בית הדין קבע: לשחקני כדורגל לא מגיע גמול שבת

בשבת אחר הצהריים, כשהאצטדיונים מתמלאים והיציעים רועשים, קשה לחשוב על כדורגל במונחים של שעות עבודה, גמולים ותוספות שכר. עבור האוהדים מדובר בבילוי, עבור המועדונים במוצר, ועבור השחקנים - בעבודה. אלא שהשאלה מהי בדיוק אותה עבודה, ומהו השכר שמשולם עבורה, עמדה בלב אחד מפסקי הדין המקיפים והעקרוניים שניתנו באחרונה בבית הדין הארצי לעבודה. בפסק דין נדרש בית הדין לשאלת זכאותם של שחקני כדורגל לגמול מיוחד עבור עבודה ביום המנוחה השבועי, והשיב עליה בשלילה.

ההליך עסק בשלושה ערעורים שנדונו ביחד, בעניינם של השחקנים דני עמוס ואמיליוס זובאס ששיחקו בקבוצות מכבי נתניה ובני יהודה תל אביב (שניהם שימשו שוערים). השחקנים טענו כי בדומה לעובדים בענפים אחרים, גם הם זכאים לתשלום מוגדל או למנוחת פיצוי בגין עבודה ביום המנוחה, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. מנגד, הקבוצות והגופים המוסדיים של הענף טענו כי הכדורגל הוא מקרה ייחודי, שבו עצם ההתקשרות נועדה מראש לעבודה ביום המנוחה, ולכן אין מקום להחיל עליו את המנגנון של הגמול הרגיל.

בית הדין הארצי, בהרכב בראשות ממלא מקום הנשיא אילן איטח, קיבל את עמדת הקבוצות. בלב פסק הדין עומדת קביעה עקרונית, כמעט פילוסופית באופייה, שלפיה בניגוד לרוב תחומי העבודה במשק, בכדורגל יום המנוחה הוא יום העבודה המרכזי. השופטים לא הסתפקו בניתוח טכני של סעיפי החוק, אלא ביקשו להבין את מהות ההתקשרות עצמה. “שכרם של עמוס וזובאס ודומיהם משולם למעשה ובעיקרו של דבר עבור העבודה במנוחה השבועית”, נכתב בהכרעת הדין, “כל תכליתו של ההסכם הוא ההשתתפות של השחקן במשחק הנערך במנוחה השבועית. האימונים ויתר הפעילות בימים האחרים של השבוע נועדו לשרת את המשחק במנוחה השבועית”.

המשחק הוא העיקר, והאימונים הם הטפל

הנימוק הזה חוזר לאורך פסק הדין. בית הדין דוחה את התפישה שלפיה האימונים הם העבודה והמשחק הוא חריג. לטענתו, התמונה הפוכה: המשחק הוא העיקר, והאימונים הם הטפל. “אף קבוצה לא תתקשר עם שחקן לצורך הפעילות הנוספת, אם לא יתלווה אליה המשחק במנוחה השבועית”, קבע בית הדין בהחלטתו, והוסיף כי בנסיבות כאלה “הפיצול בין שכר הבסיס לבין הגמול עבור המנוחה השבועית הוא במידה ניכרת פיצול מלאכותי וחסר משמעות”. השופטים אף השתמשו בדימויים ובקלישאות מעולם הכדורגל כדי להמחיש את עמדתם. כך, צוין כי אם בעולם נהוג לומר שכדורגל משחקים 90 דקות, הרי שבישראל “כדורגל משחקים משבת לשבת”. הקביעה הזו אינה רק לשונית, אלא משקפת, לדעת בית הדין, מציאות כלכלית ותעסוקתית ברורה: המשחקים מתקיימים ברובם ביום המנוחה, והקהל, השידורים והרגולציה כולה בנויים סביב העובדה הזו.

• אישור לייצוגית נגד קרנות הפנסיה הוותיקות
• אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

נקודה מרכזית נוספת בפסק הדין נוגעת לשאלת השכר הכולל. חוק הגנת השכר אוסר, ככלל, על הכללת גמול עבודה במנוחה בתוך שכר רגיל, אלא אם מתקיימים תנאים מסוימים. ואולם בית הדין קבע כי במקרה של שחקני כדורגל, גם אם בוחנים את ההסכמים דרך “משקפיים של שכר כולל”, הרי שמתקיים “צבר נסיבות ייחודיות” המצדיק חריגה מהכלל. בין הנסיבות האלה מנה בית הדין את העובדה שההסכמים כוונו מלכתחילה לעבודה ביום המנוחה, שהפרדה בין רכיבי השכר אינה משקפת מציאות אמיתית, ושקבלת התביעה לא תקדם את תכליות חוק שעות עבודה ומנוחה.

