גם הביטוח נחשב שכר: ביקורופא הפסידה במאבק על דמי הביטוח הלאומי

לפעמים מחלוקות משפטיות גדולות מתחילות בסכומים קטנים יחסית. במקרה שלפנינו, מדובר בכ-200 שקל בחודש שנוכו משכרם של רופאים, אך מאחורי הסכום הזה הסתתר ויכוח עקרוני על גבולות ההכנסה שחייבת בדמי ביטוח לאומי, ועל האיזון שבין אינטרס המעסיק לצמצם עלויות לבין ההגנה הסוציאלית של העובד. פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, שניתן באחרונה, קבע באופן חד וברור כי דמי הביטוח הלאומי ישולמו על מלוא השכר ברוטו, גם אם העובד משתתף בעלות ביטוח אחריות מקצועית שנרכש עבורו.

ההליך עסק בערעור שהגישה ביקורופא, המספקת שירותי רפואה ראשונית ודחופה באמצעות רופאים שכירים, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. החברה חויבה על ידי המוסד לביטוח לאומי בתשלום דמי ביטוח בסגום כולל של יותר מ-813 אלף שקל, בעקבות ניכוי שביצעה משכר הרופאים עבור השתתפותם בפרמיית ביטוח אחריות מקצועית. לטענת החברה, לאחר שינוי שביצעה ב-2017, היה מקום לחשב את דמי הביטוח הלאומי רק על השכר שנותר לאחר אותו ניכוי. המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טען שהשכר הקובע הוא השכר ברוטו, לפני כל ניכוי.

הרכב בית הדין הארצי, בראשות השופטת חני אופק-גנדלר ובהשתתפות השופטים אילן סופר ועמיצור איתם, דחה את הערעור במלואו וחיזק את עמדת המוסד. בפסק הדין הודגש כבר בפתח הדברים כי חוק הביטוח הלאומי מושתת על קשר הדוק בין ההכנסה שממנה נגבים דמי הביטוח לבין הגמלאות המשולמות לעובד עבור אירוע מזכה. כפי שנכתב, “בין ההכנסה ממנה אמורים להיות משולמים דמי הביטוח ובין שיעור גמלאות מחליפות שכר המשולמות למבוטח… קיימת זיקת גומלין”.

בהסכמי ההעסקה נקבע כי הרופאים ישתתפו בעלות הפרמיה

ביקורופא, כך עולה מהעובדות שנקבעו, מבטחת את רופאיה בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית קולקטיבית. הביטוח מכסה תביעות שיוגשו נגד הרופאים בגין רשלנות מקצועית במסגרת עבודתם בחברה, וכן תביעות נגד החברה עצמה עבור אחריות שילוחית. החברה נושאת במלוא עלות הביטוח כלפי המבטח, אך בהסכמי ההעסקה עם הרופאים נקבע כי הם ישתתפו בעלות הפרמיה, באמצעות ניכוי חודשי משכרם. בהסכם נכתב במפורש כי “העובד ישלם דמי השתתפות חודשית בביטוח האחריות המקצועית… והעובד נותן בזאת לחברה הוראה בלתי חוזרת לנכות את דמי ההשתתפות מדי חודש משכרו”.

• האם הביטוח הלאומי חייב להשיב כסף מיוזמתו?
• מכתב אחד, טעות אחת - ופיצוי חלקי בערעור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עד תחילת 2017, הניכוי בוצע משכר הנטו של הרופאים, ודמי הביטוח הלאומי שולמו על מלוא השכר. ואולם בינואר של אותה השנה שינתה ביקורופא את שיטת החישוב: ההשתתפות העצמית נוכתה משכר הברוטו, ודמי הביטוח הלאומי חושבו עבור הסכום שנותר לאחר הניכוי. בדוגמה שהובאה בפסק הדין, שכרו של רופא היה 3,000 שקל, ההשתתפות בביטוח היתה 200 שקל, ודמי הביטוח הלאומי שולמו עבור 2,800 שקל בלבד. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בדיוק בנקודה זו. כפי שניסח זאת בית הדין הארצי, “השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים היא גובה השכר בגינו יש לשלם דמי ביטוח”. האם מדובר בשכר ברוטו של 3,000 שקל, או בשכר לאחר ניכוי ההשתתפות, 2,800 שקל.

