סופ"ש

ד"ר לופטין: "זו בורות לחשוב שהנחיית האיחוד האירופי זה חרם על ישראל, זה רק אקט סימבולי"; מה החשש האמיתי?

סערת הנחיית האיחוד האירופי בעניין מוסדות וחברות שמעבר לקו הירוק ממשיכה להכות גלים. האם זו סערה בכוס מים?

האם הבידוד של ישראל בעולם מחמיר? לפחות ע"פ הכותרות הראשיות שיצרה כאן ההנחיה האחרונה של נציבות האיחוד האירופי , התשובה היא כן ובאופן חד משמעי. מעבר לכך, נראה שבממשלה מפרשים את ההחלטה שלא להעניק למוסדות וחברות שמעבר לקו הירוק מענקים ופרסים כהתערבות שתכאיב לכלכלה הישראלית וכנקיטת עמדה חד צדדית של האיחוד במחאה על הקיפאון המדיני.

האם אלה הם באמת פני הדברים? מסתבר שיש מי שחולק על כך, בעיקר בכל הנוגע להשלכות ולחשיבות המהלך הזה מבחינת ישראל הן מבחינה כלכלית והן מדינית.

בשיחה עם Bizportal התייחסה ד"ר אסתר לופטין, ראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי הרצליה, להחלטת האיחוד האירופי, "מעל לכל מדובר בהנחיה בלבד של נציבות האיחוד האירופי. ההחלטה הזו לא מפתיעה כלל והיא עולה בקנה אחד עם החלטת האיחוד משנת 2010, אז נקבע שסחורות שמיוצרות מחוץ לשטחי מדינת ישראל, קרי יו"ש, רמת הגולן ומזרח ירושלים לא יכולות להכלל כסחורות שמוכרות ע"י הסכם הסחר החופשי עם האיחוד".

"ההנחיה הנוכחית משקפת במידה רבה את החלטת בית המשפט ועמדת האיחוד האירופי לגבי ריבונותה של ישראל על שטחים מעבר לקו הירוק ואוסרת על מתן מענקי מחקר ופרסים למוסדות אקדמיים וגופים הפועלים מחוץ לשטחה של מדינת ישראל".

לצורך הבהרה מזכירה לופטין על מה בדיוק דובר בהסכם שנחתם כבר ב-1995 עם האיחוד, "ההסכם איפשר מעבר חופשי של סחורות בין ישראל לאיחוד, ז"א סחורות שנהנות מהטבה בכך שהן לא מחויבות במכס. בית המשפט קבע ב-2010 שרק סחורות המגיעות מתוך שטחה המוכר של מדינת ישראל יהנו מההטבה הזו והשאיר בכך את שטחי יו"ש, רמת הגולן ומזרח ירושלים בחוץ. דווקא לאותה החלטה שהיא המשמעותית יותר מבחינת המשק הישראלי ובפרט החברות באזורים הללו, אין ממש התייחסות".

ובחזרה להנחיית נציבות האיחוד שלפחות על פי כותרות העיתונים המפוצצות מדובר בקו פרשת המים ובהפסדים של מאות מיליוני אירו למדינת ישראל. כשאני שואל את לופטין האם באמת ייגרם למדינה נזק כלכלי חמור כתוצאה מכך היא מסתייגת לחלוטין, "דבר ראשון, ההנחיה הזו היא ממש לא חרם מכל סוג שהוא. נראה לי שהאנשים פשוט לא מבינים על מה מדובר, אני לא יודעת אם זה נובע מבורות או חוסר הבנה מוחלט של מקבלי ההחלטות ואני ממש לא חושבת שתהיה להנחיה הזו השפעה משמעותית, למעט אקט סימבולי".