בהקשר הזה, הדגישו השופטים כי התכלית של החוק אינה רק להגדיל שכר, אלא בראש ובראשונה להבטיח איזון בין עבודה לפנאי ולעודד מנוחה. בכדורגל, קבע בית הדין, התכלית הזו אינה מושגת באמצעות תשלום גמול. “קבלת התביעה לא תשרת את התכלית של חוק שעות עבודה ומנוחה להביא לכך שבמנוחה השבועית העובד ינוח”, נכתב בפסק הדין שפורסם, “אלא תביא להגדלה בדיעבד של התמורה הכלכלית רק בשל יישום נוקשה של הוראות החקיקה”.

האיזון כבר מושג באמצעים אחרים

השופטים אף עמדו על כך ששחקני כדורגל, במיוחד בליגות הבכירות, עובדים בהיקף שעות חלקי ביחס למקובל במשק, ונהנים ממנגנוני מנוחה והגנה אחרים, הנובעים מהרגולציה הענפית המקומית והבינלאומית. בהקשר זה צוין תפקידם של גופי פיפ”א ואופ”א, הקובעים כללים נוקשים בנוגע לעומסים, ימי מנוחה ופגרות. גם אם אין בכך כדי לשלול זכויות קוגנטיות (כלל משפטי שאי אפשר להתנות עליו או לשנות אותו, גם אם שני הצדדים מסכימים לכך) בדרך כלל, במקרה הספציפי של גמול מנוחה נמצא כי האיזון כבר מושג באמצעים אחרים.

• עשרות מיליוני שקלים תלויים בשיחת טלפון אחת
• בעל חברה ישלם כפל מס עקב חשבוניות פיקטיביות שהוציא
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך

לצד ההכרעה העקרונית בסוגיית המנוחה השבועית, פסק הדין עסק גם ברכיבים נוספים של יחסי העבודה בענף, ובהם חופשה שנתית ופיצויי פיטורים. גם כאן אימץ בית הדין גישה ענפית-מהותית. כך נקבע כי אף שהקבוצות לא ניהלו פנקסי חופשה כנדרש, הן הצליחו להוכיח שהשחקנים ניצלו בפועל את ימי החופשה שלהם במסגרת פגרות הקיץ, פגרות הנבחרות והתקופות שבין סיום העונה לתחילת ההכנות לעונה הבאה. בנסיבות האלה בוטלו חיובי פדיון החופשה שנפסקו בערכאה האזורית.

לגבי פיצויי פיטורים הבחין בית הדין בין המקרים. בעניינו של עמוס נקבע כי אף שהצעת חידוש החוזה לא נמסרה במועד הקבוע בחוק, התנהלות הצדדים לאורך השנים, והעובדה שהשחקן סירב להצעה בשל רצונו לשדרוג שכרו, שוללות את הזכאות לפיצויים. לעומת זאת, בעניינו של זובאס נקבע כי מאחר שלא הוכח שהוצעה לו הארכת חוזה כלל, הוא זכאי לפיצויי פיטורים, והקביעה בעניין זה נותרה על כנה.

בסיכומו של דבר, פסק הדין משרטט גבולות ברורים בין משפט העבודה הקלאסי לבין עולם הכדורגל המקצועני. מבלי לשלול את תחולת חוקי המגן באופן גורף, בית הדין קובע כי יש מקרים שבהם מהות ההתקשרות גוברת על המבנה הפורמלי שלה. “אצל שחקן כדורגל - ודאי בליגת העל - העבודה במנוחה השבועית היא העיקר, ואילו הפעילות הנוספת המבוצעת במהלך ימות השבוע היא הטפל”, נכתב, והקביעה הזו נהפכה ליסוד של ההכרעה.

אז בעצם שחקן כדורגל עובד או לא עובד בשבת?
בוודאי שהוא עובד. בית הדין לא אמר ששחקני כדורגל לא עובדים ביום המנוחה, אלא שהעבודה הזו היא לב ההתקשרות שלהם. כלומר זה לא מקרה חריג של עבודה בשבת, אלא הסיבה המרכזית שבגללה הם נשכרים מלכתחילה.

