיר הסטרייק הוא 103 והאופציה תפקע כשמחיר המניה הוא 104, המשמעות היא רווח של דולר אחד (או 100 דולר לכל אופציה).

אבל אם נתרחק מעט מהכסף, לדוגמה מחיר סטרייק של 105, האופציה נסחרת במחיר של 4 סנט בלבד (4 דולר) עם דלתא של 0.07. כלומר עלייה של דולר אחד במחיר המניה תעלה את מחיר האופציה ב-7 סנט. בעוד באחוזים מדובר בעלייה ניכרת (כיון שהאופציה כמעט חסרת ערך), מדובר בתזוזה קטנה ביחס לתזוזה בנכס הבסיס. בנוסף, מדובר במה שיקרה בתחילת יום המסחר (או בסוף יום המסחר הקודם). ככל שיום המסחר יתקדם והסיכויים של האופציה לפקוע בתוך הכסף יקטנו, כך גם הדלתא תקטן עד שלבסוף הדלתא ומחיר האופציה יתאפסו. אם המניה תנוע בכיוון ה"נכון" מספיק מהר, האופציה תתקרב לכסף, הדלתא תעלה גם היא.

מצד שני אופציית קול עם מחיר סטרייק של 95 נסחרת תמורת 8.1 דולר, כלומר כמעט כל הערך שלה הוא ערך פנימי. בהתאם הדלתא שלה הוא 0.995. כלומר כל תזוזה של דולר במחיר מניית וול מארט תגרום לתזוזה של דולר אחד במחיר האופציה, כיון שקרוב לוודאי שהיא תפקע בתוך הכסף.

אם לעומת זאת נסתכל על האופציות שפוקעות ב-12 בספטמבר, עוד כחודש, עם אותם מחירי סטרייק הדלתות יהיו שונות. מחיר סטרייק של 103 עדיין יהיה קרוב לאותה דלתא, 0.553, והסיבה היא שהאופציה קרובה לכסף, לכן תמיד הדלתא היא בסביבות חצי. אבל מחיר סטרייק של 105 הדלתא היא 0.434 – כיון שיש סיכוי גדול שהאופציה תיכנס לכסף. אופציה במחיר סטרייק של 95 עם דלתא של 0.837 כיון שיש עדיין סיכוי שהיא תפקע מחוץ לכסף במקרה של תזוזה משמעותית כלפי מטה.

גאמא (Gamma) – שינוי הדלתא עבור שינוי במחיר

גאמא משקפת את "תאוצת" השינוי במחיר האופציה ביחס לנכס הבסיס. כלומר, גאמא מודדת את השינוי בדלתא של האופציה עבור שינוי קטן במחיר נכס הבסיס. בעוד שדלתא מספרת לנו כמה האופציה תזוז עבור שינוי קטן במחיר המניה, גאמא אומרת לנו בכמה הדלתא עצמה תשתנה כאשר מחיר המניה ישתנה מעט.  גאמא גבוהה פירושה שדלתת האופציה יכולה להשתנות במהירות – כלומר, האופציה לא מגיבה לינארית כמו נכס בסיס, אלא יש לה אפקט של האצה: ככל שהנכס זז, הרגישות (דלתא) גדלה או קטנה בהתאם. גאמא נמוכה פירושה שהדלתא יציבה יחסית ולא משתנה בהרבה כאשר הנכס זז.

גאמא היא מדד ללא סימן חיובי/שלילי לאופציה בודדת – היא תמיד חיובית כי דלתא של אופציה קול עולה כשמחיר הנכס עולה, ולהיפך כשמחיר הנכס יורד, כך שהשינוי הוא לכיוון חיובי עבור קול ושלילי עבור פוט, אבל מאחר ודלתא הפוט מוגדרת שלילית, שני המקרים מניבים גאמא חיובית.

