כתב אישום: רימו 13 אזרחים בסך של 7 מיליון שקל והשאירו אותם חסרי כל
פרקליטות מחוז דרום (פלילי) הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד ויצ'סלב גל בייסרון (41) מאשדוד, רונן בז'נוב (29) מדימונה, רפאל בדלוב (29) מאשקלון, שי גבריאלוב (25) מבאר שבע, איליה בדלוב (27) ואירקלי (איציק) יעקובשוילי (42) מאשדוד, זאת לאחר שבאמצעות מצג שווא קיבלו במרמה כ-7 מיליון שקל מ-13 מתלוננים שונים.
מכתב האישום שהגיש עו"ד דניאל גלעד, עולה כי הנאשמים הציגו מצג שווא לפיו תמורת ביצוע רכישות על חשבון המרומים או לקיחת הלוואות על חשבונם והעברת הכספים לידיהם, ישלמו הנאשמים למרומים תשלום גבוה. ביחס לחובות שיווצרו באותם החשבונות ציינו הנאשמים כי באמצעות קשר שיש להם עם עובד מהבנק חובות אלה ימחקו. המרומים שהאמינו כי יקבלו תשלום גבוה, וכי הם לא ידרשו להחזיר את הכספים לבנק, ביצעו רכישות רבות לטובת מי מהנאשמים תוך שהם מרמים את הספקים השונים ונותני האשראי כי עסקינן בעסקאות לגיטימיות, ולצורך זה אף הקימו הלוואות על שמם, העבירו כספים רבים לחשבונות בנק שונים בהוראת מי מהנאשמים, קנו רכבים לטובת מי מהנאשמים, ונתנו למי מהנאשמים כספים במזומן.
בסך הכל קיבלו הנאשמים בדרך זו כ-7 מיליון שקל. לאחר שביצעו כל זאת, תוך שהם מאמינים כי לא יצטרכו לשלם את חובותיהם בשל מחיקתם כאמור, הותירו הנאשמים את המרומים עם חובות כבדים ולא שילמו להם דבר.
כך לדוגמה, באחד מהמקרים בייסרון ובז'נוב קיבלו במרמה כ 2.75 מיליון שקל מאדם שבעת שהותו במעצר עם בייסרון, הבטיח לו האחרון כי בעבור רכישות שיבצע בעבורו יקבל רווח של עשרות אחוזים ורכב חדש. בהתאם להבטחות, רכש המרומה בעבור הנאשמים מכוניות ורכוש, העביר להם כספים במזומן ואת חסכונותיו. לאחר פרק זמן בו לא קיבל לידיו כספים החל להתעורר חשדו של המרומה והוא ביקש לשתף את בנו וחששותיו, אז החל בז'נוב לאיים עליו כי במידה ויעשה כך יפגע בבנו.
- כתב אישום נגד מהנדס תוכנה שניהל תיקים ללא רישיון ולקח עשרות אחוזים מהרווח
- הורשע דניאל קידר – רוצחו של יזם הנדל״ן המנוח אלדד פרי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במקרה אחר, הגיעו בני זוג לעבוד בעבור רפאל, זאת לאחר שהובהר להם על ידי חבר משותף כי במסגרת עבודתם הם ידרשו לרכוש מוצרים בעבור הנאשמים ובתמורה יקבלו את הכסף בחזרה עם רווח של מאות אלפי שקלים. לאור האמור העבירו בני הזוג את פרטיהם האישיים כולל קודים לגישה לחשבונות הבנק לנאשמים ואף רכשו בעבורם מכוניות וכו'. בנוסף, במהלך העבודה ולמרות התנגדותה של בת הזוג משך רפאל כ-38,000 שקל ששולמו לבני הזוג לצורכי טיפול בבנם הנכה. בסך הכל העבירו בני הזוג כ-1.2 מיליון שקל לנאשמים.
בבקשת המעצר שהוגשה במקביל ציין עו"ד גלעד: "המשיבים במשך תקופה ממושכת, רימו קורבנות שונים, בהם עולים חדשים, אנשים המתקשים לדבר בשפה העברית, ואף נכים נפשית. המשיבים "רוקנו" את המתלוננים לחלוטין, והשאירו אותם חסרי כל ממש, וניתן ללמוד מכך על חוסר מצפונם, שעה שמההקלטות עולה כי המתלוננים מתחננים אל המשיבים, שיביאו להם ולו תשלום פעוט לצורך אוכל או נסיעה באוטובוס, והמשיבים לא שועים לזעקותיהם, וממשיכים לרמות קורבן אחרי קורבן."
