בסימפוזיון המפורסם בג'קסון הול, שבו מתכנסים פקידי בנקים מרכזיים מכל העולם ומתדיינים בנושאי מדיניות מוניטרית, ניצל סוף סוף יו"ר הפד' ג'רום פאוול את הבמה כדי לבצע את הצעד המתבקש. הוא פתח את הדלת להורדת ריבית, ככל הנראה כבר בפגישה הקרובה בספטמבר. "נראה שהאיזון בין הסיכונים (אינפלציה לעומת אבטלה) משתנה", אמר, ושלח את וול סטריט לחגוג.

כתבנו במשפט הקודם "ככל הנראה" כיוון שהרבה דברים יכולים לקרות בשלושת השבועות הקרובים עד החלטת הריבית הבאה. הראשון שבהם מגיע כבר השבוע - מדד ה-PCE, נתון האינפלציה שמשקף טוב יותר את השפעת עליית המחירים על הצרכן, ולכן הפד' מתחשב בו יותר בהערכת מצב האינפלציה. אם הנתון יהיה לא טוב, או מאד לא טוב, זה יכול לשנות את התמונה מקצה לקצה. בשבוע שלאחר מכן יתפרסמו נתוני שוק העבודה לחודש אוגוסט. כזכור, נתוני שוק העבודה לחודש הקודם תוקנו דרמטית כלפי מטה, והקפיצו את הסיכויים להורדת ריבית. האם שוב נראה תיקונים ושינויים? אולי שוק העבודה בעצם יותר חזק ממה שחושבים כעת, או שאולי אפילו חלש יותר? גם זה יכול לשנות את התמונה. פרופסור ג'רמי סגל חושב שאם המספרים יהיו נמוכים יותר מ-30 אלף ייתכן שנראה הורדת ריבית של חצי אחוז. לאחר מכן, עוד קודם להחלטת הריבית, יפורסם מדד המחירים שגם לא כמובן השפעה דרמטית, ורק לאחר מכן תתקיים פגישת הפד'.

כאמור, כל הנתונים הללו יכולים לצייר תמונת מצב שונה לחלוטין ממה שנראה כעת, שתשנה את השקפת חברי הפד' על החלטת הריבית הקרובה. נדמה שמעולם לא היינו כל כך חסרי מושג ביחס למה צפויים הנתונים לומר, אפילו לאחר שאלו כבר פורסמו. מה שיוצר את חוסר הוודאות הזו הוא המדיניות המהפכנית של טראמפ וצוותו בכל כך הרבה תחומים שונים - הגירה, מיסוי, מכסים, קיצוצים בממשלה הפדרלית ועוד ועוד. כל אלו גורמים לכך שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לנחש מה יגידו הנתונים. מדובר ללא ספק באחד הנשיאים הפעילים בהיסטוריה, שבפחות משנה מבצע שינויים שנשיאים אחרים לא מבצעים גם בשתי קדנציות, וזאת מבלי להתייחס לגופם של השינויים, אם הם טובים או לא. גם לאחר שהנתונים מפורסמים, נוצרת תמונת מצב מבלבלת וכאוטית, עוד לפני השינויים למפרע, כפי שראינו בנתוני שוק התעסוקה בשבוע שעבר שהביאו לפיטורי יו"ר הלשכה לסטטיסטיקה האמריקאית. באופן לא מפתיע, בכל פעם שמתפרסם נתון כזה או אחר, יש מי שמוצא בו הוכחה וחיזוק למה שכבר חשב קודם לכן, תוך כדי התעלמות מהנתון שמראה בדיוק את ההיפך. לכן, כמו בשבוע שעבר, אני מציע לא להתרגש עדיין כל כך מ-84% שהשוק מעניק להורדת ריבית בפגישה הקרובה. לא בגלל שזה לא המצב כעת. אני מעריך שכעת פאוול ורוב חברי הפד' אכן רוצים להוריד ריבית כבר בספטמבר, רק שלאף אחד אין מושג, כולל פאוול עצמו וחבריו לוועדת השוק הפתוח, איך הם ירגישו בעוד שבועיים או שלושה לאחר פרסום הנתונים החדשים.

