תו"ב/גבול סמכות הועדה המקומית בהקמת תחנת דלק/עליון
עובדות וטענות:
סעיף 62א(א)(10) לחוק התכנון והבנייה קובע, כי תכנית מפורטת, או תכנית מיתאר מקומית, הכוללת, בין היתר, תכנית להקמת תחנת תדלוק באזורים המיועדים בתכנית לתעשייה, למסחר, לחקלאות, למשרדים, לאחסנה או לחנייה, היא תכנית בסמכות הוועדה המקומית. השאלה במסגרת הערעור דנן, היא האם סמכות זו אוצרת בקרבה גם סמכות להקנות אחוזי בנייה או להגדיל אחוזי בנייה, הנדרשים לצורך הקמה כזו, במקום שהם אינם נתונים על-פי תכנית בנין עיר תקפה החלה על השטח? או שמא, מוגבלת סמכות הוועדה לאשר תכניות להקמת תחנות תדלוק בתנאי מוקדם, כי הוקצו לכך אחוזי הבנייה הנדרשים בתכנית התקפה החלה על המקום, ומקום שתכנית כזו אינה מקנה אחוזי בנייה הנדרשים להקמה, הסמכות להקנותם נתונה, כבעבר, בידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה?
המשיבה 1, חב' פז, יזמה תכנית מפורטת להקמת תחנת דלק מדרגה ג' בקרקע שייעודה חקלאי באזור תל-נוף. תכנית זו כוללת שינוי ייעוד של השטח והגדלה ניכרת של זכויות הבנייה. המשיבה הפנתה את התכנית לאישורה של הוועדה המקומית לתו"ב זמורה, אשר דחתה את התכנית מן הטעם, כי אין בידה סמכות לאשר הגדלת זכויות בנייה במסגרת התכנית, אשר כוללת "זכויות בנייה נוספות...שינוי ייעוד לתחנת תדלוק ומסחר....", אשר אינם בסמכות מקומית.
על כך הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית אשר אישרה את החלטת הוועדה המקומית והמשיבה הגישה ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה וקבע, כי בסמכותה של הוועדה המקומית להקנות אחוזי בנייה הנדרשים לצורך הקמה כאמור. לשיטתו, מימוש סמכות הוועדה המקומית לאשר בניית תחנת תדלוק אינו תלוי בהיקפי הבניה המותרים בשטח החקלאי על-פי התכנית הקיימת ולוועדה המקומית נתונה הסמכות לאשר אחוזי בנייה הנדרשים לצורך ההקמה. הוא הורה להחזיר את התכנית לדיון בוועדה המקומית, כדי שתדון בה לגופה. על כך הערעור דנן.
דיון משפטי:
כב' הש' א' פרוקצ'יה:
הוראות תכנית מיתאר ארצית תמ"א 31 מגבילות בתכנון ארצי את השימושים המותרים בשטחי נוף כפרי פתוח. חוק התכנון והבנייה במתכונתו המקורית חילק את תכניות בנין עיר למערכת נורמטיבית היררכית של תכניות מיתאר ארציות, מחוזיות ומקומיות, ותכניות מפורטות. במקור, הופקדה הוועדה המחוזית על הכנת תכניות מיתאר מחוזיות ועל אישורן של תכניות מיתאר מקומיות ותכניות מפורטות, הכוללות הן תוכניות בעלות חשיבות כללית למחוז, והן תוכניות מקומיות ומפורטות, המתייחסות לשטחים נקודתיים. זאת, לאור הצורך בהרמוניה במרחב התכנוני, אשר תשלב בין העיצוב התכנוני של האזור כולו לבין התכנון הנקודתי של החלקה הספציפית בתחומי האזור. טעם נוסף הוא, כי הוועדה המחוזית היא מוסד ממלכתי, המורכב מגורמים ממלכתיים ומקצועיים, שאינם נשלטים על-ידי הגורמים המקומיים, והיא בלתי-תלויה, ומנותקת מהשפעתם של אינטרסים מקומיים.
עד לתיקון 43 לחוק, שימשה הוועדה המקומית גורם ממליץ בלבד לוועדה המחוזית. תיקון זה שילב את הוראות סעיף 62א בחוק התכנון והבניה, אשר קבע רשימת נושאים הכלולים בתכניות מתאר שהם בסמכות הוועדה המקומית, ובתוך כך סעיף 62א(א)(10) שעניינו "הקמת תחנת תדלוק באזורים המיועדים בתכנית לתעשייה, למסחר, לחקלאות, למשרדים, לאחסנה או לחנייה". הניסוח הלשוני הדווקני של הוראת הסמכות מדבר באפשרות להוסיף ייעוד לייעוד הקיים של הקרקע, אך הוא שותק בענין זכויות הבנייה. עם זאת, הניסוח המילולי הכולל של הוראות הסמכות שהוקנו לוועדה המקומית על-פי סעיף 62א(א) לחוק הוא ניסוח מוגבל, המצביע על כוונה להעביר לסמכות הוועדה המקומית עניינים שהשפעתם המהותית על עיצוב הסביבה אינה מכרעת.
