ביולי 2017 מצאה עצמה מנהלת משאבי אנוש ותיקה עומדת בפני שיחה גורלית עם מנכ"לית החברה שבה העניקה שירותים במשך חמש שנים. עד אז היא ראתה את עצמה חלק בלתי נפרד מהעסק - עם משרד משלה, חותמת אישית, סמכויות ניהוליות ונוכחות קבועה בישיבות הנהלה. היא נכנסה לחברה בתחילת העשור כמנהלת משאבי אנוש חיצונית, במעמד של עצמאית, אך עם הזמן הרחיבה את היקף עבודתה למשרה מלאה ואף יותר מכך. בשיחה באותו יום נמסר לה על סיום ההתקשרות, ובתוך ימים אחדים התפתח מהלך משפטי ממושך, שבסופו קבע בית הדין לעבודה: היו יחסי עבודה, אבל לא מגיעים לה כספים נוספים.

ההתקשרות בין הצדדים נמשכה מיולי 2012 ועד יולי 2017. בתחילה נשכרו שירותיה בהיקף של חמישה ימי עבודה בשבוע, חמש שעות בכל יום, בתמורה ל-13 אלף שקל בתוספת מע"מ והחזר הוצאות. כבר בשלב הזה נחתם נספח להסכם שבו הצהירה שאין יחסי עובד-מעסיק, ואף נקבע כי אם בעתיד תוכר כעובדת, השכר הקובע יהיה 10,400 שקל. במהלך השנים גדל היקף השעות, וגם התמורה: מ-15 אלף שקל ב-2013 ועד ל-18 אלף שקל ב-2016, עבור 105 שעות חודשיות, בתוספת תשלום נפרד לשעות עודפות.

העובדת לשעבר טענה כי בפועל מילאה תפקידים זהים לאלה של שכירים בחברה, ואף מעבר לכך. היא ניהלה עובדים, ישבה בישיבות הנהלה, היתה כפופה ישירות למנכ"לית, ולטענתה עבדה לא אחת מעבר למשרה מלאה. לדבריה, החל ממועד מסוים הפסיקה לעבוד מול לקוחות אחרים ועסקה אך ורק בעבודת החברה. בנוסף, לטענתה, פיטוריה נעשו תוך פגיעה בזכותה לשימוע ותוך הפלייתה מחמת טיפולי פוריות שבהם היתה מצויה באותה העת.

אין בסיס לחיוב נוסף

מנגד, טענה החברה כי מלכתחילה מדובר היה בהתקשרות לפי בקשתה, במעמד של עצמאית, כחלק מעסק משלה, וכי לאורך השנים המשיכה לתת שירותים ללקוחות נוספים. עוד נטען כי התמורה ששולמה לה עלתה בעשרות אחוזים ואף יותר על שכרם של מנהלים שכירים בדרג דומה, כך שגם אם יוכרו יחסי עבודה, אין בסיס לחיוב נוסף. החברה הוסיפה כי סיום ההתקשרות נעשה בעקבות שינוי ארגוני ותלונות חמורות על התנהלותה, ולא בשל טיפולי פוריות.

• חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
• בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטת ערמונית מעודד, שישבה בהרכב של בית הדין לעבודה בתל אביב לצד נציגי ציבור, בחנה את הראיות והעדויות בהרחבה. היא קבעה כי במבחני הפסיקה, ובראשם מבחן ההשתלבות, מתקיימים מרבית הסממנים של יחסי עובד-מעסיק: התובעת השתלבה במערך הליבה של החברה, קיבלה משרד, ציוד וחותמת אישית, נדרשה למסגרת שעות קבועה ולדיווח שוטף, השתתפה בפעילות הארגונית והיתה תלויה כלכלית בהתקשרות. גם העובדה שהתשלומים נעשו כנגד חשבוניות לא הכריעה את הכף לטובת מעמד עצמאי. "מרבית הסממנים מצביעים במובהק על קיומם של יחסי עבודה", נכתב בפסק הדין.