התנהגות טיפוסית

גאמא נוטה להיות גבוהה ביותר כאשר האופציה At The Money וקרובה לפקיעה. זהו הרגע שבו שינוי קטן במחיר נכס הבסיס משנה בצורה הדרסטית ביותר את ההסתברות לפקיעה בכסף, ולכן את הדלתא. מנגד, אופציות עמוק בתוך או מחוץ לכסף (ITM/OTM) יהיו בעלות גאמא נמוכה – משום שבאזורים אלו, דלתא כבר קרובה לקיצון (1, –1 או 0) ולכן לא צפויה להשתנות הרבה משינוי קטן נוסף במחיר.

גם הזמן לפקיעה משפיע מאוד: גאמא של אופציה עולה ככל שמתקרבים לפקיעה (בהנחה שהאופציה בסביבת הכסף). ימים ספורים לפני פקיעה, אופציה ATM יכולה להיות בעלת גאמא חדה מאוד – שינוי קטן במחיר נכס הבסיס עשוי לשנות את דלתא מ-0.5 ל-0.8 או מ-0.5 ל-0.2 בן-לילה. לעומת זאת, באופציות ארוכות טווח, דלתא משתנה באיטיות יחסית ושינויים קטנים לא ישפיעו מאוד (גאמא נמוכה).

דוגמה מספרית

נניח שוב את אופציית הקול על  אותה מניה במחיר מימוש 100 דולר, חודש לפקיעה, כשדלתא ≈ 0.5. נניח שהגאמא שלה היא 0.05. פירוש הדבר: אם מחיר המניה יעלה ב-1 דולר, דלתא של הקול לא רק שתגרום לעליית מחיר האופציה ~0.5 דולר, אלא גם דלתא עצמה תגדל מ-0.50 לכ-0.55 (עלייה של 0.05, כלומר 5 נקודות אחוז). כעת, אם המניה תמשיך ותעלה עוד 1 דולר (כלומר סה"כ 2 דולר עלייה), תוספת הערך עבור העלייה השנייה תחושב עם הדלתא החדשה (0.55) – כלומר עוד 0.55 דולר. כך, במקום עלייה צפויה של 1 דולר (0.5+0.5) משני הדולרים לפי דלתא קבועה, המחיר בפועל עלה ~1.05 דולר, רווח מעט גבוה יותר. זה אפקט הגאמא – האופציה הרוויחה קצת יותר מהתנועה העולה עקב הגדלת הדלתא. באופן סימטרי, אם הנכס ירד, הדלתא תרד ואובדן הערך יהיה מעט קטן מכפי שהוערך לינארית. כמובן, אם הגאמא גבוהה יותר (למשל באופציה ATM שבוע לפקיעה הגאמא עשויה להיות 0.15), אז השינויים בדלתא יהיו חדים יותר – למשל דלתא מ-0.50 תקפוץ ל-0.65 אחרי 1 דולר תנועה, ואז לאופציה יש רגישות הרבה יותר גדולה להמשך התנועה.

תטה (Theta) – קצב דעיכת הזמן של האופציה

תטה מייצגת את הרגישות של מחיר האופציה לחלוף הזמן, והיא מכונה גם "שחיקת זמן" או Time Decay. בניגוד לשאר היווניות, תטה לרוב שלילית עבור קונה האופציה – משום שהזמן מקטין את ערכה של אופציה (כל עוד כל שאר הגורמים קבועים). תטה מוגדרת כ"שינוי במחיר האופציה כאשר חולף יום אחד" (או יחידת זמן אחת), בהנחה שכל היתר – ובפרט מחיר הנכס והתנודתיות – נותר קבוע. אפשר לדמיין אופציה כמו קוביית קרח נמסה: בכל יום שעובר, קצת מהערך הנובע מהזמן שנותר מתמוסס ונעלם.

