לא רק נפט: מה באמת מחפש טראמפ בוונצואלה?

בכל פעם שוושינגטון מפנה מבט לעבר קראקס, הנפט הוא הדבר הראשון שעולה לראש. לוונצואלה יש עתודות נפט מהגדולות בעולם, והעימות המתמשך בין ארה"ב לנשיא ניקולס מדורו, שהובא לארה"ב בפעולה צבאית בלב הבירה שלו, תמיד הוסבר דרך הזווית הזו. אבל בשנים האחרונות, ובעיקר מאז חזר דונלד טראמפ לבית הלבן, מתבהר שמאחורי הקלעים מתנהל סיפור רחב הרבה יותר. לא רק נפט, אלא מינרלים - והרבה מהם.

ארה"ב, כך מודים גם אנליסטים בוול סטריט, אינה סובלת ממחסור בנפט. למעשה היא מפיקה יותר ממה שהיא צורכת. הבעיה האמיתית נמצאת במקום אחר לגמרי: מחסור במינרלים קריטיים, אותם חומרי גלם שבלעדיהם לא ניתן לקדם בינה מלאכותית, תעשיות ביטחוניות, רכב חשמלי וטכנולוגיות מתקדמות. על פי אנליסטים בבנק אוף אמריקה, לאורך 2025 התערבה ממשלת ארה"ב באופן ישיר בענפים שנחשבים חיוניים להשגת עליונות בתחום ה-AI. אחת הדוגמאות הבולטות לכך ניתנה כבר בקיץ שעבר, כשמשרד ההגנה האמריקאי העניק חבילת סיוע של כ-900 מיליון דולר ל-MP Materials, מפיקת מינרלים נדירים, כדי להקים מפעל חדש לייצור מגנטים ולהרחיב את יכולות הכרייה והעיבוד שלה בתוך ארה"ב.

הדחיפות הזו רק החריפה אחרי שסין, שמחזיקה בכ-85% מכושר העיבוד העולמי של מינרלים נדירים, הגבילה בשנה שעברה את היצוא שלהן. על הרקע הזה, כל אזור עשיר במחצבים נהפך לנכס אסטרטגי. לא במקרה הוזכרו גם מרבצי המינרלים של גרינלנד כחלק מהמאמצים של טראמפ להכניס את האי תחת השפעה אמריקאית, וגם ונצואלה נכנסה למשוואה. שר המסחר האמריקאי, הווארד לוטניק, אמר לפני כמה ימים על וונצואלה כי, “יש לכם פלדה, יש לכם מינרלים, את כל המינרלים הקריטיים, יש להם היסטוריה אדירה של כרייה שהעלתה חלודה”. הדברים האלה משקפים את התפישה בוושינגטון, וונצואלה כמעצמה רדומה של משאבי טבע, שמחכה ליד יציבה יותר שתנצל אותה.

אלא שכאן מגיעה הבעיה. כשבודקים את המציאות בשטח, מתברר שוונצואלה אינה עשירה במינרלים הקריטיים באמת, לפחות לא בהשוואה לשכנותיה. כריסטופר אקלסטון, אסטרטג כרייה ב-Hallgarten & Company, מסביר כי מעבר לזהב, רוב המחצבים המאומתים של המדינה - ניקל, בוקסיט (שמשמש לייצור אלומיניום) וקולטאן (רכיב חשוב בתעשיית האלקטרוניקה) - אינם יקרים במיוחד. מחירי הניקל והבוקסיט, לדבריו, מתגמדים מול מחירי נחושת, ליתיום או אפילו בדיל, שמופקים בהיקפים גדולים בברזיל, בצ’ילה ובמדינות נוספות בדרום אמריקה.

• מצפצף על כולם - דונלד טראמפ פרסם את נתוני תעסוקה שעות לפני הפרסום הרשמי
• מה ריבית המשכנתא בארה"ב והמהלך של טראמפ להוריד אותה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

גם הזהב, לכאורה קלף מנצח, רחוק מלהיות פתרון קסם. מרבית מרבצי הזהב של וונצואלה ממוקמים באזור ארקו מינרו דל אורינוקו - רצועת כרייה עצומה, מרוחקת ומכוסה ג’ונגלים, שנשלטת במידה רבה על ידי רשתות בלתי חוקיות וארגונים חמושים. עבור חברה זרה, כל ניסיון לפעול שם כרוך בסיכון גבוה במיוחד, בלי שום הבטחה שההשקעה אכן תחזיר את עצמה. “אם אתה חושב שתמצא סיר זהב או סיר של אדמות נדירות בקצה הקשת, אתה עלול לבלות הרבה זמן בשיטוט בג’ונגל”, אמר אקלסטון.