"מאחר והאיחוד איננו מכיר בריבונות ישראל באזורים האלה נקבע שהם לא יהנו ממענקי מחקר ופרסים של האיחוד. היום לצורך העניין ישראל נהנית ממענקי מחקר של האיחוד לאוניברסיטאות ומכללות שעושות פיתוחים כאלה ואחרים, מגישות הצעה לקבלת מענק ומקבלות את הכספים מהאיחוד אם נמצאו מתאימות. כל מה שנאמר הוא שחברות או מוסדות מחוץ לשטח המדינה לא יהנו מהמענקים האלה. האיחוד אומר - אנחנו רשאים להציב תנאים למי מגיע ולא מגיע לקבל את הכסף הזה - זה לא חרם. לא יהיו לכך השלכות רציניות על המשק הישראלי, אבל בהחלט ייתכן שזה סימן לבאות".

"מאוד התפלאתי מהתגובות פה להנחייה הזו כיוון שההשלכות שלה באמת מינוריות. אני מבינה שהממשלה דורשת מהאיחוד לא להפעיל לחצים פוליטיים באמצעים כלכליים, מצד שני כשמסתכלים על המדינות זה גם מה שמגדיר אותן. החיבור בין פוליטיקה וכלכלה ורואים את זה גם בהתנהלות בין האיחוד למדינות הבלקן - הוא נוטה להשתמש באמצעים כלכליים כדי להשיג את המדיניות שלו".

מה חושבים על ישראל באיחוד?

לופטין מציגה את הדברים כפי שרואים אותם מדינות האיחוד האירופי, "באיחוד אומרים, 'מדינה שלא עומדת בדרישות שלנו - אני לא אממן לה מוסדות וחברות שמבחינתי הן מחוץ למדינה'. האיחוד חושב שישראל לא ממלאת את הצד שלה בהסכם של 1995 אז דובר על "עסקת חבילה" במסגרתה האיחוד נותן לנו גישה חופשית לרב המוצרים שמגיעים מישראל שלא מוטל עליהם מכס ומצד שני ישראל התחייבה לשיתוף פעולה פוליטי שכולל בין היתר התקדמות בתהליך השלום, זכויות מיעוטים וזכיות אדם".

"האיחוד מגדיר את ההתנהלות של ישראל כהתנהגות לא נאותה. מדיניות ההתנחלויות לא הופסקה ולא נעשו צעדים להתקדמות בתהליך. באיחוד הייתה תחושה שנותנים לישראל הרבה ולא מקבלים בתמורה שום התקדמות במישור הפוליטי".

על התגובה הנסערת להחלטת האיחוד במערכת הפוליטית אומרת לופטין, "לחרם יש משמעותיות אחרות. באיחוד לא רוצים להעביר כסף למוסדות וגופים שפועלים באזורים שאינם מוגדרים כחלק ממדינת ישראל מלכתחילה. ישראל, להערכתי, לא תוכל לשנות את רוע הגזירה. היא הרי לא תפסיק לנהל קשרי מסחר עם 28 מדינות אירופיות שמייצגות 500 מיליון בני אדם. האיחוד האירופי אחרי הכל הוא שותף הסחר העיקרי של ישראל. לכן ראש הממשלה יבלע את הגלולה הזו שהיא גם לא כל כך מרה. כמה מוסדות כאלה כבר יש מחוץ לקו הירוק?"

"כשאני קוראת דברים שאמר ראש הממשלה על כך שהאיחוד מנסה להגדיר את גבולות המדינה בלחץ כלכלי אני יוצאת מנקודת הנחה שמישהו במשרד ראש הממשלה לא עשה שיעורי בית וממש לא הבין את העניין. זו סערה בכוס מים נכון לעכשיו. יכול להיות שהאיחוד מתחיל פה משהו שיהיה לו גם המשך, אבל זו התחלה בקטן מאוד".

