מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין

פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.

הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.

השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.

התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.

• אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
• הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.

השופטת לא חסכה ביקורת חריפה על התנהלות זו. היא ציטטה מפסק דין קודם של בית המשפט העליון את תיאורו של השופט מישאל חשין על מצבו של האזרח מול הרשות: "הנה הוא גוליבר בארץ הענקים: הענקים מסבים לסעודה וגוליבר עומד על שולחן האוכל מלוא קומתו הזעירה וכל עצמותיו רוחפות מיראה. כמלחיה היה בעיניהם, כזנב גזר. נשיפת פה מצויה וגוליבר היה כלא היה". השופטת קבעה כי חובת ההגינות המנהלית נועדה לשמש "בלם לכוח ורסן לעוצמה" של הרשות, וכי במקרה זה הרשות הפרה חובה זו באופן בוטה.

נקודת השיא בהתנהלות הבעייתית התרחשה במהלך הדיון בערר האחרון. רק בבוקר יום הדיון, לאחר שבית הדין לעררים דחה את בקשת הרשות לבטל את הדיון, העלתה הרשות לראשונה טענה מפתיעה - שההחלטה הקודמת שלה עצמה ניתנה בחוסר סמכות. השופטת ראתה בכך ניסיון ציני להתחמק מביקורת שיפוטית: "העלאת טענת חוסר הסמכות בשיהוי ובאופן בו הועלתה מהווה, גם היא, הפרת חובת ההגינות של הרשות".

• החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
• העלימו מאות מיליוני שקלים - וזה העונש שנגזר עליהם
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

במהלך הדיון בערעור, ניסתה הרשות להציע "פתרון ביניים" בדמות מעמד של תושב קבע למערער, תוך הפניה למסלול התאזרחות אחר שדורש דווקא את אותם מסמכים מסודן שהמערער אינו יכול להמציא. השופטת דחתה את ההצעה וקבעה כי "הפנייה למסלול שהציעה הרשות מעקרת מתוכן את סעיף 7 לחוק האזרחות" הקובע התאזרחות מקלה לבני זוג של ישראלים.

פסק הדין מפרט באובססיביות כמעט את כל הפניות, המכתבים, הבקשות והתזכורות שנשלחו לרשות במהלך השנים, ומצייר תמונה עגומה של מערכת שמתנהלת ללא שקיפות, ללא עקביות וללא הגינות בסיסית. השופטת מנתה שורה ארוכה של הפרות: חובת המענה בזמן סביר, חובת ההנמקה, התעלמות מטיעוני המערערים, התעלמות מהפסיקה הקיימת ומעמדת הרשות עצמה במקרים אחרים, הפרת עקרון השוויון וחובת ההגינות.

"הרשות במקרה שלפניי פעלה בניגוד גמור למתואר ולחובתה זו", קבעה השופטת. "הראיה הטובה ביותר היא שהמערערים הגישו את הבקשה לפי נוהל נשואים לפני כעשר שנים, ועל אף שנולדו להם ארבעה ילדים ומהרגע הראשון ההתרשמות הייתה מקשר זוגי כן ואמיתי ומרכז חיים בישראל, נדרשו הליכים חוזרים ונשנים לרבות מכתבים לרשות, עררים בשל אי מענה, פניות תזכורת רבות ועוד, רק כדי להביא לכך שבחלוף עשר שנים הם נמצאים בנקודת ההתחלה והרשות דורשת כי יגישו בקשה חדשה".

החלטת השופטת הייתה חד-משמעית: הערעור התקבל במלואו. המערער זכאי לקבל אזרחות ישראלית לאלתר, והרשות חויבה להעניק לו אזרחות ולהזמינו להצהיר אמונים לא יאוחר מסוף ספטמבר 2025. בנוסף, חויבה הרשות לשלם למשפחה 35,000 שקלים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

פסק הדין צפוי להשליך על אלפי מבקשי מקלט נוספים הנשואים לישראלים ומצויים בהליכים דומים. הוא מבהיר כי מבקשי מקלט מסודן ומאריתריאה פטורים מהמצאת מסמכים ממדינת המוצא, וכי רשות האוכלוסין אינה יכולה לנצל את מעמדם הרעוע כדי לסכל את זכותם לחיי משפחה. יתר על כן, פסק הדין שולח מסר ברור לרשות האוכלוסין בדבר חובתה לנהוג בהגינות, בשקיפות ובעקביות, ומזהיר מפני ניסיונות להתחמק מביקורת שיפוטית באמצעות תמרונים פרוצדורליים.

הסיפור של משפחה זו, שנאלצה לחיות בחוסר ודאות במשך עשור שלם למרות היותה משפחה ישראלית לכל דבר ועניין, ממחיש את הצורך הדחוף ברפורמה מקיפה באופן שבו רשות האוכלוסין מטפלת במבקשי מקלט ובבני זוגם הישראלים. כפי שציינה השופטת, כאשר הזכויות העומדות על הפרק הן "בליבת זכויות האדם", וכאשר מדובר ב"אוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה", חובת ההגינות של הרשות מקבלת משנה תוקף. פסק דין זה מהווה תזכורת חדה לכך שגם למול עוצמתה של הרשות, לבית המשפט יש את הכלים והנכונות להגן על זכויות הפרט ולבלום שרירות שלטונית.