הודיעה שהיא בהיריון - ופוטרה במקום
עובדת בספא הצליחה לנצח את המעסיק שלה בבית המשפט, לאחר שפוטרה בעקבות כניסתה להיריון. המעסיק, מצדו, טען שהסיבה לפיטורים היא הידרדרות בתפקודה של העובדת, לרבות ביטולי משמרות תכופים. לדברי השופטת, "בית הדין אינו בוחן האם יש קשר בין הפיטורים לבין ההיריון. עצם הפיטורים ללא היתר, כשהמעסיק יודע על ההיריון - הופכים את הפיטורים לבלתי חוקיים"
ביום סתיו אחד, בספא קטן בלב רמת גן, נשאלה אחת העובדות שאלה פשוטה על ידי המנהל שלה: "זה נכון? את בהריון?". כשהשיבה בחיוב, לדבריה, לא נדרשו מלים רבות נוספות. "אז את מפוטרת. קחי את הדברים שלך ולכי", הוא אמר לה. כך תיארה העובדת את הרגע ששינה את חייה - ונהפך בסופו של דבר גם לפסק דין חשוב. לאחר הליך משפטי ארוך ומפותל, קבע באחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו כי העובדת, שהיתה אז עולה חדשה מאוקראינה ואם יחידנית, פוטרה ממקום עבודתה בניגוד לחוק - רק משום שנשאה עובר ברחמה. בית הדין דחה את גרסת המעסיק, שלפיה סיום ההעסקה נבע מירידה בתפקודה של העובדת, וקבע כי היא, "פוטרה בשל הריונה ובניגוד לחוק עבודת נשים".
האשה הועסקה כמעסה בספא שבבעלות שימחוב מאוגוסט 2017. המקום פעל מדי יום בשתי משמרות, וסיפק שירותים לקהל הרחב, כשכל מעסה פעלה תחת שם בדוי. שכר העובדות היה תלוי במספר הטיפולים שביצעו - 250 שקל לטיפול של 45 דקות ו-350 שקל לשעה, מתוכם, כך על פי עדויות, קיבלו העובדות 50%. התובעת, שהתמודדה עם פרידה מבעלה ופרנסה שלושה ילדים בחיפה, טענה שהשקיעה רבות במקום עבודתה: היא נסעה שעות ארוכות מדי שבוע כדי להגיע למשמרות ברמת גן, ונאלצה לשלם עבור מטפלת לילדיה. לדבריה, היא הרוויחה כ-25 אלף שקל בחודש במזומן. אלא שכשהתבשרה על הריונה ושיתפה את מנהלה, היא פוטרה לאלתר - מבלי שנערך לה שימוע, מבלי שהתקבל היתר לפיטורים ממשרד העבודה ובאופן שהותיר אותה מופתעת וחסרת אונים.
המעסיק טען מנגד כי העובדת לשעבר כלל לא הודיעה לו על הריונה, וכי הפיטורים נבעו מהידרדרות בתפקודה, לרבות ביטולי משמרות תכופים. הוא הציג סידורי עבודה חלקיים, תלושי שכר נמוכים במיוחד (3,076 שקל לחודש) וטען כי היא פשוט הפסיקה להגיע. לטענתו, רק לאחר דרישתה למכתב פיטורים, לכאורה לצורך הצגה לביטוח לאומי, הוא ניסח מכתב באמצעות "נוסח שמצא באינטרנט", שבו נכתב כי היא פוטרה ב-17 לספטמבר 2018. אלא שבית הדין לא השתכנע. מועד הפיטורים שנמסר על ידי הנתבע לא נתמך בשום ראיה, והמסמכים שהוצגו היו חלקיים ולא עקביים. אף אחת מהעדות מטעמו - עובדות לשעבר ופקידות בעסק - לא הצליחה לשפוך אור מהימן על נסיבות הפיטורים. חלקן כלל לא זכרו מתי גץ עבדה, אחרות שינו גרסאות תוך כדי חקירה.
