דיווח: דניאל שרון יגורש מלבנון
פרשת מעצרו בביירות של האזרח הישראלי דניאל שרון עומדת להגיע לסיומה. היומון הלבנוני "אל-אחבאר" מדווח הבוקר כי השלטונות במדינה נוטים לגרש את שרון, בן ה-32, מביירות, ובכך להביא לסיומה של הפרשה שהחלה ביום חמישי בשבוע שעבר.
שרון, אזרח ישראלי המחזיק גם בדרכון גרמני, נעצר במקרה לאחר שמנגנון ביטחון הפנים הלבנוני חקר את נסיבות מותו של אזרח לבנוני בשם מוסא חוסיין אל-שעלאן. כעת מדווח העיתון, מפי מקורות יודעי דבר, כי החוקרים נטלו משרון בדיקות דם, בכדי לברר אם הוא מכור לסמים או אלכוהול.
לפי אותם מקורות, החוקרים התרכזו בבדיקת קשריו החברתיים של הצעיר הישראלי, שנוהג לבקר בלבנון לעיתים תכופות. במסגרת זו נחקר חברו של שרון, שעובד באחד ממנגנוני הביטחון הלבנונים, ושמו צוין רק בראשית תיבות – מ"ק.
החוקרים גילו כי שרון קיבל מחברו הקלות שונות במהלך כניסתו ויציאתו מלבנון, מעין "פרוטקציה", אולם לא היה מעורב באף מעשה פלילי חמור, או בכל מעשה ריגול. אותם גורמים רשמיים ציינו ששרון נתפס בעיני החוק הלבנוני כאזרח גרמני ולא כאזרח ישראלי, וזאת מאחר שנכנס לביירות תוך שימוש בדרכונו הגרמני.
החוקרים הופתעו
שרון נעצר על אף שהפתולוג שניתח את גופתו של שעלאן, שנמצאה בדירתו השכורה בסמוך לשדה התעופה בביירות, קבע כי מדובר בהתאבדות. למרות זאת החליטו חוקרי המשטרה לבדוק כיווני חקירה נוספים. השוטרים בחנו את קליעי האקדח שנמצאו על הגופה והגיעו לבעליו – שותפו לדירה של שעלאן, המשרת בכוחות הביטחון.
השותף נחקר וסיפק אליבי שקשר את שרון למקרה. איש הביטחון סיפרה שבשעה בה מצא שעלאן את מותו הוא בילה במחיצתו של דניאל שרון, תייר גרמני, השוהה במלון "שרתון" בעיר. החוקרים יצאו למלון ועיכבו את שרון לחקירה. במהלך התשאול שערכו לו גילו להפתעתם כי הוא אזרח ישראלי, המרבה לבקר בלבנון ובמדינות ערב, ואף מדבר ערבית היטב.
שגרירות גרמניה בביירות החלה לטפל בפרשה מאז נחשפה בעיתונות הלבנונית, ביום שבת. העיתון "אל-אחבאר" מדווח עוד הבוקר, כי השגרירות הפנתה בקשה לשלטונות לבקר את שרון במעצר.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