לכלל הנאשמים יוחסה עבירה של קבלת דבר במרמה; לבייסרון ולבזנוב יוחסו גם עבירות של זיוף מסמך שימוש במסמך מזויף, סחיטה באיומים, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש ברכיב חיוני של אמצעי תשלום בכוונה להונות בנסיבות מחמירות; לרפאל בדלוב יוחסו גם עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ושימוש ברכיב חיוני של אמצעי תשלום בכוונה להונות בנסיבות מחמירות.
- מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
- המבוטחת הודתה ששיקרה - וזכתה בכיסוי ביטוחי
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
בנוסף, לאור העובדה כי הנאשמים פעלו על מנת להסוות את הנהנים העיקריים מהרכישות ומהכספים שהועברו להם על ידי המרומים יוחסו לכלל הנאשמים עבירות של איסור הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור. כמו כן, לאור העובדה כי בייסרון ורפאל דרשו מאחד מהאסירים אותם רימו כי ישקר לעובדי הכלא כי הפסיד את הכסף בהימורים יוחסה לשניים גם עבירה של הדחה בחקירה.
התיק נחקר על ידי מחלק הונאה דרום של משטרת ישראל וכנגד הנאשמים הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.
- 4.שלמה 22/08/2023 22:22הגב לתגובה זוהגיע הזמן להפסיק את מימון בתי הכלא במליארדים יש להקים חברות לסלילת כבישים ניקוי רחובות תיקוני ביוב ועוד בהם האסירים יעבדו תמורת אוכל ולינה עד שישלמו את חובם לחברה
- 3.אין גבול לטיפשות בצע כסף מעביר אדם על דעתו (ל"ת)לילי 22/08/2023 21:52הגב לתגובה זו
- 2.לכלא לכל החיים (ל"ת)ירון 22/08/2023 20:08הגב לתגובה זו
- 1.א 22/08/2023 20:01הגב לתגובה זואנשים העבירו מליונים לאנשים שהם לא מכירים אם היה להם מליונים למה הזדקקו לשירותיהם של הנוכלים נשמע הזוי ועצוב שיש דבילים כאלו במדינה
- טעות בהבנה 23/08/2023 09:18הגב לתגובה זולהבין שהמצב קשה ולנוכלים מגיע עונש מקסימלי. חבל רק שהשופטים "מתחשבים במצב" ומנסים לשקם את הנוכלים. בתקוה למעצר עד תום ההליכים ומשפט מהיר ועונש מקסימלי לכולם.
בעל שליטה בחברה שקרסה לפני יותר מעשור ישלם את חובותיה לרשם החברות
השופט חגי ברנר קבע כי משה פסח, בעל השליטה והדירקטור היחיד בתריסי פסח, יישא באופן אישי בחובות האגרות לרשם החברות עבור 2022-2020. בפסק דין רחב יריעה קבע בית המשפט כי כשחברה נמצאת בחדלות פירעון, הנושים אמורים להיות בראש סדר העדיפויות שלה, וכי על ההנהלה
לשנות את מדיניות הניהול ממוכוונת רווחים למדיניות שמרנית שמטרתה שימור המצב והקטנת החובות
השופט חגי ברנר מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע באחרונה כי בעל שליטה ודירקטור יחיד בחברה שחדלה מלפעול לפני יותר מ-12 שנה יישא באופן אישי בחובות החברה לרשם החברות. מדובר בתריסי פסח, שעסקה בעבר בייצור והתקנת תריסים והפסיקה את פעילותה עוד ב-2014. השופט ברנר קבע כי בעל השליטה, משה פסח, לא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון של החברה, ולכן עליו לשלם מכיסו את חובות החברה עבור אגרות רשם החברות ל-2023-2020, בסכום כולל של 3,857 שקל, וכן לשאת בהוצאות ההליך.