תיקון 43 ביקש, מצד אחד, לייעל את הליכי התכנון הסטטוטוריים, אך מצד שני, הקפיד להימנע מפגיעה בתקינות ההליך התכנוני. צרכי השעה הכתיבו העברה של חלק מהעומס שהוטל על הועדות המחוזיות לוועדות המקומיות, אך שיקולי היעילות לא ייתרו את הצורך להבטיח, כי נושאי התכנון המרכזיים הקובעים את דמותו של המרחב התכנוני יישארו בידי רשות התכנון המחוזית, המהווה גוף התכנון הממלכתי, שמעורבים בהרכבו גורמים מקצועיים, והוא מרוחק במידה ניכרת ממערכת הלחצים וההשפעות המקומית. בהעברת הסמכויות לוועדה המקומית התמקד המחוקק בעניינים תכנוניים מוגבלים, שאינם משפיעים באופן משמעותי על התכנון המרחבי, תוך שביקש, בה-בעת, להקל על העומס בעבודת הוועדה המחוזית.
סמכויות הועדות המקומיות על פי סעיף 62א הן, אפוא, חלקיות ומוגבלות, ולא באו לשנות את התפיסה התכנונית השלטת, לפיה קביעת תשתית התכנון הנורמטיבית הבסיסית היא בידיה של הוועדה המחוזית.
סעיף 62א(א)(10) הנ"ל נחקק בעקבות תיקון לחוק משק הדלק (קידום התחרות), אשר נחקק כחלק ממדיניות רחבה של פתיחת שוק הדלק לתחרות. בתוך כך, בוטלה במסגרת חוק משק הדלק ההוראה בתכנית המיתאר הארצית, המחייבת קיום מרחק מיזערי בין תחנות הדלק. במערך כולל זה, משתקפת, למעשה, כוונת המחוקק להקל על הליכי התכנון והבנייה הקשורים בהקמת תחנות תדלוק ובהתאם לרוחו של תיקון 43 הנ"ל.
לפיכך, סמכות הוועדה המקומית בעניין הקמת תחנות דלק נתונה לה לגבי אזורים בעלי ייעודים מסוימים, גם כאשר הדבר מחייב תוספת ייעוד להקמת תחנת דלק שאינו כלול בייעודים הקיימים על-פי התכנית. יחד עם זאת, בלא אמירה מפורשת של המחוקק, אין להסיק כי הועברה לוועדה המקומית גם הסמכות לאשר בתכנית הענקת אחוזי בנייה הנדרשים לצורך ההקמה, כאשר התכנית התקפה הקיימת אינה כוללת כל אפשרות בניה של תחנת דלק, או כאשר היקף הבנייה שהיא מתירה אינו מספיק לצורך הקמת תחנה.
יצוין, כי בין לבין, ועד למתן פסק הדין דנן, חל שינוי חשוב בהוראות סעיף 62א לחוק התכנון והבנייה, המחזק את הפרשנות המצרה את סמכויות הוועדה המקומית במישור קביעת זכויות בנייה והיקף בנייה בשטחים שבהם התכנית הקיימת אינה מקנה אותן. בתוך כך, התקבל תיקון 76 לחוק התכנון והבנייה המתקן סעיף 62א לחוק ומבהיר את הקו הנקוט בידי המחוקק: מחד, הרחבת סמכויות הוועדה המקומית בעניינים נקודתיים וזאת, על מנת להמשיך בתהליך של הורדת המעמסה הקשה הרובצת על שכם הוועדה המחוזית. מאידך, זהירות מופלגת בברירת הנושאים המועברים לסמכותה של הוועדה המקומית.
המשיבה ביקשה בטיעוניה להיבנות גם מהוראות תמ"א 18 לצורך פרשנותה המרחיבה את סמכויות הוועדה המקומית בהקמת תחנות דלק. ניסיון זה דינו להיכשל. תמ"א 18 נועדה, ביסודה, להבטיח שירות נאות לצרכני תחנות תדלוק, להבטיח הגנה על הסביבה ועל הבטיחות, ולאפשר הרחבת מערך תחנות התדלוק בהתאם לצרכי האוכלוסיה במדינה. היא אינה מתיימרת לבוא במקום תכניות מיתאר מקומיות או מפורטות החלות על הקרקע, הקובעות את הייעודים והיקפי הבנייה עליהם. מטרתה היא ליצור מערכת הסדרים כלל-ארצית, המכוונת ומנחה את התכניות המקומיות בתחומים שונים, אולם אין היא עוסקת, כשלעצמה, בהקניית זכויות בנייה.
ההנחה ביסוד הוראות תמ"א 18 הינה, כי הקמה של תחנת דלק אינה אפשרית מכוח תכנית המיתאר הארצית בלבד. היא מותנית בקיומה של תכנית מקומית הכוללת הוראת של תכנית מפורטת, המתירה בנייה בהיקף מספיק לצורך הקמת התחנה. הקמה כזו, כשהיא מותרת על-פי התכנית המקומית, כפופה מצידה לקריטריונים השונים שקבעה תמ"א 18, בין היתר, לענין סוגי תחנות דלק בסוגי אזורים שונים על-פי טיבם.
