בערב שגרתי, בקבוצת ווטסאפ של דיירי בניין בקריות, התפתח ויכוח שנהפך במהרה למסכת של השמצות, עלבונות ותחושות קשות. מה שהתחיל כהתדיינות על ניהול ועד הבית הידרדר לכינויי גנאי והאשמות חמורות שהופצו לעיני 132 דיירים אחרים. כעת, כשנה לאחר מכן, מסתיים הסיפור הזה בבית המשפט בפסק דין שממחיש כיצד גם סכסוכי שכנים יומיומיים יכולים להסתיים בפסיקת פיצויים גבוהים. בית משפט השלום בקריות, מפי השופט הבכיר ערן נווה, קיבל בחלקה תביעת לשון הרע שהגישו יו"ר ועד הבית לשעבר ואשתו נגד שכנתם, אורנה רואה. השופט קבע כי הנתבעת חצתה גבול ברור כשהטיחה בתובע האשמות חמורות על גניבה מכספי הוועד והשפילה את אשתו בהערות פוגעניות שנגעו לחייה האישיים. בפסק הדין נכתב כי, "העובדה שקראה לתובע 'גנב, הכניס כסף לכיס שלו' הם ביטויים שיש בהם כדי לבזות ולפגוע בתובע... ביטוי שלא הוכח שהוא נכון ואין כל ראיה שהוא נכון בנסיבות העניין. לפיכך, לא עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בחוק".

על פי התביעה, הדברים הקשים נכתבו ב-4 באוקטובר 2023 בקבוצת הוואטסאפ של הבניין. הנתבעת לא הסתפקה בהאשמות כלליות, אלא טענה כי התובע "לקח כסף לכיסו", ואף ייחסה לו מעילה בכספי ועד הבית. בנוסף, היא הפיצה תמונות של התובע מאותו היום, שלטענתו צולמו ללא ידיעתו, וכתבה כי לא קיימת קבלה על כספים שנגבו. במקביל, היא הפנתה חצים לא פחות חדים כלפי אשתו של התובע. בהודעות שהפיצה, נכתב בין היתר: "עשה לך ילד וברח לך", "ברח וזרק אותך לרחוב" ו"פלוני עשה לך טובה ואסף אותך מהרחוב". השופט תיאר את ההתבטאויות הללו כ"ביטויים קשים ופוגעניים" שאין להם כל הצדק.

טענות ההגנה - "אמת דיברתי"

בפני בית המשפט טענה הנתבעת כי עשתה שימוש בהגנה של "אמת דיברתי". לדבריה, ניהול כספי הוועד בידי התובע היה לוקה בחסר, וכי ניסתה שוב ושוב לקבל מסמכים וחשבונות שלא נמסרו לה. אלא שבית המשפט קבע כי גם אם היו אי סדרים בחשבונות, אין בכך כדי להצדיק שימוש במילה "גנב". השופט ציין כי הנתבעת לא הציגה ראיות ממשיות, לא הגישה תצהירים מסודרים ואף הגישה את עדותה באיחור חריג. יתרה מכך, נקבע כי, "לא שוכנעתי, כי לנתבעת עומדות ההגנות הקבועות בחוק, שכן היא לא הוכיחה כי מדובר ב'אמת דיברתי' או בהגנה אחרת העומדת לה".

השופט נווה הדגיש בפסק דינו את האיזון העדין שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. "תכליתו של חוק איסור לשון הרע, היא לספק מענה להתנגשות הזכויות... החוק מבקש להבטיח את כבוד האדם ואת זכותו לשם טוב של הנפגע מן הפרסום, ובה בעת, להבטיח גם את הזכויות הטמונות בחופש הביטוי". במקרה הזה, הכריע בית המשפט כי הכף נוטה בבירור לטובת שמם הטוב של התובעים. הפרסום, כך נקבע, היה בעל פוטנציאל ממשי לבזות ולהשפיל, בייחוד משום שנעשה בקבוצה רחבה הכוללת את כל דיירי הבניין - קהילה קרובה, שבה שמו של אדם הוא חלק בלתי נפרד ממעמדו החברתי.

• מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה
• השם של אביגדור ליברמן נפגע - כמה הוא שווה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התביעה המקורית הוגשה על סכום של 158 אלף שקל, אך בית המשפט קיבל אותה בחלקה בלבד. הוא פסק פיצוי בסכום כולל של 18 אלף שקל לטובת התובע, ועוד 22 אלף שקל לטובת אשתו, בצירוף שכר טרחת עורך דין בהיקף של 20% והחזר הוצאות משפט. השופט ציין כי הסכום שנפסק מתחשב בכך שהתביעה נופחה מלכתחילה, וכי התובעת לא הצליחה להוכיח שנגרם לה נזק ממוני ממשי בעסק הציפורניים שבבעלותה. "טענת התובעת 2, לפיה לכאורה נגרם לעסק שלה נזק ממוני, היא טענה בעלמא, שלא הוכחה כלל ואני דוחה אותה לחלוטין", כתב השופט נווה בפסק הדין שפורסם.

יחסי שכנים שנהפכו לעוינות

מעבר לפסיקת הפיצוי, פסק הדין מספק הצצה ליחסים שהידרדרו עד כדי כך שבני הזוג פרסמו את דירתם למכירה. לטענתם, מסע ההכפשות של הנתבעת לא אפשר להם להמשיך ולחיות בשקט בבניין. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעים לא היו טלית שכולה תכלת וכי גם הם השתמשו בביטויים מעליבים כלפיה. בית המשפט התייחס לכך, אך קבע כי גם אם היו חילופי דברים, אין בכך להצדיק את ההשפלות שהפיצה הנתבעת כלפי אשת התובע, ובוודאי לא את ההאשמות בדבר גניבה. "היה על הנתבעת לפני שהיא בוחרת בהשמצות מול התובעים, לפעול בכל אמצעי סביר אחר", כתב השופט בהכרעתו.

