אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים קיבלה באחרונה עתירה של תושבי מזרח העיר לקבלת אזרחות. העותרים הם זוג כבני 30 וילדיהם, בני 8 ו-3. ארבעתם נולדו וחיו כל חייהם בישראל במעמד של תושבי קבע. אב המשפחה הוא דובר עברית רהוטה, יש לו תעודת בגרות ישראלית והוא עובד בחברה לייעוץ השקעות ברמת גן. האם גם היא בוגרת תיכון בירושלים, אך מידת השליטה שלה בעברית מצומצמת. בנם לומד בבית ספר בעיר ובתם הפעוטה עדיין בבית.
ב-2021 הגישה המשפחה בקשה להתאזרחות, שסורבה. ערר פנימי שהגישה המשפחה לרשות האוכלוסין נדחה גם הוא. הסירוב נומק אז על ידי הצהרת העותרים שלפיה הם גרו באותה העת בשכונה בירושלים, בדירה אחת שבה גרו גם הורי האב, משפחת אחיו (הורים ושני ילדים) וכן אחותו.
רשות האוכלוסין לא האמינה להם, מכיוון שצריכת המים והחשמל בדירה לא תאמה שימוש סביר של 11 נפשות, ומצבה הכלכלי הטוב לכאורה של המשפחה לא הצדיק מגורים בדירה כה צפופה ועמוסה. בהחלטתה נכתב עוד כי עלו סתירות בגרסאות של העותרים בנוגע למגורים בדירה, וכי הם לא ידעו למסור שמות של השכנים שלהם שם. בנוסף, צוין בהחלטה כי האם לא יודעת עברית ברמה שנדרשת בחוק האזרחות, וניתן משקל לכך שיש בבעלות משפחת האב נכס גדול עם שלוש דירות שנמצא מחוץ לשטחי ישראל.
בעתירה מינהלית שהגישו בני הזוג נגד ההחלטה, התברר כי העותרים עברו לגור בדירה שכורה אחרת באותה שכונה בבירה. בית המשפט קבע אז כי המסמכים והראיונות של העותרים אמנם מעוררים סימני שאלה, אבל מנגד לקשיים יש ראיות כבדות משקל, שמבססות את טענתם כי מרכז חייהם נמצא בישראל. זאת, בפרט בהינתן העובדה שאין ראיות לכך שהם גרים מחוץ לשטח ישראל. על רקע זה, אפשר להם בית המשפט להביא את עניינם לבדיקה מחודשת, אבל באוגוסט 2023 הם שוב נדחו, ושוב עתרו לבית המשפט באמצעות עורכות הדין נחמה עובדיה ועלוה קולן.
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רשות האוכלוסין, שיוצגה באמצעות עו"ד אלישבע אמיתי-באוור, טענה כי העותרים לא ביססו את טענתם למגורים גם בדירה החדשה, שכן לא הציגו חשבונות מים וחשמל ואינם מכירים את השכנים. בנוסף, בנם לומד בבית ספר שאינו קרוב לשם, ובני המשפחה מטופלים בקופות חולים באזור אחר בעיר. כמו כן, הרשות חזרה על הטענה שלה, שלפיה יש נכס בבעלות המשפחה שנמצא מחוץ לשטח ישראל, ושהאשה לא יודעת עברית ברמה הנדרשת.
ביחס לנכס שמחוץ לשטח ישראל, העותרים טענו כי הוא שייך לדוד של האב ולא להם, ושאין מקום להכשיל את בקשתם בגלל נכס שהם לא גרים בו. בנוגע למקום מגוריהם, הם טענו כי הציגו חוזה שכירות, תצהיר של בעלת הדירה, אישור לגבי מיקומו ותמונות. הם הסבירו כי מדובר בשכונה חדשה, כך שעדיין לא הותקנו לדירתם שעוני חשמל ומים ולא נגבית מהם ארנונה, ולכן הם לא יכולים להציג עדיין חשבונות. עוד ציינו בני הזוג כי אינם מכירים את רוב השכנים מכיוון שלא כל הדירות בבניין מאוכלסות.
