ביום סתיו אחד, בספא קטן בלב רמת גן, נשאלה אחת העובדות שאלה פשוטה על ידי המנהל שלה: "זה נכון? את בהריון?". כשהשיבה בחיוב, לדבריה, לא נדרשו מלים רבות נוספות. "אז את מפוטרת. קחי את הדברים שלך ולכי", הוא אמר לה. כך תיארה העובדת את הרגע ששינה את חייה - ונהפך בסופו של דבר גם לפסק דין חשוב. לאחר הליך משפטי ארוך ומפותל, קבע באחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו כי העובדת, שהיתה אז עולה חדשה מאוקראינה ואם יחידנית, פוטרה ממקום עבודתה בניגוד לחוק - רק משום שנשאה עובר ברחמה. בית הדין דחה את גרסת המעסיק, שלפיה סיום ההעסקה נבע מירידה בתפקודה של העובדת, וקבע כי היא, "פוטרה בשל הריונה ובניגוד לחוק עבודת נשים".

האשה הועסקה כמעסה בספא שבבעלות שימחוב מאוגוסט 2017. המקום פעל מדי יום בשתי משמרות, וסיפק שירותים לקהל הרחב, כשכל מעסה פעלה תחת שם בדוי. שכר העובדות היה תלוי במספר הטיפולים שביצעו - 250 שקל לטיפול של 45 דקות ו-350 שקל לשעה, מתוכם, כך על פי עדויות, קיבלו העובדות 50%. התובעת, שהתמודדה עם פרידה מבעלה ופרנסה שלושה ילדים בחיפה, טענה שהשקיעה רבות במקום עבודתה: היא נסעה שעות ארוכות מדי שבוע כדי להגיע למשמרות ברמת גן, ונאלצה לשלם עבור מטפלת לילדיה. לדבריה, היא הרוויחה כ-25 אלף שקל בחודש במזומן. אלא שכשהתבשרה על הריונה ושיתפה את מנהלה, היא פוטרה לאלתר - מבלי שנערך לה שימוע, מבלי שהתקבל היתר לפיטורים ממשרד העבודה ובאופן שהותיר אותה מופתעת וחסרת אונים.

המעסיק טען מנגד כי העובדת לשעבר כלל לא הודיעה לו על הריונה, וכי הפיטורים נבעו מהידרדרות בתפקודה, לרבות ביטולי משמרות תכופים. הוא הציג סידורי עבודה חלקיים, תלושי שכר נמוכים במיוחד (3,076 שקל לחודש) וטען כי היא פשוט הפסיקה להגיע. לטענתו, רק לאחר דרישתה למכתב פיטורים, לכאורה לצורך הצגה לביטוח לאומי, הוא ניסח מכתב באמצעות "נוסח שמצא באינטרנט", שבו נכתב כי היא פוטרה ב-17 לספטמבר 2018. אלא שבית הדין לא השתכנע. מועד הפיטורים שנמסר על ידי הנתבע לא נתמך בשום ראיה, והמסמכים שהוצגו היו חלקיים ולא עקביים. אף אחת מהעדות מטעמו - עובדות לשעבר ופקידות בעסק - לא הצליחה לשפוך אור מהימן על נסיבות הפיטורים. חלקן כלל לא זכרו מתי גץ עבדה, אחרות שינו גרסאות תוך כדי חקירה.

מנגד, גץ סיפקה ראיות רפואיות המעידות כי כבר באוגוסט 2018 היתה בשבוע השביעי להריונה. היא תיארה שיחה קשה עם שימחוב שבה נשאלה מדוע אינה לוקחת עוד משמרות, והשיבה: "אני הולכת להיות אמא". אז, לדבריה, הוא התפרץ עליה ואמר: "למה אני שומע על זה מלקוחות? למה לא אמרת קודם?", ובהמשך ביקש ממנה לעזוב. היא דרשה ממנו מכתב פיטורים, סירבה לעזוב בלעדיו – ולדבריה, המשיכה להגיע עוד כחודש עד שקיבלה את המכתב. בית הדין התרשם כי, "עדות הנתבע והעדות מטעמו הייתה מתואמת, מגמתית ולא מהימנה", וכי הסיבה האמיתית לפיטורים היתה אכן ההיריון.

• הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
• גל הפיטורין מתגבר והולך ומגיע עד עובדי המדינה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב, ערמונית מעודד, לא הותירה מקום לספק. "הגרסה המסתברת יותר היא שהנתבע ידע על דבר הריונה של התובעת בעת פיטוריה", נכתב בפסק הדין שפורסם. "הואיל והנתבע לא פנה לקבלת היתר לפיטורים, הרי שהתובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים". עוד הודגש בהכרעת הדין כי אין זה משנה אם היו טענות ענייניות כלשהן לגבי תפקודה של גץ - ברגע שהמעסיק יודע על ההיריון, עליו לקבל היתר. "בית הדין אינו בוחן האם יש קשר בין הפיטורים לבין ההיריון. עצם הפיטורים ללא היתר, כשהמעסיק יודע על ההיריון - הופכים את הפיטורים לבלתי חוקיים".

בהיבט הכלכלי, פסק הדין חושף פרקטיקות מדאיגות. גץ הציגה יומן אישי שבו תיעדה את התשלומים שקיבלה במזומן - סכומים יומיים של מאות ואלפי שקלים. היא העידה כי, "הייתי רושמת כל ערב את הסכום שקיבלתי. לא היה לי תלוש אמיתי. הכל במזומן". מהנתונים ביומן הסיק בית הדין ששכרה הממוצע הגיע ל-15,927 שקל בחודש, ולא כ-3,000 שקל כנטען על ידי שימחוב. מנגד, המעסיק לא הצליח להציג הסכמים, העברות בנקאיות או תיעוד אמיתי לשכר ששילם. הוא אף הודה שנהג "להשמיד סידורי עבודה ישנים", וכשנשאל על העברות בנקאיות, בקשתו לצרף ראיות בדיעבד נדחתה. תלושי השכר, כך נקבע, "אינם משקפים את תנאי ההעסקה בפועל". גם הנוהג של שימוש בשמות בדויים לא קיבל מענה ראוי מצד המעסיק. העדויות הציגו תמונה מעורפלת - חלק מהעובדות טענו שזו הייתה בחירה אישית, אחרות הודו כי "רצו לשמור על פרטיותן", ורק מיעוט סיפקו הסבר מהותי. התובעת עצמה לא סיפרה על כך במלואו במהלך המשפט, מחשש שילדיה, ובעיקר בתה הדתייה, תיוודע לכך.

בסופו של דבר, בית הדין פסק לאשה פיצוי בסכום כולל של כ-250 אלף שקל. מתוכם: 167,233 שקל פיצוי לפי חוק עבודת נשים (150% מהשכר החודשי למשך שבעה חודשים), 19,908 שקל פיצויי פיטורים, 15,927 שקל תמורת הודעה מוקדמת, 8,000 שקל פיצוי בגין היעדר שימוע, 12 אלף שקל פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, 10,000 שקל בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, 7,000 שקל בגין תלושי שכר פגומים ו-10,215 שקל בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.

• פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
• אזורים דרשה פטור מפיצוי בשל הקורונה, ונדחתה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

לעומת זאת, טענות נוספות של התובעת, למשל לפיצוי בגין פערי שכר לחודשים האחרונים - נדחו. גם בקשתה לקבל את ההפרש בגין דמי לידה לפי השכר האמיתי שלה, לא התקבלה. בית הדין הדגיש כי מכיוון שהשכר שולם במזומן, ללא דיווח, היא לא רשאית ליהנות מכך פעמיים - וגם ציין כי העברת פסק הדין למנהל בתי המשפט תישקל, "כדי לבחון השלכות פוטנציאליות".

