אחרי 4 שנים ביחד: תבעה את האקס בדרישה שישלם 3.5 מיליון שקל
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה באחרונה תביעה שהגישה צעירה בת 27 נגד בן הזוג שלה לשעבר, שעמו היא ניהלה זוגיות קצרה ללא נישואים, בדרישה לקבל ממנו 3.5 מיליון שקל. תביעתה נשענה על חזקת השיתוף ועל הטענה שלפיה הנתבע הבטיח לה מטבעות ביטקוין ואחוזים ממיזם שבבעלותו. השופט ארז שני קבע כי השניים לא היו ידועים בציבור, ואף לא חתמו ביניהם הסכם מחייב כלשהו.
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט בספטמבר 2020, סיפרה התובעת כי היא והנתבע ניהלו זוגיות בת ארבע שנים, כשמתוכן במשך כשנה וחצי הם חיו ביחד תחת קורת גג אחת. היא סיפרה שבשלב מסוים הנתבע – שעל אף גילו הצעיר פיתח כנראה ידע ומיומנות עסקית – הגה רעיון להקמת מיזם עסקי באיי סיישל. לטענתה, הוא אמר לה שיכניס אותה לתוך עסק ושהשניים יתעשרו.
לדברי הצעירה, היא והנתבע נחשבו ידועים בציבור ולכן היא זכאית מכוח חזקת השיתוף ל-20% מהאחזקות של הנתבע בחברה ול-20% מהרווחים שלו בה. עוד היא טענה כי במהלך תקופת הזוגיות שלהם, הבטיח לה הנתבע שייתן לה 70 מטבעות ביטקוין בהנחה משמעותית עם דרישת תשלום עתידית, שבפועל כוסתה על ידה כששילמה על טיול משותף שהם עשו.
הצעירה סיפרה בכתב התביעה כי עם פרידתם הנתבע "התהפך עליה", וטען כי היא "גולדיגרית" - כינוי שניתן לעתים לנשים שמה שמעניין אותן זה רק כסף. לטענתה, היא מבינה כעת שהוא שקרן, ובנסיבות אלה יש להוציא פסק דין שמחייב את הבחור לשלם לה סכום של 3.5 מיליון שקל.
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- טענה שהיתה ידועה בציבור; השופט: היכן התמונות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, הנתבע טען שהוא והתובעת הכירו בגיל צעיר מאוד - 23 ו-21 בהתאמה, וכי הקשר הזוגי ביניהם כלל המון מריבות ופרידות ולכן הוא לא היה יציב במיוחד, כך שלא ניתן לטעון לגביהם שהם היו ידועים בציבור. לאור כל זה, לדבריו, היא לא זכאית לאחזקותיו ורווחיו בחברה. יתרה מכך, לטענתו עסקת הביטקוין לא הוכחה ולכן יש לדחות את התביעה.
בתחילה דחה השופט שני את טענת הצעירה שלפיה הצדדים היו ידועים בציבור. לדבריו, בפסק הדין שפרסם, "מגורים שלא על מי מנוחות משך תקופה קצרה אגב פרידות ואי שיתוף במאומה, אינם יוצרים את אותו קשר זוגי המאפשר הכרת השניים כידועים בציבור אשר קשרו גורלם זה בזו". לפיכך, בהיעדר חזקת שיתוף שחלה על הצדדים וללא הסכם בכתב שמסדיר את הזכויות של הצעירה בחברה - התביעה שלה לאחוזים ורווחים ממנה נדחתה.
גם ביחס לסוגיית מטבעות הביטקוין שלטענתה הובטחו לה על ידו, כתב השופט כי לא הוצג לבית המשפט הסכם כלשהו שתומך בגירסת הצעירה. היא הסבירה את היעדר ההסכם בכך שסמכה על בן זוגה לשעבר בעיניים עצומות, אך התירוץ לא הניח את דעתו של השופט.
- מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
כמו כן, השופט דחה את הניסיון של הצעירה לקשור בין ההוצאות עבור הטיול המשותף שהשניים עשו לבין התשלום על עסקת הביטקוין. לדבריו, יש לדחות את תביעת הביטקוין ולו בשל "כישלון תמורה". כלומר מכיוון שלא הוכח תשלום כלשהו מצד הבחורה עבור המטבעות הדיגיטליים. לאחר כל ההסברים הנ"ל ולסיכום, הסתיימה תביעת המיליונים בחיובה של הצעירה לשלם לבן הזוג שלה לשעבר הוצאות משפט בסכום של 85 אלף שקל.
ידועים בציבור הם בני זוג שאינם נשואים, אך יש ביניהם מערכת יחסים זוגית. בדומה לבני זוג נשואים, בני זוג יכולים לבחור במעמד של ידועים בציבור מרצון, או משום שאינם יכולים להתחתן בישראל - כך למשל במקרים של בני זוג מאותו המין, או פסולי חיתון. זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים ונרשמו בארץ הם נשואים לכל דבר, ולא נמצאים במעמד של ידועים בציבור. לידועים בציבור יש חלק גדול מהזכויות שלהן זכאים זוגות נשואים.
לרוב, תעודת זוגיות של ארגון משפחה חדשה, או תעודת חיים משותפים מטעם ארגון הויה, או תעודת חופה וזוגיות מטעם התנועה הרפורמית, יכולות לשמש ראיה לכך שמדובר בבני זוג שהם ידועים בציבור. התעודה לא מוכיחה שמדובר בידועים בציבור, אלא מהווה תצהיר רגיל שבו מצהירים בני הזוג על חייהם המשותפים. בנוסף, בני הזוג יכולים כאמור גם להירשם כידועים בציבור במוסד לביטוח לאומי.
ההגדרה לידועים בציבור לא מופיעה בחוק. בני זוג שנרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור, או שמחזיקים בתעודת תצהיר כי הם ידועים בציבור, יתקבלו ברוב המקרים כידועים בציבור ללא צורך בהוכחה של תנאים נוספים. אם בני הזוג לא נרשמו ואין להם תעודה כאמור, השאלה אם הם ידועים בציבור או לא תוכרע בהתאם לנסיבות חייהם.
- 4.איזה בחורה עלוקה, טוב היא תחפש פראייר אחר (ל"ת)נועה 17/06/2024 08:35הגב לתגובה זו
- 3.תעגנו הכל בחוזים,לפני חתונה,ראו הוזהרתם. (ל"ת)עמיר 16/06/2024 09:22הגב לתגובה זו
- 2.טענה שהוא קורא לה גולדיגרית? זה לא ברור שהיא גולדיגרית? (ל"ת)לברוח מכאלה כמו מאש 16/06/2024 00:59הגב לתגובה זו
- מיואש 17/06/2024 10:23הגב לתגובה זווגם ברור שקצת קשה לך לקרוא.
- 1.דודו 15/06/2024 20:22הגב לתגובה זוהבחורה ראתה את הזוגיות ככלי להתעשרות שלא כדין. טוב שהשופט ראה את המציאות כהוויתה.
- שופטים לעניני משפחה כולם שם נאצים נגד גברים (ל"ת)איתי 16/06/2024 10:43הגב לתגובה זו

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