בית הדין דחה את ניסיונה של ביקורופא למסגר את המחלוקת כשאלה של סיווג דמי ההשתתפות כהטבה לעובד או כהוצאה לטובת המעסיק. נקבע כי אין צורך להכריע מי הנהנה העיקרי מהביטוח, משום שהשאלה האמיתית היא כיצד מוגדרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח לפי החוק. מכיוון שאין מחלוקת שתלוש השכר משקף את מלוא הכנסת הרופא, נקודת המוצא היא שנתוני התלוש הם הקובעים. בית הדין קבע באופן ברור כי “הכנסה זו היא סך כל התשלומים ברוטו לעובד המופיעים בתלוש השכר”. כלומר עצם העובדה שנוכה סכום מסוים מהשכר לצורך השתתפות בביטוח, אינה מפחיתה את בסיס החישוב של דמי הביטוח הלאומי.

השופטים הדגישו כי חוק הביטוח הלאומי מפנה להגדרת ההכנסה שבסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, אך אינו מפנה לסעיף 17 לפקודה, העוסק בניכוי הוצאות. בהקשר הזה צוין בפסק הדין שפורסם כי גם באי כוחה של החברה הסכימו במהלך הדיון כי סעיף 17 “בכלל לא רלוונטי”. מעבר לכך, העיר בית הדין כי ספק אם הוצאות שונות שמותר לנכות לצורכי מס היו אמורות להפחית גם את ההכנסה שממנה נגבים דמי הביטוח, וזאת בגלל התכלית הסוציאלית של החוק.

• החוזה שלא היה: בית התמחוי חויב להתפנות מהנכס
• קבוצת הווטסאפ, העובד וההאשמות: הסכסוך נהפך לתביעה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך

הגנה על העובד ביום סגריר

הנימוק המרכזי, שחוזר לאורך כל פסק הדין, הוא ההגנה על העובד ביום סגריר. בית הדין הזכיר בהחלטתו פסיקה ותיקה וקבע כי, “קביעה כי ההכנסה ממנה יש לגבות דמי ביטוח נמוכה מההכנסה הכוללת של העובד ברוטו צריכה להיעשות בזהירות רבה”. המשמעות, כך נקבע, היא שהפחתת דמי הביטוח אולי מיטיבה בטווח הקצר עם המעסיק, ולעתים גם עם העובד, אך עלולה להביא לפגיעה ממשית בזכויות הסוציאליות בעת מחלה, תאונה, אבטלה או זקנה.

בפסק הדין אף נכתב בצורה ברורה כי “בעוד שההנאה הכלכלית מהפחתת תשלום דמי הביטוח תהא בעיקרה של המעסיק, הרי שמחסרון הכיס ביום סגריר יסבול העובד”. מצב כזה, כך הובהר, אינו רצוי ואינו מתיישב עם עקרונות הסולידריות והערבות ההדדית שעליהם מושתת הביטוח הלאומי. כחיזוק למסקנתו, הפנה בית הדין גם לעובדה שהזכויות הסוציאליות האחרות של הרופאים, כמו הפקדות פנסיוניות, חושבו על מלוא השכר ברוטו. אף שנקבע כי לא מדובר בגורם מכריע, יש לדבר משקל מסוים. בנוסף, צוין נוסח הסכם ההעסקה עצמו, שמדבר על ניכוי דמי ההשתתפות “משכרו” של העובד, באופן שמלמד כי השכר הוא הסכום שלפני הניכוי. בית הדין התייחס גם לטיעון קיצון שהעלה המוסד לביטוח לאומי, ולפיו קבלת עמדת ביקורופא עלולה להביא למצב שבו שכר העובד מתאפס לצורכי ביטוח אם ההשתתפות העצמית היתה שווה לשכר כולו. גם אם מדובר בתרחיש תיאורטי, נקבע כי הוא ממחיש את הבעיה שבעמדת החברה ואת הסיכון שבה.

בסופו של דבר הערעור נדחה, וביקורופא חויבה בהוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל. פסק הדין חותם את הדיון בקביעה ברורה שלפיה, “ההכנסה ממנה יש לשלם ביטוח היא מלוא ההכנסה ברוטו של העובד”, ומחדד פעם נוספת את העיקרון שלפיו דיני הביטוח הלאומי אינם מתמקדים רק בשאלה חשבונאית של שכר, אלא בשאלה רחבה יותר של הגנה חברתית.

מה בעצם רצה המוסד לביטוח לאומי להשיג בפסק הדין הזה?
המוסד לא ביקש כסף נוסף בגלל הביטוח עצמו, אלא דרש שהשכר שמדווח אצלו ישקף את השכר האמיתי של העובד, בלי קיצורים ובלי ניכויים שמקטינים אותו בדרך. מבחינתו, ברגע שהשכר בתלוש הוא 3,000 שקל, זה הסכום שעבורו נגבים דמי הביטוח, גם אם חלק ממנו מנוכה מיד לאחר מכן לצורך השתתפות בהוצאה כלשהי.

