שטרות כסף תקציב עבודה מאתיים שקל
צילום: Istock

אחרי 4 שנים ביחד: תבעה את האקס בדרישה שישלם 3.5 מיליון שקל

שני הצעירים לא התחתנו, אך הבחורה טענה שהם היו ידועים בציבור, וכי הוא הבטיח לה מטבעות ביטקוין ואחוזים ממיזם עסקי שבבעלותו. מנגד, הנתבע טען שהקשר כלל המון מריבות ופרידות, ולכן לא ניתן לטעון שהם היו ידועים בציבור
עוזי גרסטמן | (6)

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה באחרונה תביעה שהגישה צעירה בת 27 נגד בן הזוג שלה לשעבר, שעמו היא ניהלה זוגיות קצרה ללא נישואים, בדרישה לקבל ממנו 3.5 מיליון שקל. תביעתה נשענה על חזקת השיתוף ועל הטענה שלפיה הנתבע הבטיח לה מטבעות ביטקוין ואחוזים ממיזם שבבעלותו. השופט ארז שני קבע כי השניים לא היו ידועים בציבור, ואף לא חתמו ביניהם הסכם מחייב כלשהו.

בתביעה, שהוגשה לבית המשפט בספטמבר 2020, סיפרה התובעת כי היא והנתבע ניהלו זוגיות בת ארבע שנים, כשמתוכן במשך כשנה וחצי הם חיו ביחד תחת קורת גג אחת. היא סיפרה שבשלב מסוים הנתבע – שעל אף גילו הצעיר פיתח כנראה ידע ומיומנות עסקית – הגה רעיון להקמת מיזם עסקי באיי סיישל. לטענתה, הוא אמר לה שיכניס אותה לתוך עסק ושהשניים יתעשרו.

לדברי הצעירה, היא והנתבע נחשבו ידועים בציבור ולכן היא זכאית מכוח חזקת השיתוף ל-20% מהאחזקות של הנתבע בחברה ול-20% מהרווחים שלו בה. עוד היא טענה כי במהלך תקופת הזוגיות שלהם, הבטיח לה הנתבע שייתן לה 70 מטבעות ביטקוין בהנחה משמעותית עם דרישת תשלום עתידית, שבפועל כוסתה על ידה כששילמה על טיול משותף שהם עשו.

הצעירה סיפרה בכתב התביעה כי עם פרידתם הנתבע "התהפך עליה", וטען כי היא "גולדיגרית" - כינוי שניתן לעתים לנשים שמה שמעניין אותן זה רק כסף. לטענתה, היא מבינה כעת שהוא שקרן, ובנסיבות אלה יש להוציא פסק דין שמחייב את הבחור לשלם לה סכום של 3.5 מיליון שקל.

מנגד, הנתבע טען שהוא והתובעת הכירו בגיל צעיר מאוד - 23 ו-21 בהתאמה, וכי הקשר הזוגי ביניהם כלל המון מריבות ופרידות ולכן הוא לא היה יציב במיוחד, כך שלא ניתן לטעון לגביהם שהם היו ידועים בציבור. לאור כל זה, לדבריו, היא לא זכאית לאחזקותיו ורווחיו בחברה. יתרה מכך, לטענתו עסקת הביטקוין לא הוכחה ולכן יש לדחות את התביעה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בתחילה דחה השופט שני את טענת הצעירה שלפיה הצדדים היו ידועים בציבור. לדבריו, בפסק הדין שפרסם, "מגורים שלא על מי מנוחות משך תקופה קצרה אגב פרידות ואי שיתוף במאומה, אינם יוצרים את אותו קשר זוגי המאפשר הכרת השניים כידועים בציבור אשר קשרו גורלם זה בזו". לפיכך, בהיעדר חזקת שיתוף שחלה על הצדדים וללא הסכם בכתב שמסדיר את הזכויות של הצעירה בחברה - התביעה שלה לאחוזים ורווחים ממנה נדחתה.

