ארוסתו נהרגה בתאונה - אך העליון קבע שלא יקבל פיצויים
בית המשפט העליון קיבל באחרונה ערעור שהגישה חברת הביטוח שלמה נגד החלטה המחייבת אותה לפצות ארוס של צעירה שנהרגה בתאונת דרכים. השופטת יעל וילנר קבעה כי אין בעצם האירוסים כדי לשוות ליחסי האיש והמנוחה מעמד של "ידועים בציבור", המקנה לראשון זכאות לפיצוי מחברת הביטוח, וכי יתר נסיבות העניין אינן מלמדות על היותם כאלה. השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הצטרפו לפסק דינה.
האיש וארוסתו המנוחה הכירו במהלך 2015, במסגרת לימודיהם האקדמאיים. אחרי חצי שנה הם עברו לגור יחד בדירה שכורה, וכעבור שנה וחצי של מגורים משותפים הם התארסו. מכיוון שהאיש אינו יהודי, הם תכננו להתחתן בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל במאי 2017. ואולם חודשיים לפני החתונה המתוכננת נהרגה האשה בתאונת דרכים, ודרכם המשותפת הסתיימה באופן טראגי.
לאחר האירוע הקשה הגישו הארוס וההורים האבלים תביעה נגד מבטחת הרכב, שלמה, שבה כללו דרישה לפיצוי הארוס בשל היותו בן זוגה של המנוחה במועד פטירתה. בית משפט השלום קיבל את טענתו, בין השאר לאור המדיניות המקלה שקיימת בפסיקה כלפי בני זוג "מנועי חיתון" לצורך הוכחת היותם ידועים בציבור. חברת הביטוח ערערה לבית המשפט המחוזי אך נתקלה בתוצאה דומה, ואז בגישה הערעור גם לבית המשפט העליון.
לטענת שלמה, האיש והמנוחה כלל לא היו ידועים בציבור. כך למשל, שררה ביניהם הפרדה רכושית, והם אפילו לא עדכנו כתובת מגורים משותפת. לדברי חברת הביטוח, הם לכל היותר היו "חברים במובן הצר", ולכן אין כל הצדקה לחייב אותה לשלם פיצויים לארוס. מנגד, טען בן הזוג שהוא והמנוחה ניהלו מערכת יחסים רצינית במשך יותר משנתיים, ואף תכננו להתחתן, כך שיש להחשיב אותם כידועים בציבור, וכפועל יוצא מכך יש לשלם לו פיצויים, בהתאם לסעיף 78 לפקודת הנזיקין.
- קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
- ביהמ״ש העליון בבריטניה: עונשים לעורכי דין ׳שימציאו׳ תקדימים ב-AI
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת וילנר הסבירה כי יש אמנם מדיניות מקלה ביחס להחשבת מנועי חיתון כידועים בציבור, אלא שלצורך כך עליהם להוכיח קשר סיבתי בין העובדה שהם פסולי חיתון לבין הימנעותם מלהינשא. במקרה הזה, המשיב והמנוחה קבעו תאריך לחתונה אזרחית, כך שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש.
השופטת אף הבהירה כי מעבר לכך, האירוסין לכשעצמם לא מקבעים מעמד של ידועים בציבור. לדבריה, מעמד זה מוקנה לבני זוג רק בשלב שבו הם יחליטו לשאת על עצמם את ההשלכות המשפטיות הנובעות מחיי הנישואים, ואין בהכרח קשר בינו לבין החלטתם הפורמלית להתארס.
