הוויתור על דירה בוטל - האישה נתנה לגרוש את הדירה ללא תמורה; בית המשפט החליט להחזיר לה מחצית מהדירה

כשהיא חתמה על הסכם הגירושים, ויתרה האשה על אחת הזכויות המשמעותיות ביותר שהיו לה - מחצית מדירת המגורים. לא היה מדובר בדירה שולית או בנכס שולי, אלא בדירה שנרכשה במהלך הנישואים, נרשמה על שם שני בני הזוג, ושימשה אותם ואת ילדיהם. הוויתור נעשה ללא תמורה, בזמן שהאשה כבר נשאה על גבה חובות לא מבוטלים. בהמשך הדרך, כשנכנסה להליכי חדלות פירעון, מצא עצמו הנאמן מנסה להשיב את הדירה לקופת הנשייה, ונתקל בסירוב. רק בערעור, קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי מדובר בהענקה שיש לבטלה, גם אם אושרה במסגרת הסכם הגירושים וגם אם בית משפט אחר כבר נתן לה תוקף. פסק הדין, שניתן על ידי השופט עמית כהן, עוסק במתח שבין דיני המשפחה לדיני חדלות הפירעון, ובשאלה עד כמה רשאי - ואף חייב - בית משפט לחדלות פירעון להתערב בהסכמות בין בני זוג לשעבר, כשלהסכמות האלה יש השלכה ישירה על הנושים של אחד מהם.

ההליך החל בבקשתה של האשה עצמה לפתוח בהליכי חדלות פירעון. בבקשה, שהוגשה ביוני 2024, היא הצהירה על חובות בסכום כולל של כ-198 אלף שקל, ובהמשך עודכן כי מצבת החובות המאושרת חצתה את הרף של 213 אלף שקל. לנוכח מצבה האישי והכלכלי, לא הוטל עליה תשלום חודשי. אלא שכבר בשלב מוקדם, זיהה הנאמן בעיה מהותית. חודשים ספורים לפני פתיחת ההליכים, ולאחר גירושיה, הועברו זכויותיה של האשה בדירת המגורים לגרוש שלה. ההעברה התבססה על הסכם הגירושים שאושר בבית הדין הרבני, ולפיו ויתרה האשה על זכויותיה בדירה ללא כל תמורה. מבחינת הנאמן, מדובר היה בפעולה קלאסית של גריעת נכס מקופת הנשייה - פעולה שהחוק מאפשר ואף מחייב לבטל בנסיבות מסוימות.

בהתאם לכך, הוגשה בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. בבקשה נטען כי הדירה נרכשה במהלך הנישואים, נרשמה על שם שני בני הזוג, והועברה לגרוש בתקופה הקבועה בחוק, ללא תמורה, ובזמן שהאשה היתה חדלת פירעון או שהמהלך תרם למצבה זה. בית משפט השלום באילת, שדן בבקשה, דחה אותה. בהחלטתו הוא קבע כי הוויתור על הדירה נעשה בהתאם להסכם ממון שאושר עוד ב-2015, וכן על רקע פסקי דין של בית הדין הרבני שאישרו את הסכם הגירושים. עוד ציין בית משפט השלום כי לא התרשם שהמהלך נעשה בחוסר הגינות או מתוך כוונה לפגוע בנושים, והוסיף כי ביטול הסכם שאושר על ידי ערכאה שיפוטית אחרת הוא צעד שיש לשמור למקרים חריגים בלבד.

גבולות ברורים בין דיני המשפחה לבין דיני חדלות הפירעון

על ההחלטה הזו הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי, ושם התמונה השתנתה מן הקצה אל הקצה. השופט עמית כהן פתח את הכרעת הדין בקביעה ברורה שלפיה אין מנוס מהתערבות. כבר בראשית הכרעתו, הוא הבהיר כי דין הערעור להתקבל, וכי יש לבטל את ויתור האשה על זכויותיה בדירה. הניתוח המשפטי שהוביל למסקנה הזו היה מפורט, חד, ובעיקר כזה שמציב גבולות ברורים בין דיני המשפחה לבין דיני חדלות הפירעון.