מנגד, גץ סיפקה ראיות רפואיות המעידות כי כבר באוגוסט 2018 היתה בשבוע השביעי להריונה. היא תיארה שיחה קשה עם שימחוב שבה נשאלה מדוע אינה לוקחת עוד משמרות, והשיבה: "אני הולכת להיות אמא". אז, לדבריה, הוא התפרץ עליה ואמר: "למה אני שומע על זה מלקוחות? למה לא אמרת קודם?", ובהמשך ביקש ממנה לעזוב. היא דרשה ממנו מכתב פיטורים, סירבה לעזוב בלעדיו – ולדבריה, המשיכה להגיע עוד כחודש עד שקיבלה את המכתב. בית הדין התרשם כי, "עדות הנתבע והעדות מטעמו הייתה מתואמת, מגמתית ולא מהימנה", וכי הסיבה האמיתית לפיטורים היתה אכן ההיריון.
- עוד גל קיצוצים בטידס: פיטורים של עד 10% מהעובדים בעולם
- משנה כיוון: מובילאיי תפטר 200 עובדים - רובם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב, ערמונית מעודד, לא הותירה מקום לספק. "הגרסה המסתברת יותר היא שהנתבע ידע על דבר הריונה של התובעת בעת פיטוריה", נכתב בפסק הדין שפורסם. "הואיל והנתבע לא פנה לקבלת היתר לפיטורים, הרי שהתובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים". עוד הודגש בהכרעת הדין כי אין זה משנה אם היו טענות ענייניות כלשהן לגבי תפקודה של גץ - ברגע שהמעסיק יודע על ההיריון, עליו לקבל היתר. "בית הדין אינו בוחן האם יש קשר בין הפיטורים לבין ההיריון. עצם הפיטורים ללא היתר, כשהמעסיק יודע על ההיריון - הופכים את הפיטורים לבלתי חוקיים".
בהיבט הכלכלי, פסק הדין חושף פרקטיקות מדאיגות. גץ הציגה יומן אישי שבו תיעדה את התשלומים שקיבלה במזומן - סכומים יומיים של מאות ואלפי שקלים. היא העידה כי, "הייתי רושמת כל ערב את הסכום שקיבלתי. לא היה לי תלוש אמיתי. הכל במזומן". מהנתונים ביומן הסיק בית הדין ששכרה הממוצע הגיע ל-15,927 שקל בחודש, ולא כ-3,000 שקל כנטען על ידי שימחוב. מנגד, המעסיק לא הצליח להציג הסכמים, העברות בנקאיות או תיעוד אמיתי לשכר ששילם. הוא אף הודה שנהג "להשמיד סידורי עבודה ישנים", וכשנשאל על העברות בנקאיות, בקשתו לצרף ראיות בדיעבד נדחתה. תלושי השכר, כך נקבע, "אינם משקפים את תנאי ההעסקה בפועל". גם הנוהג של שימוש בשמות בדויים לא קיבל מענה ראוי מצד המעסיק. העדויות הציגו תמונה מעורפלת - חלק מהעובדות טענו שזו הייתה בחירה אישית, אחרות הודו כי "רצו לשמור על פרטיותן", ורק מיעוט סיפקו הסבר מהותי. התובעת עצמה לא סיפרה על כך במלואו במהלך המשפט, מחשש שילדיה, ובעיקר בתה הדתייה, תיוודע לכך.
בסופו של דבר, בית הדין פסק לאשה פיצוי בסכום כולל של כ-250 אלף שקל. מתוכם: 167,233 שקל פיצוי לפי חוק עבודת נשים (150% מהשכר החודשי למשך שבעה חודשים), 19,908 שקל פיצויי פיטורים, 15,927 שקל תמורת הודעה מוקדמת, 8,000 שקל פיצוי בגין היעדר שימוע, 12 אלף שקל פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, 10,000 שקל בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, 7,000 שקל בגין תלושי שכר פגומים ו-10,215 שקל בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.
- פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
- היזמית התעכבה שנתיים - וזה מה שנגזר עליה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
לעומת זאת, טענות נוספות של התובעת, למשל לפיצוי בגין פערי שכר לחודשים האחרונים - נדחו. גם בקשתה לקבל את ההפרש בגין דמי לידה לפי השכר האמיתי שלה, לא התקבלה. בית הדין הדגיש כי מכיוון שהשכר שולם במזומן, ללא דיווח, היא לא רשאית ליהנות מכך פעמיים - וגם ציין כי העברת פסק הדין למנהל בתי המשפט תישקל, "כדי לבחון השלכות פוטנציאליות".
