עובדות וטענות:

ענייננו בבקשת היועץ המשפטי לממשלה למתן צו מניעה בהתאם לתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כנגד המשיבה, האוסר עליה ליצור קשר מכל סוג שהוא עם בנה-הקטין, הגדל במשפחה מאמצת.

ביום 21.1.04 ניתן צו אימוץ לקטין אצל הוריו המאמצים. במסגרתו נקבע, כי צו האימוץ יצומצם באופן שיישמר קשר בין הקטין לאימו הביולוגית בדרך של חליפת מכתבים הדדית פעמיים בשנה, סמוך ליום הולדתו ובחופש הגדול.

המשיבה עתרה להרחבת תנאי האימוץ הפתוח, כך שתוכל להיפגש עם הקטין בתנאים ובנסיבות שייקבע בית המשפט. היועמ"ש התנגד לבקשה, בטענה כי אין לפגוע באוטונומיית המשפחה המאמצת, ומאחר והדבר אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. בית המשפט דחה את הבקשה.

ביום 4.7.07 הוגשה הבקשה דנן ולפיה, במהלך חודש מאי 2007 פנתה המשיבה לפקידת הסעד ודיווחה לה כי איתרה את הקטין באמצעות אתר לחיפוש קרובים באינטרנט וזאת, לאחר שהקטין פרסם שם את פרטיו וכי מאז היא מקיימת עימו קשר רציף. עוד צוין, כי המשפחה המאמצת דיווחה, שהקשר בין הקטין למשיבה פוגע בקטין, אשר מוצא עצמו מבולבל ונתון במצב של קונפליקט נאמנויות. בדיון שנערך, מסרה פקידת הסעד, כי המשפחה המאמצת מצויה במצב של בלבול ומביעה חרדה מפני ההשלכות האפשריות על הקטין והיא מביעה התנגדות נחרצת לכך. כן צוין בתסקיר,, כי הקטין עבר טלטלה רגשית קשה עקב קיום הקשר עם המשיבה, וחלה החמרה ונסיגה בהתנהגותו בבית ובלימודים, שגררה סילוקו מבית הספר, וכי לאחר סיום הקשר בין הקטין למשיבה שבו העניינים למסלולם, והקטין החל חוזר לעצמו בהדרגה. פקידת הסעד הדגישה את אהבתם ומסירותם של ההורים המאמצים לקטין, וכן כי הללו מביעים התנגדותם להרחבת הקשר בין הקטין למשיבה. לאור האמור, המליצה פקידת הסעד לדחות בקשת המשיבה למפגשים עם הקטין.

היועמ"ש אף הוסיף, כי משבקשות המשיבה להרחבת הקשר עם הקטין נדחו ע"י בית המשפט, נטלה המשיבה את החוק לידיה, וחדרה לעולם הקטין ומשפחתו המאמצת, תוך התעלמות מהנזקים העלולים להיגרם מהתנהגותה.

דיון משפטי:

כב' הש' ש' בוקובסקי:

עפ"י סעיף 16 לחוק האימוץ מרגע מתן צו האימוץ משמשים ההורים המאמצים כהוריו של הקטין וכאפוטרופסים עליו לכל דבר ועניין ולמשיבה אין כל זכות או חבות כלפי הקטין, המקנים לה מעמד לפנות לבית המשפט בבקשה כלשהיא בהתייחס לקטין, לרבות בבקשה שבנדון.

למעלה מן הצורך, אף לגופו של עניין, יש לדחות טענות המשיבה וליתן צו מניעה כמבוקש. עוד בפסק הדין, בו הוכרז הקטין בר אימוץ, עמד על כך בית המשפט, כי אימוץ "סגור", המהווה ניתוק מוחלט בין הקטין להוריו הביולוגיים, הינו הכלל והוא מתחייב מטובת הקטין, ואילו אימוץ "פתוח" נחשב לחריג ויש לאפשרו רק במקרים נדירים ובנסיבות יוצאות דופן.

צמצום תוצאות האימוץ ייעשה רק אם נוכח בית המשפט שהדבר הינו לטובת המאומץ. לשם כך יש לבחון, בין היתר, את צרכי הקטין ואת רצונו, גילו של הקטין וזיכרונותיו מעברו, האם מאז הוצאתו מחזקת הוריו הביולוגיים נשמר הקשר בינם לבין הקטין ואם היה בקשר זה כדי להועיל לקטין. כן יש לתהות על מסוגלות ההורים הביולוגיים לכבד את גבולות הקשר המוגבל, ויש להביא בחשבון את עמדת המאמצים לאפשרות של צמצום תוצאות האימוץ, באשר הסכמתם לאימוץ הפתוח הינה תנאי חיוני להצלחתו.

בענייננו, הוחלט כי תוצאות האימוץ יצומצמו על דרך של חליפת מכתבים.