אלא שההכרה הזו לא הובילה לתוצאה הכספית שלה קיוותה התובעת. כאן נכנס לתמונה פסק דין כותה של בית הדין הארצי, שקובע כי כשיחסי עבודה מוכרים בדיעבד, יש להשוות בין עלות השכר של עובד שכיר בתפקיד דומה לבין התמורה ששולמה בפועל כעצמאי, ואם התמורה בפועל גבוהה יותר, אין זכאות להפרשים. במקרה זה קבע בית הדין כי החברה הוכיחה, באמצעות טבלת שכר של מנהלים בדרג ביניים, שהתובעת קיבלה בממוצע 185% מהשכר של מקביליה השכירים, ואף יותר משכרה של מי שהחליפה אותה בתפקיד, סמנכ"לית משאבי אנוש, שבמועד כניסתה לתפקיד הרוויחה כ-27.5 אלף שקל בעלות מעסיק, לעומת 32 אלף שקל בתוספת החזרי הוצאות שקיבלה התובעת. "התמורה הקבלנית ששולמה לה מגלמת אף את הזכויות הממוניות המגיעות לה לו היתה מוכרת כעובדת הנתבעת מתחילת ההתקשרות", קבעה השופטת בפסק הדין שפורסם.

גם רכיבי תביעה נוספים נפלו בזה אחר זה. הדרישה לתשלום עבור שעות נוספות נדחתה מכיוון שלא הוכח היקף העבודה הנטען, והדו"חות הצביעו על חריגה ממשרה מלאה במספר חודשים מועט בלבד, כשבגין כל שעה נוספת היא קיבלה תשלום. דרישות לקרן השתלמות, הפרשי שכר ודמי מחלה נדחו אף הן בהיעדר הוכחה או פירוט מספיק. בית הדין ציין כי התובעת לא טענה כלל לפיצוי לא ממוני בגין ההכרה במעמדה, ולכן לא ניתן לדון בכך.

• בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
• צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת

הזימון לשימוע נעשה "למען הזהירות"

היבט נוסף שעמד במוקד ההליך היה נסיבות סיום ההתקשרות. התובעת טענה כי פוטרה שלא כדין, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות, בשל היותה בטיפולי פוריות, וכי השימוע שנערך לה היה למראית עין בלבד לאחר שכבר הוחלט על החלפתה. החברה טענה מנגד כי לא ידעה על טיפולי הפוריות עד לקבלת הודעה מטעמה שבוע לאחר הודעת הפיטורים, וכי הזימון לשימוע נעשה "למען הזהירות בלבד" לאחר ייעוץ משפטי, מתוך רצון לאפשר לה להתייחס לתלונות עובדים.

בית הדין קבע כי לא הוכח קשר בין הפיטורים לבין טיפולי הפוריות. השופטת הפנתה לכך שלגרסת התובעת עצמה, לאורך השנים ידעה המנכ"לית על טיפולים קודמים ואף על הריונה, מבלי שדבר השפיע על מעמדה. עוד צוין כי סמיכות הזמנים בין הודעת הפיטורים לבין ההודעה על טיפולים היא ראיה נסיבתית בלבד, שאינה מספיקה להעברת נטל ההוכחה, בייחוד נוכח "מסה ראייתית משמעותית" על תפקוד לקוי ותלונות עובדים. התלונות, שנמסרו בכתב והוצגו בשימוע, כללו טענות על התנהגות בוטה, השפלה, ואף ניצול עובדים לביצוע מטלות אישיות. אף שאלה נכתבו ברובן בסמוך לשימוע, קיבל בית הדין את גרסת החברה כי הן גובשו בכתב לבקשת ההנהלה על בסיס תלונות קודמות בעל פה.

גם טענת השימוע הפגום נדחתה. בית הדין ציין כי אמנם הזימון לשימוע הגיע לאחר הודעת הפיטורים, אך מכיוון שבאותו מועד ראתה החברה בתובעת נותנת שירותים חיצונית, לא היתה חובה לקיים שימוע. משהעלתה התובעת טענה ליחסי עבודה, נערך השימוע ואיפשר לה להתייחס בהרחבה לכל טענה. "לא שוכנענו כי הזכות המהותית לשימוע הופרה", נכתב.

בסיכומו של ההליך, נדחתה התביעה על כל רכיביה, לרבות דרישת פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, שלא נתמכה בראיות. בית הדין חייב את התובעת לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15 אלף שקל, בתוך 30 יום.

למה למרות ההכרה ביחסי עובד-מעביד, התובעת לא קיבלה פיצוי כספי?

בית הדין יישם את ההלכה שנקבעה בעניין כותה, שלפיה כשמוכרים יחסי עבודה בדיעבד, יש לבדוק את הפער בין התמורה שקיבל העובד בפועל כעצמאי לבין השכר שהיה מקבל כשכיר, כולל עלות המעסיק. במקרה זה, החברה הוכיחה שהתמורה שקיבלה התובעת כעצמאית היתה גבוהה משמעותית משכר מקביל בתפקיד דומה, כך שלא נותר פער לטובתה.

