שטרות כסף תקציב עבודה מאתיים שקל
צילום: Istock

אחרי 4 שנים ביחד: תבעה את האקס בדרישה שישלם 3.5 מיליון שקל

שני הצעירים לא התחתנו, אך הבחורה טענה שהם היו ידועים בציבור, וכי הוא הבטיח לה מטבעות ביטקוין ואחוזים ממיזם עסקי שבבעלותו. מנגד, הנתבע טען שהקשר כלל המון מריבות ופרידות, ולכן לא ניתן לטעון שהם היו ידועים בציבור
עוזי גרסטמן | (6)

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה באחרונה תביעה שהגישה צעירה בת 27 נגד בן הזוג שלה לשעבר, שעמו היא ניהלה זוגיות קצרה ללא נישואים, בדרישה לקבל ממנו 3.5 מיליון שקל. תביעתה נשענה על חזקת השיתוף ועל הטענה שלפיה הנתבע הבטיח לה מטבעות ביטקוין ואחוזים ממיזם שבבעלותו. השופט ארז שני קבע כי השניים לא היו ידועים בציבור, ואף לא חתמו ביניהם הסכם מחייב כלשהו.

בתביעה, שהוגשה לבית המשפט בספטמבר 2020, סיפרה התובעת כי היא והנתבע ניהלו זוגיות בת ארבע שנים, כשמתוכן במשך כשנה וחצי הם חיו ביחד תחת קורת גג אחת. היא סיפרה שבשלב מסוים הנתבע – שעל אף גילו הצעיר פיתח כנראה ידע ומיומנות עסקית – הגה רעיון להקמת מיזם עסקי באיי סיישל. לטענתה, הוא אמר לה שיכניס אותה לתוך עסק ושהשניים יתעשרו.

לדברי הצעירה, היא והנתבע נחשבו ידועים בציבור ולכן היא זכאית מכוח חזקת השיתוף ל-20% מהאחזקות של הנתבע בחברה ול-20% מהרווחים שלו בה. עוד היא טענה כי במהלך תקופת הזוגיות שלהם, הבטיח לה הנתבע שייתן לה 70 מטבעות ביטקוין בהנחה משמעותית עם דרישת תשלום עתידית, שבפועל כוסתה על ידה כששילמה על טיול משותף שהם עשו.

הצעירה סיפרה בכתב התביעה כי עם פרידתם הנתבע "התהפך עליה", וטען כי היא "גולדיגרית" - כינוי שניתן לעתים לנשים שמה שמעניין אותן זה רק כסף. לטענתה, היא מבינה כעת שהוא שקרן, ובנסיבות אלה יש להוציא פסק דין שמחייב את הבחור לשלם לה סכום של 3.5 מיליון שקל.

מנגד, הנתבע טען שהוא והתובעת הכירו בגיל צעיר מאוד - 23 ו-21 בהתאמה, וכי הקשר הזוגי ביניהם כלל המון מריבות ופרידות ולכן הוא לא היה יציב במיוחד, כך שלא ניתן לטעון לגביהם שהם היו ידועים בציבור. לאור כל זה, לדבריו, היא לא זכאית לאחזקותיו ורווחיו בחברה. יתרה מכך, לטענתו עסקת הביטקוין לא הוכחה ולכן יש לדחות את התביעה.

בתחילה דחה השופט שני את טענת הצעירה שלפיה הצדדים היו ידועים בציבור. לדבריו, בפסק הדין שפרסם, "מגורים שלא על מי מנוחות משך תקופה קצרה אגב פרידות ואי שיתוף במאומה, אינם יוצרים את אותו קשר זוגי המאפשר הכרת השניים כידועים בציבור אשר קשרו גורלם זה בזו". לפיכך, בהיעדר חזקת שיתוף שחלה על הצדדים וללא הסכם בכתב שמסדיר את הזכויות של הצעירה בחברה - התביעה שלה לאחוזים ורווחים ממנה נדחתה.