תכונה מרכזית – תמיד שלילית לקונה

עבור מחזיק אופציה (לונג), תטה היא מספר שלילי שמבטא את ירידת הערך היומית. לדוגמה, תטה = –0.05 משמעותה שהאופציה מאבדת כ-5 סנט מערכה בכל יום שחולף, בהינתן ששאר התנאים לא זזים. מנגד, עבור כותב אופציה (שורט), התטה היא חיובית – כותב האופציה מרוויח את שחיקת הזמן הזו (הוא מקבל את ערך הזמן שנשחק כ"רווח" כל יום, כל עוד שום דבר אחר לא השתנה לרעתו).

דעיכה לא ליניארית

חשוב להבין שקצב השחיקה אינו אחיד לאורך חיי האופציה. בשלביה הראשונים (זמן רב לפקיעה), תטה היא לרוב קטנה (האופציה לא תאבד הרבה ערך ביום אחד כשנותרו, נניח, חודשים). ככל שהזמן לפקיעה מתקצר, במיוחד ב-30 הימים האחרונים, שחיקת הזמן מואצת בצורה משמעותית. אופציות At The Money (ATM) חוות את שחיקת הזמן החזקה ביותר, כי ערך הזמן שלהן גבוה בתחילה ונמוג לחלוטין עד אפס עם הפקיעה. אופציות עמוק בתוך הכסף או מחוץ לכסף מכילות מלכתחילה ערך זמן נמוך יותר, ולכן תטה שלהן קטנה יותר – יש להן פחות מה "להישחק".

סופי השבוע וחגים

מודלים לתמחור אופציה לרוב מכניסים לחישוב את העובדה שהשוק סגור בסופי שבוע, אך הזמן עדיין חולף. לכן, ייתכן ששחיקה בתטה "תגלם" ירידה של יומיים-שלושה בפרמיה כבר בעת סגירת המסחר של יום שישי. המשמעות היא שאם לא אירע כל שינוי במחירי הנכס או התנודתיות, אופציה עלולה לאבד ערך גם ללא מסחר פעיל, רק משום שחלף הזמן.

השפעה על קונה מול כותב

קונה אופציה סובל מתטה (הוא רואה את ערך האופציה שבידו נשחק יום-יום), ואילו כותב אופציה נהנה ממנה (כל יום שעובר, אם אין תזוזות אחרות, הוא מרוויח את ירידת הערך הזו). לכן אומרים שאופציות הן נכסים מתכלים: ערכן נשחק ומתקרב לאפס ככל שמתקרבים לפקיעה (אלא אם כן נכס הבסיס זז לטובתן כדי להעניק ערך פנימי). זו גם אחת הסיבות שמכירת אופציות (כתיבה) נחשבת אסטרטגיה שמרוויחה מ"חלוף הזמן", בעוד קניית אופציות דורשת מהשוק לזוז מספיק כדי לגבור על השחיקה הזו.

דוגמה מספרית

נניח אופציית פוט שנסחרת במחיר 2 דולר, עם 30 יום לפקיעה, ותטה = –0.04– ליום. פירוש הדבר: אם נעבור יום אחד ללא שינוי במחיר נכס הבסיס וללא שינוי בתנודתיות, מחיר הפוט צפוי לרדת בכ-0.04 דולר (4 סנט) ל-1.96 דולר. כעבור עוד יום דומה, ירד לכ-1.92 דולר, וכן הלאה. ייתכן שבשבוע האחרון לפני הפקיעה, תטה בפועל תגדל (מבחינת ערך מוחלט) ל-0.1 ליום, כך שכל יום קרוב לפקיעה יוריד 10 סנט. אם הגיע יום הפקיעה עצמו והאופציה עדיין מחוץ לכסף, ערכה ישאף לאפס (כל ערך הזמן נשחק לחלוטין). מי שקנה את הפוט הזה יראה הפסד הדרגתי בערך הנכס אם המחיר לא נע בכיוון הרצוי, בעוד מי שמכר (כתב) את הפוט יקווה שהזמן יעבור ללא אירועים ויביא את הפרמיה שקיבל במקור לכמעט רווח מלא.