בינתיים בשוק אופטימיים והראלי נמשך, דווקא בתקופה שמסורתית היא החלשה ביותר בשנה בשווקי המניות. הורדת ריבית היא בשורה נהדרת לשווקי החוב, הדיור וסקטורים אחרים רגישי ריבית, ובאופן כללי בשורה שהשוק ציפה לה מזה זמן. אז בינתיים חוגגים, אחר כך נראה.

• שוק העבודה האמריקאי ממשיך להיות יציב - הסיכוי להפחתת ריבית יורד
• לאחר רצף הצלחות וזינוק במניה: האם גוגל בדרכה להיות החברה הגדולה בעולם?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מה בעצם אמר פאוול, ולמה שוק העבודה "מסקרן"?

השינוי המשמעותי ביותר בנאום של פאוול, יותר אפילו מהנכונות להורדת ריבית, היה שינוי הגישה הרדיקלי ביחס למכסים. במה שניתן כמעט לראות כהודאה בטעות, פאוול שינמך בצורה ניכרת את החששות מאינפלציית מכסים והודה סוף סוף שמדובר באירוע אקסוגני, שאין צורך (ואין תועלת) לטפל בו בכלים מוניטריים, ומשכך הפוקוס עובר לשוק העבודה, המנדט השני של הפד', ושם, לכל הפחות לפי דוח התעסוקה האחרון והתיקונים הדרמטיים לאחור, ישנם בקיעים משמעותיים.

ביחס לשוק העבודה, פאוול הוסיף שהוא "מסקרן" כיוון שלמרות הירידה במספר המשרות החדשות, האבטלה לא עלתה מאחר ש"יש ירידה גם בביקוש וגם בהיצע". כלומר, יש דרישה נמוכה יותר לעובדים חדשים, כנראה בגלל ההאטה הכלכלית וחוסר הוודאות שיוצרים המכסים, אבל גם יש פחות עובדים, כנראה בעקבות סגירת הגבולות בפני המהגרים הלא חוקיים ומדיניות הגירוש של ממשל טראמפ. התוצאה היא שנרשמת יציבות בשיעור האבטלה, במספר הפיטורים או ההתפטרויות, וביחס שבין המשרות הפנויות לשיעור האבטלה, וזאת למרות שכמעט ולא נוצרו משרות חדשות בחודשים האחרונים (ממוצע חודשי מעודכן של כ-35 אלף – נמוך בהרבה מהרגיל). כך שוק העבודה אומנם נשאר יציב, אך לדברי פאוול, במצב ה"לא רגיל" הזה, יש סיכון מיוחד כיוון ש"אם הסיכונים הללו יתממשו, הם יכולים להשפיע במהירות בצורה של עלייה חדה בפיטורים ועלייה בשיעור האבטלה". גם פה אנחנו רואים את אי הוודאות הגבוהה בעקבות המדיניות של הממשל החדש, שיצרה מציאות כל כך שונה, שמקשה על קריאת מפת הכלכלה בצורה אמינה. גם הירידה בביקוש (האטה, אי וודאות) וגם הירידה בהיצע (סגירת גבולות וגירוש) הן תוצאה של מדיניות ממשל טראמפ.

• המניה שזינקה 19% והשלימה זינוק של פי 6.2 מתחילת השנה
• אינטל זינקה ב-10%: דיווחים על הזמנת ייצור מאפל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• עובדי Wix הפסידו 400 מיליון דולר; כל עובד איבד 110 אלף דולר

כלומר, מבלי לשפוט לגופו של עניין אם נכון להילחם בגירעון הסחר הכרוני של ארצות הברית או לא, לפטר עובדי ממשל או לא, לגרש פולשים לא חוקיים מדרום אמריקה ושאר העולם או לא - שאלות כלליות שגולשות הרבה מעבר לתחום הכלכלי - כל השינויים הדרסטיים הללו פשוט יוצרים מציאות חדשה, שלא מאפשרת הערכה מדויקת של המצב הנוכחי בדרכים שהיו מקובלות עד כה. או, במילותיו של פאוול: "ישנה אי וודאות גדולה בנוגע לשאלה להיכן כל שינויי המדיניות הללו יובילו ומה תהיינה ההשפעות ארוכות הטווח שלהן על הכלכלה", ובמצב כזה גם 84% להורדת ריבית הם שבריריים יותר מתמיד.