גם ביחס לסוגיית מטבעות הביטקוין שלטענתה הובטחו לה על ידו, כתב השופט כי לא הוצג לבית המשפט הסכם כלשהו שתומך בגירסת הצעירה. היא הסבירה את היעדר ההסכם בכך שסמכה על בן זוגה לשעבר בעיניים עצומות, אך התירוץ לא הניח את דעתו של השופט.

קיראו עוד ב"משפט"

כמו כן, השופט דחה את הניסיון של הצעירה לקשור בין ההוצאות עבור הטיול המשותף שהשניים עשו לבין התשלום על עסקת הביטקוין. לדבריו, יש לדחות את תביעת הביטקוין ולו בשל "כישלון תמורה". כלומר מכיוון שלא הוכח תשלום כלשהו מצד הבחורה עבור המטבעות הדיגיטליים. לאחר כל ההסברים הנ"ל ולסיכום, הסתיימה תביעת המיליונים בחיובה של הצעירה לשלם לבן הזוג שלה לשעבר הוצאות משפט בסכום של 85 אלף שקל.

ידועים בציבור הם בני זוג שאינם נשואים, אך יש ביניהם מערכת יחסים זוגית. בדומה לבני זוג נשואים, בני זוג יכולים לבחור במעמד של ידועים בציבור מרצון, או משום שאינם יכולים להתחתן בישראל - כך למשל במקרים של בני זוג מאותו המין, או פסולי חיתון. זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים ונרשמו בארץ הם נשואים לכל דבר, ולא נמצאים במעמד של ידועים בציבור. לידועים בציבור יש חלק גדול מהזכויות שלהן זכאים זוגות נשואים.

לרוב, תעודת זוגיות של ארגון משפחה חדשה, או תעודת חיים משותפים מטעם ארגון הויה, או תעודת חופה וזוגיות מטעם התנועה הרפורמית, יכולות לשמש ראיה לכך שמדובר בבני זוג שהם ידועים בציבור. התעודה לא מוכיחה שמדובר בידועים בציבור, אלא מהווה תצהיר רגיל שבו מצהירים בני הזוג על חייהם המשותפים. בנוסף, בני הזוג יכולים כאמור גם להירשם כידועים בציבור במוסד לביטוח לאומי.

ההגדרה לידועים בציבור לא מופיעה בחוק. בני זוג שנרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור, או שמחזיקים בתעודת תצהיר כי הם ידועים בציבור, יתקבלו ברוב המקרים כידועים בציבור ללא צורך בהוכחה של תנאים נוספים. אם בני הזוג לא נרשמו ואין להם תעודה כאמור, השאלה אם הם ידועים בציבור או לא תוכרע בהתאם לנסיבות חייהם.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    איזה בחורה עלוקה, טוב היא תחפש פראייר אחר (ל"ת)
    נועה 17/06/2024 08:35
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    תעגנו הכל בחוזים,לפני חתונה,ראו הוזהרתם. (ל"ת)
    עמיר 16/06/2024 09:22
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    טענה שהוא קורא לה גולדיגרית? זה לא ברור שהיא גולדיגרית? (ל"ת)
    לברוח מכאלה כמו מאש 16/06/2024 00:59
    הגב לתגובה זו
  • מיואש 17/06/2024 10:23
    הגב לתגובה זו
    וגם ברור שקצת קשה לך לקרוא.
  • 1.
    דודו 15/06/2024 20:22
    הגב לתגובה זו
    הבחורה ראתה את הזוגיות ככלי להתעשרות שלא כדין. טוב שהשופט ראה את המציאות כהוויתה.
  • שופטים לעניני משפחה כולם שם נאצים נגד גברים (ל"ת)
    איתי 16/06/2024 10:43
    הגב לתגובה זו
צוואה
צילום: canva

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה

אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"

עוזי גרסטמן |

זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.

פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.

"מעשה שהושלם"

כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".

אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

צוואה
צילום: canva

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה

אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"

עוזי גרסטמן |

זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.

פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.

"מעשה שהושלם"

כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".

אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".