ניתן לנכות משכרו של עובד זר רק סכומים עפ"י התקנות

עובדות ------ המשיב (להלן - העובד), עובד זר מרומניה, עבד כפועל בניין באתרי בניה שונים של המערערת מס' 1, חברת זילברמינץ בע"מ (להלן - המעבידה). המערערת מס' 2, חברת ש.כ. מאגרי אנוש בע"מ, הנה חברת כוח אדם, העוסקת בתיווך ובהבאת עובדים זרים לעבודות בישראל (להלן - חברת כוח האדם). חברת כוח האדם גייסה ברומניה את העובד ושימשה כמתווכת בינו לבין המעבידה, בהתאם להסכמי שירות שנערכו עמה. תנאי העסקתו של העובד ושכרו סוכמו עמו טרם הגיעו לישראל.

החל מחודש נובמבר 2001 ועד ליום הגשת התביעה (16.3.2003), עבד העובד אצל המעבידה, באתר בניה במודיעין. חברת כוח האדם שילמה לעובד את שכרו וערכה את תלושי שכר בהתאם לכרטיסי הנוכחות אותם העבירה המעבידה.

בתביעתו טען העובד, כי נוכו מידי חודש משכרו סכומים בשל הוצאות דיור והוצאות נלוות, מעל הסכום המרבי המותר לניכוי. העובד הוסיף וטען, כי המערערות לא הוכיחו את ההוצאות שהוציאו בפועל וצירפו בעניין זה קבלות כוללניות בלבד.

בית הדין האזורי פסק שהזכות למגורים הולמים מכוח החוק נועדה לדאוג לשמירה על זכויות העובד הזר ולהגן עליו אף מפני עצמו. אם תינתן לעובד האפשרות לוותר על זכותו למגורים יקופחו זכויותיו. כן קבע בית הדין האזורי, כי המערערות היו רשאיות לנכות משכרו של העובד סכום כסף עבור החזר הוצאות שהוציאו בפועל או שהתחייבו לשלם עבור מגורים שהועמדו לרשותו של העובד. לפי הסכום המרבי עבור מגורים והוצאות נלוות כפי שהיה קבוע בעת הניכוי.

הערעור שהגישו המעבידה וחברת כוח האדם נסב סביב שאלת סכום הניכוי אותו רשאיות היו לנכות משכרו של העובד.

בית הדין הארצי לעבודה קבע ------------------------- בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים, התש"ס-2000 (להלן - התקנות), נקבע מהו שיעור הניכוי המרבי אותו ניתן לנכות משכרו של עובד עבור מגורים שמעניק לו המעביד. לפי התקנות, הסכום המרבי שניתן לנכות הוא בסכומים שונים בהתחשב באזורי המגורים ובמרכיב בעלותו של המעביד על המגורים. בנוסף נקבעה בתקנות תקרת ניכוי בשל "הוצאות נלוות" למגורים (מים, חשמל וארנונה).

הניכוי משכרו של עובד זר עבור מגורים והוצאות נלוות ואחרות צריך לעמוד בשלושה מבחנים: האחד - הוכחת ההוצאה שהוציא המעסיק עבור השרות, אותה הוא מבקש לנכות. בעניין זה לא ניתן לנכות משכרו של עובד סכומי כסף "תאורטיים" שאינן כרוכים במתן השרות לעובד אלא רק סכומים שהוציא המעביד בפועל בקשר לכך. הוכחת ההוצאה יכולה להיעשות על ידי תחשיב מסודר, מבוסס וסביר; השני - זכות הניכוי משכרו של עובד זר יכולה להתייחס אך ורק לסכומים שהם בבחינת "החזר הוצאות" כקבוע בתקנות ובכפיפות לסכומים שנקבעו בתקנות למרכיבים אלה;. והשלישי - ניכוי החיוב לא יכול לחרוג מן המסגרת של 25% משכרו של העובד הקבועה בחוק הגנת השכר ובתקנה 5 לתקנות. חריגה מכל אחת מהבחינות הללו אינה מותרת.

נדחתה טענת המעסיקות, כי הוכיחו שהעניקו לעובד מגורים ציוד ושירותים מעבר לנדרש על פי התקנות. טענה זו אינה רלבנטית שהרי גם אם העמידו המערערות לרשות העובד מגורים, ציוד ומוצרים, אין הן רשאיות לנכות משכרו את שוויים של אלה ככל שהם חורגים מן הסכומים הקבועים בתקנות. בית הדין האזורי קבע כי המערערות העמידו לרשות העובד ציוד שהיה עליהן להעמיד לרשותו, כדרישת החוק והתקנות. מעבר לכך בית הדין האזורי בדק, אחת לאחת, את ההוצאות שהוציאו המערערות עבור העובד מדי חודש ומצא שהניכויים משכרו חרגו מעבר לסכומים המותרים על פי התקנות, כפי שפורט בפסק הדין. מדובר בקביעות עובדתיות שאין לערכאת הערעור כל עילה או יסוד להתערב בהן. על בסיס ממצאים אלה צדק בית הדין בחייבו את המערערות להחזיר לעובד את סכומי הניכויים שחרגו מן המותר על פי התקנות כפי שנקבע. לפיכך הערעור נדחה.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".