• חוב של 1.5 מיליון שקל, תשלום של 100 אלף בלבד
• חילוט ערבות בנקאית לא ייחשב העדפת נושים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ראשית, נדחתה טענת הגרוש שלפיה הסכם הממון מ-2015 שלל מלכתחילה את זכויותיה של האשה בדירה. בית המשפט עבר סעיף-סעיף בהסכם הממון וקבע כי הוא כלל אינו מתייחס לדירה נשוא ההליך. סעיף אחד עסק בדירה אחרת לגמרי, סעיפים אחרים התייחסו לזכויות פיננסיות ולמתנות, וסעיף נוסף דיבר על רכישת דירה עתידית בתנאים מסוימים, אך לא שלל זכויות בדירה שנרכשה בפועל ונרשמה על שם שני בני הזוג. השופט כהן כתב בהחלטתו כי "העברת זכויות היחידה בדירה לא נעשתה בהתאם לתנאי הסכם הממון, אלא במסגרת הסכם הגירושין", והוסיף כי עצם הרישום בלשכת רישום המקרקעין מהווה ראיה חותכת לזכויותיה של האשה בדירה. הטענה שלפיה מעולם לא היו לה זכויות, נדחתה מכל וכל.

מכאן עבר בית המשפט לבחינת התנאים לביטול הענקה לפי סעיף 220 לחוק. שלושה תנאים מצטברים נדרשים לצורך כך: פעולה ללא תמורה או בתמורה שאינה הולמת, ביצוע הפעולה בתקופה הקבועה בחוק, וקיומה של חדלות פירעון במועד הפעולה או כתוצאה ממנה. ביחס לתמורה, הקביעה היתה נחרצת. בית המשפט קבע כי האשה לא קיבלה שום תמורה עבור זכויותיה בדירה. פסק הדין של בית הדין הרבני עצמו קבע כי ההעברה נעשית ללא תמורה, והגרוש אף הודה כי תשלום של 50 אלף שקל ששילם לאשה לא היה תמורה לדירה אלא פשרה נפרדת, וגם כך מדובר בסכום זניח ביחס לשווי הדירה. "פסיקת מזונות ליחידה אינה קשורה להעברת הזכויות", כתב השופט בפסק הדין שפורסם, והדגיש כי הערכאות שאישרו את הסכם הגירושים כלל לא בחנו את שווי הנכסים או את השפעת ההסכם על נושי האשה.

גם התנאי השני התקיים בקלות. הבקשה לפתיחת הליכים הוגשה ביוני 2024, בעוד שהוויתור על הדירה נעשה לכל המאוחר בינואר 2022, בתוך התקופה של ארבע שנים הקבועה בחוק כשמדובר בהעברה לקרוב. לגבי חדלות הפירעון, בית המשפט ציין כי כבר בית משפט השלום קבע שלחייבת היו נושים במועד ביצוע הפעולה, וכי לא הובאו ראיות לסתור את חזקת חדלות הפירעון הקבועה בחוק. מכאן שהתקיים גם התנאי השלישי.

• רגע לפני הסוף: האב השלים עם בנו - הבת לא הסכימה; מה קבע בית המשפט?
• הערעור נמשך, הקנס נשאר: עירייה תשלם על ליקויי נגישות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הסבתא הורישה הכל לנכדים - בית המשפט ביטל זאת

היעדר חוסר הגינות או כוונה להברחת נכסים

אחד החלקים המרכזיים בפסק הדין נגע לשיקול שהוביל את בית משפט השלום לדחות את הבקשה - היעדר חוסר הגינות או כוונה להברחת נכסים. בית המשפט המחוזי הבהיר כי השיקול הזה כלל אינו רלוונטי לביטול הענקה לפי סעיף 220. "כאשר פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה נעשית ללא תמורה, אין רלוונטיות לשאלה אם הפעולה בוצעה בתום לב", נקבע, והודגש כי שאלת הכוונה נבחנת במסגרת סעיפים אחרים בחוק.

עוד נדחתה הגישה שלפיה יש להימנע מהתערבות בהסכמי גירושים שאושרו בפסק דין. בית המשפט הבהיר כי בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה בוחנים הסכמי גירושים מזווית שונה לחלוטין: האם ההסכם נחתם בהסכמה חופשית והאם הצדדים הבינו את משמעותו. לעומת זאת, בית משפט לחדלות פירעון בוחן את ההשפעה על הנושים. "משנתפתחים הליכי חדלות פירעון נגד יחיד, כל פעולה שיש בה כדי להשפיע על היקף נכסיו וזכויותיו צריכה להיבחן בהתחשב באינטרסים של נושיו", כתב השופט כהן, והוסיף כי לא מדובר בפגיעה בסמכויות הערכאה שאישרה את ההסכם, אלא בהפעלת סמכות ייעודית שנועדה להגן על קופת הנשייה. לצד זאת, התייחס בית המשפט גם לטענות בדבר מצבה הנפשי של האשה, המוכרת כבעלת נכות נפשית. נקבע כי אף שטענות לניצול או לפגם ברצון עשויות להיבחן במסגרת הליך חוזי מתאים, אין צורך להכריע בהן לצורך ביטול ההענקה, שכן התנאים לביטול מתקיימים גם בלעדיהן.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את הערעור במלואו, הורה על ביטול ויתור האשה על זכויותיה בדירה, וחייב את הגרוש בהוצאות הנאמן בסכום של 12.5 אלף שקל. המשמעות המעשית היא שהזכויות בדירה ישובו לקופת הנשייה, בכפוף לאפשרות שהגרוש יפדה אותן בהתאם להוראות החוק.