היא כתב בפסק דינה כי, "ידועים בציבור אינם מהווים שלב 'מעבר' בין היות בני הזוג 'חברים' לבין היותם נשואים, אלא עניינו בחלופה למוסד הנישואין". להפך - לטענת השופטת וילנר ההחלטה להתארס עלולה דווקא לשלול במקרים מסוימים את הכוונה להחלת ההשלכות של חיי הנישואים על היחסים הקיימים בין בני הזוג, וממילא אף לשלול מהם את המעמד שלהם כידועים בציבור.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
על השאלה אם ישנן נסיבות אחרות שבגללן יש הצדקה להכיר במשיב והמנוחה כידועים בציבור, השיבה השופטת בשלילה. הסיבה לכך היא, בין היתר, נוכח תקופת המגורים המשותפת הקצרה יחסית (שנה וחצי), ההפרדה הרכושית שהיתה קיימת ביניהם, העובדה שלא עדכנו כתובת משותפת, והעובדה שכלי הרכב שבו נהרגה המנוחה היה רשום על שמה בלבד. בעקבות כל אלה קבעה השופטת, בהסכמת יתר עמיתיה להרכב בדיון, כי המשיב אינו "בן זוגה" של המנוחה לצורך קבלת פיצויים כתלוי שלה, וקיבלה את הערעור של שלמה.
ידועים בציבור הם בני זוג שאינם נשואים, אך יש ביניהם מערכת יחסים זוגית. בדומה לבני זוג נשואים, בני זוג יכולים לבחור במעמד של ידועים בציבור מרצון, או משום שאינם יכולים להתחתן בישראל - כך למשל במקרים של בני זוג מאותו המין, או פסולי חיתון. זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים ונרשמו בארץ הם נשואים לכל דבר, ולא נמצאים במעמד של ידועים בציבור. לידועים בציבור יש חלק גדול מהזכויות שלהן זכאים זוגות נשואים.
ההגדרה לידועים בציבור לא מופיעה בחוק. בני זוג שנרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור, או שמחזיקים בתעודת תצהיר כי הם ידועים בציבור, יתקבלו ברוב המקרים כידועים בציבור ללא צורך בהוכחה של תנאים נוספים. אם בני הזוג לא נרשמו ואין להם תעודה כאמור, השאלה אם הם ידועים בציבור או לא תוכרע בהתאם לנסיבות חייהם.
- 5."חברים במובן הצר"? 8 שנים יחד, גרו יחד שנתיים, התארסו. (ל"ת)שופטים רקובים 11/05/2024 14:42הגב לתגובה זו
- 4.אמונחטאפ 10/05/2024 16:11הגב לתגובה זוזה בגלל שנוצר שטח אפור וכול אחד ממציא חוקים
- 3.שופט 10/05/2024 14:03הגב לתגובה זוהבת של השופטת היא היועצת המשפטית של חברת הביטוח
- שי 12/05/2024 12:21הגב לתגובה זועו"ד אושרה אורן היא היועצת. שלא יתבעו אותך.....
- 2.מתבייש 10/05/2024 11:37הגב לתגובה זו"השיבה השופטת בשלילה. הסיבה לכך היא, בין היתר, נוכח תקופת המגורים המשותפת הקצרה יחסית (שנה וחצי)" שנה וחצי אנשים גרו ביחד ולא נחשבים בני זוג? בושה וחרפה למדינה הזאת הכל רקוב מהיסוד
- מערכת המשפט רקובה. הרקבון שהשמאל הכניס למערכת. (ל"ת)שופט מחוזי 11/05/2024 14:41הגב לתגובה זו
- 1.מושיקו 10/05/2024 10:03הגב לתגובה זוהזיה
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטלהבת התערבה בעריכת הצוואה - זה מה שמה קבע ביהמ"ש
לאחר מאבק משפחתי ממושך בין ארבעה אחים, קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כי צוואתה של האם המנוחה, שהורישה את כל רכושה לבתה אחת בלבד, נערכה תחת מעורבות אסורה של הנהנית. עדויות עורכי הדין, מסמכים רפואיים והיחסים בתוך המשפחה נשזרו יחד לכדי מסקנה אחת
ברורה: הצוואה בטלה בשל השפעה בלתי הוגנת, וצו הירושה שחילק את העיזבון שווה בשווה בין הילדים יישאר בתוקפו
באחד מימי החורף התכנסו ארבעת ילדיה של המנוחה שוב סביב שולחן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שנים לאחר פטירת אמם. מערכת היחסים ביניהם, שהתערערה עוד בחייה, נפרשה פעם נוספת אל מול השופטת ריבי לב אוחיון, כשעל הכף עומד גורלו של עיזבון משפחתי שנקלע אל לבו של סכסוך מר בין אחים. בקשה לביטול צו ירושה, בקשה למתן צו לקיום צוואה, והתנגדות לצוואה - כל אלה נשזרו זה בזה ודרשו מבית המשפט להכריע מי מבין גרסאות הצדדים משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.