ההליך נפתח ביוזמת הנאמן לנכסי החברה, עו"ד שלי נחום, שביקש לחייב את פסח באופן אישי מכוח סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018. לטענת הנאמן, פסח נמנע במשך שנים ארוכות מלנקוט צעדים להסדרת חובות החברה, השתהה במשך עשור עד שפנה להליכי פירוק, וגרם בכך לעלייה בחובות החברה כלפי רשם החברות. הנאמן טען כי על פסח היה לפעול מבעוד מועד כדי למנוע את התרחבות חדלות הפירעון של החברה, ולפתוח בהליך פירוק מיד כשחדלה לפעול.
מנגד, טען פסח כי החברה הפסיקה את פעילותה עקב קריסת לקוח מרכזי, כי היא נעדרת כל נכסים וכי אין תועלת בהקדמת הליך פירוק לחברה ריקה. לדבריו, הוא פעל באופן אחראי כשהפסיק את פעילות החברה כדי למנוע יצירת חובות חדשים, ואף שילם לאורך השנים חובות לבנקים ולספקים מכיסו האישי. עוד הוא טען כי סעיף 288 לחוק אינו מחייב בהכרח פתיחה בהליכי חדלות פירעון, וכי לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית על חברה שהפסיקה לפעול לפני כניסת החוק לתוקף.
פסח זנח את החברה ופתח אחת חדשה
הנאמן מצדו טען כי הפסקת הפעילות לבדה אינה נחשבת "אמצעי סביר לצמצום חדלות הפירעון", וכי בפועל פסח "זנח את החברה" והותיר אחריו חובות מצטברים, בעוד שהוא עצמו פתח חברה חדשה באותו תחום. לטענתו, רק פתיחה בהליכי חדלות פירעון או פירוק יכלו לעצור את המשך צבירת החוב לרשם החברות, שנצבר מדי שנה בגין אי תשלום אגרה שנתית.
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- חייב יישאר בביתו עד מותו, והנכס ימומש לאחר מכן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ברנר קיבל את עמדת הנאמן. בהחלטתו הוא הדגיש כי מטרתו של סעיף 288 לחוק חדלות פירעון היא "להטיל אחריות על דירקטורים ומנהלים שלא נקטו באמצעים סבירים לצמצום חדלות הפירעון של התאגיד". לדבריו, "כאשר החברה הופכת חדלת פירעון, תכלית העל של החברה משתנה, וכעת הנושים הם אלו שאמורים להימצא בראש סדר העדיפויות שלה. בהתאם, על ההנהלה לשנות את מדיניות הניהול מוכוונת הרווחים לניהול שמרני הרבה יותר שתכליתו שימור המצב הקיים והקטנת חובות החברה". עוד הבהיר השופט בהכרעת הדין כי מדובר בעיקרון יסודי של דיני חדלות הפירעון: "החוק נועד להתמודד עם ניגוד העניינים המובנה שבו מצויה הנהלת חברה חדלת פירעון, כאשר היא ממשיכה לפעול מתוך אינטרס של בעלי המניות, בעוד שבשלב זה הנושים הם בעלי הזכויות המרכזיים שיש להגן עליהם".
מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
פסק דין מעניין של בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה קבע כי מינוי בן ממשיך שנעשה כבר בשנות השמונים ולא בוטל במשך עשרות שנים, תקף גם אם בצוואה מאוחרת ביקש בעל הנחלה לחלק את המשק שלו בין ילדיו. השופט רן ארנון קבע כי המינוי, שאושר על ידי הסוכנות היהודית,
מהווה התחייבות בלתי חוזרת, ולכן אין בכוחה של הצוואה לשנותו - גם אם היחסים בין הצדדים עלו על שרטון לפני מות האב
באחד מאותם סכסוכי ירושה משפחתיים מורכבים, שבהם מתערבבים אהבות ישנות, פצעים ישנים וזיכרון של נחלה אחת משותפת, נדרש באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה להכריע בשאלה מה גובר - צוואתו של האב, או מינוי הבן הממשיך שעשה עוד לפני עשרות שנים. מדובר במשק חקלאי בצפון הארץ, שבעליו המנוח מינה ב-1984 את בנו ואשתו כ"בן ממשיך" - מינוי שאושר אז על ידי הסוכנות היהודית והאגודה החקלאית. אלא שכעבור שלושה עשורים, בצוואה שנערכה ב-2011, קבע האב כי הנחלה תתחלק בין ילדיו, והדבר הצית מאבק משפחתי עיקש.
