דרשה לשמש אפוטרופוסית יחידה לילד מרומן - ביהמ"ש התנגד
פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בקריות עסק באם שביקשה לשלול מהאב, שנשוי לאחרת, את האפוטרופסות על בנם בן ה-7, בטענה כי נטל גידולו מונח כולו על כתפיה והאב מתנער מקשר עמו. אף שהאב חתם בעצמו על תצהיר בו הצהיר שאינו מעוניין להיות מעורב בחיי בנו, קבעה השופטת
רונית ויצמן כי טובת הקטין גוברת על רצון ההורים, וכי אין הצדקה לנתקו לחלוטין מדמות האב
המקרה הבא נפתח במערכת יחסים קצרה בין האם לבין האב, שהתקיימה בזמן שהיה נשוי לאשה אחרת. ההיריון הלא צפוי הוביל למשבר בחיי האב וביחסיו עם רעייתו, שסרבה לכל קשר עם הקטין שנולד מחוץ לנישואים. לאחר הלידה, האב לא נרשם כאביו של הילד, אך בדיקת רקמות שנערכה במסגרת הליך משפטי ב-2019 קבעה כי הוא אכן אביו הביולוגי, ומאז נרשם כך במרשם האוכלוסין. למרות זאת, האב כמעט שלא היה נוכח בחיי בנו, והאם נושאת לבדה בנטל גידולו, כולל חינוך, טיפול רפואי ודאגה לכל צרכיו.
במהלך השנים נפתחו הליכים שונים בין הצדדים: קביעת מזונות, הסדרת משמורת והמלצות של שירותי הרווחה. אף שהומלץ לאב לפנות לטיפול זוגי ומשפחתי שיאפשר לו לשלב את הקטין בחייו, הדבר לא קרה בשל התנגדות אשתו. בפועל, האב ראה את בנו פעמים בודדות בלבד. לנוכח המציאות הזו, פנתה האם לבית המשפט בבקשה שתמונה כאפוטרופוס יחידה ובלעדית של הילד. לטענתה, האב אינו משתף פעולה ומסרב לחתום על מסמכים הנדרשים לצורך ניהול חיי הילד, ובכך מקשה עליה ומותיר אותה להתמודד לבדה עם כל האחריות.
בתסקיר שהוגש לבית המשפט ביולי 2024, ציינה העובדת הסוציאלית כי לא מצאה הצדקה לשלול מהאב את מעמדו כאפוטרופוס. גם היועצת המשפטית לממשלה, שצורפה להליך, אימצה את העמדה הזו וביקשה לדחות את הבקשה. "טובתו של כל ילד, למעט מקרים קיצוניים, היא שיהיה לו קשר עם שני הוריו", נטען בדיון, והובהר כי זה אינו מקרה חריג המצדיק שלילת זכויות מאחד ההורים.
"רק משלם מזונות וזהו"
המהלך קיבל תפנית כשביולי 2024 חתם האב על תצהיר בפני בא כוח האם ובו כתב כי, "אני לא רוצה שום קשר עם הבן שלי, אני רק משלם מזונות וזהו". האם טענה כי מדובר בהסכמה ברורה לאפשר לה לגדל את הילד לבדה ללא כל מעורבות מצד האב. אלא שבדיון שנערך באוקטובר, האב נשמע אחרת: הוא אמנם הודה כי אינו בקשר עם הילד, אך טען כי אינו מעוניין לנתק עצמו לחלוטין ממנו. לדבריו, המשפחה הקרובה שלו מתקשה לקבל את קיומו של הילד, אך הוא נכון להתחייב לשתף פעולה עם האם בנוגע להחלטות חשובות.
השופטת רונית ויצמן נדרשה לשאלה המורכבת – האם יש מקום לאשר את בקשת האם ולאפשר לה לשמש אפוטרופוסית יחידה, או שמא טובת הילד מחייבת להותיר את שני ההורים כאפוטרופסים, גם אם האב אינו נוכח באופן פעיל. היא קבעה כי החוק והפסיקה מורים על שלילת אפוטרופסות רק במקרים קיצוניים, למשל כשהורה פוגע בילדו או מורשע בעבירה חמורה נגדו. "המקרה שבפניי אינו בא בגדרם של אותם מקרים המצדיקים מינוי הורה אחד כאפוטרופוס בלעדי ויחיד", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם.