הסיפור החל כשלאחר מות האם הוגשה בקשה רגילה למתן צו ירושה, ובה הצהירה הבת, התובעת, כי לא קיימת צוואה. על בסיס זה ניתן צו ירושה שחילק את עיזבון האם שווה בשווה בין ארבעת ילדיה. רק כעבור זמן רב, במסגרת הליך משפטי אחר בין הצדדים, התגלה לפתע מסמך נוסף: צוואה מ-2012, שעל פיה הורישה האם את כל רכושה לבת אחת בלבד, שהיא התובעת. הגילוי הזה חולל תפנית, ובית המשפט נדרש לבחון האם מדובר במסמך תקף או בצוואה שהושפעה מגורמים חיצוניים, ואף נוסחה ונערכה בנסיבות שאינן מאפשרות להעניק לה תוקף משפטי.
הדיון שנפרש בפני בית המשפט היה רחב ומורכב, וכלל עשרות מסמכים, עדויות מומחים רפואיים ושני עורכי הדין שהיו חתומים כעדים לצוואה. כבר בראשית פסק הדין ציינה השופטת כי כדי לבטל או לתקן צו ירושה קיים, נדרשות עובדות חדשות שלא היו בפני בית המשפט בעת מתן הצו, וכי הפתח לכך "אינו כפתחו של אולם". אך במהרה התברר שהשאלה המרכזית אינה רק עיתוי הגשת הבקשה, אלא עומקה של המעורבות של הבת בכל שלבי עריכת הצוואה וההשלכות המשפטיות הנובעות מכך.
"ניתוח לאחר המוות"
ליבת ההכרעה נגעה לשני נדבכים: יכולתה הקוגניטיבית של האם בעת עריכת הצוואה, והיקף המעורבות של התובעת בתהליך ניסוחה וחתימתה. לגבי הכשירות הרפואית הוצגו שתי חוות דעת שונות: ד"ר שפיק מסאלחה קבע כי כבר מ-2009 החלה האם לאבד מיכולותיה הקוגניטיביות, וכי ב-2015 היא לא היתה כשירה להבין מסמכים משפטיים. לעומתו, פרופ' יורם מערבי קבע כי אין אינדיקציה חד־משמעית לחוסר כשירות, ולכן עומדת לה חזקת הכשירות. ואולם בעדותו הוא הבהיר כי אינו יכול לקבוע בוודאות שהיתה כשירה, וכי מעולם לא בוצעה הערכת כשירות ייעודית למועד חתימת הצוואה. השופטת ציינה כי חוות דעת מסוג זה היא בהכרח "ניתוח לאחר המוות", והדגישה כי יש להיעזר גם בעדויות בני המשפחה שהעידו על בלבול, ירידה בזיכרון ותלות גוברת של האם בבת.
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבסופו של דבר, סוגיית הכשירות לא היתה הגורם שהכריע את הכף. מה שנהפך למרכז הדיון היא עדותו של עו"ד סני חורי, אחד משני העדים לצוואה, שאישר כי התובעת היתה הגורם שיזם את עריכת הצוואה, מסרה לו את הוראותיה ואף תיאמה את הביקור בבית האם לצורך חתימתה. בעדותו הוא אמר במפורש כי, "צוואת המנוחה נעשתה לבקשת התובעת", וכי ההוראות לנוסח הצוואה ניתנו על ידה ולא היו כל מגעים עם המנוחה לפני החתימה. כשנשאל על הנימוק שנתנה האם להוריש הכל לבת, סיפר עו"ד חורי כי האם אמרה לו שהיא סומכת על הבת "שתדאג לכל המשפחה" - משפט שנהפך לאחד מצירי ההכרעה.
