אזרחות היא מעמד משפטי המקנה לאדם זכויות וחובות כלפי מדינה מסוימת, ובכלל זה זכות הצבעה, זכות לשירותים ציבוריים וחובת נאמנות למדינה. בישראל מוסדרת האזרחות בחוק האזרחות ובחוק השבות, המעניק אזרחות אוטומטית ליהודים העולים לישראל. מבקשי אזרחות בהתאזרחות נדרשים
לרוב לעבור מבחן ידיעת השפה העברית והמדינה. חוק השבות בישראל נחקק בשנת 1950 ומעניק זכות עלייה ליהודים.
ניתן לרכוש אזרחות ישראלית גם בדרכים נוספות, ובהן לידה בישראל, נישואין לאזרח ישראלי או הליך התאזרחות המחייב תקופת מגורים מוקדמת בארץ ועמידה בתנאים
שקבע משרד הפנים לצורך קבלת המעמד. מדינות רבות בעולם מכירות באזרחות כפולה, בעוד אחרות מחייבות ויתור על אזרחות קודמת. שינויים בחוק האזרחות נדונים מעת לעת בכנסת בהתאם למדיניות ההגירה.
נושא האזרחות הכפולה, שבו אדם מחזיק באזרחות ישראלית לצד אזרחות
של מדינה נוספת, מוכר בישראל ברוב המקרים, אך מעורר לעיתים דיון ציבורי בהקשר לבעלי תפקידים ציבוריים ולנבחרי ציבור נבחרים במדינה. נושא שלילת אזרחות בנסיבות חריגות מוסדר אף הוא בחקיקה הישראלית. מדינות רבות מחמירות בשנים האחרונות את תנאי הענקת האזרחות למהגרים.
למעמד האזרחות יש היבט כלכלי ישיר: הוא קובע זכאות לקצבאות הביטוח הלאומי, להטבות מס ולשירותים ציבוריים. רשות האוכלוסין וההגירה מטפלת
בבקשות ההתאזרחות, וקצב אישורן משפיע על היצע כוח האדם במשק ועל הביקוש לדיור.
בארגנטינה בוחנים את השקתה של תוכנית ויזת זהב שתעניק אזרחות מלאה תמורת חצי מיליון דולר; המטרה - גיוס מזומנים מהיר לכיסוי חובות עתק, אך ניסיונות עבר דומים במדינות משבר כמו לבנון מוכיחים:
שוק הדרכונים הבינלאומי מספק פתרון זמני בלבד, ומגיע עם תג מחיר כבד של שחיתות וסכנה לבידוד עולמי