ווגה (Vega) – רגישות לתנודתיות

ווגה מודדת את הרגישות של מחיר האופציה לשינויים בתנודתיות (Volatility) של נכס הבסיס. תנודתיות משקפת עד כמה השוק מצפה שנכס הבסיס ינוע (סטיית תקן של התשואות). ככל שהתנודתיות הצפויה גבוהה יותר, כך ערך הזמן של אופציה עולה – יש סיכוי גבוה יותר לתנודות חזקות שיובילו אותה לכסף. ווגה מוגדרת כשינוי בפרמיית האופציה עבור שינוי של אחוז אחד (או נקודת אחוז אחת) בתנודתיות הגלומה (Implied Volatility).

ווגה חיובית משמעותה שאם התנודתיות של נכס הבסיס עולה, מחיר האופציה יעלה (ובהתאם, ירידת תנודתיות תוריד את מחיר האופציה). כל אופציה קנויה (לונג), קול או פוט, נושאת ווגה חיובית, משום שקונה האופציה הרוויח אם השוק הופך לתנודתי יותר (הסיכוי לתנועה גדולה לטובתו גדל). כותב אופציה (שורט) נושא ווגה שלילית, כלומר הוא מעדיף שהתנודתיות תרד או תישאר נמוכה כדי שהאופציה תאבד מערכה.

התנהגות ווגה

אופציות ATM הן הרגישות ביותר לשינויי תנודתיות, ולכן להן יש את הווגה הגבוהה ביותר. הסיבה היא שאופציה ATM היא "על הסף" וכל עלייה בתנודתיות מגדילה משמעותית את הסיכוי שתהיה בכסף עד לפקיעה. אופציות עמוק בתוך הכסף או מחוץ לכסף מושפעות פחות (ווגה נמוכה) – אם אופציה כמעט ודאית להיות בתוקף (ITM עמוקה) או חסרת ערך (OTM עמוקה), שינוי קטן בתחזית התנודתיות לא משנה בהרבה את שווי האופציה. 

גם במקרה זה הזמן לפקיעה משפיע, אבל הפוך מהתטא: אופציה ארוכת-טווח תהיה בעלת ווגה גבוהה יותר, כי שינוי בתנודתיות משפיע על טווח זמן גדול יותר (יש יותר זמן לתנודות להתבטא). לעומת זאת, יום לפני הפקיעה, אפילו שינוי גדול בתחזית התנודתיות כמעט לא ישפיע על פרמיית האופציה (כי כמעט אין זמן לזה להתממש). לכן, ווגה קטנה מאוד באופציות קצרות-טווח, וגדולה באופציות רחוקות פקיעה.

השפעה על קונה מול כותב

כפי שצוין, קונה אופציה – בין אם קול ובין אם פוט – נהנה מעליית התנודתיות (ווגה חיובית). עלייה בסטיית התקן המשתמעת תעלה את ערך האופציה שבידו, אפילו אם מחיר נכס הבסיס לא זז, כי "הסיכויים" לתנועה גדולה עד הפקיעה גדלו. מנגד, כותב האופציה מפסיד מעליית התנודתיות. הפרמיה תעלה ויעלה לו יותר יותר לסגור את הפוזיציה. ירידת תנודתיות היא טובה לכותב (מכווצת את מחירי האופציות) ורעה לקונה (מאיינת חלק מערך הזמן).