תגובות לכתבה(14):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 9.
    מ.אריאל 20/07/2013 17:17
    הגב לתגובה זו
    80000 כלי רכב אירופים עולים על כבישי ישראל בשנה.לא חבל?למה לעזור לכלכלת אירופה הנאצית כשיש אופציות אחרות אפילו טובות יותר?
  • בחייך ! 20/07/2013 22:22
    הגב לתגובה זו
    זה לא יזיז להם בשיט והצרכן הישראלי רק יסבול מהיצע קטן שיגרום לעליית מחירים, עזוב... אומרים לך שזה לא חרם ולא בטיח, ישראל ממש לא נפגעת מהמלך הזה והאירופיים לא באמת תפסו צד בעימות
  • א 21/07/2013 10:38
    האיחוד תפס - ועוד איך תפס- צד בעימות. האיחוד האירופי פרו פלסטיני ולצערנו זה רק יגבר, עם המשך עליית האיסלאם באירופה.
  • 8.
    לוחם לשעבר 20/07/2013 14:36
    הגב לתגובה זו
    אינני אנרכיסט ואפילו אינני שמאל קיצוני. שירתתי כלוחם, בני שירת כלוחם (ואפילו קצינים היינו),ושני בנים נוספים שלי בעתיד ישרתו בשירות משמעותי. אני קורא- די לכיבוש.תמונות הילד שנעצר ע"י חיילי צה"ל בן ה 5 צימררו אותי,גם אם הוא זרק אבנים. בטח יהיה איזה חוכמולוג שיגיב ב: אבן יכולה להרוג...אז לאותו מגיב,מה היית מצפה שיעשה לבנך אם היה רק זורק אבן. אותו ילד שראה את אביו מובל כשעיניו מכוסות ע"י חיילי צה"ל וידיו אזוקות והוא כולו בן 5 לא ישכח זאת כל חייו, אנחנו יצרנו מחבל פוטנציאלי. תחשבו עליכם בסיטואציה דומה, מה זה היה עושה לכם ולנפשכם? אני מדרבן את ילדי לשירות משמעותי ומטיף על הגנת המדינה אבל לא הייתי רוצה שבני יוביל ילד בן 5 למעצר וגם לא ילד בן 9. אני רוצה שלום ולא שטחים שכף רגלי ממילא לא תדרוך בהם. די לימין ההזוי שקורע את העם ויוצר דה לגיטימציה להיותינו פה. ההחלטה של האירופאים זוהי רק ההתחלה. מדינה דו לאומית זה קץ המדינה היהודית. אינני רוצה מדינת ארפטהייד. אני רוצה מדינה יהודית דמוקרטית שיש בה הפרדה בין דת למדינה.רוב העם בישראל רוצה זאת, רק שהמבנה של המערכת הפוליטית לא נותן ביטוי לרוב
  • 7.
    משה רבנו 20/07/2013 13:44
    הגב לתגובה זו
    מדינת ישראל לא סיפחה את ההתנחלויות לשטח המדינה . משמע המדינה מודה כי המתנחלים לא נמצאים במדינת ישראל - אז למה אנו באים בטענות לגויים
  • 6.
    עובדיה דעבול 20/07/2013 12:29
    הגב לתגובה זו
    האירופים מומחים בלומר ליהודים היכן להתיישב ולהטיל מגבלות. כך זה מתחיל. לא שכחנו.
  • נחום 20/07/2013 13:39
    הגב לתגובה זו
    אין לאיחוד שיניים בכלל ומעבר לזה הם מאוד עדינים איתנו למרות שישראל אפילו לא בכיוון של ויתורים. לא כדאי לתת לשיחות שיהיו להטעות, לביבי אין כוונה להציע שום דבר שיקרב הסכם והוא ימצא בקלות את הדרך לפוצץ את השיחות.
  • 5.
    יעשה הכל כדי לא לעשות כלום (ל"ת)
    גם כן ראש ממשלה 20/07/2013 11:38
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    קליפ 20/07/2013 11:07
    הגב לתגובה זו
    הסימבול:SEX
  • 3.
    בר 20/07/2013 11:04
    הגב לתגובה זו
    ולבטל את המשטר הדימוקראטי במדינה ולאלץ אותנו לבצע פעולות בניגוד גמור לרצון רוב העם שבחר בממשלה . אנחנו לא רפופליקת בננות את זה הם חייבים לדעת . אנחנו גם לא עוסקים בחרמות כפי שהאירופים נוהגים .
  • שפוי 20/07/2013 13:17
    הגב לתגובה זו
    רבע מיליארד אזרחי אירופה הנאורה ומנהיגיהם רואים את ביבי אלקין ליברמן חוטבלי דנון פייגלין מתנחלים משיחיים תג מחיר וכו ומבינים לבד מה קורה פה.אז אל תבלבל את המוח עם מנטרות אידיוטיות.
  • ביבי אלקין ליברמן חוטבלי דנון פייגלין - נבחרו בבחירות ד (ל"ת)
    עולה חדש מחבש 20/07/2013 16:36
  • 2.
    אלירן 20/07/2013 10:18
    הגב לתגובה זו
    ומי שבחר ביאר לפיד יותר מפגר ממנו
  • 1.
    נא לדייק 20/07/2013 09:43
    הגב לתגובה זו
    הם מחרימים רק את היהודים הגרים באזור זה.
וול סטריט נגזרים (X)וול סטריט נגזרים (X)