לסיום, הערה פוליטית קצת על נאום פאוול. העובדה שפאוול פתח את הדלת להורדת ריבית אין משמעותה שהוא "נכנע ללחץ פוליטי" של טראמפ. אולי אפילו הפוך, משמעותה היא שהוא לא נכנע ללחץ הפוליטי של מתנגדי טראמפ. הנתונים, נכון לעכשיו, לגמרי תומכים בהורדת ריבית, וכפי שפאוול היטיב להסביר בעצמו בנאום. פאוול גם הדגיש שהפד' ממשיך במדיניות ארוכת השנים שלא לקחת בחשבון שיקולים פוליטיים בהחלטות הריבית, ו"לעולם לא נסטה מהגישה הזו", לדבריו. בעוד שניתן לפקפק בנוגע לשאלה עד כמה הפד' לא פוליטי מסיבות שונות (לצד זה או אחר), נראה שהפעם לפחות הנתונים הכלכליים עולים בקנה אחד עם הלחץ הפוליטי, והחלטה להורדת ריבית היא לגמרי במתחם הסבירות.

כל זה מגיע על רקע הפיטורים המתוקשרים של חברת מועצת הנגידים של הפד', ליסה קוק, בצעד חסר תקדים מצד הנשיא. הסיפור מתחיל מחשד שקוק ביצעה הונאת משכנתאות. היא דיווחה על שני בתים שונים בשתי מדינות שונות (ג'ורג'יה ומישיגן) כמקום מגורים מרכזי, מה שהעניק לה הטבות בלקיחת המשכנתא. טראמפ מיהר לדרוש ממנה להתפטר, ואיים שאם לא הוא יפטר אותה. קוק אמרה שתפרסם תגובה והסברים בהמשך, מה שככל הנראה מאשר את החשדות (אותם לא הכחישה), אך טענה שלא תיכנע למעשי בריונות ולא תתפטר, אז טראמפ אכן פיטר אותה. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שנשיא מפטר חבר פד' שממונה בדרך כלל לתקופה של 14 שנה. קוק טוענת שהצעד לא חוקי וכבר עתרה לבית המשפט כנגד הצעד.

אינני יודע אם הצעד חוקי או לא ואת זה בית המשפט יחליט, אבל לגופו של עניין, החוק מתיר לנשיא לפטר חבר פד' "עם סיבה". שחיתות אכן מהווה "סיבה", אבל השחיתות לכאורה במקרה זה לא הוכחה בבית המשפט עדיין, וגם אם תוכח מדובר בשחיתות במדרג הנמוך ביותר, כך שהחלטת בית המשפט לא תהיה פשוטה ותזמין כנראה ערעורים משני הצדדים, מה שייצור הליך משפטי ארוך למדי שיקבע סוף סוף מתי יכול הנשיא לפטר חבר פד'.

השאלה היא האם כל הצקצוקים סביב "עצמאות הבנק המרכזי" אכן במקומם. נראה שלפחות בשוק ההון פחות חוששים כרגע. עם פרסום הציוץ של טראמפ על פיטורי קוק שנעשה לאחר שעות המסחר, החוזים העתידיים "נזרקו" בכאחוז כלפי מטה (מפלוס חצי אחוז למינוס חצי אחוז), אך כמעט מיד החלו להתאושש ויום המסחר נסגר בעליות של עד חצי אחוז. נראה שבשוק מאמינים שעתיד הכלכלה האמריקאית או שאלת עצמאות הבנק המרכזי,  לא תלוי בשאלה הגורלית האם ליסה קוק תהיה בין המחליטים על המדיניות המוניטרית בארצות הברית, או אם היא אכן מושחתת או לא.