בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".

המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.

מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה

עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.

• אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
• תבעה את אחיה בדרישה לשיתוף בדירה שהוריש לו אביהם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

עו"ד אלדד כורש, שותף במשרד פישר פורש עם קבוצה של עורכי דין ויוצא לדרך עצמאית. העזיבה נובעת כנראה מאי הסכמות כספיות וגישות ניהול שונות 

כורש הצטרף למשרד פישר בשנת 2021, לאחר שעזב את משרד עמית פולק מטלון (APM), שם היה שותף בכיר. גם אז, העזיבה לוותה בפיצול,  כורש עזב את APM יחד עם עשרות עורכי דין, רובם מתחום הנדל"ן, שכולם עברו לפישר במהלך מאורגן. הצוות שהקים במשרד פישר הפך לאחת מהקבוצות המרכזיות בתחומי הנדל"ן, הליטיגציה והעסקאות.

המהלך הנוכחי של העזיבה מפישר מזכיר את הדפוס מהעבר, וייתכן שמעיד על כוונה לבנות מחדש מסגרת בתוך גוף אחר או באופן עצמאי. 

כרש נחשב לאחד מעורכי הדין המובילים בישראל, עם פרופיל משפטי רחב הכולל ניסיון בתחומי הנדל"ן, ליטיגציה אזרחית, עסקאות מיזוגים ורכישות, תכנון עירוני ועוד. באתר משרד פישר תואר בעבר כ-All Around Player, כלומר עורך דין רב־תחומי שמחזיק ביכולת להוביל תיקים מגוונים ולנווט בין תחומי משפט שונים.

המקרה הנוכחי מצטרף לשורת תהליכים של שינוי מבני בשוק עריכת הדין בישראל: בשנים האחרונות נרשמה מגמה ברורה של שותפים בכירים שעוזבים משרדים גדולים ויוצאים לדרך עצמאית, בין אם עקב מחלוקות כספיות וניהוליות, ובין אם בשל הרצון להקים מסגרות חדשות

4 עובדות על כורש ו-4 ציטוטים שלו

בכיר בזירה המשפטית הישראלית - כורש נחשב לאחד מעורכי הדין הבולטים בארץ, עם ניסיון עשיר בליווי עסקאות מהותיות ובליטיגציה מורכבת. לאורך השנים התמקד בתחומי הנדל״ן המסחרי, תכנון ובנייה, והתחדשות עירונית, וטיפל בפרויקטים מהגדולים בישראל. מעבר לנדל״ן, כורש הוביל תיקים בתחומי סכסוכים מסחריים, עסקאות מיזוג ורכישה, ורגולציה.

עבר בין משרדים בולטים - היה שותף בכיר במשרד עמית פולק מטלון, משם עבר למשרד פישר (FBC), ועתה עוזב שוב עם קבוצת עורכי דין. כשעזב את עמת פולק מטלון עזבו איתו 45 עורכי דין שהצטרפו למשרד פישר