התמ״ג עלה 4.3% בניגוד לציפיות

החוזים העתידיים מהססים מול נתוני מאקרו, בזמן שהמסחר הקמעונאי תופס נתח גדל והולך ומחדד תנודתיות סביב טכנולוגיה ותעודות סל


ליאור דנקנר |

וול סטריט מגיעה לעוד יום מסחר במצב רוח זהיר. החוזים העתידיים נעים קלות סביב האפס, כשהשוק מעכל את נתוני המאקרו שמחדדים מחדש את התמחור סביב הריבית בחודשים הקרובים. במרכז עומד נתון התמ״ג לרבעון השלישי שמראה קצב צמיחה שנתי של 4.3%, לצד פרסום מדד אמון הצרכנים לחודש דצמבר.


תמ״ג חזק לא בהכרח מרגיע, ושאלת הריבית רק מתחדדת

התמ״ג הוא המדד הרחב ביותר לפעילות הכלכלית בארה״ב. הוא סופר את הערך הכולל של סחורות ושירותים שנוצרו במשק, ולכן הוא נותן לשוק תמונה אם הכלכלה באמת מתרחבת או פשוט מחזיקה מעמד. כשהמספר יוצא גבוה מהצפוי, זה לא תמיד חדשות מרגיעות לשוק המניות, כי זה מחזק את השאלה כמה מהר הפד׳ יכול להרשות לעצמו להוריד ריבית בלי להצית מחדש לחץ אינפלציוני.

הנתון של 4.3% מגיע מעל ציפיות שהיו סביב 3.3%, והוא גם מאיץ מול קצב של 3.8% ברבעון השני. מאחורי המספר עומדת צריכה פרטית שנשארת יציבה והוצאות עסקיות שמחזיקות קצב, שילוב שמאותת שהמנועים המרכזיים של הכלכלה עדיין עובדים גם כשהריבית גבוהה.

בתוך הפירוט של הרבעון בולטת קפיצה בצריכה הפרטית בקצב שנתי של 3.5% אחרי 2.5% ברבעון השני. חלק משמעותי מהעלייה מגיע מרכישות מוקדמות של רכבים חשמליים לפני תום הטבות מס בסוף ספטמבר, מה שמסביר גם למה נתוני מכירות הרכב באוקטובר ונובמבר נחלשים, בזמן שהצריכה בתחומים אחרים מציגה תמונה מעורבת.

ברקע מתחדדת התמונה של כלכלת קיי. משקי בית עם הכנסה גבוהה ממשיכים להחזיק קצב, בעוד המעמד הבינוני והנמוך מרגיש לחץ ביומיום, כמו שסיקרנו בביזפורטל - כלכלת ה-K בארה״ב מתחדדת: הגדולות ממשיכות קדימה והקטנים נלחצים. הפער הזה מתרגם לשוק הון שנראה חזק במדדים, אבל נשען יותר ויותר על קבוצת מניות מצומצמת ועל ציפיות לריבית נוחה יותר בהמשך.


השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.