האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
גילוי מרצון בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, נדונה תביעה שהגיש אדם כנגד בנק הפועלים, על רקע סירוב הבנק לבצע העברת כספים משמעותית מחשבונו של התובע בארה"ב לחשבונו בישראל. הסוגיה המרכזית שנדונה בפסק הדין היא זכאות הבנק לסרב לבצע העברת כספים כשיש חשש בנוגע למקורם - גם אם אותם כספים הועברו תחת הליך של גילוי מרצון.
התובע, גמלאי של אגד, מנהל חשבון בבנק הפועלים. במסגרת דיווחיו לרשויות המס בארה"ב, פעל התובע תחת נוהל גילוי מרצון, שמטרתו להעניק חסינות מפני העמדה לדין בגין עבירות מס, בתמורה לחשיפת נכסים והכנסות שנרכשו בעבר מבלי לדווח לרשויות המס. עם זאת, נוהל זה אינו מעניק חסינות מפני חקירות אחרות, במיוחד בתחום איסור הלבנת הון.
במסגרת תביעה זו, התובע ביקש מבית המשפט להורות לבנק הפועלים לקבל את העברת הכספים מחשבונו בארה"ב או מכל חשבון אחר שאושר על ידי רשויות המס האמריקאיות. התובע טען כי הכספים הם "כשרים למהדרין", לאחר שעברו את הליך הגילוי מרצון, וכי אין עילה לבנק לסרב לבצע את ההעברה.
התובע טען כי הכספים התקבלו ביושר וכי כל ההכנסות דווחו לרשויות המס בארה"ב. לדבריו, נוהל הגילוי מרצון שבו השתמש מהווה תהליך שבמסגרתו ניתנה לו החסינות הנדרשת, ולפיכך יש לאפשר את העברת הכספים. עוד הוסיף כי סירוב הבנק לבצע את ההעברה גורם לו לנזק כלכלי חמור ופוגע בזכויותיו.
- רשות ני״ע: אישור גילוי מרצון לא מעיד על מקור חוקי של הכספים
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טען הבנק כי יש לו חובה חוקית למנוע ביצוע פעולות חשודות הקשורות לכספים שמקורם אינו ברור, וזאת בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. לטענת הבנק, ההשתתפות של התובע בהליך הגילוי מרצון אינה מבטיחה כי מקור הכספים הוא חוקי, ולכן קיימת הצדקה לסירוב לבצע את ההעברה.
בית המשפט קיבל את עמדת הבנק וקבע כי הסירוב לבצע את ההעברה היה מוצדק. בפסק הדין שפרסם השופט מאזן דאוד נכתב כי נוהל הגילוי מרצון נועד לפתור בעיות של אי דיווח על הכנסות לרשויות המס, אך אין בו כדי להוות ראיה לכך שהכספים הם חוקיים מבחינת דיני איסור הלבנת הון. יתרה על כן, בית המשפט הבהיר כי על הבנקים חלה חובה מוגברת לבדוק את מקור הכספים המועברים באמצעותם, גם כשמדובר בכספים שפורמלית הוכשרו במסגרת נוהל גילוי מרצון.
פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על הוראות חוק איסור הלבנת הון והחובות המוטלות על הבנקים בישראל. הבנק לא חייב לקבל כספים רק משום שהעברתם הותרה על ידי רשויות המס במדינה זרה, אלא עליו לבחון את כל ההיבטים של הכספים האלה, כולל מקורותיהם - ועליו לוודא שאינם קשורים לפעילות פלילית כלשהי.
- כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
ההכרעה במקרה הזה מציבה גבול ברור בין נוהל הגילוי מרצון לבין החובות הנוגעות לאיסור הלבנת הון. מדובר בהחלטה שיכולה להשפיע על ניהול חשבונות בנק של לקוחות ישראלים המנהלים כספים בחו"ל, בייחוד לאור המגמה הגוברת של ממשלות להחמיר את החקיקה בתחום זה.
לאחר פרסום פסק הדין הביע התובע את אכזבתו והודיע כי בכוונתו לשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון. לדבריו, ההחלטה משקפת יחס מחמיר מדי של הבנקים כלפי לקוחותיהם - ובפרט כלפי גמלאים שמבקשים לנהל את כספיהם בשקיפות ובצורה חוקית.
מנגד, נציגי הבנק ברכו על פסק הדין והדגישו כי הוא משקף את חשיבות השמירה על יציבות המערכת הפיננסית והגנה על הציבור מפני סכנות של הלבנת הון ומימון טרור. לדברי נציג הבנק, ההחלטה מחזקת את האמון שהציבור יכול לתת במערכת הבנקאית הישראלית.
- 1.nav 21/10/2024 17:55הגב לתגובה זוהחלטה שיפוטית מטומטמת ההופכת את הבנק לבלש.
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
