נפט: אופ"ק הצליח להפתיע; זינוק נרשם בחוזי הגז
רצינותו של אופ"ק, בנושא הקטנת התפוקה, והודעת האירגון המפתיעה על הקטנת מכסות של 1.2 מיליון חביות, לעומת תחזית מרבית האנליסטים של הפחתה של מיליון חביות ליום, אם בכלל היוותה את המניע העיקרי לעליות המחירים שראינו ביום שישי בבוקר.
כמו כן, המתיחות בין האירופים לרוסים בנושא אספקת האנרגיה (גז ונפט) סייעה אף היא לעליות האחרונות.
נראה בימים האחרונים, כי רוכשים פיזית שהמתינו על הגדר בחודש האחרון, ממהרים לשים ידם על סחורה פיזית לפני עליית המחירים. בתוך אלה נמצא בית הזיקוק הגדול בהודו שביצע רכישה של 3.1 מיליון חביות לאספקה בנובמבר-דצמבר השנה, כ-2/3 מהכמות הייתה ממערב אפריקה ושליש ממלזיה. זו רכישתו הראשונה של בית הזיקוק לאחר למעלה מחודש.
במקביל, אנו ממשיכים לראות צמיחה בביקושים. כך למשל, דרום קוריאה (יבואנית הנפט מס' 4 בעולם) ייבאה בספטמבר 73.61 מיליון חביות. דבר המהווה עלייה של 2.4% מול התקופה המקבילה אשתקד.
כפי שהערכנו לפני שבועיים, נתוני ה-DOE משקפים האטה בפעילות בתי זיקוק בארה"ב על רקע כניסה לפעילויות אחזקה. פעילויות אלו צומצמו בשנה האחרונה לאחר סופות ההוריקן "ריטה" ו"קתרינה". זאת, כתוצאה מהפגיעה בתשתיות הזיקוק, שגרמו לעליית מרווחי הזיקוק.
בתקופה האחרונה ראינו עלייה במלאי התוצרים לרמות גבוהות מן הממוצע החמש שנתי, וירידה במרווחי הזיקוק. אי לכך, "מרשים" לעצמם חלק מבתי הזיקוק להיכנס לפעילויות אחזקה אלו והשפעתן נראית בירידה במלאי התוצרים ועלייה במלאי הנפט.
קרנות וספקולנטים הגדילו השבוע פוזיציות Long ב 644 חוזים מה שמעמיד את סך הפוזיציה נכון ל 17 באוקטובר על Short של כ-17 אלף חוזים. בסיכום שבועי (חמישי-חמישי), עלו מחירי הנפט בשיעור של 4.56%-3.59% לרמות של 60.5 דולר ושל 60.87 דולר ל-WTI /Brent בהתאמה.
מחירי הגז הטבעי עלו השבוע על רקע החששות מפני תחילת הסתיו וחורף קשה וזאת למרות שבדו"ח משרד האנרגיה פורסם, כי מלאי הגז הטבעי בארה"ב עלה השבוע ברמה של Bcf53, לרמה של Tcf3.442. רמת מלאי זו גבוהה ב-12.8% מהתקופה המקבילה אשתקד ו-11.3% מעל רמתו בממוצע החמש שנתי (2001- 2005).
בסיכום שבועי, החוזה לנובמבר (עם תאריך פקיעה ב-27 באוקטובר) עלה ב-23%, לרמה של 7.3 דולר ל-MMBtu, חוזה דצמבר, תחילת החורף, עלה לרמה של 8.17 דולר ל-MMBtu. מחיר חוזה אפריל, המייצג את תחילת האביב עלה לרמה של 8.31 דולר ל-MMBtu. פוזיציית ה-Long של קרנות וספקולנטים ירדה השבוע ב-3,200 חוזים לרמה של 74,400 חוזים.

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).

למה באמת פורשת דינה גננסיה בן טל ומה יהיה באל על בהמשך?
לא מה שחשבתם - הסיבה האמיתית לפרישה של בן טל, מה האופציות של אל על ומה האופציות של בן טל?
פרישתה של דינה בן טל גננסיה, מנכ"לית אל על' מתפקידה, הכתה בהלם את עובדי החברה, הדף שהגיע גם למגזר העסקי והעלה מחדש את הסוגיה העדינה ביחסים בין מנכ"ל לבעלים. בן טל נכנסה לתפקיד רק לפני שלוש שנים הביאה את אל על שהיתה על סף פירוק עם כניסתה לתפקיד ועם חוב עצום של 1.7 מיליארד, לעודף של מאות מיליוני דולרים, תזרים מזומנים חיובי ונתונים פיננסיים חזקים.
שנת השיא של בן טל היא 2024, בה הרוויחה החברה 545 מיליון דולר. ההצלחה נזקפת כמובן לירידה בתחרות עקב הפסקת פעילות של חברות תעופה זרות אולם אלו תוצאות פנומנליות בכל קנה מידה שהצליחו להאיץ את המעבר של אל על מחברה כושלת לחברה משגשגת. בתקופת כהונתה של בן טל גננסיה מניית החברה עלתה יותר מפי 4 והניבה רווחים עצומים לציבור ולבעלי העניין.שווי השוק של אל על טס בשיא ל-8 מיליארד שקל, כעת הוא כ-6.7 מיליארד שקל.
בן טל קיבלה לנהל את אל על כשהחברה היתה עם חשש ממשי להמשך קיומה ולאחר ששני המנכ"לים הקודמים אביגל שורק וגונן אוסישקין הפסידו סכומי ענק במהלך ארבע שנות כהונתם. בן טל תיזכר לצד דוד מימון, שהיה מנכ"ל אל על בשנים 2014-2017, כמנכ"לים הטובים ביותר שהיו לחברה כנראה מיום היווסדה.
יש קווי דמיון לא קטנים ביניהם - בראש ובראשונה ניהול עובדים ברמה הגבוהה ביותר, שניהם היו נערצים על ידי העובדים, עם הבנה מסחרית גבוהה והם הביאו את העובדים למוטיבציה גבוהה ואת החברה לתוצאות שיא. המינויים של בן טל ומימון היו מצוינים ומקצועיים. בתקופה שלהם האווירה בחברה היתה חיובית ותומכת. לא במקרה נצפו עובדים רבים בהלם, מאוכזבים ועל סף דמעות, דקות לאחר שבן טל הודיעה על סיום תפקידה.
- הרווח שלא יחזור - מה יקרה לאל על בשנים הבאות?
- איך תיראה אל על ביום שאחרי דינה בן טל-גננסיה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
היחסים של בן טל עם ועדי העובדים היו מצוינים. הדברים נעשו בהסכמה, בניגוד לתקופתו של גונן אוסישקין, שבה הוא הודיע לנציגות העובדים על פיטורים ובאותו הזמן הוועד קרא לעובדים לא להתייחס לאיגרת המנכ"ל ויחסי העבודה היו מעורערים.
.jpg)