בפסק דינו, בחר השופט נווה להותיר פתח של ביקורת גם כלפי התובע, והזכיר כי היה מקום להנהיג שקיפות רבה יותר בניהול כספי הוועד - דבר שיכול היה אולי למנוע את החרפת הסכסוך. ואולם את גבולות השיח הציבורי בבניין, הוא סימן באופן חד וברור. "נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי, כי דבריה של הנתבעת מהווים לשון הרע בהתאם לחוק ולפסיקה".

• נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
• ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב

מדוע בית המשפט ראה בחומרה את העובדה שהדברים נכתבו בקבוצת ווטסאפ?

הפלטפורמה הדיגיטלית הגדילה משמעותית את היקף הפרסום. לא מדובר בשיחה פרטית או בוויכוח במסדרון הבניין, אלא בקבוצה הכוללת 132 דיירים. כשביטוי פוגעני מופץ בפורום רחב, בית המשפט רואה בו פרסום בעל השפעה רבה יותר, ולכן הפגיעה בשם הטוב של הנפגע חמורה יותר.

האם לשון הרע בקבוצות ווטסאפ נחשבת לשון הרע לפי החוק?

כן. החוק מתייחס לכל אמצעי תקשורת - בעל פה, בכתב, או באמצעים טכנולוגיים כמו מסרונים, מיילים ורשתות חברתיות. הפסיקה כבר קבעה לא פעם כי פרסום בקבוצת ווטסאפ מהווה פרסום לכל דבר ועניין, בדיוק כמו כתבה בעיתון או פוסט בפייסבוק, אם הוא נחשף לאנשים נוספים מעבר לנפגע עצמו.

האם בית המשפט שקל את העובדה שמדובר בסכסוך שכנים מתמשך?

כן. השופט ציין כי מדובר בסכסוך שכנים, ואף העיר כי ניתן היה למנוע את ההידרדרות באמצעות הליכים אחרים, כמו צו למניעת הטרדה מאיימת או שקיפות בניהול החשבונות. עם זאת, נקבע במפורש שהעובדה שמדובר בסכסוך שכנים לא מעניקה רישיון להשמצות קשות או להטחת האשמות פליליות חסרות בסיס.

מדוע הפיצוי שנפסק היה נמוך בהרבה מסכום התביעה?

התובעים ביקשו סכום של 158 אלף שקל, אך בית המשפט קבע כי מדובר בדרישה מוגזמת, בין היתר משום שלא הוכח נזק ממוני ממשי לעסק של התובעת. מכיוון שבחוק לשון הרע ניתן לפסוק עד 50 אלף שקל פיצוי ללא הוכחת נזק, השופט פסק סכום שקרוב לרף הזה - 18 אלף שקל לבעל ו-22 אלף לאשתו - אך לא מעבר לכך.

מה ניתן ללמוד מהתנהלות הנתבעת, שהגישה תצהיר באיחור?

הגשת תצהיר יום לפני הדיון, ללא מסמכים נלווים, פגעה באמינות ובמשקל טענותיה. בית המשפט ציין זאת במפורש והדגיש כי אם הנתבעת רצתה להראות שגם נגדה נאמרו דברים פוגעניים, היה עליה לצרף תיעוד, להגיש תביעה שכנגד או לפחות להמציא תמלולים. ההתנהלות הזו שיחקה לרעתה בפסק הדין.

מה יכולים ללמוד דיירים על ההתנהלות בקבוצות דיגיטליות?

המסר הוא שגם בקבוצה מקומית, שאולי נדמית אינטימית, כל מלה נחשבת לפרסום ציבורי לכל דבר. האווירה הדיגיטלית אינה מקנה חסינות. כל דייר צריך לדעת שמה שהוא כותב בקבוצת הוואטסאפ עשוי להיחשב לשון הרע ולהוביל אותו לבית המשפט.

במקרה אחר, בשלהי 2018 החלו הדיירים החדשים במגדל מגורים גבוה בבת-ים להבין שהחלום שלהם על מגורים נוחים בפרויקט יוקרתי עלול להסתיים באכזבה צורבת. הם גילו שהמציאות רחוקה מההבטחות: דמי ניהול גבוהים במיוחד, ליקויים תברואתיים ותקלות חמורות במערכות הבניין. אך מעבר לכל אלה, הדבר שהבעיר את הסערה הגדולה הייתה הידיעה כי חצי מהסכום שגבתה חברת הניהול, שהופקדה על ניהול הבניין, עברה ישירות ליזם - קבוצת אהרוני שבבעלותו של משה אהרוני. הסיפור הזה לא הסתיים בשיחות במסדרון או בהודעות כועסות בקבוצת הווטסאפ של הדיירים. הוא הוביל לשורת תביעות משפטיות הדדיות, ובמרכזן תביעת לשון הרע שהגיעה לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב, ונדונה בפסק דין שניתן באחרונה. התביעה הוגשה על ידי קבוצת אהרוני, בעל השליטה בה - משה אהרוני, ושני בעלי דירות נוספים, צבי גת ודוד גדז'. הם טענו כי חמישה מדיירי הבניין הפיצו בקבוצת הווטסאפ הודעות משמיצות שפגעו בשמם הטוב, ייחסו להם עבירות פליליות, והציגו אותם כמי שפעלו מתוך אינטרסים אישיים וניגודי עניינים. עילת התביעה היתה 16 פרסומים שונים שבגינם דרשו פיצויים בסכום כולל של יותר מ-2.2 מיליון שקל.