היא התייחסה גם לפער בין דברי האב בתצהיר לבין עדותו בבית המשפט. "נוכחתי כי קיים פער בין המפורט בתצהיר עליו חתם הנתבע לבין עדותו לפניי", היא ציינה, והוסיפה כי עדותו בבית המשפט הצביעה על רצון כלשהו שיש לו לשמור על קשר, גם אם מרחוק. לכן קבעה שאין לראות בו כמי שהסכים באמת ובתמים לוויתור מוחלט על מעמדו כהורה. עוד הדגישה השופטת כי גם במקרים שבהם הורים אינם מקיימים קשר רציף עם ילדיהם, האפוטרופסות עשויה להיות, "הכלי היחיד שנותר להם להישאר בעלי נוכחות כלשהי בחיי ילדיהם". לכן לשלול מהאב את האפוטרופסות משמעו לנתק את הילד מדמות אב - צעד שעלול לגרום לו נזק ארוך טווח.
פסק הדין הצביע על כך שבמשך שבע שנות חייו של הקטין, הציגה האם רק שני מקרים שבהם האב הקשה עליה - האחד בנוגע ליציאה לחו"ל והשני סביב רישום למסגרת חינוכית לאחר מעבר דירה. בשני המקרים נמצא כי האב אמנם התמהמה, אך בסופו של דבר חתם על המסמכים הנדרשים. באחד מהם, קבעה השופטת, הקושי כלל לא נבע ממנו אלא מהעירייה. "התובעת לא הצליחה להצביע על נזק שנגרם לקטין כתוצאה מהיעדר שיתוף פעולה של הנתבע - כזה המצדיק את מינויה כאפוטרופוס יחידה", נכתב בהכרעת הדין.
- ביקש להקדים את מועד הקרע עם אשתו - ב-38 שנה
- היזמית טענה שעיכוב במסירת חניון הוא "כוח עליון"
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
תקופת ניסיון לאב
השופטת גם בחנה את האפשרות להותיר את התיק פתוח ולבחון תקופת ניסיון שבמהלכה יחויב האב להגיב לכל פנייה בזמן קצוב, תוך הטלת קנס אם לא יעמוד בכך. היועצת המשפטית תמכה בהצעה וראתה בה דרך לאזן בין טובת הקטין לבין הקשיים שמציינת האם. האב אף הסכים לכך, אבל האם סירבה ועמדה על קבלת מבוקשה במלואו.
בסופו של דבר דחתה השופטת את התביעה. היא קבעה כי שני ההורים ימשיכו לשמש אפוטרופוסים טבעיים של הילד, וכי האב מחויב לשתף פעולה עם האם, "לצורך מתן מענה לכל צורך הדרוש לקטין, כפי שהורה מסור היה נוהג בנסיבות העניין". עם זאת, בשל נסיבותיה הכלכליות של האם והעובדה שהאב לא הגיש כתב הגנה מטעמו ואף הודה שהערים קשיים, היא החליטה שלא לחייב את האם בהוצאות משפט. השופטת סיכמה וכתבה כי, "אין ולא יכולה להיות מחלוקת שבמצב דברים אופטימלי, שני הורים יחלקו אחריות הורית משותפת… המציאות מזמנת מורכבות, אולם טובת הקטין היא המכרעת".
אם האב לא בקשר עם הילד ולא רוצה להיות מעורב, למה בכלל בית המשפט מתעקש להשאיר לו אפוטרופסות?
מכיוון שהחוק רואה בהורים אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם כמעט באופן אוטומטי. שלילת אפוטרופסות היא צעד חריג שנעשה רק במקרים קיצוניים, למשל כשיש אלימות או פגיעה ישירה בילד. במקרה הזה, אף שהאב לא נוכח בחיי הילד, עצם המעמד שלו כאב יכול בעתיד לאפשר קשר או לפחות לשמור על תחושת זהות לילד. בית המשפט אמר שטובת הילד קודמת לרצונות האישיים של ההורים.
מה בעצם המשמעות של אפוטרופוס?
אפוטרופוס הוא מי שמוסמך לקבל החלטות מהותיות לגבי הילד - חינוך, בריאות, טיפול רפואי, לימודים, אפילו החלטות כמו לעבור דירה או לצאת לחו"ל. זה לא קשור רק לכסף או למזונות, אלא לכל תחום משמעותי בחיי הילד. לכן השופטת הסבירה ששלילת אפוטרופסות מהורה היא לא דבר פשוט, כי זה בעצם לוקח ממנו את הסמכות להיות שותף בהחלטות על עתיד הילד.