התובעים, בני הזוג מ’ וע’, טענו כי הם מונו כדין כבן ממשיך כבר בשנות השמונים, והאב מעולם לא ביטל את ההתחייבות הבלתי חוזרת שעליה הוא חתם. לטענתם, על סמך אותו מינוי הם קיבלו היתר בנייה ובנו את ביתם במשק בידיעת כולם. הם הדגישו כי במשך עשרות שנים הם חיו מתוך אמונה שהם יורשיו הטבעיים של המשק, בעוד שיתר אחיהם ואחיותיהם קיבלו נחלות אחרות משלהם. אלא שהאב הלך לעולמו ב-2015, והצוואה שהותיר מאחוריו קבעה חלוקה שונה - פיצול של הנחלה בין הבנים והבנות, באופן שסותר את עקרונות ההסכם המשולש בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הסוכנות והאגודה החקלאית.
האחים שמנגד - צ', א' וד' - טענו כי האב חתם על המסמכים מ-1984 רק כדי לאפשר לבן לבנות את ביתו במשק, אך לא מתוך כוונה אמיתית להעניק לו את הנחלה. לדבריהם, גם אם היתה כוונה כזו, היא לא הושלמה כדין, ובכל מקרה השתנתה עם השנים, בייחוד לנוכח התנהגותו של הבן, שהסתבך בפלילים ונעדר מהמשק במשך שנים ארוכות. "התובעים נטשו את הנחלה ואת אביהם," טענו האחים, "ולכן אין מקום להעניק להם מתנה של נחלה שלמה שהם לא טיפחו ולא שמרו עליה". הם הוסיפו כי במשך עשרות שנים הם היו אלה שעיבדו את האדמה, השקיעו בה ודאגו לאב עד יומו האחרון, בעוד שהבן הממשיך הנטען לא לקח חלק בנעשה.
תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית
השופט רן ארנון פתח את פסק דינו בהסבר רחב על מוסד ה"בן הממשיך", תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית, שנועדה "למנוע מחלוקות משפחתיות עתידיות בנוגע למי מבין הילדים יירש את הזכויות במשק לאחר מות ההורים". הוא הדגיש כי לפי הפסיקה, הזכויות בנחלה אינן חלק מהעיזבון הרגיל של אדם ואינן ניתנות לחלוקה בצוואה, מכיוון שמדובר בזכויות של בר-רשות בלבד, התלויות באישורה של המדינה והמוסדות המיישבים. או במלים אחרות, הנחלה אינה נכס רגיל שאפשר להוריש, והוראות הצוואה אינן גוברות על מינוי בן ממשיך תקף.
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שסקר את העדויות, ההסכמים והמסמכים שנחתמו לאורך השנים, קבע השופט כי, "מינוי התובעים כבן ממשיך וההצהרה שניתנה על ידי המנוח ביום 29.11.84 לא בוטלה באופן מפורש על ידי האב". הוא הוסיף כי עשרות שנים חלפו מאז המינוי ועד לפטירת האב, ובכל אותן שנים, "לא טרח האב ולא עמד על כך כי המינוי יבוטל", ולכן המינוי נותר בתוקף. השופט דחה את טענות האחים, שלפיהן יש לבטל את המינוי מכיוון שהוא לא נרשם ברמ"י. לדבריו, בשנות השמונים לא היה נהוג לדווח לרמ"י (אז מינהל מקרקעי ישראל - ממ"י) על מינויים שכאלה, ונוהל הדיווח נכנס לתוקף רק ב-1997. "לא נמצא כל בסיס חוקי לטענה כי יש לרשום את דבר המינוי של הבן הממשיך ברמ"י גם ביחס למינויים שבוצעו שנים, ולעתים עשרות שנים, בטרם כניסתו של הנוהל לתוקף", כתב השופט בהכרעתו, והוסיף כי מדובר בנוהל מנהלי בלבד שאינו רטרואקטיבי.