אשר לטענות בדבר מסוגלותה ההורית של המשיבה, זו נבחנה ונשללה בפסק הדין, ואינה עומדת עוד על הפרק. השיקול היחיד אותו יש לבחון בעת הדיון בשאלת צמצום תוצאות האימוץ, הינו טובתו של הקטין.

בית המשפט לא שוכנע בטענת המשיבה, כי הקטין הוא המעוניין בקשר עימה ואף אם הקטין אכן הביע רצונו בקיום קשר זה, הרי שמתסקיר פקידת הסעד עולה, כי קשר זה אינו מיטיב עימו, באשר עפ"י התסקיר, לאחר סיום הקשר בין הקטין למשיבה חלה התייצבות בהתנהגותו של הקטין. בנסיבות אלה, הרחבת הקשר עם המשיבה אינו בגדר צורך חיוני לקטין, העולה בקנה אחד עם טובתו.

חשש נוסף שעולה בעניין זה הינו מפני משבר נאמנות אליו עלול הקטין להיקלע במידה ויימשך הקשר עם המשיבה. קיימת סכנה של תחרות בין המשיבה להוריו המאמצים. תחרות זו שעשויה להיווצר בין המשיבה להורים המאמצים וודאי אינה מטובתו של הקטין.

שיקול נוסף הינו מסוגלותה של המבקשת לכבד את גבולות הקשר כפי שייקבעו, תוך בחינת מידת החשש, שלא תוכל להתגבר על רצונה בהרחבת הקשר עם הקטין מעבר למותר. התנהגות המשיבה, ובייחוד בחירתה ליטול את החוק לידיה, וליצור קשר עם הקטין, לאחר ניתוק של שנים וללא קבלת הדרכה מקצועית מתאימה, תוך הסתרת המעשה מעיני המשפחה המאמצת והרשויות, מלמדת על כך שהמשיבה טרם השלימה עם סופיות האימוץ ומרוכזת יותר בצרכיה. כלל ידוע הוא, כי אימוץ פתוח יכול להתקיים אך במידה וההורה הביולוגי השלים עם מסירתו של ילדו להורה אחר, נתן לו את ברכת הדרך, ומסוגל לראות את צרכיו של הילד כקודמים לצרכיו הוא.

שיקול נוסף שיש לבחון הינו רצונם של ההורים המאמצים. אלה רואים את הקשר עם המשיבה כקשה והרסני עבור הקטין. הם ציינו את ההידרדרות שחלה בהתנהגותו מאז החל בקיום הקשר עם המשיבה. כפי שציין היועמ"ש בתגובותיו, המאמצים הם הנושאים בנטל גידולו היומיומי של הקטין, ועושים זאת במסירות ואהבה. הם המכירים אותו וביכולתם להעריך האם הרחבת הקשר עם המשיבה תועיל או תזיק לקטין. בנסיבות בהן הם מתנגדים להרחבת הקשר הקיים מהווה הדבר שיקול נכבד לדחיית בקשת המשיבה.

שיקול נוסף שיש בו כדי לדחות את בקשת המשיבה הינו הצורך בהגנה על מוסד האימוץ ומניעת הישנות מקרים דומים לנדון בעתיד. בעידן האינטרנט, כפי שנוכחנו במקרה הנדון, יש ומצליח אדם להתחקות אחר פרטיו החסויים של המאומץ ומשפחתו. כך עשתה המשיבה ואף טענה, כי מעת ש"נוצרו העובדות בשטח" שוב לא ניתן להשיב המצב לקדמותו, ויש להיעתר לבקשתה. ברי, כי אין ליתן יד להתנהגות זו. היענות לבקשת המשיבה עשויה לפתוח פתח להישנות התנהגות מסוג זה בעתיד, ויהא בכך כדי לפגוע במוסד האימוץ פגיעה אנושה, אשר אל לו לבית המשפט לאפשרה.

אשר לטענה כי יש למנות מומחה שיבדוק את מצבו של הקטין - תסקיר פקידת סעד אמנם אינו בגדר חוות דעת מומחה, כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות, אולם בחיקוקים שונים ניתן לו מעמד מיוחד ומשקל יתר. לפיכך, משהביעה פקידת הסעד בנדון דעתה הנחרצת בעניין בתסקירה, אין צורך במינוי מומחה. כמו כן, ברי כי על ההליכים המשפטיים בנדון להסתיים במהרה, באשר התמשכותם גורמת וודאי חרדות להורים המאמצים. ואף עשויה להיות לכך השלכה רגשית על הקטין. בנוסף, עצם כניסת המומחה לקשר עם הקטין עלול להיות מקור לחרדה של הקטין עצמו בדומה לתגובתו לטיפול הפסיכולוגי אשר הופסק. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה לבקש חוות דעת מומחה.