האם זה שהאב חתם על תצהיר שהוא מוותר על האפוטרופסות לא מספיק כדי לתת לאם בלעדיות?
ממש לא. גם אם ההורים מסכימים ביניהם, בית המשפט חייב לבדוק אם זה באמת לטובת הילד. השופטת ציינה במפורש שבית המשפט הוא לא חותמת גומי להסכמות של ההורים, ושהחוק דורש בחינה מעמיקה של טובת הקטין לפני שאפשר לאשר הסכם כזה.
לפי מה שעלה בדיון, לא ממש. היא הציגה שני מקרים בלבד שבהם היה קושי - אחד לגבי חתימה על טפסים לנסיעה לחו"ל והשני לגבי רישום לגן אחרי מעבר דירה. בשני המקרים האב אמנם התעכב אבל בסוף חתם, ובאחד מהם בכלל הסתבר שהבעיה נבעה מהעירייה ולא ממנו. לכן בית
המשפט קבע שלא היה נזק ממשי לילד.
למה העובדת הסוציאלית המליצה לא לשלול מהאב את האפוטרופסות?
היא אמרה שהצליחה לראות שהאם כן מצליחה לנהל אתו תקשורת בסיסית בנוגע לילד, גם אם זה קשה לפעמים. מבחינתה, הנוכחות של האב - אפילו אם היא רק מאחורי הקלעים - עדיפה לילד מאשר ניתוק מוחלט ממנו.
מה המשמעות המעשית של פסק הדין עכשיו?
המשמעות היא שהאם תמשיך לטפל בכל ענייני הילד ביום־יום, אבל לכל החלטה מהותית היא עדיין צריכה את החתימה או ההסכמה של האב. מצד שני, בית המשפט הבהיר לאב שהוא חייב לשתף פעולה ולענות לה בזמן סביר, אחרת הוא עלול להסתבך בהמשך.
האם האם חויבה לשלם הוצאות משפט על כך שהתביעה נדחתה?
לא. אף שבית המשפט דחה את הבקשה שלה, השופטת קבעה שאין טעם להטיל עליה הוצאות, בגלל מצבה הכלכלי, העובדה שהיא מוכרת לרווחה והקושי שהיא מתמודדת אתו כאם חד־הורית
לשני ילדים.
מה יקרה בעתיד אם האב ימשיך לא לשתף פעולה?
פסק הדין משאיר פתח לכך. השופטת הציעה בעבר לשקול תקופת ניסיון שבה האב יעמוד במבחן שיתוף פעולה.
אם יתברר בעתיד שהוא ממשיך להקשות ושהילד נפגע מכך, האם תוכל להגיש שוב בקשה לשינוי המצב, ואז אולי בית המשפט ישקול לתת לה סמכויות בלעדיות.
במקרה אחר, זוג הורים פרודים הסכימו בעבר כי האם תתגורר עם הילדים בטווח של עד 30 ק"מ מירושלים, כדי לאפשר קשר רציף עם האב. אלא שהאם עברה לעיר מרוחקת, מעבר לטווח שהוסכם, ולקחה עמה את רוב הקטינים. האב, בתגובה, הפסיק לשלם מזונות, על בסיס החלטה קודמת של בית הדין האזורי שפטרה אותו מכך כל עוד לא יושבו הילדים לסביבת מגוריו. האם טענה כי האב מפר אף הוא את חלקו בהסכם, בין היתר בכל הקשור להסדרי שהות וחופשות. ככל שהתקדם ההליך, נחשפה עמדה ברורה וחדה מצד הדיינים כלפי התנהלות האם. בפסק הדין מתוארות טענותיה כ"תיאור ציורי מכמיר לב", אך הדיינים שהכריעו במקרה ביולי האחרון לא חסכו בביקורת כלפיה, וכתבו בהכרעתם כי, "אפשר כמעט לראות את הדמעות הזולגות מעיניה של המשיבה, אלא שדמעות אלה - דמעות תנין הן, שכן התוצאה היא תוצאת בחירתה של המשיבה להפר ביודעין את ההסכם". עוד נקבע כי היא זו שהביאה על עצמה את העלויות והקשיים הכרוכים בהסעות: "אין מנוס: קיום הסדרי שהות כשההורים מתגוררים במרחק כרוך בקושי, השאלה היא על מי יוטל קושי זה".