גם ביחס לסוגיית מטבעות הביטקוין שלטענתה הובטחו לה על ידו, כתב השופט כי לא הוצג לבית המשפט הסכם כלשהו שתומך בגירסת הצעירה. היא הסבירה את היעדר ההסכם בכך שסמכה על בן זוגה לשעבר בעיניים עצומות, אך התירוץ לא הניח את דעתו של השופט.

קיראו עוד ב"משפט"

כמו כן, השופט דחה את הניסיון של הצעירה לקשור בין ההוצאות עבור הטיול המשותף שהשניים עשו לבין התשלום על עסקת הביטקוין. לדבריו, יש לדחות את תביעת הביטקוין ולו בשל "כישלון תמורה". כלומר מכיוון שלא הוכח תשלום כלשהו מצד הבחורה עבור המטבעות הדיגיטליים. לאחר כל ההסברים הנ"ל ולסיכום, הסתיימה תביעת המיליונים בחיובה של הצעירה לשלם לבן הזוג שלה לשעבר הוצאות משפט בסכום של 85 אלף שקל.

ידועים בציבור הם בני זוג שאינם נשואים, אך יש ביניהם מערכת יחסים זוגית. בדומה לבני זוג נשואים, בני זוג יכולים לבחור במעמד של ידועים בציבור מרצון, או משום שאינם יכולים להתחתן בישראל - כך למשל במקרים של בני זוג מאותו המין, או פסולי חיתון. זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים ונרשמו בארץ הם נשואים לכל דבר, ולא נמצאים במעמד של ידועים בציבור. לידועים בציבור יש חלק גדול מהזכויות שלהן זכאים זוגות נשואים.

לרוב, תעודת זוגיות של ארגון משפחה חדשה, או תעודת חיים משותפים מטעם ארגון הויה, או תעודת חופה וזוגיות מטעם התנועה הרפורמית, יכולות לשמש ראיה לכך שמדובר בבני זוג שהם ידועים בציבור. התעודה לא מוכיחה שמדובר בידועים בציבור, אלא מהווה תצהיר רגיל שבו מצהירים בני הזוג על חייהם המשותפים. בנוסף, בני הזוג יכולים כאמור גם להירשם כידועים בציבור במוסד לביטוח לאומי.

ההגדרה לידועים בציבור לא מופיעה בחוק. בני זוג שנרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור, או שמחזיקים בתעודת תצהיר כי הם ידועים בציבור, יתקבלו ברוב המקרים כידועים בציבור ללא צורך בהוכחה של תנאים נוספים. אם בני הזוג לא נרשמו ואין להם תעודה כאמור, השאלה אם הם ידועים בציבור או לא תוכרע בהתאם לנסיבות חייהם.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    איזה בחורה עלוקה, טוב היא תחפש פראייר אחר (ל"ת)
    נועה 17/06/2024 08:35
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    תעגנו הכל בחוזים,לפני חתונה,ראו הוזהרתם. (ל"ת)
    עמיר 16/06/2024 09:22
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    טענה שהוא קורא לה גולדיגרית? זה לא ברור שהיא גולדיגרית? (ל"ת)
    לברוח מכאלה כמו מאש 16/06/2024 00:59
    הגב לתגובה זו
  • מיואש 17/06/2024 10:23
    הגב לתגובה זו
    וגם ברור שקצת קשה לך לקרוא.
  • 1.
    דודו 15/06/2024 20:22
    הגב לתגובה זו
    הבחורה ראתה את הזוגיות ככלי להתעשרות שלא כדין. טוב שהשופט ראה את המציאות כהוויתה.
  • שופטים לעניני משפחה כולם שם נאצים נגד גברים (ל"ת)
    איתי 16/06/2024 10:43
    הגב לתגובה זו
חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים

החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ.  על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים

עוזי גרסטמן |

דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.

פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?

הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין. 

על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות

בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין. 

על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.

מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherמלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicher

העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת

המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב

עוזי גרסטמן |

בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".