האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
גילוי מרצון בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, נדונה תביעה שהגיש אדם כנגד בנק הפועלים, על רקע סירוב הבנק לבצע העברת כספים משמעותית מחשבונו של התובע בארה"ב לחשבונו בישראל. הסוגיה המרכזית שנדונה בפסק הדין היא זכאות הבנק לסרב לבצע העברת כספים כשיש חשש בנוגע למקורם - גם אם אותם כספים הועברו תחת הליך של גילוי מרצון.
התובע, גמלאי של אגד, מנהל חשבון בבנק הפועלים. במסגרת דיווחיו לרשויות המס בארה"ב, פעל התובע תחת נוהל גילוי מרצון, שמטרתו להעניק חסינות מפני העמדה לדין בגין עבירות מס, בתמורה לחשיפת נכסים והכנסות שנרכשו בעבר מבלי לדווח לרשויות המס. עם זאת, נוהל זה אינו מעניק חסינות מפני חקירות אחרות, במיוחד בתחום איסור הלבנת הון.
במסגרת תביעה זו, התובע ביקש מבית המשפט להורות לבנק הפועלים לקבל את העברת הכספים מחשבונו בארה"ב או מכל חשבון אחר שאושר על ידי רשויות המס האמריקאיות. התובע טען כי הכספים הם "כשרים למהדרין", לאחר שעברו את הליך הגילוי מרצון, וכי אין עילה לבנק לסרב לבצע את ההעברה.
התובע טען כי הכספים התקבלו ביושר וכי כל ההכנסות דווחו לרשויות המס בארה"ב. לדבריו, נוהל הגילוי מרצון שבו השתמש מהווה תהליך שבמסגרתו ניתנה לו החסינות הנדרשת, ולפיכך יש לאפשר את העברת הכספים. עוד הוסיף כי סירוב הבנק לבצע את ההעברה גורם לו לנזק כלכלי חמור ופוגע בזכויותיו.
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טען הבנק כי יש לו חובה חוקית למנוע ביצוע פעולות חשודות הקשורות לכספים שמקורם אינו ברור, וזאת בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. לטענת הבנק, ההשתתפות של התובע בהליך הגילוי מרצון אינה מבטיחה כי מקור הכספים הוא חוקי, ולכן קיימת הצדקה לסירוב לבצע את ההעברה.
בית המשפט קיבל את עמדת הבנק וקבע כי הסירוב לבצע את ההעברה היה מוצדק. בפסק הדין שפרסם השופט מאזן דאוד נכתב כי נוהל הגילוי מרצון נועד לפתור בעיות של אי דיווח על הכנסות לרשויות המס, אך אין בו כדי להוות ראיה לכך שהכספים הם חוקיים מבחינת דיני איסור הלבנת הון. יתרה על כן, בית המשפט הבהיר כי על הבנקים חלה חובה מוגברת לבדוק את מקור הכספים המועברים באמצעותם, גם כשמדובר בכספים שפורמלית הוכשרו במסגרת נוהל גילוי מרצון.
פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על הוראות חוק איסור הלבנת הון והחובות המוטלות על הבנקים בישראל. הבנק לא חייב לקבל כספים רק משום שהעברתם הותרה על ידי רשויות המס במדינה זרה, אלא עליו לבחון את כל ההיבטים של הכספים האלה, כולל מקורותיהם - ועליו לוודא שאינם קשורים לפעילות פלילית כלשהי.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
ההכרעה במקרה הזה מציבה גבול ברור בין נוהל הגילוי מרצון לבין החובות הנוגעות לאיסור הלבנת הון. מדובר בהחלטה שיכולה להשפיע על ניהול חשבונות בנק של לקוחות ישראלים המנהלים כספים בחו"ל, בייחוד לאור המגמה הגוברת של ממשלות להחמיר את החקיקה בתחום זה.
לאחר פרסום פסק הדין הביע התובע את אכזבתו והודיע כי בכוונתו לשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון. לדבריו, ההחלטה משקפת יחס מחמיר מדי של הבנקים כלפי לקוחותיהם - ובפרט כלפי גמלאים שמבקשים לנהל את כספיהם בשקיפות ובצורה חוקית.
מנגד, נציגי הבנק ברכו על פסק הדין והדגישו כי הוא משקף את חשיבות השמירה על יציבות המערכת הפיננסית והגנה על הציבור מפני סכנות של הלבנת הון ומימון טרור. לדברי נציג הבנק, ההחלטה מחזקת את האמון שהציבור יכול לתת במערכת הבנקאית הישראלית.
- 1.nav 21/10/2024 17:55הגב לתגובה זוהחלטה שיפוטית מטומטמת ההופכת את הבנק לבלש.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