איך בכלל ייתכן שאדם מוותר על דירה ועדיין יש לו חובות?
במקרים רבים אנשים שמתגרשים לא תמיד עוצרים לחשוב על ההשלכות הכלכליות הרחבות של ההסכם שהם חותמים עליו. לפעמים הוויתור על נכס נעשה מתוך לחץ, רצון לסיים את ההליך מהר, או תחושה שאין ברירה. אבל מבחינת דיני חדלות פירעון, עצם זה שלאדם יש חובות בזמן שהוא מוותר על נכס משמעותי - בייחוד בלי לקבל תמורה - מעלה מיד סימני שאלה, גם אם מבחינה זוגית או רגשית ההסכם נראה הגיוני.

אם בית הדין הרבני אישר את ההסכם, למה בכלל אפשר לגעת בו אחר כך?
מכיוון שבית הדין הרבני בודק דבר אחד בלבד: האם שני הצדדים הבינו על מה הם חותמים והסכימו לכך מרצונם. הוא לא בוחן אם ההסכם פוגע בנושים, ולא אם הוא מרוקן את אחד הצדדים מנכסים בזמן שיש לו חובות. ברגע שנכנסים להליכי חדלות פירעון, נכנסת לתמונה זווית אחרת לגמרי - של הגנה על מי שמגיע לו כסף.

האם כל ויתור על רכוש בגירושים עלול להתבטל?
לא. רק ויתור שעומד בתנאים שקובע החוק. אם מדובר בנכס משמעותי, אם הוויתור נעשה בלי תמורה או בתמורה מאוד נמוכה, ואם זה קרה בתקופה שלפני פתיחת הליכי חדלות פירעון, אז יש סיכון אמיתי שהמהלך ייבחן מחדש. הסכם רגיל, מאוזן, שנעשה כשאין חובות או כשהחובות זניחים, בדרך כלל לא ייפסל.

מה זה בעצם "הענקה" בהקשר הזה?
הענקה היא מצב שבו אדם נותן נכס או זכות למישהו אחר בלי לקבל משהו ממשי בתמורה. זה יכול להיות כסף, אבל גם שווה כסף. החוק רואה בזה בעיה כשיש חובות, כי מבחינת הנושים זה כאילו שהחייב הוציא רכוש מהכיס שלו והשאיר אותם בלי אפשרות להיפרע.

האם העובדה שמדובר בגרוש הופכת את המקרה לחמור יותר?
כן, במובן מסוים. החוק מתייחס להעברות נכסים לקרובים בחשדנות גדולה יותר, ולכן הוא גם בוחן תקופה ארוכה יותר אחורה. גרוש נחשב קרוב לעניין הזה, ולכן ניתן לבדוק העברות שבוצעו עד ארבע שנים לפני פתיחת ההליך, ולא רק שנתיים.

מה קורה עכשיו עם הדירה בפועל?
המשמעות היא שהזכויות של האשה בדירה חוזרות לקופת הנשייה, כלומר הן נחשבות שוב חלק מהרכוש שממנו אמורים לשלם לנושים. עם זאת, החוק מאפשר לגרוש להציע לפדות את הזכויות האלה, כלומר לשלם את השווי שלהן אם הוא ירצה להשאיר את הדירה בידיו.

האם זה אומר שהגרוש אשם במשהו?
לא בהכרח. בית המשפט גם הדגיש שאין כאן קביעה של חוסר תום לב או ניסיון להבריח נכסים. אבל בדיני חדלות פירעון זה פשוט לא השיקול המרכזי. גם פעולה שנעשתה בלי כוונה רעה יכולה להתבטל אם היא פוגעת בנושים.

למה מצבה הנפשי של האשה כמעט שלא שיחק תפקיד בהחלטה?
משום שבית המשפט לא היה צריך להכריע אם ההסכם פגום מבחינה חוזית או אם הופעל עליה לחץ פסול. גם בלי להיכנס לשאלות האלה, התקיימו כל התנאים החוקיים לביטול ההענקה. לכן השאלה אם היא נוצלה או לא, פשוט לא היתה הכרחית לצורך ההכרעה.