למה זה בכלל חשוב לביטוח הלאומי אם מדובר רק ב-200 שקל בחודש?
מכיוון שבביטוח הלאומי לא מסתכלים רק על החודש הקרוב, אלא על העתיד. כל שקל שמופחת מהשכר המדווח היום, עלול להפוך מחר לקצבה נמוכה יותר. דמי לידה, דמי פגיעה, קצבת נכות או אבטלה - כולם נגזרים מהשכר שמדווח לאורך השנים, ולא מהשכר אחרי קיזוזים.

אם הרופא הסכים לניכוי, למה זה בעייתי?
משום שגם ההסכמה של העובד לא יכולה לשנות את אופן החישוב של זכויות סוציאליות לפי החוק. בית הדין מבהיר, גם אם לא אומר זאת במפורש במלים האלה, שזכויות ביטוחיות הן לא עניין פרטי בין עובד למעסיק, אלא עניין ציבורי שנקבע לפי דין.

האם זה אומר שעובדים תמיד מרוויחים מתשלום דמי ביטוח גבוהים יותר?
בטווח הקצר, לא בהכרח. עובד עשוי לראות נטו מעט נמוך יותר. אבל בטווח הארוך, כשהוא נזקק לקצבה או לגמלה, זה בדיוק מה שעשוי לעשות את ההבדל בין קצבה חלקית לקצבה שמאפשרת קיום סביר.

ומה עם מעסיקים - למה להם זה מפריע?
מפני שדמי הביטוח הלאומי כוללים גם רכיב שהמעסיק משלם. כשבסיס השכר גבוה יותר, גם החלק של המעסיק גדל. לכן יש למעסיקים תמריץ להקטין את השכר המדווח, אבל בית הדין מבהיר שמהלך שכזה לא יתקבל אם הוא פוגע בבסיס הביטוחי של העובד.

האם פסק הדין רלוונטי רק לרופאים?
לא. אמנם המקרה עוסק ברופאים ובביטוח אחריות מקצועית, אבל העיקרון רחב הרבה יותר. הוא יכול להיות רלוונטי לכל מצב שבו עובד משתתף בהוצאה שקשורה לעבודתו - רישיון מקצועי, ביטוח, ציוד, או כל תשלום אחר שנוכה מהשכר.

אז האם כל ניכוי מהשכר חייב להיכלל בבסיס דמי הביטוח?
לא כל ניכוי, אבל כל עוד מדובר בשכר שמופיע בתלוש כשכר עבודה, והניכוי נעשה ממנו. נקודת המוצא של בית הדין היא שזה עדיין שכר לכל דבר ועניין לצורך ביטוח לאומי. רק חריגים ברורים ומוגדרים בחוק יכולים לשנות זאת.

מה היה קורה אם הביטוח היה ממומן כולו על ידי המעסיק?
במקרה כזה, ייתכן שהיתה מתעוררת שאלה אחרת: האם מדובר בהטבה לעובד שצריך לזקוף לשכרו. אבל בית הדין מדגיש שזה לא המצב שנדון כאן, ולכן הוא נמנע מלהכריע בסוגיה הזו.

למה בית הדין חזר שוב ושוב על הביטוי יום סגריר?
כדי להזכיר שהביטוח הלאומי נועד בדיוק למצבים שבהם ההכנסה נפגעת או נעלמת: תאונה, מחלה, לידה, זקנה. פסק הדין מבקש להזיז את הדיון משאלת העלות החודשית לשאלת הביטחון הכלכלי ברגעי משבר.

האם עובד יכול לדרוש מהמעסיק שלו לשנות את אופן הניכוי בעקבות פסק הדין?
פסק הדין לא עוסק ביחסים החוזיים בין הצדדים אלא בדיווח לביטוח הלאומי. אבל בפועל, הוא מחזק את מעמד העובד מול כל ניסיון להקטין את השכר המדווח בדרך של ניכויים טכניים.

האם זה פסק דין תקדימי?
בית הדין נזהר מלהגדיר אותו כתקדים גורף, ואף מציין שכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו. עם זאת, המסר הכללי ברור: הקטנת בסיס הביטוח מחייבת עיגון חוקי ברור, ולא די בהסכמה חוזית או בשינוי טכני בתלוש.