התובעת עצמה לא הציגה את כל העובדות במלואן. היא שינתה גרסאות, חששה לשתף פרטים על עבודתה ולעתים סתרה את עצמה. אך כל אלה לא שינו את ההכרעה: היא פוטרה רק משום שהיתה בהריון. המעסיק שלה, שקיווה להימנע ממורכבות של העסקת אשה הרה, הפר את החוק - וישלם על כך ביוקר.
איך פסק הדין הזה משתלב עם מגמות רחבות יותר בשוק העבודה ובפסיקה?
פסק הדין מצטרף לקו פסיקה מחמיר כלפי מעסיקים שמפטרים נשים בהריון ללא קבלת היתר כדין, גם כשהן עובדות שעתיות, זרות או חסרות גיבוי תיעודי. בית הדין חזר על הכלל שלפיו עצם ההיריון יוצר חובה פרוצדורלית לפנות לממונה, ללא קשר למניעים נוספים. בכך הוא מחזק את ההגנה החוקית על נשים עובדות - בייחוד כאלה במעמד מוחלש - גם מול עסקים קטנים ולא ממוסדים.
האם היה הבדל בין הראיות שהציגה העובדת לבין אלה שהציג המעסיק? מה זה מלמד?
בהחלט. העובדת הציגה יומן אישי עם רישום מסודר של הכנסות, לעומת המעסיק שהודה בהשמדת מסמכים, לא סיפק דו"חות נוכחות או ראיות תשלום אמינות, והסתמך על תלושי שכר שנפסלו כמהימנים. הפער הזה חשף עד כמה חשוב לתעד את תנאי העבודה גם לעובדים במקצועות לא פורמליים, ואיך חוסר שקיפות עלול לעלות ביוקר למעסיק בבית הדין.
האם היעדר הדיווח של התובעת על הכנסותיה פגע בסיכוייה לזכות?
לא. אף שהתובעת הודתה שלא דיווחה על כל הכנסותיה, ואף היתה בהליך פשיטת רגל בעבר, בית הדין בחר לא להחיל עליה את כלל ההשתק השיפוטי. השופטים הדגישו את חוסר תום הלב שבאי הדיווח, אך קבעו שאין בכך כדי לשלול את זכויותיה הבסיסיות כעובדת שפוטרה בניגוד לחוק. עם זאת, הם העבירו את פסק הדין לבחינה מנהלית, מה שעשוי להוביל להשלכות בעתיד.
האם היה לעובדת חוזה עבודה?
לא. הנתבע טען שהיה הסכם חתום, אך הודה כי הוא "נגרס" בהליך השמדת מסמכים שגרתי. התובעת הכחישה קיומו של הסכם כזה. בהיעדר חוזה או הודעה על תנאי העסקה, הועברה נטל ההוכחה אל המעסיק - והוא לא הצליח לעמוד בו. התוצאה של זה היא שבית הדין קיבל את גרסת העובדת כמעט במלואה, לרבות טענות בדבר שכרה הגבוה יותר בפועל.
האם ייתכן שהתובעת תיאלץ להחזיר כספים לביטוח הלאומי?
ייתכן. מפסק הדין עולה כי התובעת קיבלה דמי לידה ואבטלה מהביטוח הלאומי לפי שכר נמוך, על בסיס תלושי שכר לא מהימנים. אם המוסד לביטוח לאומי יחליט לבדוק את ההפרש מול שכרה האמיתי, ייתכן שתידרש להשיב חלק מהסכומים או שתיווצר לה חבות מס. עם זאת, העניין לא נדון בפסק הדין עצמו.
האם הוצע פיצוי על עוגמת נפש?
לא במפורש. פסק הדין כולל פיצויים לפי חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות ופיצויי פיטורים - אך לא הוקצה סכום נפרד לעוגמת נפש, אלא אם כן רואים בכך את הפיצוי על שימוע שלא נערך (8,000 שקל). ייתכן שבית הדין בחר להימנע מהגדרה כזו כדי להתמקד בנזקים הכספיים הקונקרטיים.
- 1.אנונימי 03/06/2025 12:01הגב לתגובה זונו באמת
הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית
שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.
הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.
השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.
ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך
הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.
פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק
תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר
כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.
לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.
כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.
פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה
כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".