השופטת בר-אשר קבעה כי מהראיות עולה בבירור שמאז ומתמיד העותרים חיים בישראל ומנהלים את חייהם בירושלים. לנוכח העובדה שהם עומדים ביתר דרישות נוהל ההתאזרחות, כמו מקום העבודה ומוסדות החינוך, השופטת הגיעה למסקנה כי הוכח שמרכז חייהם נמצא בישראל. בהמשך לכך, היא ציינה כי אחד התנאים הוא שהמבקש "יודע ידיעת-מה את השפה העברית", כך שידיעתה המצומצמת של האם את השפה מספיקה.
- עקב מסרון בעייתי - לא תירש את בן זוגה
- לא כל מי שמראה דירה זכאי לעמלת תיווך, מה זה הגורם היעיל?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
לסיום, היא הדגישה כי אמנם בית המשפט ממעט להתערב בשיקול הדעת הרחב של הרשות, אבל במקרה זה, חרף התהיות שניתן להעלות בעניין סביבת מגוריהם, לא היה מקום להטיל ספק בכך שמרכז חייהם הוא בישראל. לפיכך היא קיבלה את העתירה, וקבעה כי תינתן לעותרים אזרחות. הרשות חויבה בהוצאות המשפט של העותרים בסכום של 8,000 שקל.
בהתאם לסעיף 5 לחוק האזרחות, תושבי קבע שלא נשלל מעמדם כתושבי קבע רשאים להגיש בקשה להתאזרחות. הבקשה תוגש לרשות האוכלוסין וההגירה הקרובה למקום המגורים. ההתאזרחות כרוכה בידיעת מה של השפה העברית ובהצהרת אמונים למדינת ישראל.
מי שזכאים להגיש בקשה הם תושבי קבע שעומדים בכל תנאים הבאים: נמצאים בישראל בעת הגשת הבקשה; שהו בישראל בלפחות שלוש מבין חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה; זכאים לשבת בישראל ישיבת קבע; המבקשים השתקעו בישראל או מתכוונים להשתקע בה. יודעים ידיעת מה את השפה העברית (למעט מבקשים מעל גיל 60 שפטורים מדרישה זו); ויתרו בטופס הבקשה על האזרחות האחרת שברשותם, כולל ילדיהם הקטינים (במידה שהם מחזיקים באזרחות זרה), אלא אם אושר להם פטור מכך; והיעדר מניעה פלילית או ביטחונית להתאזרחות.
- 4.מדינה בהתאבדות (ל"ת)ארי 25/05/2024 00:02הגב לתגובה זו
- 3.מזרח תיכון חדש ישן מ 24/05/2024 19:12הגב לתגובה זוגוף סרטני.
- 2.פיטר 24/05/2024 19:09הגב לתגובה זומצפה מהרשויות להגיש ערעור לעליון
- 1.זכות השיבה בדלת האחורית ! (ל"ת)אלי 24/05/2024 18:48הגב לתגובה זו
- מיואש למדי 26/05/2024 14:09הגב לתגובה זוה"שמאל" מעוניין בשתי מדינות לשני עמים. ה"ימין" עושה הכל כדי לקדם מדינה אחת שאינה דמוקרטית או בטיחותית. אם היו מקשיבים לקול ההגיון שמשום מה מכונה כאן "שמאל", השכונות במזרח ירושלים לא היו נחשבות חלק מישראל ומקרים כאלה לא היו עולים בכלל לדיון.

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...
הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.
בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.
העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.
אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים
מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

לא כל מי שמראה דירה זכאי לעמלת תיווך, מה זה הגורם היעיל?