מה היה משקל העדויות של עובדים לשעבר בתיק?

עדויות עובדים, כמו זו של שרית מנחם בכר, תרמו לתמונת המצב שביססה את טענות החברה לגבי בעיות בהתנהלות התובעת. שרית, למשל, תיארה ניצול אישי, אווירה מאיימת וחשש מפגיעה במשרתה. אף שהתובעת הכחישה את הדברים, בית הדין מצא בעדות זו חיזוק לגרסת החברה.

האם עצם קיומו של שימוע מאוחר מעיד על פגם מהותי בהליך הפיטורים?

בית הדין קבע שלא. הוא הדגיש שבזמן הודעת הפיטורים סברה החברה שהתובעת היא נותנת שירותים עצמאית, ולכן לא היתה מחויבת לשימוע. רק לאחר שהתובעת העלתה טענה ליחסי עבודה, נערך שימוע "למען הזהירות". נקבע כי התובעת קיבלה הזדמנות אמתית להתייחס לטענות נגדה.

אילו מבחנים הובילו להכרה ביחסי עבודה?

המבחן המרכזי היה מבחן ההשתלבות - העובדה שהתובעת היתה חלק אינטגרלי מהחברה, מילאה תפקיד חיוני בליבת הפעילות, קיבלה ציוד ומשרד, עבדה בשעות קבועות, והיתה תלויה כלכלית בהכנסה מהחברה. גם מבחני כפיפות, רציפות ותלות אישית תמכו בכך.

האם בית הדין קיבל את הטענה לפיטורים עקב טיפולי פוריות?

לא. נקבע שהתובעת לא הוכיחה קשר בין הפיטורים לבין טיפולי הפוריות. ההחלטה התקבלה על רקע שינוי ארגוני ותלונות עובדים, ולא הוצגה ראיה לכך שהחברה ידעה על הטיפולים לפני ההודעה בכתב ששלחה התובעת, שהגיעה שבוע אחרי הודעת הפיטורים.

האם פסק הדין קובע שהתובעת לא עבדה שעות נוספות?

לא בדיוק. נקבע כי היא קיבלה תשלום על כל שעה נוספת שעבדה, ולכן גם אם עבדה שעות מעבר למשרה המוסכמת, היא כבר קיבלה את התמורה בגינן. בנוסף, לא הוכח שעבדה בהיקף שעות נוספות כפי שטענה בתביעה.

מה הסכום שדרשה התובעת בתביעה?

כ-1.5 מיליון שקל, שכללו זכויות סוציאליות, פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין הפליה מחמת טיפולי פוריות, פיצוי בגין שימוע פגום, ועוד. כל רכיבי התביעה נדחו בסופו של דבר.

במקרה אחר, בספא בלב רמת גן, נשאלה אחת העובדות שאלה פשוטה על ידי המנהל שלה: "זה נכון? את בהריון?". כשהשיבה בחיוב, לדבריה, לא נדרשו מלים רבות נוספות. "אז את מפוטרת. קחי את הדברים שלך ולכי", הוא אמר לה. כך תיארה העובדת את הרגע ששינה את חייה - ונהפך בסופו של דבר גם לפסק דין חשוב. לאחר הליך משפטי ארוך ומפותל, הכריע ביוני האחרון בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו במקרה. האשה הועסקה כמעסה בספא שבבעלות שימחוב מאוגוסט 2017. המקום פעל מדי יום בשתי משמרות, וסיפק שירותים לקהל הרחב, כשכל מעסה פעלה תחת שם בדוי. שכר העובדות היה תלוי במספר הטיפולים שביצעו - 250 שקל לטיפול של 45 דקות ו-350 שקל לשעה, מתוכם, כך על פי עדויות, קיבלו העובדות 50%. התובעת, שהתמודדה עם פרידה מבעלה ופרנסה שלושה ילדים בחיפה, טענה שהשקיעה רבות במקום עבודתה: היא נסעה שעות ארוכות מדי שבוע כדי להגיע למשמרות ברמת גן, ונאלצה לשלם עבור מטפלת לילדיה. לדבריה, היא הרוויחה כ-25 אלף שקל בחודש במזומן. אלא שכשהתבשרה על הריונה ושיתפה את מנהלה, היא פוטרה לאלתר - מבלי שנערך לה שימוע, מבלי שהתקבל היתר לפיטורים ממשרד העבודה ובאופן שהותיר אותה מופתעת וחסרת אונים.