ובכל זאת, המהלך האמריקאי בוונצואלה משדר מסר ברור: התיאבון של וושינגטון למינרלים קריטיים רחוק מלהיות מסופק. יותר מכך, מדובר בניסיון לשרטט מחדש אזורי השפעה ביבשת כולה, ולהוציא את סין מהמשחק. ג’ק ליפטון, יו"ר משותף של המכון למינרלים קריטיים, ניסח זאת כך: “דרום אמריקה עמוסה בחומרים קריטיים, מינרלים ומתכות, ואין סיכוי שממשל שמאמין ב’אנחנו מתכנסים ורוצים לשלוט במסחר באזור שלנו’ פשוט יתעלם מדרום אמריקה”. הנתונים מחזקים את דבריו. ברזיל היא אחת מספקיות עפרות הברזל הגדולות בעולם, ומחזיקה גם מרבצים נרחבים, גם אם עדיין לא מפותחים, של אדמות נדירות כמו מנגן. בוליביה וארגנטינה עשירות בליתיום, חומר מפתח לסוללות, בעוד שפרו וצ’ילה מפעילות חלק ניכר ממכרות הנחושת העולמיים.

העלייה האחרונה במחירי הספוט (המחירים הנוכחיים והמיידיים) של נחושת וליתיום כבר השפיעה על השווקים. בצ’ילה למשל, הזינוק במחירים חיזק את מגזר חומרי הגלם וסייע לשוק המניות המקומי להכות את מדדי אמריקה הלטינית האחרים. המניות של אחת מחברות חומרי הגלם הגדולות במדינה, SQM, זינקו בכמעט 90% ב-12 החודשים האחרונים. בעקבות העלייה הזו, מניות הפיקדון שלה בארה"ב נסחרות לפי מכפיל רווח של כ-19 על תחזיות הרווח ל-12 החודשים הקרובים - פרמיה קלה לעומת קרן הסל העולמית למתכות וכרייה, שנסחרת סביב מכפיל 15.

• הסוחרים חוזרים אחורה - הסיכוי להורדת ריבית בינואר כמעט ונעלם
• אלביט עלתה, טבע ירדה ומה יעשו המניות הדואליות בשבוע הבא בת"א?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• החברה שמדווחת על הפסד של 17.5 מיליארד דולר ומזנקת 7%

אסטרטגים של HSBC כתבו באחרונה כי מניות צ’יליאניות עשויות ליהנות מתמיכה נוספת אם מחירי הליתיום והנחושת ימשיכו לעלות גם ב-2026. עם זאת, הם הזהירו שהמדד המרכזי של המדינה כבר נמצא מעל הממוצע ההיסטורי שלו לעשר שנים, ולכן “יש ערך טוב יותר במקומות אחרים באמריקה הלטינית”.

גם החברות עצמן על הכוונת. Freeport-McMoRan ו-Hudbay Minerals, שמפעילות פרויקטים של נחושת גדולים בפרו ומתרחבות לצ’ילה, נתפשות כמועמדות מעניינות. לפי תחזיות של אנליסטים שנסקרו על ידי FactSet, הרווח למניה של Freeport צפוי לגדול ב-54% ושל Hudbay ב-67% עד סוף 2026. Hudbay נחשבת זולה יותר, עם מכפיל רווח של 15 לעומת 22 אצל Freeport, ובבנק אוף אמריקה מעניקים לשתיהן המלצת קנייה. עם זאת, ליפטון מזכיר שכרייה עצמה היא עסק מורכב ולא תמיד רווחי. לדעתו, החברות המעניינות באמת נמצאות בהמשך שרשרת הערך, בעיבוד ובזיקוק. רבות מהן עדיין פרטיות, כמו Gadolyn ו-Phoenix Tailings, אך הן עשויות ליהפך לשחקניות משמעותיות בעתיד.

מי שמעדיף להתרחק מדרום אמריקה יכול למצוא אלטרנטיבות גם בארה"ב עצמה. חברות כמו MP Materials או USA Rare Earth מציעות חשיפה ישירה לתחום. ההשקעה הממשלתית הפכה את MP Materials לכוכבת שוק: מניית החברה יותר מהכפילה את עצמה פי שלושה ב-12 החודשים האחרונים, וכל 16 האנליסטים שמכסים אותה מעניקים לה המלצת קנייה. מחיר היעד הממוצע משקף פוטנציאל עלייה של כ-30% נוספים.

בסופו של דבר, ייתכן שתעשיית המינרלים של וונצואלה תתברר כזהב מדומה - הבטחה נוצצת עם מעט מאוד ערך אמיתי. אבל במבט רחב יותר, שאר אמריקה הלטינית נראית כמו אווזה שמטילה ביצי זהב. עבור וושינגטון, זהו מאבק על שליטה, אסטרטגיה וטכנולוגיה. עבור המשקיעים, זו הזדמנות, אבל כזו שמחייבת הבחנה בין חלום למציאות.