בית משפט השלום בבת־ים קבע כי הצגת נכס בלבד אינה הופכת מתווך לגורם היעיל. כשהמחיר לא הותאם לדרישות שהועלו, לא נוהל משא ומתן, והרוכשת נאלצה לפנות למתווכים אחרים - חברת התיווך נותרה בלי עמלה, אף שהיתה הראשונה שהציגה את הדירה. הפער בין המחיר שבו הציגה התובעת
את הדירה לזה שבו נסגרה העסקה הגיע לכ-180 אלף שקל
הסיור בדירה שברחוב ארבע ארצות בחולון נמשך דקות ספורות בלבד. הנתבעת הגיעה אליו מלווה בחמה, הקשיבה להסברים, הסתכלה סביב, וכבר בירידה במדרגות היא הבינה שמשהו כאן לא מסתדר. המחיר שנאמר לה, 1.83 מיליון שקל, לא התאים לתקציב, לא למצב הדירה, ולא למה שהיא חיפשה באותו שלב. היא חתמה על טופס תיווך, צילמה כמה תמונות, והמשיכה הלאה. כמה חודשים לאחר מכן, אותה דירה בדיוק נרכשה על ידה ובידי בן זוגה, במחיר שנמוך בכ-200 אלף שקל. אלא שאת הדרך לעסקה הסופית לא סללה חברת התיווך שהציגה את הדירה לראשונה, אלא מתווכים אחרים, שנכנסו לתמונה בשלב מאוחר יותר, ניהלו משא ומתן ממושך, והצליחו להוריד את המחיר.
פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בבת־ים בסוף דצמבר 2025, על ידי הרשם ניקולאי יעקובלב, קובע באופן חד וברור: לא די בהצגת דירה כדי להיחשב לגורם היעיל בעסקת מכר, ולא בכל מקרה שבו לקוח רוכש נכס שהוצג לו בעבר, זכאי המתווך הראשון לעמלה. במקרה הזה, קבע בית המשפט, חברת התיווך לא היתה הגורם שהביא בפועל להתקשרות בין הצדדים, ולכן היא לא זכאית לדמי תיווך.
התובעת, ארמון שיווק ויזמות נדל"ן, טענה כי הנתבעת פנתה אליה בעקבות פרסום באינטרנט, וב-22 באוקטובר 2023 הוצג לה הנכס. באותו מעמד נחתם הסכם תיווך, שלפיו במקרה של רכישת הדירה תשלם הנתבעת דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ. לטענת החברה, כבר במהלך הביקור הביעה הנתבעת עניין בדירה, שאלה על המחיר ועל זהות המוכר, ואף ציינה כי תרצה להגיע לביקור נוסף עם בן זוגה. נציג התובעת הסביר כי קיימת גמישות במחיר, והציע לקבוע פגישה מסודרת לצורך משא ומתן.
מבחינת התובעת היא היתה הגורם היעיל
אלא שמכאן ואילך, כך לפי גרסת התובעת, הדברים החלו להיתקע. הנתבעת, נטען, הפסיקה להשיב לפניות, לא חזרה לשיחות טלפון, ולא הגיעה לפגישות שתואמו. רק כחודש וחצי לאחר מכן, בדצמבר, היא פנתה בשאלה האם הדירה עדיין משווקת והאם חלה ירידת מחיר. גם אז, טענה התובעת, נעשו ניסיונות להזמין את הנתבעת לפגישה, אך ללא הועיל. בסופו של דבר, כך נודע לה, הדירה נמכרה לנתבעת ולבן זוגה במחיר של 1.65 מיליון שקל. מבחינת התובעת, לא היה ספק: היא זו שהכירה לנתבעת את הדירה, היא זו שפתחה את הדלת לעסקה, ולכן היתה הגורם היעיל - גם אם ההשלמה נעשתה באמצעות אחרים.
- מתווך יזכה בפיצוי המוסכם אף שלא היה גורם יעיל
- קנה דירה 4 חודשים אחרי שמתווכת הראתה לו אותה - האם חייב לשלם תיווך?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת הציגה תמונה שונה לחלוטין. לדבריה, כבר מהביקור הראשון היה ברור שהמחיר אינו ריאלי מבחינתה. הדירה נזקקה לשיפוץ נרחב, בן זוגה היה במילואים, והמסר שהיא קיבלה מהמתווך היה חד־משמעי: זה המחיר, ואין על מה לדבר. גם בהודעות שנשלחו בהמשך לא הוצג מחיר נמוך יותר, ואף צוין כי הצעה של 1.71 מיליון שקל נדחתה על ידי המוכר. בנסיבות האלה, טענה הנתבעת, לא היה טעם להמשיך באמצעות התובעת.