מה ההבדל בין שחקן כדורגל לבין עובד אחר שעובד בשבת, כמו מאבטח או מלצר?
ההבדל הוא שבענפים אחרים, העבודה בשבת היא חריגה מהשגרה ולכן מזכה בתוספת. אצל שחקן כדורגל, המשחק בשבת הוא השגרה עצמה. האימונים באמצע השבוע הם ההכנה, אבל השירות שלשמו הוא מועסק הוא המשחק ביום המנוחה.

אז למה בכלל השחקנים חשבו שמגיע להם גמול נוסף?
מכיוון שמבחינה חוקית, חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שעובד שעובד ביום המנוחה זכאי לגמול. השחקנים טענו שהחוק חל גם עליהם, ושאין סיבה שהם יהיו חריגים רק בגלל אופי הענף.

ובית הדין בעצם אמר שהחוק כן חל, אבל לא בדרך הרגילה?
בדיוק. בית הדין לא הוציא את שחקני הכדורגל מתחולת החוק באופן מלא, אבל קבע שבמקרה הספציפי של גמול מנוחה, היישום הרגיל של החוק לא מתאים למציאות של הענף.

זה אומר שכל שחקני הכדורגל בישראל לא זכאים לגמול שבת?
לא בהכרח בכל מצב. פסק הדין עוסק בעיקר בשחקנים בליגות המקצועניות, בשכר גבוה יחסית, ובהתקשרות שבה ברור שהמשחקים מתקיימים ביום המנוחה. בית הדין אפילו רמז שבמקרים אחרים, למשל בליגות נמוכות או אצל שחקנים בשכר נמוך, התמונה עשויה להיות שונה.

מה לגבי שחקן שממעט לשחק בשבת? שחקן ספסל, מחליף, או שחקן פצוע?
פסק הדין לא נכנס לדקויות כאלה, אבל ההיגיון שלו מבוסס על מהות ההתקשרות. גם שחקן ספסל נשכר כדי להיות חלק מסגל שמתכונן למשחקי שבת, ולכן קשה לנתק אותו מהעיקרון שנקבע.

אם כך, למה בית הדין כן הקפיד על זכויות אחרות כמו חופשה או פיצויי פיטורים?
מפני ששם המצב שונה. חופשה שנתית נועדה לאפשר לעובד לנוח בלי לאבד שכר, ובכדורגל זה כן רלוונטי. אותו דבר לגבי פיצויי פיטורים - מדובר בזכויות סוציאליות בסיסיות שלא קשורות לאופי יום העבודה, אלא לסיום יחסי העבודה.

כלומר לא כל הזכויות נעלמות או משתנות בגלל הייחוד של הכדורגל?
ממש לא. פסק הדין עושה הבחנה. הוא אומר: יש זכויות שמתיישבות היטב עם מבנה הענף, ויש כאלה שלא. גמול מנוחה שבועית, לפי בית הדין, שייך לקבוצה השנייה.

ומה לגבי הטענה שהשחקנים מרוויחים הרבה כסף? זה שיחק תפקיד?
בית הדין היה זהיר בנקודה הזו. הוא ציין שהשחקנים הם עובדים יחסית חזקים, שמיוצגים על ידי סוכנים ועורכי דין, אבל הדגיש שזה לא הנימוק המרכזי. העיקר היה אופי ההתקשרות ולא גובה השכר כשלעצמו.

האם שחקן יכול מעכשיו לדרוש שהחוזה שלו יפרט במפורש שהשכר כולל שבת?
כן, ובית הדין אפילו רמז שזה רצוי. הוא ציין שטוב תעשה ההתאחדות לכדורגל  אם תעדכן את חוזי ההעסקה כך שייתנו מענה ברור יותר לדרישות החוק, כדי למנוע מחלוקות עתידיות.

ומה לגבי ענפי ספורט אחרים - כדורסל, כדוריד, כדורעף?
פסק הדין לא עוסק בהם ישירות, אבל ההיגיון הזה יכול להשפיע גם עליהם, בייחוד אם המשחקים מתקיימים באופן קבוע ביום המנוחה והשכר משולם בעיקר עבורם.

האם מדובר בתקדים מחייב?
כן. מדובר בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, ולכן יש לו משקל תקדימי משמעותי, בייחוד כל עוד לא ייקבע אחרת בחקיקה או בפסיקה עתידית.