עיריית ראשון לציון תפרסם מחדש מכרז עקב עתירה נגדה ונגד הזוכה
השופט מיכאל קרשן, מבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, קיבל באחרונה עתירה שהוגשה נגד עיריית ראשון לציון בעניין מכרז לאספקת מערכות פלנטריום. המכרז יצא לדרך לפני כשנתיים וניגשו אליו שתי חברות. החברה שהפסידה במכרז עתרה נגד העירייה ונגד החברה שזכתה בו, וטענה כי ההצעה הזוכה שינתה את תנאי המכרז. העירייה טענה כי מדובר בשינויים זניחים, אך השופט דחה את עמדתה.
באוקטובר 2022 פרסמה העירייה קול קורא באתר האינטרנט הרשמי שלה, והודיעה על כוונתה להתקשר עם חברת ברקת אסטרו בהסכם לאספקת שלוש מערכות פלנטריום, ללא מכרז. זאת בהסתמך על חוות דעת של ברקת אסטרו, שלפיה היא הספק היחיד בארץ.
הדבר נודע לחברת קוסמוס טלסקופים, והיא פנתה לעירייה בטענה כי גם היא מספקת מערכות מסוג זה. בהמשך לכך, פרסמה העירייה מכרז שאליו ניגשו רק ברקת וקוסמוס. בנובמבר 2023 החליטה העירייה לבחור בהצעה של ברקת להצעה הזוכה.
במסגרת העתירה שהגישה, טענה קוסמוס כי בהצעה של ברקת ובהתנהלות של העירייה נפלו כשלים חמורים. נטען כי העירייה פעלה בניגוד לדיני המכרזים כדי להכשיר את הצעת ברקת, וזאת כהמשך ישיר של הרצון שלה להתקשר עמה ללא מכרז. כך, בין היתר, ברקת לא הפקידה ערבות בנקאית כפי שנדרש, והגישה הצעה שמתיימרת לשנות את תנאי המכרז ולהתנות עליהם.
מנגד, העירייה ביקשה לדחות את העתירה, וטענה כי ברקת צרפה ערבות בנקאית כפי שנדרש. כמו כן לדבריה, ההסתייגויות של ברקת ממתווה המכרז אינן מהותיות, ואין בהן כדי לפסול את ההצעה שלה, וכי לא היה בתהליך כולו שום משוא פנים או העדפה של חברת ברקת על פני העותרת.
השופט קרשן הבהיר כי העירייה הציגה ערבות בנקאית תקינה, כך שהדיון התמקד בטענה שלפיה הצעת ברקת כללה שינויים מהותיים בתנאי המכרז. הוא כתב כי אין מחלוקת סביב העובדה שההצעה שהגישה ברקת כללה שינויים בהסכם ההתקשרות שצורף למכרז. הוא הבהיר כי בניגוד לטענת העירייה, השינויים האלה אכן מהותיים ביותר.
כך למשל, ברקת ביטלה סעיף שקבע כי חצי השנה הראשונה של תקופת ההסכם תהווה תקופת ניסיון לזוכה, וכי העירייה תהיה רשאית להודיעו על הפסקת ההתקשרות 14 יום מראש. במקום זאת, הוסיפה ברקת כיתוב שלפיו המערכות מיוצרות בהזמנה מיוחדת ומותאמות ללקוח - ולא ניתנות להחזרה.
כמו כן, ברקת סייגה את אחד הסעיפים שקבע מסגרת זמן מוגדרת - שלוש שעות מרגע הקריאה - להגעת טכנאי של החברה במקרה הצורך, והכפיפה אותו לכתב האחריות שלה. היא גם מחקה את סעיפי השיפוי הנרחבים שכלל ההסכם, וכן את סעיף הקיזוז.
השופט הדגיש כי התוצאה הטבעית של הגשת הצעה במכרז הכוללת הסתייגות מהותית מתנאי המכרז, היא פסילת ההצעה. זאת, בין היתר, נוכח עקרון השוויון, שהוא אחד היסודות של דיני המכרזים. "על ההצעות להתאים לתנאי המכרז, שכן רק על ידי כך נקבע בסיס שווה לתחרות בין המציעים השונים המשתתפים במכרז...ורק על ידי כך מגנים על האינטרסים של מתחרים פוטנציאליים, שנמנעו מלקחת חלק במכרז בשל תנאיו", כתב השופט בפסק הדין שפרסם.
כמו כן, הוא הבהיר כי על ועדת המכרזים לשקול אם ההסתייגות מהווה פגם מהותי, שעשוי להוביל לפסילת ההצעה; או פגם טכני, שאינו יורד לשורשו של עניין, ואינו מחייב את פסילת ההצעה. השופט הבהיר כי ההסתייגויות שכללה ברקת בהצעתה אינן בגדר טעויות קולמוס, טעויות חשבונאיות, סטיות טכניות או כאלה שהשפעתן על התחרות זניחה. "מדובר בשינויים מהותיים להוראות הסכם ההתקשרות המהווה חלק בלתי נפרד מן המכרז", כתב.
בסופו של דבר ביטל השופט את החלטת ועדת המכרזים, וקבע כי הצעת ברקת תיפסל והעניין יושב לוועדת המכרזים. כמו כן, כל אחת מהמשיבות - עיריית ראשון לציון וברקת - חויבו בהוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית משפט השלום בירושלים במקרה שבו עיריית בית שמש נתבעה על ידי חברת מוקד יגל ביטחון, שעמה היא ניהלה קשרים ממושכים לצורך הצבה ותחזוקה של לחצני מצוקה בגני הילדים ברחבי העיר. בנובמבר 2016 פנתה העירייה למוקד יגל, שעוסקת בהתקנת מערכות מיגון ואבטחה, וביקשה לקבל הצעת מחיר להתקנה של לחצני מצוקה בגני ילדים בעיר. כעבור כחודש חתמו שני הצדדים על זיכרון דברים שלפיו עבור הקמת מערכת הלחצנים תקבל החברה כ-138 אלף שקל, ועבור שירותי אחזקה ישולם לה תשלום נפרד לפי תעריף מסוים. בהמשך אף נחתם הסכם למתן שירותי מוקד. שבמסגרתו התחייבה העירייה לשלם לחברה תשלום נוסף עבור טיפול שוטף בקריאות מצוקה המתקבלות דרך הלחצנים. החברה פעלה כדי לקיים את חלקה בהסכם, אלא שהעירייה שילמה רק עבור התקנת הלחצנים ונמנעה מלהעביר תשלומים עבור שירותי האחזקה והמוקד שהיא סיפקה. עקב כך, בינואר 2020, כשלוש שנים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים, החברה הפסיקה להעניק את השירותים לעירייה. בתביעה שהגישה לבית המשפט באמצעות עו"ד מיכאל בן עדי, החברה טענה כי מכוח ההסכמות השונות שנחתמו מול העירייה, היא זכאית לקבל סכום של כ-135 אלף שקל שעדיין לא הועברו לה.
- 2.הרץ מרשלץ 10/07/2024 13:51הגב לתגובה זוראש עיר ושני סגנים שרוצים להיות מולטי מיליונרים עד גיל 50 אייך יגמר 433 דחוף
- 1.לפי דעתי אחת מהרשויות שמתנהלת כמו בזאר טורקי (ל"ת)דש 09/07/2024 20:02הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
ירושה (דאלי)צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו
מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.
בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.
המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.
למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש
שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.