התובעת עצמה לא הציגה את כל העובדות במלואן. היא שינתה גרסאות, חששה לשתף פרטים על עבודתה ולעתים סתרה את עצמה. אך כל אלה לא שינו את ההכרעה: היא פוטרה רק משום שהיתה בהריון. המעסיק שלה, שקיווה להימנע ממורכבות של העסקת אשה הרה, הפר את החוק - וישלם על כך ביוקר.

איך פסק הדין הזה משתלב עם מגמות רחבות יותר בשוק העבודה ובפסיקה?

פסק הדין מצטרף לקו פסיקה מחמיר כלפי מעסיקים שמפטרים נשים בהריון ללא קבלת היתר כדין, גם כשהן עובדות שעתיות, זרות או חסרות גיבוי תיעודי. בית הדין חזר על הכלל שלפיו עצם ההיריון יוצר חובה פרוצדורלית לפנות לממונה, ללא קשר למניעים נוספים. בכך הוא מחזק את ההגנה החוקית על נשים עובדות - בייחוד כאלה במעמד מוחלש - גם מול עסקים קטנים ולא ממוסדים.

האם היה הבדל בין הראיות שהציגה העובדת לבין אלה שהציג המעסיק? מה זה מלמד?

בהחלט. העובדת הציגה יומן אישי עם רישום מסודר של הכנסות, לעומת המעסיק שהודה בהשמדת מסמכים, לא סיפק דו"חות נוכחות או ראיות תשלום אמינות, והסתמך על תלושי שכר שנפסלו כמהימנים. הפער הזה חשף עד כמה חשוב לתעד את תנאי העבודה גם לעובדים במקצועות לא פורמליים, ואיך חוסר שקיפות עלול לעלות ביוקר למעסיק בבית הדין.

האם היעדר הדיווח של התובעת על הכנסותיה פגע בסיכוייה לזכות?

לא. אף שהתובעת הודתה שלא דיווחה על כל הכנסותיה, ואף היתה בהליך פשיטת רגל בעבר, בית הדין בחר לא להחיל עליה את כלל ההשתק השיפוטי. השופטים הדגישו את חוסר תום הלב שבאי הדיווח, אך קבעו שאין בכך כדי לשלול את זכויותיה הבסיסיות כעובדת שפוטרה בניגוד לחוק. עם זאת, הם העבירו את פסק הדין לבחינה מנהלית, מה שעשוי להוביל להשלכות בעתיד.

האם היה לעובדת חוזה עבודה?

לא. הנתבע טען שהיה הסכם חתום, אך הודה כי הוא "נגרס" בהליך השמדת מסמכים שגרתי. התובעת הכחישה קיומו של הסכם כזה. בהיעדר חוזה או הודעה על תנאי העסקה, הועברה נטל ההוכחה אל המעסיק - והוא לא הצליח לעמוד בו. התוצאה של זה היא שבית הדין קיבל את גרסת העובדת כמעט במלואה, לרבות טענות בדבר שכרה הגבוה יותר בפועל.

האם ייתכן שהתובעת תיאלץ להחזיר כספים לביטוח הלאומי?

ייתכן. מפסק הדין עולה כי התובעת קיבלה דמי לידה ואבטלה מהביטוח הלאומי לפי שכר נמוך, על בסיס תלושי שכר לא מהימנים. אם המוסד לביטוח לאומי יחליט לבדוק את ההפרש מול שכרה האמיתי, ייתכן שתידרש להשיב חלק מהסכומים או שתיווצר לה חבות מס. עם זאת, העניין לא נדון בפסק הדין עצמו.

האם הוצע פיצוי על עוגמת נפש?

לא במפורש. פסק הדין כולל פיצויים לפי חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות ופיצויי פיטורים - אך לא הוקצה סכום נפרד לעוגמת נפש, אלא אם כן רואים בכך את הפיצוי על שימוע שלא נערך (8,000 שקל). ייתכן שבית הדין בחר להימנע מהגדרה כזו כדי להתמקד בנזקים הכספיים הקונקרטיים.