דוגמה מספרית

נדמיין אופציית קול במחיר מימוש 50 דולר על מניה שכרגע ב-50 דולר (ATM), עם 3 חודשים לפקיעה. נניח שהתנודתיות הגלומה שלה היא 20% ופרמיית הקול 4 דולר. אם לפתע תחזיות השוק משתנות והתנודתיות הגלומה עולה ל-25% (עלייה של 5 נקודות אחוז), ייתכן שנראה את מחיר האופציה מטפס, למשל, ל-5 דולר. עלייה זו מיוחסת לווגה: אם הווגה של אותה אופציה הייתה, למשל, 0.2 (כלומר על כל 1% שינוי בתנודתיות הפרמיה משתנה ב-0.2 דולר), אז עלייה של 5% תנודתיות הייתה מעלה את המחיר בכ-1 דולר (0.2 * 5). באופן דומה, אם תנודתיות השוק תרד, פרמיית האופציה תצטמק. זו הסיבה שבתקופות של שוק שקט (תנודתיות נמוכה) אופציות זולות יותר, ובעתות משבר או אירועים משמעותיים (תנודתיות גבוהה) הפרמיות מזנקות.

רו (Rho) – רגישות לריבית

רו הוא היוונית הפחות מדוברת בדרך-כלל, אך יש לה משמעות בעיקר באופציות ארוכות טווח או בסביבת ריבית משתנה. רו מודדת את הרגישות של מחיר האופציה לשינויים בריבית חסרת הסיכון. באופן כללי, ריבית גבוהה יותר משפיעה באופן חיובי על ערך אופציות קול ובאופן שלילי על ערך אופציות פוט. הסיבה: ריבית גבוהה מגדילה את הערך הנוכחי של דחיית התשלום עבור נכס הבסיס. כאשר קונים אופציית קול, למעשה דוחים את התשלום עבור קניית המניה למועד מאוחר יותר (מועד המימוש), ובינתיים אפשר להרוויח ריבית על הכסף שלא שולם כעת. זה מעלה את הערך של אופציית הקול כאשר הריבית עולה. בפוט זה הפוך – בפוט, מחזיק הפוט למעשה דוחה את קבלת הכסף ממכירת המניה (אם ימומש הפוט בעתיד), ובינתיים הוא מפסיד את הריבית שהיה יכול להרוויח על אותו סכום, לכן ריבית גבוהה דווקא מורידה את ערך הפוט. רו מבטא בדיוק את האפקט הזה: בכמה ישתנה מחיר האופציה לכל שינוי של 1% (נקודת אחוז) בשיעור הריבית.

השפעה על קונה מול כותב

קונה אופציית קול ירוויח מעליית ריבית (רו חיובי), כי הקול שבידיו יתייקר. קונה אופציית פוט יפסיד מעליית ריבית (רו שלילי), כי הפוט שבידיו יאבד ערך. מכאן שגם כותב קול יסבול מעליית ריבית (התחייב למכור אופציה שמתייקרת) וכותב פוט יהנה מעליית ריבית (התחייב לקנות במחיר גבוה נכס שערכו יורד מעט עם הריבית). חשוב להדגיש שהשפעת ריבית היא הדרגתית ולא דרמטית כמו שינויים במחיר נכס הבסיס או בתנודתיות

דוגמה מספרית

נניח אופציית קול על מדד כלשהו, הפוקעת בעוד שנה, נסחרת ב-10 דולר כעת, כאשר הריבית חסרת הסיכון היא 2%. אם הריבית תעלה לפתע ל-3%, בהתאם לרו של האופציה נראה שינוי בפרמיה. אם הרו של הקול היה נניח 0.8+, אז עלייה של 1% בריבית תגדיל את מחיר הקול בכ-0.8 דולר (ל-10.8 דולר). באותה מידה, אופציית פוט זהה (same strike, same expiry) עשויה להיות עם רו –0.7, ותאבד ~0.7 דולר מערכה בעקבות עליית הריבית (נניח מ-8 דולר ל-7.3 דולר). כמובן במציאות שינויים בריבית קורים בהדרגה ולא בקפיצה של אחוז שלם ביום, אבל הדוגמה ממחישה את הכיוון. כותב הקול בדוגמה שלנו יפסיד את אותם 0.8 דולר (אלא אם גידר את הפוזיציה), וכותב הפוט ירוויח 0.7 דולר.