אשר על כן, בסמכות הוועדה המקומית לאשר תכנית להקמת תחנת דלק, גם אם פירוש הדבר הוספת יעוד למקרקעין שלא נכלל במסגרת ייעודים ספציפיים שפורטו בתכנת הקיימת. יחד עם זאת, אין בסמכותה להחליט על היקפי בנייה שאינם מעוגנים בתכנית הקיימת.

העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל
היתרונות והחסרונות בהעברת כספים ונכסים ישירות לנכדים
בעשור האחרון חל שינוי משמעותי, אפילו מהפך באופן שבו משפחות ישראליות מתכננות את העברת הרכוש לדורות הבאים. אם בעבר הנורמה הייתה העברה אוטומטית מהורים לילדים, כיום עולה מגמה של "דילוג דורי" - העברת נכסים ישירות מסבים וסבתות לנכדים. התופעה, שגדלה בקצב מואץ, משקפת שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים בחברה הישראלית ומעוררת שאלות משפטיות, כלכליות ומשפחתיות מורכבות.
המסגרת החוקית: מה מותר ואיך עושים זאת נכון
חוק הירושה הישראלי מעניק חופש רחב בעריכת צוואות. בהיעדר צוואה, החוק קובע חלוקה אוטומטית בין היורשים החוקיים - בן הזוג והילדים. אולם כל אדם רשאי לערוך צוואה ולקבוע חלוקה שונה לחלוטין, כולל העברת כל הרכוש לנכדים תוך דילוג על הילדים.
ישנן ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בישראל: צוואה בפני עדים (הנפוצה ביותר), צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה במצבי סכנה, וצוואה בפני רשות. כל אחת מהדרכים דורשת עמידה בתנאים פורמליים מחמירים. צוואה שלא נערכה כדין עלולה להיפסל, מה שיוביל לחלוקה לפי החוק ולא לפי רצון המוריש.
כאשר מעבירים נכסים לנכדים קטינים, נוצרות סוגיות מיוחדות. ההורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים ומנהלים את הנכסים עד הגיע הקטין לבגרות. ניתן לקבוע בצוואה הוראות מיוחדות כמו מינוי נאמן חיצוני, הגבלות על שימוש בכספים, או תנאים לקבלת הירושה (כגון סיום לימודים או הגעה לגיל מסוים).
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- דור ההמשך: איך להיערך נכון להעברה בין־דורית של רכוש לילדים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חשוב להבין שצוואה אינה מסמך סופי. ניתן לשנותה או לבטלה בכל עת כל עוד המצווה בחיים וכשיר. עם זאת, שינויים תכופים או צוואות סותרות עלולים להוביל לסכסוכים משפטיים לאחר הפטירה. לכן מומלץ לתעד כל שינוי בצורה ברורה ולהפקיד עותק מעודכן אצל עורך דין או ברשם הירושות.

בהיקף של מיליונים: ייבאו מוצרים מעלי אקספרס והצהירו שהם שווים הרבה פחות
רשות המסים חוקרת את חברת "תים הובלה בינלאומית" ובעליה, נועם פנגס, בחשד שהבריחו טובין והתחמקו מתשלום מסים מלא על מאות משלוחים מאתרי עלי אקספרס ועלי באבא
רשות המסים מנהלת חקירה נגד חברת "תים הובלה בינלאומית" ובעליה, נועם פנגס, בחשד להברחת טובין והתחמקות מתשלום מסים בעסקאות יבוא מאתרי עלי אקספרס ועלי באבא. לפי החשד, החברה שימשה כיבואנית בפועל עבור אלפי עסקאות של לקוחות פרטיים ועסקיים, אך בעת שחרור הסחורות מהמכס הצהירה על ערכים נמוכים בהרבה מהמחיר האמיתי, ובכך חסכה מיליוני שקלים בתשלומי מכס ומע"מ.
מפרטי החקירה עולה כי פנגס התקשר עם חברת השילוח הסינית USPEED, המייצגת את קבוצת עלי באבא, והקים מערך משלוחים מרוכזים מסין למחסנים שכורים בישראל. לפי החשד, המוצרים שוחררו מהמכס בערך מוצהר נמוך, הועברו למחסנים מקומיים של עלי באבא, ומשם הופצו ללקוחות ללא תשלום מלא של מסים וללא הוצאת חשבוניות כנדרש.
ברשות המסים טוענים כי בשיטה זו ייבאו החשודים 147 משלוחים בתקופה שנבדקה, בערך מוצהר של כ-11.1 מיליון שקל סכום הנמוך משמעותית מהערך האמיתי של הסחורות. הפער בין המחירים שהוצהרו לבין התמורה ששולמה בפועל על ידי הרוכשים יצר, לטענת החוקרים, התחמקות ממס אמת בהיקף של מיליוני שקלים.
החשודים הובאו היום לדיון בבית משפט השלום בראשון לציון, שם שוחררו בתנאים מגבילים. ברשות המסים מציינים כי החקירה נמשכת וצפויות פעולות חקירה נוספות.