תלוש שכר
צילום: תמר מצפי

השכר הממוצע בהייטק עלה ב-4.6% - 31.3 אלף שקל

מנגד, מספר משרות השכיר בתחום הגיע ל-400.2 אלף – ירידה קלה של 0.5% לעומת דצמבר 2024 ועלייה מינורית של 0.2% לעומת המצב בינואר 2024. השכר הממוצע לשכירים בכלל המשק הישראלי עלה בינואר ב-2.2% לעומת החודש המקביל, אך בניכוי האינפלציה השכר דווקא ירד ב-1.5% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה

עוזי גרסטמן |

שוק ההייטק ממשיך להוביל את הכלכלה הישראלית בכל הנוגע לרמות השכר, כך עולה מנתונים שפרסמה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). על פי ההודעה שפורסמה, בינואר 2025 הגיע השכר הממוצע למשרת שכיר בענף ההייטק בישראל ל-31,338 שקל – עלייה של 4.6% לעומת ינואר 2024, אז הגיע השכר ל-29,950 שקל לחודש.


לצד העלייה בשכר, מספר משרות השכיר בתחום ההייטק הגיע ל-400.2 אלף – ירידה קלה של 0.5% לעומת דצמבר 2024 (402.5 אלף) ועלייה מינורית של 0.2% לעומת המצב בינואר 2024 (399.4 אלף). חלקו של ההייטק בכלל משרות השכיר במשק נותר יציב - 9.8%, וללא שינוי משמעותי לעומת דצמבר 2024 (9.9%).


ברמה הכללית, השכר הממוצע למשרת שכיר במשק בינואר הגיע ל-13,419 שקל - עלייה של 2.2% לעומת החודש המקביל בשנה שעברה (13,127 שקל). עם זאת, כשמנכים את השפעת האינפלציה (מדד המחירים לצרכן), השכר הריאלי דווקא ירד – השכר הממוצע למשרת שכיר במחירים קבועים עמד על 11,029 ש"ח, ירידה של 1.5% לעומת ינואר 2024. המשמעות היא שלמרות עלייה נומינלית בשכר, כוח הקנייה של השכירים נשחק בשל עליית המחירים.


מספר המשרות לשכירים בכלל המשק בינואר הגיע ל-4.067 מיליון משרות - עלייה של 3.7% לעומת ינואר 2024 (3.923 מיליון). עם זאת, לעומת דצמבר 2024, הנתון כמעט שלא השתנה (4.069 מיליון). משמעות הדבר היא שקצב יצירת המשרות הואט - דבר שעשוי להעיד על התייצבות מסוימת בשוק התעסוקה.


למרות העלייה החדה בשכר בהייטק, שהגיעה ל-4.6% בשנה, מספר המשרות גדל רק ב-0.2% לעומת ינואר 2024. לעומת דצמבר 2024, מספר המשרות אף ירד ב-0.5% - דבר שעשוי להצביע על האטה מסוימת בגיוסים בענף. ביחס לכלל המשק, שיעור משרות ההייטק נותר 9.8%, ללא שינוי מהותי מדצמבר 2024 (9.9%).


הנתונים של הלמ"ס משקפים מציאות כלכלית מורכבת: מצד אחד, יש עלייה ברמות השכר, בעיקר בענפי ההייטק והפיננסים, אך מנגד השכר הריאלי נשחק בשל האינפלציה. בנוסף, קצב יצירת המשרות במשק מראה סימנים של התייצבות - מה שעשוי לרמוז על האטה מסוימת בגידול התעסוקה. בהייטק, שמוביל את השכר בישראל, מספר המשרות נותר כמעט ללא שינוי, דבר שעשוי להצביע על אתגרים עתידיים בגיוס עובדים או על מגמות של התייעלות בחברות. יהיה מעניין לראות כיצד תתפתח מגמה זו בחודשים הבאים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיותמערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיות

רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה

רפאל מציגה בתערוכת DSEI 2025 וחושפת את מערכת הלייזר החדשה "מגן אור", עם מכוון עוצמתי יותר, טווח מוגדל ותגובה מהירה; המטרה: יירוט מהיר, זול ומדויק, במהירות האור

רן קידר |
נושאים בכתבה רפאל

חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות מציגה בתערוכת DSEI 2025 בלונדון את הדור החדש של מערכת "מגן אור" (IRON BEAM 450), מערכת לייזר מבצעית שמיועדת ליירוט מהיר של איומים אוויריים קצרי טווח. מדובר בתצורה משודרגת, עם מכוון חדש המאפשר לטפל באיומים בטווחים גדולים יותר, עם דיוק גבוה יותר ויכולת תגובה מהירה בהרבה לעומת הדגם הקודם. 

המערכת החדשה מתוכננת לנטרל איומים במהירות האור, בעלות שולית נמוכה מאוד לכל יירוט, יתרון משמעותי ביחס למערכות טילים קיימות, שבהן כל יירוט עשוי לעלות עשרות אלפי דולרים. היא מיועדת להגן על שטחים נרחבים, פועלת ברצף ויכולה לתת מענה גם לתרחישים מורכבים שבהם נדרש יירוט רב־שכבתי ומתואם. 

לדברי מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, מדובר בפריצת דרך טכנולוגית שמסמנת שינוי תפיסתי בתחום ההגנה האווירית: "הצגת המכוון החדש IRON BEAM 450 בתערוכת DSEI ממחישה כיצד פריצות דרך בטכנולוגיית לייזר רב עוצמה משנה את כללי המשחק בתחום ההגנה האווירית ומאפשרות יירוטים יעילים מאוד ובעלות נמוכה. לצד מערכות ההגנה האווירית שלנו, מערכת "מעיל רוח, מערכת ההגנה האקטיבית המבצעית הראשונה והיחידה בעולם לרק״ם. המערכת מותקנת על טנקים ורכבים משוריינים במספר צבאות, מגנה על הצוותים והפלטפורמות מפני איומים נ״ט ומבססת את ההגנה האקטיבית כסטנדרט מרכזי בכוחות מתמרנים. בנוסף, עם פתרונות הנ״ט, מערכות נגד כטב״מים והמערכות הימיות, רפאל מספקת פתרונות משולבים העונים על צרכי ההווה ומתכוננים לאתגרים של המחר”.

בין המערכות המשלימות שמציגה רפאל בתערוכה: כיפת ברזל לטווחים קצרים, "קלע דוד" לטילים בטווחים ארוכים, ומערכות ספיידר לטווחים בינוניים. לצד מערכות שליטה ובקרה כמו MIC4AD ו-SKY SPOTTER, וכן DRONE DOME ו־LITE BEAM שנועדו להתמודדות עם רחפנים וחימושים משוטטים.

במימד הימי מציגה החברה את הגרסאות המותאמות של מערכות היירוט: C-DOME, שהיא הגרסה הימית של כיפת ברזל, וכן Naval Iron Beam ו-TORBUSTER. כל אלו מבוססים על ארכיטקטורה פתוחה שמאפשרת שילוב בציים קיימים, גם בשגרה וגם בלחימה. IRON BEAM צפויה להשלים את ההגנה הרב־שכבתית של ישראל, תוך צמצום משמעותי של עלויות והתאמה לאיומים משתנים, בין אם מדובר בירי רקטות, ברחפנים או במטחים מרובי ראשי קרב. המערכת טרם נכנסה לשימוש מבצעי, אך עם ההתקדמות הטכנולוגית הנוכחית, נראה שהיא בדרך להפוך לחלק בלתי נפרד מהגנת העורף והחזית גם יחד.

נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.